רות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"רות בשדה בעז", ציור מאת Julius Schnorr von Carolsfeld משנת 1828

רוּת המואבייה היא דמות מקראית, הגיבורה העיקרית של מגילת רות, והסבתא רבתא של דוד המלך.

מגילת רות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מגילת רות

מגילת רות מספרת את סיפורה של משפחת אלימלך המיוחסת משבט יהודה, שעקב הבצורת והרעב עוזבת את מולדתה והולכת לשדה מואב, אחד מאויבי ישראל באותה תקופה. לאחר זמן מת אבי המשפחה אלימלך. ובניה של אותה משפחה, מחלון וכיליון, מתחתנים עם שתי מואביות, רות וערפה ‏‏‏[1], שעל פי חז"ל היו בנותיו או נכדותיו של עגלון מלך מואב[2]. לאחר כעשר שנים מתים גם שני הבנים, ונותרות רק נעמי, אם המשפחה, ושתי כלותיה. לאחר שלא נותר לה דבר, ולאחר שהיא שומעת כי הבצורת בארץ ישראל פסקה, מחליטה נעמי לחזור למולדתה אבלה, חפויה וענייה, ומפצירה בכלותיה להניח לה, כי אין לה דבר לתת להן. סביר להניח כי היא מתביישת בהן וחוששת לחזור אל החברה שלה ביחד עם נשים נוכריות, ולכן בשלב החזרה היא מבקשת להפרד מהן. לעומת עורפה שנשמעת לה וחוזרת למשפחתה, רות מתעקשת ודבקה בחמותה, ואומרת "עמך עמי ואלוהיך אלוהי", ומתעקשת שרק המוות יפריד ביניהן (מגילת רות א' י"ז).

לאחר שהן חוזרות לבית לחם, הולכת רות ביוזמתה ובברכתה של חמותה לשדות, ללקט שיבולים אחר הקוצרים כפי שנהגו עניי ישראל באותם ימים (מתנות עניים). ביום הליכתה אל השדה מושכת רות את תשומת לבו של בעל השדה, בעז. בעז מברר אצל הנערים הקוצרים אודותיה, ומתוודע לעובדה שהיא קרובתו, כלת דודו אלימלך, ולפיכך מבקש ממנה שלא תלך לשדה אחר, אלא תלקט רק בשדהו, ומן הנערים הקוצרים מבקש הוא להעניק לה יחס מיוחד ולא להטריד אותה, ולאפשר לה לסעוד עמם ולחלוק איתה את מימם. הוא אף מזמין אותה להצטרף לארוחתם בשדה, ומפגין כלפיה יחס חם. לאחר תקופה, יועצת נעמי לרות ללכת בלילה אל הגורן שם שוהה בעז בעת זמן זריית השעורים, ולשכב למרגלותיו במטרה לגרום לבעז לשאת אותה לאישה (מגילת רות ג' ד'). נראה כי נעמי מבקשת ממנה להשתמש לצורך כך ב"נשק" הפיתוי. אין זו מצוות ייבום במובן הפשוט של המילה, כיון שמצוות ייבום נוהגת אך ורק בנשיאת אשת האח המת שלא השאיר יורשים, אך זה קשור למנהג הייבום - נישואים בין אשת המת לקרוב משפחתה.

רות נשמעת לה, מתרחצת, מתבשמת ולובשת את שמלותיה, ויורדת בלילה אל הגורן ושוכבת למרגלות בעז. כשבעז מתעורר מבקשת ממנו רות לישאה "וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל-אֲמָתְךָ, כִּי גֹאֵל אָתָּה". בעז נעתר, אולם מעלה בעיה תחוקתית: יש מישהו קרוב יותר ממנו ולפיכך שמורה לו זכות ראשונים אם יחפוץ להתחתן עם רות. אולם הוא מבטיח כי אם לא יחפוץ הקרוב השני לישאה, ישאה הוא. למחרת בטרם עולה השחר הוא משלחה חזרה לביתה. למחרת המפגש הוא עולה לשער העיר ופוגש שם את הקרוב השני המכונה "פלוני אלמוני", וששמו האמיתי כנראה נמחק על ידי כותב המגילה כביקורת על מעשיו. לאחר שהקרוב השני אינו רוצה לממש את זכותו, בשל החשש להשחית את נחלתו ואת זרעו בנישואים אלו (מגילת רות ד' ו'), (בשל האיסור על קבלת גרים ממואב), מתחתנים בעז ורות. מזיווג זה נולדה מלכות דוד, כפי שמספרת המגילה:

וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת-חֶצְרוֹן. וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת-רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת-עַמִּינָדָב. וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת-נַחְשׁוֹן, וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת-שַׂלְמָה. וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת-בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת-עוֹבֵד. וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת-יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת-דָּוִד.

