אביגיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אֲבִיגַיִל, דמות מקראית, הייתה אשתו של דוד המלך.

דוד ואביגיל ציור מעשה ידי אנטוניו מולינרי

מדרש שמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירוש השם אביגיל לפי משה צבי סגל בפירוש לספר שמואל הוא אבי הגיל או השמחה‏[1]. או גאולה.‏[2]

הסיפור במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סיפור נבל הכרמלי

על פי המסופר בספר שמואל א (ספר שמואל א', פרק כ"ה), מיהרה אביגיל לקראת דוד שצעד עם ארבע מאות חמושים במטרה להרוג את נבל ובני ביתו, והצליחה לשכנע אותו שלא להרוג את נבל, לאחר שזה סירב להצעת נערי דוד. אביגיל ממהרת לאחר שאחד מנערי דוד מספר לה על הסכסוך של דוד עם נבל ועל החלטתו של דוד לפגוע בנבל ובבני ביתו (ספר שמואל א', פרק כ"ה, פסוקים י"ד-י"ז). אביגיל, מחליטה למהר ולהיפגש עם דוד בטרם יממש את החלטתו, שתוך שעות עלול להסתיים בשפיכות דמים. לפני שנישאה לדוד הייתה אביגיל נשואה לנבל הכרמלי שהתגורר במעון, בהרי יהודה.

איפיון דמותה על פי המקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחבר המקראי מדגיש כי אביגיל אישה "טובת שכל ויפת מראה". שתי תכונות אלו יהיו לה לעזר כאשר תעמוד לפני דוד, כדי לשכך את כעסו. על נבל נאמר "וְהָאִישׁ קָשֶׁה וְרַע מַעֲלָלִים וְהוּא כָלִבִּי" (שמואל א כה ג), כלומר בן משפחת כלב או אולי רמיזה לאופיו, כהנגדה לאביגיל אשתו : "וְהָאִשָּׁה טוֹבַת-שֶׂכֶל וִיפַת תֹּאַר" (שמואל א כה ג). לתיאורה של אביגיל אין אח ורע במקרא זולת תיאורו של דוד לפני שהוצג בפני שאול כשיא השלמות: "וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר, הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי, יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר, וְאִישׁ תֹּאַר; וַ-ה', עִמּוֹ" (שמואל א טז יח). הזיקה לדוד המתוארת בפסוקים אלו תורמת לעיצוב דמותה החיובית של אביגיל.‏[3]בתיאור התנהגותה של אביגיל מהדהד סיפור התנהגותו של יעקב , כאשר הוא חוזר לכנען מחרן, לפגוש בעשו אחיו. שניהם חוששים מהאויב , שנמצא מולם ושניהם מכינים מנחות מבעוד מועד.‏[4]

אביגיל מטפלת בנבל. ציור משנת 1380

נאום אביגיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאומה של אביגיל בנוי משני חלקים:

  • חלק ראשון: פסוקים כד'-כח' החלק מכוון אל ההווה, אביגיל מסכימה עם דוד שנבל עשה מעשה נבלה.
  • חלק שני: פסוקים כח'-לא' החלק מכוון אל העתיד בו מונעת אביגיל מדוד לשפוך דם. שפיכות דמים עלולה להזיק לו בהמשך. בחלק זה מציגה אביגיל את טובתו האישית , שישמור על ניקיון כפיים.

