בת שבע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"דוד ובת שבע", ציור של ז'אן-לאון ז'רום

בת שבע - דמות מקראית בספר שמואל ב' החלק שבו בת שבע הופיע במקרא היה המאה ה-10 לפנה"ס לערך, היא הייתה אשתו של אוריה החתי. בת שבע הייתה פילגשו ולאחר מכן הפכה אשתו של דוד המלך. ואמו של שלמה המלך, יורשו של דוד. ספר שמואל ב'פרק י"א, פסוק ג' שמה בת שבע בת אליעם, אך בדברי הימים א' ספר שמואל ב'פרק א', פסוק ב' היא נקראת בת שוע בת עמיאל. נכדתו של אחיתפל הגילוני, יועצו של דוד.

סיפור מקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורה המקראי של בת שבע מתחיל עם תיאור התגלותה לפני דוד המלך, שהייתה עוד אשת אוריה החתי. דוד חשק בה לאחר שראה אותה מגג ביתו מתקלחת, הביא אותה לארמונו ושכב עמה. כשהרתה לדוד נקרא אוריה משדה הקרב, כדי שיהיה עם אשתו וכך ייחשב הילד לשלו. אולם אוריה סירב, ודוד ציווה על יואב שר צבאו להציב אותו בעמדה שבה ייהרג בקרב הקרוב: "הבו את אוריה אל מול פני המלחמה החזקה, ושבתם מאחריו וניכה ומת" (שמואל ב יא טו).

אוריה אכן נהרג בקרב, ולאחר מותו נשא דוד את בת שבע לאשה והיא ילדה לו בן. אז שלח ה' את נתן הנביא אל דוד, ובמפגש בין השניים הוכיח נתן את המלך על מעשיו הבלתי ראויים. תוכחת הנביא הוצגה באמצעות משל כבשת הרש. במשל זה תוארו שני אנשים, האחד עשיר, שבבעלותו כמות רבה של צאן ובקר, והשני עני, שבבעלותו כבשה אחת בלבד. הכבשה האחת הייתה כל עולמו של העני, והיה לה תפקיד מכריע בחייו ובחיי משפחתו. על פי המשל, האדם העשיר, שנאלץ להעניק לאחד מאורחיו כבשה, בחר שלא לוותר על רכושו. במקום זאת גזל את כבשת העני והעניקה לאורח; דוד, שלא הבין בתחילה את כוונתו של נתן, הכריז עם סיומו של הסיפור כי יש להמית את העשיר בגין העוול שעשה. אז פנה נתן אל דוד ואמר לו כי הוא עצמו החוטא אליו מכוון המשל: "אתה האיש... מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע בעיני, את אוריה החתי הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה, ואתו הרגת בחרב בני עמון" (שמואל ב יב ז-ט).

דוד ובת שבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דוד ובת שבע

פרשה מפורסמת שהתנ"ך נותן לה מקום רב, היא מעשה דוד ובת שבע. דוד מלך ישראל עובר על איסור הניאוף, חטא חמור שעונשו מוות. הוא חומד את בת שבע - נכדתו של יועצו אחיתופל ואשתו של אוריה החתי - אחד מאנשי צבאו הבכירים, ואף שוכב עימה כאשר אוריה בשדה הקרב. לאחר שהיא נכנסת להריון מנסה דוד לשכנע את אוריה לשכב עם בת שבע כדי לטשטש את מעשהו, אך אוריה מסרב. דוד שולח אותו בחזרה לשדה הקרב, ובידו אגרת לעמיתיו שיביאו עליו מוות וינטשו אותו בשדה הקרב, ויואב בן צרויה ממלא בשינוי אחר ההוראות וגורם למותו של אוריה יחד עם חיילים נוספים. לאחר שאוריה מת דוד אוסף את בת שבע לביתו ומתחתן אִתה.

