לדלג לתוכן

רייכסבורגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הקיסרות הגרמנית בגבולותיה מ-1871 עד 1918.

רייכסבורגרבווגונג (בגרמנית: Reichsbürgerbewegung, תנועת אזרחי הרייך) או רייכסבורגר (Reichsbürger, אזרח(י) הרייך, המילה זהה ביחיד וברבים) הוא שם למספר קבוצות ויחידים אנטי-חוקתיים ורוויזיוניסטיים בגרמניה ובמקומות אחרים שדוחים את הלגיטימיות של המדינה הגרמנית המודרנית, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, לטובת האימפריה הגרמנית.

אחת האמונות האופייניות לרייכסבורגר היא הטענה שהרייך הגרמני[1] ממשיך להתקיים בגבולותיו שלפני מלחמת העולם השנייה, ושהוא נשלט כעת על ידי אחת מקבוצות הרייכסבורגר.

מספר תקריות שכללו חברי תנועה אלימים ומחסני נשק בלתי חוקיים הציבו את התנועה במרכז תשומת לב של התקשורת והרשויות הגרמניות.[2] נכון ליולי 2021, שלטונות גרמניה מעריכים כי 21,000 בני אדם משתייכים לתנועה בגרמניה.[3]

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-Kommissarische Reichsregierung המקורי (KRR, מגרמנית: ממשלה אימפריאלית זמנית) נוסד בשנת 1985 על ידי וולפגנג גרהרד גינטר איבל.[4] התנועה דוגלת בתיאוריות קשר, אנטישמיות וגזענות.[5][4] התנועה תוארה כנאו-נאצית באופייה,[4] למרות שהאקונומיסט דיווח ב-2016 כי חסידי הרייכסבורגר "סופגים לעג אפילו מהנאו-נאצים".[6] תומכים רבים של תנועת הרייכסבורגר הם גם מונרכיסטים התומכים בחידוש הקיסרות הגרמנית.[7]

משרד הפנים הפדרלי של גרמניה הגיע למסקנה שרק חלק קטן מהתנועה הוא חלק מהמילייה הנאו-נאצי המאורגן (כ-5%). אף על פי כן, מכיוון שהתנועה דוחה את קיומה של הרפובליקה הפדרלית, חברי התנועה מפרים את הסדר החוקי של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה.[8]

מדריך של מדינת ברנדנבורג מגדיר את תנועת הרייכסבורגר כ"קיצונית" על פי ההגדרה של המשרד הפדרלי להגנת החוקה. לפי המשרד, המונח "קיצוני" (Extremist) מתייחס לעמדות ואידאולוגיות המכוונות נגד תנאי היסוד של דמוקרטיה מודרנית וחברה פתוחה, כמו זכותו של העם לבחור את ממשלתו באופן דמוקרטי. המשרד להגנת החוקה מגדיר את תנועת הרייכסבורגר כ"קבוצות ויחידים אשר, ממניעים שונים ועם הצדקות שונות, כולל [התייחסות] לרייך הגרמני ההיסטורי, דפוסי טיעון של תאוריות קשר או חוק טבע המוגדר בעצמו, דוחים את קיומה של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה והמשפטים שלה. מערכת, שוללים את הלגיטימציה של הנציגים הנבחרים באופן דמוקרטי או אפילו מגדירים עצמם בשלמותם כמי שמחוץ למערכת המשפטית ולכן מוכנים לבצע הפרות של מערכת המשפט".[2]

התנועה מאופיינת בדחיית הרפובליקה הפדרלית המודרנית של גרמניה,[5][4] שלילת חוקיותה[9] והלגיטימיות שלה,[10] ושלילת הסמכות של הממשלות הפדרליות, המדינתיות והמקומיות בגרמניה.[10] הרייכסבורגר מאמינים כי גבולות הקיסרות הגרמנית של 1932 או 1871 עדיין קיימים וכי הרפובליקה הפדרלית המודרנית של גרמניה היא "מבנה מנהלי שעדיין כבוש על ידי מדינות ההסכמה".[9]

רוויזיוניזם היסטורי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
גרמניה בגבולותיה הבין-לאומיים נכון ל-31 בדצמבר 1937. התאריך עצמו חסר משמעות, אבל הוא שימש לציון גרמניה לפני ההתפשטות של היטלר. הגבולות מוזכרים גם בחוקת הרפובליקה הפדרלית משנת 1949. זו גם גרמניה שהוזכרה בהצהרת מדינות ההסכמה, לפיה הן אחראיות על "גרמניה כולה" (ganze Deutschland). ב-1990, עם איחוד גרמניה מחדש, המושג התיישן.

הרייכסבורגר, המתואר על ידי עצמו, טוען שהרפובליקה הפדרלית של גרמניה אינה לגיטימית וכי חוקת ויימאר של הרייך מ-1919 (או חוקה קודמת) נותרה בתוקף. הרייכסבורגר משתמש במגוון טיעונים, אחד מהם הוא פרשנות סלקטיבית של החלטה משנת 1973 של בית המשפט החוקתי הפדרלי של גרמניה בנוגע לאמנה משנת 1972 בין גרמניה המערבית והמזרחית.