המחבר המקראי מתאר את פגישת דוד ואביגיל באריכות יתרה, במיוחד את נאומה בפני דוד. בראותה את דוד ממהרת אביגיל בכל פעולותיה. השורש מ-ה-ר הוא שורש מנחה בפרק. לא רק הזריזות מאפיינת את אביגיל אלא גם את הכבוד , שהיא רוחשת לדוד. היא יודעת להחניף ולהפגין התנהגות כנועה , וכן היא מרבה להשתחוות לפני דוד. אביגיל פותחת בנאומה בקבלת אחריות עוון בעלה, על עצמה, "וַתִּפֹּל, עַל-רַגְלָיו, וַתֹּאמֶר, בִּי-אֲנִי אֲדֹנִי הֶעָו‍ֹן" ( שמואל א כה כד). בכפל מילים היא משמיעה את דבריה לדוד:"וּתְדַבֶּר-נָא אֲמָתְךָ, בְּאָזְנֶיךָ, וּשְׁמַע, אֵת דִּבְרֵי אֲמָתֶךָ" ומבקשת כי דוד לא ישים לב לנבל ואף מגנה את בעלה "אַל-נָא יָשִׂים אֲדֹנִי אֶת-לִבּוֹ אֶל-אִישׁ הַבְּלִיַּעַל הַזֶּה עַל-נָבָל, כִּי כִשְׁמוֹ כֶּן-הוּא--נָבָל שְׁמוֹ, וּנְבָלָה עִמּוֹ " (שמואל א כה כח). היא דורשת את שמו של בעלה לגנאי ובכך נופלת האשמה על נבל. שכן, אין ערך לדבריו של אדם שפל שכזה. בכך שאביגיל מגיעה בעצמה לדוד, ואומרת כאשתו דברים בגנות בעלה, יש כדי לפעול לריכוכו ולניחומו של דוד. בנוסף, באמצעים רטוריים משכנעת אביגיל את דוד להימנע משפיכות דמים. היא מכנה אותו 'אדוני' ארבע עשרה פעם, ואת עצמה 'אמתך' או 'שפחתך' שש פעמים. אביגיל מציינת כי היא לא נכחה במפגש בין עבדי דוד לנבל. היא מברכת מצד אחד את דוד , שה' מנע ממנו שפיכות דמים ומצד שני היא מאחלת לו , שכמו נבל כך יהיה סופם של כל אויביו. בנאומה היא מפנה את תשומת לבו של דוד לאויבים אחרים מבעלה כמו שאול אשר רודף אחריו. אביגיל משכנעת את דוד להימנע משפיכות דמים , מאחר שה' הועיד אותו למלוכה. אביגיל מסיימת את דבריה במסר של איסור שפיכות דמים, הפתרון לטעמה הוא במשפט האל. ה' הוא , שיציל את דוד ויפגע באויביו "וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים, אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ, וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה, בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע," (שמואל א כה כט) בכך אף רומזת לניצחונו של דוד על גוליית, באמצעות הקלע. דוד מודה לאביגיל על שמנעה ממנו שפיכות דמים.

יש האומרים שדברי אביגיל מסובכים מדי, אך לפי פרשנויות אחרות‏[5] , הנאום הארוך מצביע על חוכמת הנשים אשר הייתה באביגיל, שידעה בדיוק מה משפיע על דוד ומה לוחץ עליו. היא אומרת "ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב" (שמואל א כה לא). פוקה היא סיוט או טראומה ובמכשול לב הכוונה היא לצער שהרגיש לאחר שרצח אנשים במהלך חייו. אביגיל ידעה שהמלחמות גורמות לדוד צער, עצב וסיוטים, בייחוד כשמדובר בבני עמו. לכן השתמשה בכך בנאומה כדי לחזק את טיעונה נגד רצח נבל ומשפחתו ולמנוע מלחמות נקם. בנוסף אביגיל מחזקת את דוד ואומרת לו: "כי מלחמות ה' אדני נלחם" (שמואל א כה כח), "והיה כי יעשה ה' לאדני ככל אשר דבר את הטובה עליך, וצוך לנגיד על ישראל" (שמואל א כה לא). כלומר המלחמות שאתה נלחם בהן, הן למען הייעוד האלוהי שלך, אתה נועדת להיות משיח ה'. בסוף הנאום של אביגיל פונה אליה דוד ואומר לה: "ויאמר דוד לאביגיל: ברוך ה' אלהי ישראל, אשר שלחך היום הזה לקראתי. וברוך טעמך וברוכה את, אשר כלתני היום הזה מבוא בדמים" (שמואל א כה לב-לג) בפסוק זה שבו מברך דוד שלוש פעמים ניתן ביטוי לכך שדוד שמח. הוא שמח על כך שנמנע מלפגוע בנבל, ומכך למדים שהוא אינו איש דמים.

דוד ואביגיל . ציור מעשה ידי : חואן אנטוניו די-פריאס משנת 1667.


כשחזרה אביגיל לביתה, גילתה שבעלה עסוק במשתה גדול והוא שיכור לגמרי. לאחר שהתפכח סיפרה אביגיל לנבל את אשר קרה, וליבו מת בקרבו והוא היה לאבן (על פי פירושים שונים: הצטער מאוד, או נתקף בשיתוק). כעבור עשרה ימים מת.

