דוד ובת שבע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ניסוחים לא אנציקלופדיים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
"דוד ובת שבע" מאת ארטמיזיה גֶ'נְטִילֶסְקִי, שנת 1640.

מעשה דוד ובת שבע הוא סיפור תנ"כי, המתואר בספר שמואל ב', פרקים י"א - י"ב. התנ"ך מתאר כיצד דוד המלך רואה מגג ארמונו את בת שבע מתרחצת על גג ביתה. דוד מזמין אותה אליו ושוכב עימה, והיא הרה לו. כל זאת בשעה שבעלה, אוריה החתי, נמצא הרחק, במלחמה מול בני עמון. כדי להסתיר את מעשהו גורם דוד למותו של אוריה במלחמה, ואז נושא את בת שבע. אחד משיאי המעשה הוא תוכחתו הקשה של נתן הנביא אל דוד, חרטתו של דוד והעונש הכבד שנגזר עליו.

חטאו של דוד במעשה זה, אשר לכאורה מטיל צל כבד על דמותו הרוחנית, משך את תשומת לבם של פרשנים רבים במשך הדורות.

סיפור המעשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"ילדם של דוד ובת שבע", המאה ה-19.

הקשר ורקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרקים הקודמים לסיפור דוד ובת שבע וכן העוקבים מתארים מלחמה קשה של ממלכת דוד בבני עמון. שיאו של פרק י', הפרק שלפני סיפור המעשה, מתאר מצב שבו צבא ישראל מוקף על ידי בני עמון ובני בריתם, כאשר יואב בן צרויה מפקד על הצבא ונערך לקרב הקשה במילים דרמטיות: "חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד-עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹקֵינוּ וַה' יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו."[1] הקרב מסתיים בניצחון מוחץ של צבא ישראל, המרתיע את בעלי בריתם של בני עמון מלהצטרף שוב למלחמה נגד ישראל.‏[2]

פרק י"א, שבו מתחיל תיאור המעשה, פותח במילים: "וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה לְעֵת צֵאת הַמְּלָאכִים (יש לקרוא: הַמְּלָכִים) וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת-יוֹאָב וְאֶת-עֲבָדָיו עִמּוֹ וְאֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁחִתוּ אֶת-בְּנֵי עַמּוֹן, וַיָּצֻרוּ, עַל-רַבָּה."[3]. כבר בפסוק ז ישנה ביקורת לכאורה על דוד: "וְדָוִד, יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם", כלומר דוד לא הצטרף לצבא במלחמתו.

ניתן להסיק מהכרונולוגיה המקראית שבאותה עת היה דוד בערך בן 47.‏[4] דוד נותר בירושלים ולא התלווה לצבאו, מעשה שאותו רואים הפרשנים כפגם מוסרי, שהוביל לחטאים שבאו לאחר מכן.‏[5] עם זאת, יש לציין שמספר פרקים לאחר מכן, בפרק כ"א, מתואר כי עבדי דוד ביקשו מדוד "לֹא-תֵצֵא עוֹד אִתָּנוּ לַמִּלְחָמָה וְלֹא תְכַבֶּה, אֶת-נֵר יִשְׂרָאֵל."[7]. דברים אלו נאמרו לדוד לאחר קרב עם הפלישתים, במהלכו ניסה הגיבור הפלישתי יִשְׁבִּי, שהיה מצויד היטב: "מִשְׁקַל קֵינוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת מִשְׁקַל נְחֹשֶׁת וְהוּא חָגוּר חֲדָשָׁה"[8] להכות את דוד, וזה האחרון ניצל רק בזכות עזרתו של אבישי בן צרויה. ייתכן שהחלטתו של דוד להישאר בעורף הסתמכה על שיקול זה.‏[9]

