דוד ויהונתן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
אהבת דוד ויהונתן. ציור מאת Julius Schnorr von Karolsfeld, ‏ 1860 בקירוב

סיפורם של דָּוִד וִיהוֹנָתָן מופיע בתנ"ך, בספר שמואל א.

פגישתם של דוד, לימים מלך ישראל, ויהונתן, בנו של שאול המלך, מתוארת מיד לאחר תיאור הקרב בין דוד וגלית:

"וַיְהִי, כְּכַלּותוֹ לְדַבֵּר אֶל-שָׁאוּל, וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן, נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד; ויאהבו יְהוֹנָתָן, כְּנַפְשׁוֹ" (שמואל א י"ח א).

עוד קודם לפגישה זו הופיע דוד בבית שאול, כאשר נקרא לנגן בפניו בכינור (שמואל א, ט"ז, כא-כג), אך התנ"ך אינו מספר לנו על פגישה בין דוד ליהונתן בשלב זה. רד"ק מציין שעד לפסוק העוסק ביהונתן ודוד מסופר על "יונתן", ומפסוק זה ואילך מסופר על "יהונתן", אך אינו מציע הסבר לשינוי זה.

סיפור אהבתם זה לזה, כפי שהוא מתואר בתנ"ך, מופלא בעוצמות הרגשיות המופיעות בו. הפרשנים לא הניחו קיומה של אהבה גופנית או מינית בין דוד ויהונתן, והביאו אותה כדוגמה לאהבה שאינה תלויה בדבר.

בשלהי המאה העשרים הועלתה פרשנות בדבר אפשרות למערכת יחסים רומנטית בין דוד ויהונתן. עמדה זו יוצגה על ידי אנשים התומכים בניראות ושוויון זכויות חברתי ללהט"ב. עד היום נתון הוויכוח על היחסים בין דוד ויהונתן.

מול שאול המלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאול מטיל חנית על דוד

בקשר בין דוד ויהונתן ניכר אופיו העצמאי של יהונתן. בניגוד לאביו שמפגין עוינות רבה כלפי דוד, יהונתן רואה בו את המלך העתידי ומוכן להתבטל לפניו ולהיות לו למשנה, מה שמעורר את תרעומתו של אביו כלפיו. יהונתן דבק בעמדתו ומוכן להתעמת עם אביו, שמפגין יחס דיכוטומי אל דוד, מצד אחד מבקש להרגו ומצד שני לקרבו.

לעתים יהונתן מצליח לשכנע את אביו בתומתו של דוד, כאשר הוא מסנגר על דוד לפניו. תגובתו של שאול בפעם אחת היא שבועתו בשם ה' שלא יפגע בדוד. "וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל בְּקוֹל יְהוֹנָתָן וַיִּשָּׁבַע שָׁאוּל חַי ה' אִם יוּמָת." (שמואל א', י"ט 6) ולעתים הוא נכשל במאמציו, כאשר הוא מזכיר את דוד בסעודת ראש החודש המלכותית, מתבררת שנאתו הגדולה של שאול לידידו:

וַיִּחַר-אַף שָׁאוּל, בִּיהוֹנָתָן, וַיֹאמֶר לוֹ, בֶּן-נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת: הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי-בוחֵר אַתָּה לְבֶן-יִשַׁי, לְבָשְׁתְּךָ, וּלְבושֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ. לא כִּי כָל-הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן-יִשַׁי חַי עַל-הָאֲדָמָה, לא תִכּוֹן אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ; וְעַתָּה, שְׁלַח וְקַח אותוֹ אֵלַי--כִּי בֶן-מָוֶת, הוּא. (שמואל א', כ' 31kt)

יהונתן מתעמת עם אביו ואומר: "למה יומת מה עשה". שאלה הגוררת התפרצות זעם של שאול, המנסה להכותו בחניתו. בעקבות כך ועל פי ההסכמה המוקדמת ביניהם, מדווח יהונתן לדוד כי לאור יחסו של אביו אליו, חייו בסכנה.

ויתור יהונתן על המלוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאול מנסה להרוג את דוד כאשר הוא מנגן לפניו

אצילות נפשו וותרנותו של יהונתן יורש העצר של המלכות, מומחשת בכך, שהוא מוכן לוותר על יעודו להיות מלך ישראל, כאשר הוא נוכח בכישוריו של דוד העולים על שלו. "...וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה וְגַם שָׁאוּל אָבִי יֹדֵעַ כֵּן." (שמואל א, כ"ג 17). דבר שלא היה נהוג ונפוץ באותם ימים, שבהם היה נהוג להתנקש לעתים אף בחיי אחים על מנת לזכות במלכות. דבר זה הוא יוצא דופן וחסר תקדים, בפרט לאור גבורתו הרבה וכישוריו הצבאיים והמנהיגותיים של יהונתן.