ב-1949 הוקמו הרפובליקה הפדרלית של גרמניה ("גרמניה המערבית") והרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית ("גרמניה המזרחית"). חוקת הרפובליקה הפדרלית הזכירה ישות גרמנית ועם גרמני מעבר לרפובליקה הפדרלית. דוגמה לכך היא סעיף 23 (מהגרסה ישנה):

"חוק יסוד זה יחול תחילה בשטחי המדינות באדן, בוואריה, ברמן, ברלין רבתי, המבורג, הסן, סקסוניה התחתונה, נורדריין-וסטפאליה, ריינלנד-פפאלץ, שלזוויג-הולשטיין, וירטמברג-באדן ווירטמברג-הוהנצולרן. בחלקים אחרים של גרמניה הוא אמור להיכנס לתוקף לאחר הצטרפותם".

במהלך עשרים השנים הראשונות ניסתה גרמניה המערבית לבודד את גרמניה המזרחית. לאחר שנראה היה כי מטרה זו אינה ניתנת לביצוע, הממשל הפדרלי חתם על האמנה הבסיסית (אנ') עם הרפובליקה הדמוקרטית ליצירת יחסים דיפלומטיים ושיתוף פעולה מוגבל. האופוזיציה הנוצרית-דמוקרטית ברפובליקה הפדרלית דחתה את האמנה. מדינת בוואריה אף ערערה לבית המשפט הפדרלי לחוקה, בטענה כי האמנה הבסיסית מפרה את המטרה החוקתית של איחוד מחדש.[11]

פסק הדין של בית המשפט מ-31 ביולי 1973 קבע כי האמנה הבסיסית אינה מפרה את החוקה משום שהיא אינה הופכת את איחוד גרמניה לבלתי אפשרי. בפסק דינו קבע בית המשפט:

"חוק היסוד – לא רק תזה של דוקטרינת המשפט הבינלאומי ודוקטרינת המשפט החוקתי! – מניח שהרייך הגרמני שרד את הקריסה ב-1945 ולא נכחד לא עם הכניעה ולא באמצעות הפעלת כוח המדינה הזרה בגרמניה על ידי בעלות הברית סמכויות כובשות או מאוחרות יותר... זה תואם גם את סמכות השיפוט הקבועה של בית המשפט החוקתי הפדרלי, אליו נצמד הסנאט. הרייך הגרמני ממשיך להתקיים..., עדיין בעל כשירות משפטית, אך אינו מסוגל בעצמו לפעול כמדינה מדינה שלמה מחוסר ארגון, בפרט מחוסר ארגונים ממוסדים... עם הקמת הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, לא נוסדה מדינה מערב גרמניה חדשה, אלא חלק מגרמניה אורגנה מחדש. ... הפדרלית לכן הרפובליקה של גרמניה אינה "היורשת המשפטית" של הרייך הגרמני, אלא כמדינה זהה למדינת "הרייך הגרמני", אם כי "זהה חלקית" בכל הנוגע לקיומו המרחבי. nt, כך שמבחינה זו הזהות אינה תובעת בלעדיות. לפיכך, הרפובליקה הפדרלית אינה מקיפה את גרמניה כולה בכל הנוגע לאנשיה המכוננים ולשטחה המכונן, ללא קשר לעובדה שהיא מכירה בעם מכונן אחיד בנושא המשפט הבינלאומי "גרמניה" (הרייך הגרמני). שאוכלוסייתה משלה שייכת כחלק בלתי נפרד, וטריטוריה מכוננת אחידה "גרמניה" (הרייך הגרמני), שאליו שייכת השטח שלה כחלק בלתי נפרד. מבחינת המשפט החוקתי, היא מגבילה את כוחה הריבוני ל"תחום תחולת חוק היסוד"... אך גם חשה אחראית על גרמניה כולה (השווה במבוא לחוק היסוד)".

המקור בגרמנית
Das Grundgesetz – nicht nur eine These der Völkerrechtslehre und der Staatsrechtslehre! – geht davon aus, dass das Deutsche Reich den Zusammenbruch 1945 überdauert hat und weder mit der Kapitulation noch durch Ausübung fremder Staatsgewalt in Deutschland durch die alliierten Okkupationsmächte noch später untergegangen ist ... Das entspricht auch der ständigen Rechtsprechung des Bundesverfassungsgerichts, an der der Senat festhält. Das Deutsche Reich existiert fort ..., besitzt nach wie vor Rechtsfähigkeit, ist allerdings als Gesamtstaat mangels Organisation, insbesondere mangels institutionalisierter Organe selbst nicht handlungsfähig. ... Mit der Errichtung der Bundesrepublik Deutschland wurde nicht ein neuer westdeutscher Staat gegründet, sondern ein Teil Deutschlands neu organisiert. ... Die Bundesrepublik Deutschland ist also nicht "Rechtsnachfolger" des Deutschen Reiches, sondern als Staat identisch mit dem Staat "Deutsches Reich", – in bezug auf seine räumliche Ausdehnung allerdings "teilidentisch", so daß insoweit die Identität keine Ausschließlichkeit beansprucht. Die Bundesrepublik umfaßt also, was ihr Staatsvolk und ihr Staatsgebiet anlangt, nicht das ganze Deutschland, unbeschadet dessen, daß sie ein einheitliches Staatsvolk des Völkerrechtssubjekts "Deutschland" (Deutsches Reich), zu dem die eigene Bevölkerung als untrennbarer Teil gehört, und ein einheitliches Staatsgebiet "Deutschland" (Deutsches Reich), zu dem ihr eigenes Staatsgebiet als ebenfalls nicht abtrennbarer Teil gehört, anerkennt. Sie beschränkt staatsrechtlich ihre Hoheitsgewalt auf den "Geltungsbereich des Grundgesetzes" ..., fühlt sich aber auch verantwortlich für das ganze Deutschland (vgl. Präambel des Grundgesetzes).