נתן הנביא הוכיח את דוד, באמצעות משל כבשת הרש, על הריגת אוריה ועל לקיחת בת שבע לאשה, ודוד מתוודה על חטאו, שב בתשובה ותשובתו מתקבלת. עם זאת, הוא מקבל עונש על מעשיו: "וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה; כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת" (ספר שמואל ב' פרק י"ב). עונשים אלו מתגשמים כאשר אמנון בנו בכורו, אונס את תמר אחותו, וכאשר בנו הנוסף אבשלום אחי תמר מאותה אם, נוקם את נקמתה ורוצח את אמנון. שנים לאחר מכן אבשלום מורד באביו ועושה הפיכה שבמהלכה הוא מנסה להרוג את דוד, ואף שוכב עם פילגשיו של דוד ולבסוף נהרג בידי יואב שר צבאו של דוד. גם אדניה בנו מנסה להמליך את עצמו תחת דוד עוד בחייו.

פרשנות נוספת לפרשה זו טוענת כי "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה", בתלמוד במסכת שבת.‏[1] כי בזמנם המנהג היה כי "כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו" כדי שבאם לא יחזור מהמלחמה ויוכרז נעדר, לא תשב אשתו בעגינותה, ותוכל להנשא בשנית מתוקף כוחו של הגט. פרשני התלמוד מדגישים כי לא ניתן לומר שאינו חטא כלל, שכן מעשה בלתי ראוי נעשה כאן בוודאי, אלא שלא חטא דוד את החטא הפורמלי של בעילת אשת איש אשר העונש עליו הוא מיתה.

נתן הוסיף ובישר לדוד על עונשו - קביעת תקופת מלוכתו כתקופת מלחמות בלתי פוסקות: "לא תסור חרב מביתך עד עולם" (שמואל ב יב י). כעונש מיידי על חטא דוד מת הרך הנולד, בנם של דוד ובת שבע. לימים, בעקבות וידויו וחזרתו בתשובה של דוד, ילדה בת שבע בן אחר, שלמה, שהיה יורשו של דוד במלוכה.

מאות שנים מאוחר יותר, נאלצו חז"ל וממשיכיהם, פרשני התנ"ך, להתמודד עם ההיבט הבעייתי באישיותו של דוד כפי שהוא משתקף בסיפור יחסיו עם בת שבע. מביניהם, יש שיסנגרו על התנהגותו וניסו להצדיק אותה, או לפחות לספק לה הסבר נסיבתי, ויש שהסתייגו ממנה, ובחרו בעמדה הביקורתית בה נקט נתן הנביא.

בימי זקנתו של דוד, כאשר עלתה שאלת ירושתו, הפך נתן הנביא לבן ברית של בת שבע. הם חברו יחד כדי להזכיר למלך שהבטיח לשלמה את כיסאו, ושכנעו אותו להמליך את בנו טרם מותו. בכך הפרו את עצת אלה שביקשו להמליך את אדניה, אחיו החורג של שלמה. אחרי מות דוד ביקש אדניה, באמצעות בת שבע, לשאת את אבישג השונמית (פילגשו של דוד בזקנתו), ובכך לקבע את מעמדו כיורש. בת שבע אמנם התערבה אצל בנה שלמה המלך למען אדניה אך ללא הועיל: אף כי שלמה כיבד את אמו והאזין לבקשתה, הוא שלח להרוג את אדניה (ואת יואב בן צרויהושמעי בן גרא).

לפי דברי הימים א' (ג, ה) ילדה בת שבע לדוד שלושה בנים נוספים: שמעא, שובב ונתן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פנינה ,גלפז-פלר, ויולד - יחסי הורים וילדים בסיפור המקראי, ירושלים: כרמל ,2006. עמ' 160-163.
  • רחל רייך, האשה אשר נתת עמדי - נשים כעילה לסכסוך ולמלחמה במקרא, תל אביב: הלל בן חיים, 2005. ע"מ 132-135.
  • חיה שרגא בן איון, נשות דוד - מיכל,אביגיל, בת שבע. תל אביב: ידיעות ספרים, 2005. עמ' 159-213.
  • יאיר זקוביץ, מקראות בארץ המראות. ישראל: הקיבוץ המאוחד, 2001. עמ' 53-51.
  • פרנק ,פולק, הסיפור במקרא, ירושלים: מוסד ביאליק,1994. עמ' 410-408.
  • יאיר זקוביץ, דוד מרועה למשיח, ירושלים: יד יצחק בן צבי, 1995.עמ' 85-75.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שבת נ"ו, א