לאחר מותו של נבל, שלח אליה דוד את נעריו וביקש ממנה להינשא לו. אביגיל הסכימה ונישאה לדוד.


אביגיל ילדה לדוד בן אחד בשם כלאב, המכונה בספר דברי הימים דניאל.

דמותה של אביגיל על פי חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי חז"ל, הייתה אביגיל אחת משבע נביאות שקמו לישראל.

התלמוד‏[6] מספר שאביגיל נטלה דם נידה והראתה לדוד וביקשה שיפסוק לה הלכה אם דם טמא או טהור הוא. אמר לה: וכי מראין דם בלילה? והרי קשה להבחין בין הגוונים המותרים והאסורים! אמרה לו: וכי דנין דיני נפשות בלילה? כך רמזה לו להמתין מההחלטה להרוג את נבל ובני ביתו. אמר לה: נבל בעלך מורד במלכות הוא ולא חלות עליו המגבלות של הדין בלילה. אמרה לו: עדיין שאול קיים והוא המלך, ואילו אתה טרם יצא שמך כמלך בעולם. אמר לה: ברוך טעמך וברוכה את אשר כליתני היום הזה מבוא דמים.

טובה הייתה אביגיל לדוד מכל הקורבנות שבעולם: שאילו עשה אותו מעשה שחשב (לעשות לנבל ולבוא על אביגיל). אילו היה מקריב כל הקורבנות בעולם לא היה לו כפרה, והיא באה אליו ומילטתו. הוי שטובה הייתה לו מכל הקורבנות. (מדרש שוחר טוב נג' א')

את דבריה סיימה במילים "והיטיב ה' לאדוני וזכרת את אמתך", אותו רואים חז"ל כרמז לבקשה לשאתה בעתיד.‏[7]

בשם אביגיל נקראה גם אחות דוד.

בניין "קברי האמהות" בטבריה בו טמונה, על פי המסורת, אביגיל לצד זלפה, יוכבד, בלהה, צפורה ואלישבע

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אוריאל סימון, בקש שלום ורדפהו- שאלות השעה באור המקרא ,המקרא באור שאלות השעה, תל אביב, ידיעות אחרונות, 2002.עמ' 220-179.
  • חיה שרגא בן איון, נשות דוד: מיכל, אביגיל, בית שבע, מכון מופת וידיעות אחרונות, תל אביב 2005.
  • חננאל מאק, ותאמר בליבה - נשים מהמקרא בצומתי חיים, תל אביב, ידיעות אחרונות, עמ' 202-185.
  • יאיר זקוביץ, דוד מרועה למשיח, ירושלים: יד יצחק בן צבי, 1995, עמ' 85-75.
  • יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן לא כך כתוב בתנ"ך, ידיעות אחרונות, 2006, ע"מ 236-230.
  • רחל רייך, ויאכלו וישתו, תל אביב: סטימצקי, 2013, ע"מ 235-231.
  • שמעון בר-אפרת, מקרא לישראל שמואל ב, ירושלים, מאגנס, 1996.
  • גלעד ששון, "הסיפור המקראי המורחב על אביגיל המונעת מדוד לבוא בדמים", מחקרי ירושלים בספרות עברית, כו (תשע"ג), עמ' 40-21.
  • אמנון ז'קונט, אביגיל, תל אביב, כתר, 2014.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אביגיל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משה צבי סגל, ספרי שמואל, ירושלים: קרית ספר, 1987 ע"מ קצה.
  2. ^ דב קמחי אנציקלופדיה לאישים בתנ"ך, תל אביב: הוצאת יבנה, 1987, ע"מ 15.
  3. ^ חיה שרגא בן איון, נשות דוד, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2005, ע"מ 92.
  4. ^ משה גרסיאל, עולם התנ"ך שמואל א , תל אביב: דודזון עתי, 1993 ע"מ 201.
  5. ^ יהודה אליצור, חכמות נשים בנתה ביתה, מקומה של האישה בחברה המקראית, משפחות בית ישראל, הכינוס למחשבת היהדות שנה י"ח, תשל"ו. פרק: עימות בין אישה לבין גברים, פרשת אביגיל בפרק כה שבשמואל א
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ד, עמוד א'
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ד, עמוד ב'