הרייכסבורגר בדרך כלל מצטט רק את החלק שטוען כי הרייך הגרמני שרד את הקריסה, אך לא מתייחס להצהרת בית המשפט שהרפובליקה הפדרלית זהה לו. לכן, רבים מחברי תנועת הרייכסבורגר מסיקים בדרך כלל שהרייך הגרמני עדיין קיים וכי הרפובליקה הפדרלית של גרמניה אינה מדינה ריבונית בפועל אלא תאגיד שנוצר על ידי בעלות הברית לאחר מלחמת העולם השנייה.

כתוצאה מכך, קבוצות רייכסבורגר רבות טוענות שהן החזירו את הגופים הממשלתיים של הרייך הגרמני וכעת פועלות כממשלת גרמניה הרשמית מטעמו. בפועל, קבוצה של רייכסבורגר ערכה פגישה ש"בחרה" את בעלי התפקידים של הרייך (למשל, קנצלר הרייך, נשיא הרייך וכו'). מכיוון שיש כמה קבוצות כאלה, יש כמה אנשים בגרמניה שטוענים שהם קנצלר הרייך או נושא תפקיד אחר בממשלת הרייך הגרמני.

חלק מקבוצות הרייכסבורגר שומרות על נקודת מבט שונה. לטענתם, חוקת ויימאר לא הייתה לגיטימית ולכן החוקה האימפריאלית הישנה מ-1871 עדיין בתוקף. הקבוצות הללו טוענות שחלק מאנשיהן הם הקייזר, מנהיג פרוסיה וכו'.

עדיין קבוצות אחרות "יצרו" מדינות ריבוניות גרמניות ללא תקדים היסטורי, למשל ממלכת גרמניה או ישות אזורית אחרת. קבוצות אחרות אינן פועלות תחת התווית של מדינה גרמנית "משוקמת" או חדשה, אלא מכנות את עצמן פשוט סלבסטוורוולטר (Selbstverwalter, "מישהו השולט בכוחות עצמו"). הם דוחים את קיומה של הרפובליקה הפדרלית הגרמנית וטוענים לריבונות.[12]

אנטישמיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המשרד הפדרלי להגנת החוקה, חלק מקבוצות הרייכסבורגר מחזיקים בדעות אנטישמיות. דוגמה אחת היא ארגון "Geeinte deutsche Völker und Stämme", שהוצא אל מחוץ לחוק במרץ 2020: הוא מקדם את הרעיון שליהודים ולמוסלמים לא עומדות זכויות האדם וגם לא זכות הקניין.[3]

בדרך כלל חברי הרייכסבורגר משתמשים בקודים אנטישמיים, כמו "אלה מהחוף המזרחי" או "הרוטשילדים". תיאוריות קשר אנטישמיות מושכות את האנשים בתנועת הרייכסבורגר מכיוון שהן מספקות הסבר פשוט על העולם על ידי חלוקת האנושות לחברים ולאויבים. קבוצה של אויבי העם אחראית למלחמות ולעוני.[13]

חברות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2018, שירות הביון הפנימי הגרמני, המשרד הפדרלי להגנת החוקה (BfV), העריך כי מספר החברים בתנועה גדל ב-80% במהלך השנתיים הקודמות, יותר ממה שהוערך קודם לכן, עם סך של 18,000 חסידים, מתוכם 950 סווגו כימנים רדיקלים.[14] זו הייתה עלייה מההערכה של BfV מ-2016 של 10,000 חסידים[14] והערכת 2017 של 12,600 חסידים.[15] עם זאת, הגידול במספרים עשוי להיות מקושר לכך שיותר חברים בתנועה נודעו לרשויות, ולא לעלייה ממשית במספר החסידים. ההטרוגניות של התנועה וחלוקתה לקבוצות קטנות רבות שאינן תלויות זו בזו מקשה על הערכת מספר חברי הרייכסבורגר הפעילים.[16]

חסידי הרייכסבורגר מפוזרים ברחבי גרמניה, אך מרוכזים בחלקים הדרומיים והמזרחיים של המדינה,[5] במדינות ברנדנבורג, מקלנבורג-מערב פומרניה ובוואריה.[9] ה-BfV העריך שיש 3,500 חברי רייכסבורגר בבוואריה וכ-2,500 בבאדן-וירטמברג.[9]