בת שבע ואוריה החתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אוריה החתי

ייחוסה של בת שבע, המתוארת כ"טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד",‏[10] הוא "בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי"[11]. אוריה החתי מוזכר כאחד משלושים ושבעת גיבורי דוד בסוף ספר שמואל‏[12] וגם בין גיבורי דוד המפורטים בספר דברי הימים.‏[13] גם אליעם, אביה של בת שבע, מוזכר כאחד מאותם שלושים ושבעה גיבורים: "אֱלִיעָם בֶּן אֲחִיתֹפֶל הַגִּלֹנִי"‏[14], כלומר הוא היה בנו של אחיתופל הגילוני, יועץ דוד. ואולם, אליעם אינו מופיע ברשימה שבספר דברי הימים. יש המפרשים הוצאתו של אליעם מרשימת הגיבורים הייתה ביוזמת דוד, לאחר חטאו עם בת שבע. גם הצטרפותו של אחיתופל לאבשלום כאשר מרד באביו הייתה בשל מעשהו של דוד.‏[15] בדברי הימים שונים מעט שמותיהם של בת שבע ואביה: "וְאֵלֶּה נוֹלְּדוּ לוֹ(לדוד) בִּירוּשָׁלָיִם שִׁמְעָא וְשׁוֹבָב וְנָתָן וּשְׁלֹמֹה אַרְבָּעָה לְבַת-שׁוּעַ בַּת עַמִּיאֵל"[16] כלומר: "בת שוע" במקום בת שבע, ו"עמיאל" במקום אליעם, היפוך ההברות בשם. מוזכרים גם ארבעה בנים שילדה בת שבע לדוד, לעומת לידת הבן שנפטר ושלמה המוזכרת בספר שמואל ב'.

הפסוק מציין שבת שבע לא הייתה טמאה באותה שעה בטומאת נידה, שכן באותו יום טבלה מטומאתה: "וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת מִטֻּמְאָתָהּ"[17]

המעשה עצמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטאו של דוד, כפי שנראה מן הפסוקים, הוא כפול: ניאוף עם אשת איש, וגרימת מותו של אוריה.
הסיפור נפתח בדוד הקם משנתו באחד מן הערבים ויוצא להתהלך על גג בית המלך. הוא רואה את בת-שבע שהייתה "טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד", מתרחצת על גג ביתה. דוד בירר את זהותה ונאמר לו שזו בת שבע אשת אוריה החתי. הוא שלח שליחים להביאה אליו ושכב עימה, וכעבור זמן שלחה בת שבע אל דוד את ההודעה שהיא הרה.

כדי להסתיר את חטאו, קורא דוד לאוריה משדה הקרב במטרה שיבוא לביתו וישכב עם אשתו, וכך יחשוב אוריה שאשתו הרתה ממנו ולא יחשוד בדבר. המלך אף שולח לו מתנה ("משאת המלך"). ואולם, אוריה מסרב להיכנס לביתו בנימוק ש"הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים, וַאֲנִי אָבוֹא אֶל-בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וְלִשְׁכַּב עִם-אִשְׁתִּי; חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ, אִם-אֶעֱשֶׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה."[18] כלומר: לא ייתכן שהוא ישכב במנוחה בביתו, עם אשתו, בשעה שארון הברית, כל הצבא ומפקדיו ישנים בשדה בתנאי סכנה וקושי. הוא נשכב בפתח בית המלך, סירב להתכבד בסעודה שהכין לו המלך וסירב לסור לביתו. דוד מנסה שוב להביא את אוריה לחזור לביתו. הוא עורך משתה ומנסה לגרום לאוריה להשתכר, אך עדיין אוריה מסרב לרדת לביתו וישן עם החיילים האחרים בפתח הארמון.

לא ברור מלשון המקרא האם אוריה ידע על מעשהו של דוד. ניתן להבין את התנהגותו של אוריה כהיצמדות נאצלת לאחוות הלוחמים, אך יש שרואים אותה כהתרסה לא מודעת כנגד דוד, ויש הסבורים שאוריה אכן שמע שמועות שונות על המעשה. דבריו של אוריה "...וַאֲנִי אָבוֹא אֶל-בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וְלִשְׁכַּב עִם-אִשְׁתִּי" יוצרים אירוניה מול המלך, שלא יצא בעצמו למלחמה, וייתכן שאוריה רומז לאירוניה נוספת - הוא לא יילך לשכב עם אשתו, אך דוד הוא זה שעשה זאת.‏[19][20] גם חז"ל רואים בדבריו של אוריה התרסה כלפי דוד, ולמעשה מרידה במלכות: "מורד במלכות הוה, דאמר ליה 'ואדוני יואב ועבדי אדוני על פני השדה חונים'"[21] - הגדרתו של יואב בן צרויה כ"אדוני" והקדמתו ל"עבדי אדוני" נחשבת כמרד. וראו עוד להלן.