אהבת דוד ויהונתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהבת דוד ויהונתן מתוארת בפסוקים אחדים, כגון:

וַיִּכְרות יְהוֹנָתָן וְדָוִד, בְּרִית, בְּאַהֲבָתוֹ אותוֹ, כְּנַפְשׁוֹ. (שמואל א י"ט ג')

שאול המלך הורה להמית את דוד, אך יהונתן המרה את פי אביו והסתיר את דוד:
"וַיְדַבֵּר שָׁאוּל אֶל-יוֹנָתָן בְּנוֹ וְאֶל-כָּל-עֲבָדָיו, לְהָמִית אֶת-דָּוִד; וִיהוֹנָתָן בֶּן-שָׁאוּל חָפֵץ בְּדָוִד מְאוד. וַיַּגֵּד יְהוֹנָתָן לְדָוִד לֵאמֹר, מְבַקֵּשׁ שָׁאוּל אָבִי לַהֲמִיתֶךָ; וְעַתָּה הִשָּׁמֶר-נָא בַבֹּקֶר, וְיָשַׁבְתָּ בַסֵּתֶר וְנַחְבֵּאתָ" (שמואל א י"ט, א-ג)

"וַיִּכְרות יְהוֹנָתָן עִם-בֵּית דָּוִד; וּבִקֵּשׁ ה' מִיַּד אויְבֵי דָוִד. וַיּוֹסֶף יְהוֹנָתָן לְהַשְׁבִּיעַ אֶת דָּוִד בְּאַהֲבָתוֹ אותוֹ כִּי אַהֲבַת נַפְשׁוֹ אֲהֵבוֹ" (שמואל א', כ', טז-יז)

"וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁלשׁ פְּעָמִים וַיִּשְּׁקוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיִּבְכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ עַד דָּוִד הִגְדִּיל. וַיּאמֶר יְהוֹנָתָן לְדָוִד, לֵךְ לְשָׁלוֹם: אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ, בְּשֵׁם ה' לֵאמר, ה' יִהְיֶה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעִי וּבֵין זַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם." (שמואל א' כ, מ-מב)

דוד, שרבים הביעו אהבה כלפיו, אינו מצוטט בתנ"ך כאיש של רגשות ואינו מגיב לאהבתם הרבה של אחרים כלפיו, פרט למקרה אחד - לאחר מותו של יהונתן בשדה הקרב נושא דוד את קינתו, ובה הוא מבכה את שאול ויהונתן, ואומר: "צַר-לִי עָלֶיךָ, אָחִי יְהוֹנָתָן, נָעַמְתָּ לִּי מְאוד; נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים" (שמואל ב', א' כו)

אהבה אפלטונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרשנות הקלאסית רואה את אהבתם של דוד ויהונתן כאהבה אפלטונית ולא גופנית, ומציינת אותה כמופת לאהבה שאינה תלויה בדבר. למרות האזכורים בספר שמואל למגע פיזי בין שניהם, שכלל חיבוקים ונישוקים, אין רמיזה כאן על מערכת יחסים מינית.

אהבת דוד ויהונתן מוזכרת במסכת אבות, ה', ט"ז:

"כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר, בטלה אהבה.
ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם.
איזו היא אהבה התלויה בדבר, זו אהבת אמנון ותמר.
ושאינה תלויה בדבר, זו אהבת דויד ויהונתן".

אמנם, על פניו אין ההשוואה בין שני המקרים דנה בהכרח באהבה הומוסקסואלית, אלא בהשוואה בין חברות טהורה, לעומת אונס מתוך תאווה. אולם קשה להתעלם מהעובדה כי המופת לאהבה שאינה תלויה בדבר הינו של בני אותו מין. ניל מנוסי דן בכך ומציין כי ייתכן שדווקא הקשר שאין בו כל תשוקות מיניות כלל, קשר רוחני לגמרי של רעות בין שני בני אותו מין, הוא הקשר שיכול להגיע למעלה הגבוהה הזו, של רעות וחיבור רגשי אמיתי, אף מעבר לקשר בין איש ואישה, בו קיימים בהכרח גם מתחים בין המינים.

אהבה רומנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד ויונתן, איור מקלף צרפתי, סביבות שנת 1300

המפרשים את אהבתם של דוד ויהונתן כאהבה רומנטית סוברים כי מערכת היחסים הקרובה בין דוד ויהונתן, כפי שהיא מפורשת כתנ"ך כפשוטו, חשובה בכך שהיא מציגה מודל אפשרי של אהבה בין גברים. גם גישה זו מסתמכת על היעדר אזכור מפורש ליחסים מיניים. טענת המצדדים בגישה זו, היא כי כותבי התנ"ך בחרו - בעת עריכתם - להשאיר את הנושא מספיק מעורפל. אילו רצו - היו יכולים להבהיר שאין מדובר ב"משכב זכר", שהרי המונחים המדויקים והאיסורים היו מוכרים להם. אלא שתיאורה העז של אהבת יהונתן ודוד, באופן שאינו שולל אהבה גופנית אלא משאיר את התחום מעורפל דיו ולא חד משמעי, הוא תיאור שנעשה באופן חכם ואוהב אדם.

הדיון הציבורי בישראל, בתחום זה, הגיע לשיא בדברים שנשאה חברת הכנסת יעל דיין בכנסת, במסגרת נאום על הצורך בשוויון ללהט"ב, ובו ציטטה את הפסוקים המוכרים מקינת דוד [1].

שוללי פרשנות זו נמנים עם תומכי הפרשנות המסורתית, הרואים במתן פרשנות זו כחילול הקודש.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דברי הכנסת, הצעה לסדר-היום: אפליה ועיכוב בקידום בצה"ל בשל נטיות מיניות, הישיבה השישים-ושלוש של הכנסת השלוש עשרה, יום רביעי, י"ט בשבט ה'תשנ"ג (‎10 בפברואר ‎1993).