חסידי התנועה נוטים להיות מבוגרים יותר,[5] כאשר רובם בני 40–60 שנים[17] וגילם הממוצע מעל 50.[9] הרוב הם גברים[9][17] וחלשים חברתית.[9] קרן אמדאו אנטוניו, העוקבת אחר פעילות הימין הקיצוני בגרמניה, קובעת כי חסידי הרייכסבורגר "מבודדים לעיתים קרובות" ו"מנותקים לחלוטין מהמציאות".[5] קצין נגד-הקיצוניות הגרמני הייקו הומבורג קובע כי התנועה היא מיזוג של ימניים קיצוניים ואיזוטרים, ומושכת אליה מאמיני תיאוריות קשר, בעלי בעיות כלכליות ו"אנשים שקצת מופרעים נפשית".[10]

פעילויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלט בפתח ביתו של תומך תנועת הרייכסבורג
הפגנה בברלין, 2014

מעולם לא הייתה ספירה מהימנה של מספר חברי ה-KRR, אבל ה-KRR FAQ, רישום מקוון שמתוחזק על ידי משפטן גרמני, מפרט כ-60 אנשים או ארגונים הקשורים להפעלת KRR שונים. לכמה (אם כי לא לכולם) יש קשרים לקבוצות ימין קיצוני או נאו-נאצי.[1] המשרד הפדרלי להגנת החוקה, הסוכנות הפדרלית לביטחון פנים של גרמניה, מפקח על הרייכסבורגר מאז נובמבר 2016, ושירותי הביטחון של מדינות בודדות עוקבים אחר פעילות הקבוצה במשך זמן רב יותר.[15]

חלק מה-KRR מוכנים להנפיק, תמורת תשלום, מסמכים "רשמיים" כגון היתרי בנייה ורישיונות נהיגה, אשר חסידיהם עשויים לנסות להשתמש בהם בחיי היומיום. באחד המקרים, ה-KRR של וולפגנג אבל הוציא "היתר חפירה" למדינה לכאורה נסיכות סילנד, אשר גרמה לגברים לחפור חלקת אדמה באזור הרי ההארץ בחיפוש אחר חדר הענבר במשך שבועיים, עד שבעל הקרקע שכר שירות אבטחה פרטי כדי לגרש אותם.[18] באופן דומה, בשנת 2002 ה-KRR של אבל "מכר" את אחוזת האקבורג, אחוזה בקליינמאצ'נוב דרומית לברלין שהייתה בבעלות הרייכספוסט (הדואר האימפריאלי) הגרמני (ולכן, לפי אבל, בבעלות ה-KRR שלו) לאחת משתי הממשלות המתחרות של סילנד, ובכך יצרה, לכאורה, מובלעת של סילנד בגרמניה.[19]

חסידי KRR סירבו מדי פעם לשלם מיסים או קנסות, בטענה שלחוקים הקובעים עונשים כאלו אין בסיס חוקתי. בהליך השיפוטי שלאחר מכן הם מסרבים להכיר בבתי המשפט של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה כלגיטימיים.[20] חלקם ממשיכים את פעילותם גם מחוץ למדינה. בשנת 2009, לאחר שהרשויות בשווייץ סירבו להכיר ב"רישיון הנהיגה של הרייך" של חסיד KRR גרמני, הוא ערער ללא הצלחה על התיק לבית המשפט העליון הפדרלי של שווייץ.

הארגון המקורי של וולפגנג אבל ממשיך לנסות לאכוף את סמכותו המוצהרת באמצעות ניסיונות הפחדה.[18] לדברי אבל, "הממשלה" שלו הוציאה יותר מ-1,000 "צווי מעצר" נגד אנשים שהתעלמו ממסמכים שהוציא ה-KRR. צווים אלה מודיעים לנמען שברגע שממשלת הרייך תהיה בשלטון, הם יישפטו בעוון בגידה ממעלה גבוהה, שהעונש עליה הוא מוות.[18] אבל גם הודה שבבעלותו מסוק ממשלתי צבוע בצבעים הלאומיים.[18] כמה ניסיונות להעמיד לדין את אבל בגין איומים, התחזות לעובד ציבור וכדומה נכשלו מכיוון שלדברי התובעים הגרמניים, כל בתי המשפט מצאו שהוא לא שפוי מבחינה משפטית.[18]

אלימות מצד פעילי רייכסבורגר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דגל הקיסרות הגרמנית הונף על ידי אדריאן אורזכה במהלך התקרית ב-2016

בשנת 2016, אדריאן אורזכה (גר'), רייכסבורגר שהתפרסם ב-1998 כשזכה בתחרות היופי "מר גרמניה", התנגד באלימות לפינויו מביתו ברודן. כשהגיעה המשטרה הגרמנית למקום היא נתקלה בקבוצה של כ-120 אנשים, ששהו בשטח של אורשאה וחמותו. אורשאה ראה את רכושו כחלק מ"מדינת אוּר" שהוכרזה על עצמה והניף את דגל הרייך הגרמני הישן מעל הבית. לאחר שניסיון פינוי ראשון נכשל, משטרת גרמניה חזרה עם צוות תגובה מיוחד למחרת. כשהחל הפינוי, אורשאה פתח באש ופצע שני שוטרים. הוא נורה והובהל לבית חולים.[16][21][22] בשנת 2019 הורשע אורשאה בניסיון רצח ונידון ל-7 שנות מאסר.[22]

