בת שבע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"דוד ובת שבע", ציור של ז'אן-לאון ז'רום

בַּת שֶׁבַע היא דמות מקראית, אשתו של אוריה החתי ולאחר מכן של דוד המלך, ואמו של שלמה המלך.

מוזכרת בעיקר בסוף שמואל ב' (פרקים י"א י"ב) ובתחילת ספר מלכים (פרקים א' וב'). נודעת בעיקר במעשה הניאוף שלה עם המלך.

בת שבע היא בתו של אליעם[1]. בשמואל ב (כג לד) מצוין אֱלִיעָם בֶּן אֲחִיתֹפֶל, מגיבורי דוד המלך, ולכן ייתכן שבת שבע היא נכדתו של אחיתופל.

בספר שמואל היא מתוארת כדמות פסיבית שנלקחת אל המלך, ואילו בספר מלכים היא מתוארת כדמות אקטיבית ודומיננטית שהשפיעה על דוד המלך להכתיר את בנה שלמה למלך, ובזה למנוע את הכתרתו של היורש החוקי, אדוניהו.

בדברי הימים א', פרק ג', מופיע שמה כבת שוע בת עמיאל. לפי מקור זה, ילדה בת שבע לדוד ארבעה בנים: שמעא, שובב, נתן ושלמה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמואל ב יא ג