מותו של אוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שלא הצליח לגרום לאוריה לשכב עם אשתו, שולח אותו דוד חזרה למלחמה. דוד שולח ליואב, שר צבאו, פקודה חתומה בה הוא מורה ליואב להציב את אוריה בחזית שבה מתחוללת הלחימה החזקה ביותר, ואז לנטוש אותו כדי להביא למותו. באופן אירוני, את הפקודה החתומה ליואב הוא שלח בידי אוריה עצמו. יואב מממש את פקודת דוד ואוריה נהרג, ועמו חיילים נוספים.

יואב שולח שליח לדווח לדוד על תוצאות הקרב. הוא מנחה את השליח: "כְּכַלּוֹתְךָ אֵת כָּל-דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה לְדַבֵּר אֶל-הַמֶּלֶךְ: וְהָיָה אִם תַּעֲלֶה חֲמַת הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לְךָ מַדּוּעַ נִגַּשְׁתֶּם אֶל הָעִיר לְהִלָּחֵם הֲלוֹא יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יֹרוּ מֵעַל הַחוֹמָה: מִי הִכָּה אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבֶּשֶׁת הֲלוֹא אִשָּׁה הִשְׁלִיכָה עָלָיו פֶּלַח רֶכֶב מֵעַל הַחוֹמָה וַיָּמָת בְּתֵבֵץ לָמָּה נִגַּשְׁתֶּם אֶל-הַחוֹמָה וְאָמַרְתָּ גַּם עַבְדְּךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי, מֵת."[22] כלומר, אם יכעס המלך על הטעות לכאורה בהתקרבות יתרה אל החומה, טעות שמבחינה היסטורית ידועה בסכנותיה (כפי שקרה לאבימלך), על השליח להזכיר את העובדה שאוריה החיתי מת, וכך לא יכעס המלך. בפועל, השליח אינו מחכה לתגובת המלך ומזכיר מיד את עובדת מותו של אוריה. המלך אומר לשליח: "כֹּה תֹאמַר אֶל יוֹאָב אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה כִּי כָזֹה וְכָזֶה תֹּאכַל הֶחָרֶב הַחֲזֵק מִלְחַמְתְּךָ אֶל-הָעִיר וְהָרְסָהּ וְחַזְּקֵהוּ."[23].

בת-שבע מתאבלת על אוריה ולאחר שהיא קמה מאבלה אוסף אותה דוד אל ביתו, והיא יולדת את הבן (ששמו אינו מוזכר), פרי החטא.

תוכחת נתן הנביא והעונש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כבשת הרש

פרק י"א מסתיים במילים "וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד, בְּעֵינֵי ה'"[24] (זהו גם סיום הפרשה על פי החלוקה המסורתית). ה' שולח את נתן הנביא להוכיח את דוד, ונתן משתמש במשל כבשת הרש כדי להציג את תוכחתו:

Cquote2.svg

שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת אֶחָד עָשִׁיר וְאֶחָד רָאשׁ: לְעָשִׁיר הָיָה צֹאן וּבָקָר הַרְבֵּה מְאֹד: וְלָרָשׁ אֵין כֹּל כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה וַיְחַיֶּהָ וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם בָּנָיו יַחְדָּו מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב וַתְּהִי לוֹ כְּבַת: וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא-לוֹ וַיִּקַּח אֶת-כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו.

Cquote3.svg
– שמואל ב' פרק י"ב פסוקים א'-ד'

מעשה בשני אנשים, אחד עשיר ואחד רש, עני[25] החיים זה לצד זה. לעני יש רק כבשה אחת, שהוא קשור אליה מאד, ואילו לעשיר רכוש רב. ואולם, כאשר מגיע אורח ("הלך") לעשיר, מעדיף העשיר לגזול את כבשת הרש ולשחוט אותה לכבוד האורח, מאשר להכין ארוחה מרכושו שלו.