באותה שנה, ליד נירנברג, רייכסבורגר ירה על יחידת תגובה מיוחדת של משטרת בוואריה כאשר ניסו להחרים את 31 כלי הנשק שלו. שלושה שוטרים נפצעו, ואחד מהם מת מאוחר יותר מפצעיו.[23] החרמת הנשק באה בעקבות שלילת רישיון הנשק של הרוצח וסירובו החוזר ונשנה לשתף פעולה עם הרשויות המקומיות.[24] הרשויות בגרמניה הביעו דאגה מההסלמה באלימות, והאירוע משך תשומת לב בין-לאומית.[25] שרי ממשלת בוואריה קראו להגביר את המעקב אחר התנועה הימנית הקיצונית.[26] ב-23 באוקטובר 2017 נידון הרוצח למאסר עולם.[27]

ב-2014 בהוקסטר, נורדריין-וסטפאליה, בשנת 2014, קבוצת רייכסבורגר בשם "המדינה החופשית של פרוסיה" ניסתה להבריח נשק לגרמניה בניסיון ליצור מיליציה משלה.[9] פשיטות משטרתיות מצאו מאגרים גדולים של אקדחים ותחמושת שנאגרו על ידי חסידי התנועה.[9] בשנת 2018, המגזין הגרמני Focus דיווח כי חברי תנועת רייכסבורגר ניסו לבנות מיליציה חמושה לקראת "יום X" – "יום דמיוני של התחשבנות או התקוממות נגד ממשלת גרמניה".[28]

באפריל 2022 ארבעה חברים בקבוצת רייכסבורגר בשם הפטריוטים המאוחדים (Vereinte Patrioten) נעצרו בשל תכנון להפיל את הממשלה.[29] הם תכננו להרוס תחנות כוח וקווי חשמל באמצעות הפצצות כדי לגרום להפסקת חשמל ארצית כדי ליצור תנאים "דמויי מלחמת אזרחים".[30] על פי החשד, שני חברים גם זממו לחטוף את שר הבריאות הגרמני קרל לאוטרבך.[29]

האיחוד הפטריוטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

"האיחוד הפטריוטי" (Patriotische Union) או "המועצה" (Der Rat) הוא שמה של קבוצת רייכסבורגר ימנית קיצונית. המטרה היא להקים ממשלה סמכותנית בגרמניה שתמשיך את האימפריה הגרמנית של 1871. הקבוצה רצתה לעורר כאוס ומלחמת אזרחים בגרמניה ובכך להשתלט על השלטון במדינה. בין היתר, הבונדסטאג, הבית התחתון של הפרלמנט הגרמני, היה אמור להיתפס בכוח הנשק ובהתחשב בכך שאנשים יהרגו.

מטרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה רצתה להקים ממשלה חדשה ("מועצה"). מאז נובמבר 2021 הרשת תכננה מתקפה מזוינת על הבונדסטאג, כמו גם מעצרים פומביים של פוליטיקאים כדי לגרום לתסיסה ציבורית. האיחוד הפטריוטי הניח כי חלקים מרשויות הביטחון הגרמניות היו מגלים סולידריות עם הקבוצה, מה שהיה מביא להפלת הממשלה והקבוצה הייתה תופסת את השלטון.[31]

חברים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נטען כי היינריך רויס, אריסטוקרט גרמני, הוביל את הקבוצה והיה ראש המדינה המתוכנן שלה לאחר שתתפוס את השלטון.[32]

הקבוצה, שכללה יותר ממאה איש, חולקה לתחומי אחריות. התובע הציבורי הפדרלי הכריז על 52 חשודים, ו-25 מהם נעצרו.

הכנופיה כללה גם כמה חברים לשעבר בפיקוד הכוחות המיוחדים (KSK), כולל סמל לשעבר בגדוד הצנחנים של הבונדסוור שהיה אמור להוביל את "הזרוע הצבאית" של הקבוצה. התובע הציבורי הפדרלי מתאר אותו, לצד היינריך רויס כ"מנהיג ראשי". הסמל אף ניסה לגייס שוטרים וחיילים לקבוצה.[33]

עורכת דין ושופטת במדינת ברלין, בירגיט מלזק-ווינקמן, הוגדרה כ"שרת המשפטים" העתידית. מלזק-ווינקמן הייתה חברה בבונדסטאג הגרמני מ-2017 עד 2021 במפלגת הימין אלטרנטיבה לגרמניה ונעצרה ב-7 בדצמבר 2022.[34]

בתנועה היו חברים גם רופאים, ולפחות אחד מהם היה יזם.

