רונית מטלון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רונית מטלון

רונית מטלון (נולדה ב-1959) הינה סופרת ישראלית. עיקר עיסוקה ביצירתה הינו סביב שאלת הזהות של בני עדות המזרח בארץ, וכן דמות האישה בחברה המזרחית והישראלית בכללותה. לצד יצירתה הספרותית עבדה כעתונאית בהארץ בשנות השמונים והתשעים. כיום מלמדת בדרגת מרצה בכירה בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. זוכת פרס ברנשטיין לשנת 2009, זוכת פרס ניומן לשנת 2010, וכן באותה שנה הוענק לה תואר דוקטור לשם כבוד לפילוסופיה על תרומתה לתחום במסגרת יצירתה הבדיונית והלא בדיונית. בינואר 2013 זכתה בצרפת בפרס אלברטו בנווניסט על ספרה "קול צעדינו". [1] ספריה תורגמו, לאנגלית ולגרמנית, וזכו להצלחה בחו"ל. [2] תושבת תל אביב.

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטלון נולדה בשנת 1959 בגני תקווה, למשפחה ממוצא מצרי. אביה, פליקס מטלון, היה פעיל חברתי למען זכויות בני עדות המזרח, צמצום הפערים החברתיים בתחום המפלגתי ובשטחי שכונות מצוקה, כגון שכונת התקווה בה מיקם את מרכז פעילותו. בבגרותה למדה ספרות ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. לראשית פרסומה זכתה מטלון בתחילת שנות השמונים כאשר החלה לפרסם סיפורים קצרים ברבעון הספרות סימן קריאה בעריכת מנחם פרי. במהלך שנות השמונים זכתה לחשיפה רחבה ולהערכה רבה על יצירתה, ובתחילת שנות התשעים פרסמה את ספרה הראשון, קובץ הסיפורים "זרים בבית". בשנת 1993 רומן בני הנעורים שכתבה, "סיפור שמתחיל בלוויה של נחש" עובד לסרט בבימויה של דינה צבי ריקליס ובכיכובו של משה איבגי.

בשנת 1995 פרסמה את הרומן הראשון שלה, "זה עם הפנים אלינו". העלילה נסובה סביב סיפורה של נערה ישראלית ממוצא מצרי, אסתר, הנשלחת בידי משפחתה ל"תיקון" אצל קרוביה המתגוררים בקמרון. הספר, אשר ארג בתוכו קונפליקטים רבים בכל הנוגע לשאלת הזהות המזרחית- עדתית והארצישראלית זכה להצלחה והערכה רבה, בארץ ובחו"ל. בשנת 2010, כחלק מסדרת עם הספר המאגדת בתוכה יצירות מופת נבחרות בספרות הישראלית, זכה "זה עם הפנים אלינו" להוצאה מחודשת.

בשנת 2008 יצא ספרה הסמי-ביוגרפי, "קול צעדינו", המספר את קורותיה של משפחה נעדרת אב המתגוררת בצריף עמידר בשכונת עולי ארצות המזרח. הספר זכה לתשבחות רבות מטעם המבקרים והקוראים, הפך לאחד מרבי המכר הגדולים באותה שנה, וזכה בתואר "ספר העשור" בסקר שנערך בעיתון "ידיעות אחרונות". כמו כן היה מועמד לפרס ספיר אשר באותה שנה נפסל עקב ניגוד אינטרסים בקרב ועדת השופטים.

מטלון היא אחת הסופרות הפמיניסטיות המזרחיות החשובות בספרות העברית כיום, ובמסות שפרסמה עסקה לא מעט בדחף ליצור אלטרנטיבות לקטגוריות מהותניות של מזרח מול מערב משקל רב מיצירתה נשען על יצירתה של ז'קלין כהנוב, סופרת יהודיה מצריה אשר מרכז יצירתה הלא בדיונית עסקה בשאלת הזהות הלבנטינית- יהדות המזרח אשר ינקה בדורה השפעות אינטלקטואליות מערביות. מטלון נחשבת לסופרת ש"חילצה" את כהנוב מתהומות הנשייה של התודעה הישראלית, שנים לאחר שאישיותה ויצירתה נשכחו. בין השאר מזוהה מטלון באופן מובהק כפעילת שמאל בארגונים שונים לשינוי חברתי, ובין היתר השתתפה במספר אירועים למען זכויות אדם שארגנה האגודה לזכויות האזרח. היא חברת הנהלת תנועת בצלם, ובתחום הכתיבה הלא בדיונית וחטיבה שלמה ממסותיה כוללת סקירה והתבוננות בוחנת על אפיוני חייהם של הפלסטינים שברצועת עזה.

מטלון הוצבה במקום ה-101 ברשימת מרצ בבחירות לכנסת התשע עשרה ב-2013.

מטלון הייתה נשואה לפסיכואנליטיקאי והפרופסור לפסיכולוגיה עמנואל ברמן.

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "סיפור שמתחיל בלוויה של נחש" (1989)- רומן לבני נוער
  • "זרים בבית" (1992)- קובץ סיפורים
  • "זה עם הפנים אלינו" (1995)- רומן
  • "שרה שרה" (2000)- רומן
  • "קרוא וכתוב" (2001)- קובץ מסות
  • "גלו את פניה" (2006)- נובלה
  • "קול צעדינו" (2008)- רומן
  • "השפעה בלתי הוגנת: רומן במכתבים" (2012) - ביחד עם אריאל הירשפלד

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכאל גלוזמן "להישרט על ידי החומר, לא להתרפק עליו" (ראיון עם רונית מטלון). מכאן, כרך ב (קיץ תשס"א, יולי 2001), עמ' 228־248.
  • רונית מטלון, ז'קלין כהנוב ופליקס מטלון: שתי פרספקטיבות, קולות מטרימים, מאמר שפורסם בספר מזרחים בישראל בהוצאת מכון ון ליר.
  • שי רודין, פוליטיקלי לא קורקט: פוליטיקה של מין, מגדר ומדינה בסיפורת של סביון ליברכט, אורלי קסטל-בלום ורונית מטלון (חיפה, תש"ע 2010) <דיסרטציה. אוניברסיטת חיפה>

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.