נתן כביכול מציג בפני דוד מקרה שאירע, סוגייה משפטית, ודוד זועם מאד. הוא קורא "חַי ה' כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת."[26] וקובע כי עונשו של העשיר הוא לשלם פי ארבע על הכבשה שגזל (על פי דין התורה, תשלומי ארבעה וחמישה). נתן הנביא מטיח בו: "אַתָּה הָאִישׁ.".‏[27] הנמשל הוא: דוד הוא העשיר, שה' נתן לו את מלכותו, הציל אותו מיד שאול, נתן לו את נשותיו של שאול ואם ירצה דוד - יוסיף לו עוד: "וְאִם מְעָט וְאֹסִפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה."[28] העני הוא אוריה, שדוד גזל ממנו את אשתו. נתן מותח ביקורת חריפה על דוד: ‏[29][30] על שני החטאים הללו ייענש דוד: בביתו יהיו מעשי הרג ורצח, ונשיו יילקחו ממנו, ואיש אחר (המוכר למלך) ישכב עמן.

מיד עם הטחת החטא, מודה דוד: "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לַה'."[31]. נתן מבטיח שה' העביר חטאו ולא ימות, אך הבן שנולד לו ימות. ואכן, לאחר שנתן הולך לביתו התינוק ניגף במחלה וחולה אנושות. דוד מתפלל עליו, צם ושוכב על הארץ בניסיון לבטל את הגזרה, אך ביום השביעי התינוק מת. עבדיו של דוד חוששים לבשר לו על מות התינוק, אך כאשר דוד מבין שהתינוק מת הוא קם, מתרחץ, סך בשמן, מחליף בגדיו ומתפלל בבית ה'. לתמיהתם של עבדיו משיב דוד כי עד עתה היה סיכוי שהילד יחיה ולכן בכה וצם, אך כעת אין טעם בכך - דבר לא ישיב את התינוק אליו: "וְעַתָּה מֵת לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם הַאוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ עוֹד אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו וְהוּא לֹא יָשׁוּב אֵלָי."[32] דוד מנחם את בת שבע, בא אליה שוב והילד שנולד הוא שלמה. ה' אוהב את הילד, ושולח את נתן הנביא לקרוא לו שם נוסף - ידידיה.

הפרק מסתיים בכיבוש רבת בני עמון על ידי יואב. הוא קורא לדוד להשלים את הכיבוש, כדי שלא יאמרו שיואב הוא זה שכבש את העיר. דוד מגיע ומשלים את הכיבוש בראש כל העם, לוקח את הכתר של מלך בני עמון והופך את כל בני עמון לעבדים. בפרקים הבאים מסופר על התממשות עונשו של דוד: תחילה מעשה אמנון ותמר, המסתיים בהתחזקותו של בנו, אבשלום, המגיעה לשיאה במרד שהנהיג. במהלך המרד שכב אבשלום עם פילגשי המלך לפני כל העם, כפי שניבא נתן. רש"י כותב: "כך אירע לו, שלקה בארבעה בנים, הילד ואמנון תמר ואבשלום."[33] כפי שגזר דוד את דינו של העשיר בכבשת הרש, "את הכבשה ישלם ארבעתיים", כך נענש בעצמו. רק האמירה "וַתֵּלֶד בֵּן, ויקרא (וַתִּקְרָא) אֶת שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה וַה' אֲהֵבוֹ: וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ בַּעֲבוּר ה':"[34] מציגה את דוד באור חיובי, וכאן גם המלכת שלמה בתחילת ספר מלכים א, המסמלת את המחילה שניתנה לדוד.‏[35]

הערכת התנהגותו של דוד במעשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תבליט שטוח עשוי ברונזה על דלת בכנסיית מדליין בפריז. נתן הנביא נראה משמאל, ומימין נראים דוד ובת שבע עם ילדם.

בפרשנות המסורתית ובמדרשי חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרשנות המסורתית מתקשה לקבל את המעשה שדוד חטא בחטאים כה חמורים כפשוטו. ובלשון חז"ל:

Cquote2.svg

"ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו" (שמואל א; יח, יד). אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו?

Cquote3.svg
תלמוד בבלי, מסכת שבת דף נו עמוד א

בתלמוד[36] מובאים דברי רב יהודה בשם רב, לפיהם שערי ההיכל נפתחו לאחר ששלמה הזכיר‏[37] את זכותו של דוד ודבר זה היווה אות ברור משמים למחילת עוונו.

מאמר של רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי מובא בתלמוד:‏[38]

Cquote2.svg

לא היה דוד ראוי לאותו מעשה... אלא למה עשה? לומר לך שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד...