ניסיון ההפיכה ב-2022

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ניסיון ההפיכה הגרמני (2022)

רשויות המשטרה הגרמנית חקרו את הקבוצה מאז אביב 2022. הקבוצה מורכבת גם מחלקים מתנועת Querdenker הקיצונית, קבוצה הטרוגנית של מפגינים ומכחישי קורונה. היינריך רויס, המכונה על ידי התנועה הנסיך היינריך ה-13, היה נקודת ההתחלה לחקירות, שבוצעו על ידי משטרת הפלילים הפדרלית. בנוסף, היו מעורבים כמה משרדי חקירות פליליות ממלכתיים והמשרד להגנת החוקה.

למעלה מ-3,000 שוטרים, כולל קציני יחידת GSG-9, חיפשו ביותר מ-130 אתרים ברחבי גרמניה, כולל בתים, משרדים ומתקני אחסון, אחת הפשיטות האנטי-קיצוניות הגדולות בתולדות המדינה.[35] בו בזמן התבצעו חיפושים גם באזורים באוסטריה ובאיטליה.[35] במהלך הפשיטות, שתואמו על ידי המשטרה הפדרלית, נעצרו 25 אנשים מתוך 52 חשודים כמעצבי הפיכת הימין קיצוני הקשורים לתנועת הרייכסבורגר.[35] המעורבים במזימה החשודה כללו גם אנשי צבא ושוטרים פעילים. התובעים הצהירו כי העצורים תכננו הפלה מזוינת של ממשלת גרמניה והחוקה הדמוקרטית.[35][36] קבוצת "האיחוד הפטריוטי" אספה מלאי של טלפונים לווייניים של אירידיום, מכשירים יקרים שיכולים לפעול גם אם רשת החשמל הייתה מושבתת.[37] משרד התובע הפדרלי הכללי אמר: "החשודים שנעצרו שייכים לארגון טרור שנוסד עד סוף נובמבר 2021 לכל המאוחר ואשר שם לעצמו למטרה להפיל את הסדר המדינתי הקיים בגרמניה ולהחליפו בטופס משלו. של מדינה, אשר קווי המתאר שלה כבר גובשו".[35]

בין חברי הקבוצה שנעצרו היה האריסטוקרט היינריך רויס (שמגדיר את עצמו "היינריך ה-13, הנסיך רויס מגרייץ"), צאצא בן 71 של בית רויס, בעל אחוזה בתורינגיה שבה נפגשה הקבוצה. עוד נעצרו כמה מחסידיו, וכן מפקד צנחנים לשעבר של הבונדסוור בן 69.[35][38] כמו כן נעצרה בריגיט מלזק-וינקמן (אנ') חברת הבונדסטאג לשעבר מטעם מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה ושופטת בהווה.[35][39][36]

קשרי המשטרה עם התנועה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2016 התחדשו קריאות לנקיטת צעדים חמורים יותר נגד התנועה, לרבות שלילת היתרי נשק והחרמת כלי נשק, בעקבות צעדים משמעתיים נגד שוטרים הקשורים לכאורה לתנועה.[40][41] ב-27 באוקטובר 2016, שוטר במשטרת בוואריה הושעה מתפקידו בגלל קשריו לאחד מאנשי תנועות הרייכסבורגר. טענות דומות הועלו גם נגד שוטרים במדינות אחרות בגרמניה.[42][43]

רשימת קבוצות רייכסבורגר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימה חלקית של KRR שזכו לסיקור תקשורתי.[44]