מואבייה בקהל ה'[עריכת קוד מקור | עריכה]

רות דבקה בנעמי בעוד עורפה הולכת.
ציור מאת ויליאם בלייק

נישואי רות לבעז העמידו בעיה הלכתית כבדת משקל בפני שופטי העם. שהלא רות היא בת לעם המואבי שעליו ציוותה התורה "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'" כלומר נישואים עם בן לעם המואבי אסורים על פי התורה. בעיה זו נפתרה כשהתבררה המסורת שהתקבלה ממשה מסיני, כי האיסור אינו חל על מואביות, ונדרש הפסוק - "מואבי ולא מואבית", ולכן רות כשרה לבוא בקהל. למרות שבאותו בוקר שבו נשא בעז את רות נתבררה ההלכה הזו על פי חז"ל, רדפה טענה זו כאילו רות הינה פסולת חיתון את צאצאיה דורות רבים, עד כדי שעל פי חז"ל אף מתנגדיו הפוליטיים של נינה דוד המלך נגחוהו לא פעם בטענה זו. מה ששם קץ לסיפור מתואר במדרש, שחגר חכם אחד את חרבו באמצע בית המדרש ואמר: "כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב, כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי: עמוני - ולא עמונית, מואבי - ולא מואבית".

אפשר לראות בסיפור זה את הסובלנות שהייתה קיימת כלפי גרים בתרבות הישראלית בכלל ובשבט יהודה בפרט. יתר על כן, הסיפור אודות רות המואביה מדגיש מאוד את הבחירה החופשית של האדם לעומת הייחוס שלו, וקובע כי אפילו גר שמגיע ממדינה אויבת והופכית לתרבות הישראלית כמו מואב, נמדד רק על פי מעשיו, ולמעשה מתקבל על ידי הגורמים האריסטוקרטים של שבט המלכות והופך להיות עצם מעצמיה של המלכות הישראלית.

יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

רות, מאת אנטוניו קורטינה פרינוס

עץ היוחסין (על פי מגילת רות, ספר שמואל ודברי הימים), מראה את מרכזיותה של רות, ששדרת המנהיגות בממלכת יהודה משתלשלת ממנה.

 
 
 
 
 
 
 
בעז
 
 
 
רות המואביה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עובד
 
 
 
עדאל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישי
 
 
 
נצבת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דוד המלך
 
 
 
 
Female.svg צרויה
 
 
Female.svg אביגיל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שלמה המלך
(מצוה להרוג את יואב
במצות אביו)
 
אבשלום
(נהרג בידי יואב)
 
יואב
(שר צבא דוד)
 
 
עשהאל
מגיבורי דוד
 
עמשא
(נהרג בידי יואב)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אבישי
מגיבורי דוד
 
 


ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏המדרש דורש את שמותם של הבנות: ערפה שהפכה עורף לחמותה, ורות שראתה בדברי חמותה. (רות רבה פרשה ב' פסקה ט'). במגילה מסופר כי מחלון נישא לרות, ואילו כליון לערפה. רבי יוחנן דורש אפוא את שמם: "מחלון" - מלשון מחילה, שנישא לרות שהייתה מרתתת מן העבירות. (ילק"ש רות פרק א' רמ"ז ת"ר‏)
  2. ^ ‏ישנה מחלוקת בתלמוד ובמדרשים בעניין זה האם היו בנות או נכדות. "אמר רבי יוסי ברבי חנינא: רות בת בנו של עגלון, בן בנו של בלק מלך מואב". בבלי, הוריות י' ע"ב. ועיינו עוד בבבלי, סנהדרין ק"ה ע"ב: "אמר רבי יוסי בר הונא: רות בתו של עגלון בן בנו של בלק מלך מואב הייתה". ובסוטה מ"ז א'. לחישוב בעלי התוספות קיים מרחק של כמאתיים שנים בין אהוד לבועז, ולכן לתפיסתם רות הייתה צאצאית של עגלון בכמה דורות, ואת הביטוי "בת בנו" הם מבינים לא באופן מילולי. (בעלי התוספות בבלי, יבמות מ"ח ע"ב)