  • Fürstentum Germania, שבסיסה בעבר בארמון קראמפר, נוסדה ב-2009, טוענת ל-300 חסידים.[45]
  • Ur, שבסיסה באלסטראו. מנהיגה אדריאן אורשאה נפצע בקרב יריות עם המשטרה ב-2016.[46]
  • NeuDeutschland, שבסיסו בוויטנברג. נוסדה בשנת 2012 וטוענת ל-3,500 חברים. מובלת על ידי "מלך גרמניה" המוכר על ידי עצמו, פיטר פיצק.[47]
  • "האיחוד הפטריוטי" (Patriotische Union), קבוצת ימין שנחשפה ב-2022.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רייכסבורגר בוויקישיתוף
  • שמידט, פרנק (2007). "KRR FAQ" (בגרמנית). נבדק ב-2009-03-25, מאגר נתונים על KRR.
  • גולדנברג, רינה (7 בדצמבר 2022). "What is Germany's 'Reichsbürger' movement?". Deutsche Welle. {{cite news}}: (עזרה)
  • בנהולד, קתרין (11 באוקטובר 2020). "QAnon Is Thriving in Germany. The Extreme Right Is Delighted". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  • קוהלר, דניאל (2019). "Anti-immigration militias and vigilante groups in Germany". Vigilantism against Migrants and Minorities. pp. 86–102. doi:10.4324/9780429485619-6. ISBN 978-0-429-48561-9.
  • פפאהל-טראובר, ארמין (2019). Rechtsextremismus in Deutschland. doi:10.1007/978-3-658-24276-3. ISBN 978-3-658-24275-6.
  • לנדוור, קלודיה (בנובמבר 2020). "Backlash against the procedural consensus". The British Journal of Politics and International Relations. 22 (4): 598–608. doi:10.1177/1369148120946981. {{cite journal}}: (עזרה)
  • סארטשי, כריסטין מ. (בספטמבר 2021). "Sovereign citizens: A narrative review with implications of violence towards law enforcement". Aggression and Violent Behavior. 60: 101509. doi:10.1016/j.avb.2020.101509. PMC 7513757. PMID 32994748. {{cite journal}}: (עזרה)
  • Netolitzky, Donald (3 במאי 2018). "A Pathogen Astride the Minds of Men: The Epidemiological History of Pseudolaw". {{cite journal}}: (עזרה); Cite journal requires |journal= (עזרה)
  • שטורם, טריסטן; מרסיל, ג'וליאן; אלברכט, טום; קול, ג'ניפר; דודס, קלאוס; לונגהארסט, אנדרו (בנובמבר 2021). "Interventions in critical health geopolitics: Borders, rights, and conspiracies in the COVID-19 pandemic". Political Geography. 91: 102445. doi:10.1016/j.polgeo.2021.102445. PMC 8580506. PMID 34785870. {{cite journal}}: (עזרה)
  • שוויגר, כריסטיאן (1 בספטמבר 2019). "Deutschland einig Vaterland?". German Politics and Society. 37 (3): 18–31. doi:10.3167/gps.2019.370303. {{cite journal}}: (עזרה)
  • פנטוצ'י, רפאלו (2022). "Extreme Right-Wing Terrorism and COVID-19 – A Two-Year Stocktake". Counter Terrorist Trends and Analyses. 14 (3): 17–23. JSTOR 48676737.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Oppong, Martin (15 במאי 2008). "'Kommissarische Reichsregierungen': Gefährliche Irre". Die Tageszeitung (בגרמנית). נבדק ב-2009-03-25. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 Hüllen, Michael; Homburg, Heiko (2017). "'Reichsbürger' zwischen zielgerichtetem Rechtsextremismus, Gewalt und Staatsverdrossenheit" (PDF). In Wilking, Dirk (ed.). Reichsbürger. Ein Handbuch (3rd ed.). Potsdam: Demos: Brandenburgisches Institut für Gemeinwesenberatung. pp. 15–53. נבדק ב-2022-12-07.
  3. ^ 1 2 "Verfassungsschutzbericht 2021" (PDF). bmi.bund.de. 2021. נבדק ב-2022-12-07.
  4. ^ 1 2 3 4 "German police raid neo-Nazi Reichsbürger movement nationwide". BBC News. 19 במרץ 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 3 4 5 Schuetze, Christopher F. (19 במרץ 2020). "Germany Shuts Down Far-Right Clubs That Deny the Modern State". New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ "Hundreds of Germans are living as if the Reich never ended". The Economist. 10 בנובמבר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ Wright, Timothy (22 ביוני 2019). "Germany's New Mini-Reichs". Los Angeles Review of Books. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ ""Reichsbürger" und "Selbstverwalter" - eine zunehmende Gefahr?" ['Reichsbürger' and 'Selbstverwalter' - an Increasing Danger?]. German Federal Ministry of the Interior (בגרמנית). 2022. נבדק ב-7 בדצמבר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Dick, Wolfgang (19 באוקטובר 2016). "What is behind the right-wing 'Reichsbürger' movement?". Deutsche Welle. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ 1 2 3 Anthony Faiola & Stephanie Kirchner (20 במרץ 2017). "In Germany, right-wing violence flourishing amid surge in online hate". Washington Post. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ Grau, Andreas. "Urteil des Bundesverfassungsgerichts zum Grundlagenvertrag zwischen der BRD und der DDR" [Judgment of the Federal Constitutional Court on the Basic Treaty between the FRG and the GDR]. Konrad Adenauer Stiftung. נבדק ב-2022-12-08.
  12. ^ German Federal Ministry of the Interior: Topthema Reichsbürger, 2022, last seen December 7, 2022.
  13. ^ ""Reichsbürger" und Souveränisten. Basiswissen und Handlungsstrategien" (PDF). amadeu-antonio-stiftung.de. 2018. pp. 5, 9. נבדק ב-2022-12-08.
  14. ^ 1 2 "Germany's far-right Reichsbürger movement larger than earlier estimated". Deutsche Welle. 28 באפריל 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ 1 2 "Verfassungsschutz zählt 12.600 Reichsbürger in Deutschland" [Federal Office for the Protection of the Constitution estimates 12.600 Reichsbürger in Germany]. Frankfurter Allgemeine Zeitung. 22 במאי 2017. נבדק ב-23 במאי 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ 1 2 Schaaf, Julia (12 בספטמבר 2016). "'Reichsbürger' – Szene: Schießerei im Staat Ur". Frankfurter Allgemeine Zeitung (בגרמנית). נבדק ב-18 באוגוסט 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ 1 2 Connolly, Kate (19 במרץ 2020). "German police arrest members of far-right group after state ban". The Guardian. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ 1 2 3 4 5 Gessler, Philip (2000-08-15). "Die Reichsminister drohen mit dem Tod". Die Tageszeitung (בגרמנית). נבדק ב-2009-03-25.
  19. ^ "Dokumentation der Eigentumsverhältnisse für unser Staatsgebiet Hakeburg in Kleinmachnow bei Berlin" (PDF). בנובמבר 2002. נבדק ב-7 בדצמבר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "BRD-Leugner: Was ist die Interim Partei?". Badische Zeitung (בגרמנית). 2008-09-03. נבדק ב-2009-03-25.
  21. ^ "Chronologie: Mordprozess gegen 'Reichsbürger' Adrian Ursache". mdr.de (בגרמנית). אורכב מ-המקור ב-2017-11-12. נבדק ב-2017-11-30.
  22. ^ 1 2 Crossand, David (19 באפריל 2019). "'Mr Germany' jailed for shooting police officer". Times of London. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "Wolfgang P. aus Georgensgmünd: Lebenslange Haft wegen Polizistenmordes für Reichsbürger". Frankfurter Allgemeine Zeitung. 2017-10-23. נבדק ב-2017-11-30.
  24. ^ "Germany shooting: Policeman dies in raid on far-right gunman". BBC News. 20 באוקטובר 2016. נבדק ב-21 באוקטובר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ Oltermann, Philip (20 באוקטובר 2016). "Germany fears radicalisation of Reichsbürger movement after police attacks". The Guardian. נבדק ב-21 באוקטובר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ Dearden, Lizzie (21 באוקטובר 2016). "Anti-government 'Reichsbürger' attacks German police and calls them Nazis after extremist shoots officer dead". The Independent. נבדק ב-21 באוקטובר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ "Lebenslange Haft wegen Polizistenmordes für Reichsbürger". Faz.net. 23 באוקטובר 2017. נבדק ב-29 בנובמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ^ Schumacher, Elizabeth (12 בינואר 2018). "Report: Far-right Reichsbürger movement is growing, building army". Deutsche Welle. {{cite news}}: (עזרה)
  29. ^ 1 2 "Germany kidnap plot: Gang planned to overthrow democracy". BBC News. 14 באפריל 2022. נבדק ב-14 באפריל 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ "German police arrest far-right extremists over plans to 'topple democracy'". Deutsche Welle. נבדק ב-14 באפריל 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  31. ^ "Festnahmen bei Reichsbürger-Razzia – Anführer der Gruppe aus Frankfurt". Hessenschau. 7 בדצמבר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ Bennhold, Katrin; Solomon, Erika (7 בדצמבר 2022). "Germany Arrests 25 Suspected of Planning to Overthrow Government". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  33. ^ Litschko, Konrad (7 בדצמבר 2022). "Razzia gegen Reichsbürger: Ziel war ein Systemwechsel" [Raid against Reich citizens: The goal was a system change]. Die Tageszeitung: taz (בגרמנית). {{cite news}}: (עזרה)
  34. ^ Wolf, Ulrich; Anders, Franziska; Klemenz, Franziska; Schlottmann, Karin; Langhof, Erik-Holm (8 בדצמבר 2022). "Nach Razzien bei Reichsbürgern: BKA erwartet weitere Beschuldigte" [After raids on Reich citizens: BKA expects more suspects]. Sächsische (בגרמנית). {{cite news}}: (עזרה)
  35. ^ 1 2 3 4 5 6 7 David Crossland, German police arrest 25 far-right coup plotters in dawn raids, The Times (7 December 2022).
  36. ^ 1 2 Reuters (7 בדצמבר 2022). "German police arrest 25 suspects in plot to overthrow state". Deutsche Welle. נבדק ב-7 בדצמבר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ Connolly, Kate (7 בדצמבר 2022). "Reichsbürger: the German conspiracy theorists at heart of alleged coup plot". The Guardian. {{cite news}}: (עזרה)
  38. ^ "Großrazzia: Gruppe soll Staatsumsturz geplant haben – Reussen-Prinz festgenommen". MDR. 7 בדצמבר 2022. נבדק ב-7 בדצמבר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ tagesschau.de. "Bundesweite Razzia wegen geplanten Staatsstreichs". tagesschau.de (בגרמנית). נבדק ב-7 בדצמבר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ Saha, Marc (31 באוקטובר 2016). "A broken oath: Reichsbürger in the police force". Deutsche Welle. נבדק ב-7 בנובמבר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  41. ^ "State premier: Three suspected Reichsbürger police in Saxony". Deutsche Welle. 6 בנובמבר 2016. נבדק ב-7 בנובמבר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  42. ^ Clauß, Anna; Menke, Birger; Neumann, Conny; Ziegler, Jean-Pierre (21 באוקטובר 2016). "Staatsleugner als Staatsdiener". Spiegel Online. נבדק ב-29 בנובמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ "Polizei suspendiert mutmaßlichen 'Reichsbürger'". Spiegel Online. 27 באוקטובר 2016. נבדק ב-29 בנובמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ See, generally, the media section of KRR FAQ.
  45. ^ Fröhlich, Alexander (2009-03-15). "Die Hippies von Germania". Der Tagesspiege] (בגרמנית). נבדק ב-2009-03-25.
  46. ^ Turner, Zeke (2016-08-25). "Extremist Group Leader Injured in Shootout With German Police". The Wall Street Journal.
  47. ^ "Judge sends 'King of Germany' to jail". The Local. 18 באוקטובר 2013. נבדק ב-8 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=רייכסבורגר&oldid=37097512"