Cquote3.svg

כלומר, חטאו של דוד, ובפרט העובדה שנזכר בתנ"ך, לא היה באשמתו ובבחירתו, כי לדוד המלך לא היה יצר הרע כלל והוא אמר על עצמו "ולבי חלל בקרבי" - כלומר ליבי ריק בקרבי ואין בו יצר הרע‏[39], אלא ללמד דרך תשובה ליחידים, כפי שאומר דוד בעצמו בתהלים פרק נ"א. על דרך זו אומרים אף כי דוד המלך הקים "עולה של תשובה", כלומר הראה לרבים כי יש אפשרות חזרה בתשובה אף על חטאים שנראים חמורים.

בתלמוד הבבלי, במסכת שבת, נידונה בהרחבה סוגיית חטאיו של דוד (חטאים אלו, וחטאים נוספים שהמקרא מייחס לו). בהקשר למעשה האמור, מביאה הגמרא את דבריו של רבי יהודה הנשיא תוך כדי ציון שניסיונותיו של רבי ללימוד זכות על דוד נובעים מכך שהוא צאצא שלו. רבי יהודה הנשיא דורש את פסוקי המקרא, כך שישתמע מהם שהמקרא אינו רואה את מעשה דוד כחטא חמור: "את אוריה החתי הכית בחרב [בני עמון] - שהיה לך לדונו בסנהדרין ולא דנת. ואת אשתו לקחת לך לאשה - ליקוחין יש לך בה. [כי היא גרושה]" רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן אמר: "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה".‏[40]

על בסיס הסוגיא התלמודית הנ"ל פרשן המקרא האברבנאל מציין אף הוא, כי רצונו של רבי יהודה הנשיא לטהר את דוד, שהוא יצא מהשושלת שלו, הביאו להוצאת המקרא מידי פשוטו. הבסיס לטענת אברבנאל, הוא דבר ה': "מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת-דְּבַר יְהוָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינַי אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת-אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן" (ש"ב יב,ט) והפסוק הנתון בפי דוד עצמו: "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-נָתָן חָטָאתִי לַיהוָה" (שם,יג).

דעה נוספת מבין פרשני התלמוד, אומרת שחז"ל דברו בלשון גוזמא כדרך הדרשנים, ולא התכוונו לפטור את דוד מחטא הניאוף‏[41].

כל האומר: דוד חטא אינו אלא טועה!/?[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקושי הגדול ביותר על האימרה הזו הוא שהמקרא עצמו מעיד על דוד שהוא חטא. נתן הנביא מוכיח על דוד על כך שהוא חטא, ודוד מקבל את דבריו. דוד אף נענש בכך שהבן הראשון שלו, שנולד מבת שבע, מת. אז איך הוא נענש אם הוא לא חטא בכלל?

במדרש חז"ל מובא שדוד ובת שבע נועדו זה לזה, אלא שדוד הקדים את השעה, ולא המתין לזמן הנכון. אם כן היה חטא, אבל לא החטא שמבינים מתוך קריאה ראשונה. דוד חטא רק בכך שהוא לקח את בת שבע כשהיא עוד לא הייתה ראוייה לו, מה שמפחית את מידת חומרת החטא.:

Cquote2.svg

דרש רבא: מאי דכתיב 'כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד' - ראויה הייתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית אלא שבאה אליו במכאוב, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: ראויה הייתה לדוד בת שבע בת אליעם אלא שאכלה פגה...

Cquote3.svg
תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף קז א

האמוראים מרחיבים ומפרשים מדוע אין במעשה דוד חטא הלכתי. את גרימת מותו של אוריה הם מצדיקים בכך שהם מוצאים את דיבורו של אוריה אל המלך כלא ראוי וכמזלזל, ומשום כך הוא נחשב כמורד במלכות שדינו מיתה, אם כי הם מוסיפים שהתלונה נגדו "ואת אוריה החיתי הרגת בחרב" באה על כך שהיה עליו לדונו בסנהדרין ולא לחרוץ בעצמו את דינו. את מעשה המשכב עם בת שבע, מפרשים האמוראים שבת שבע לא הייתה נחשבת כנשואה לאוריה באותה שעה, ומשום כך רשאי היה דוד לשאת אותה אם היה רוצה. הסיבה שבת שבע לא נחשבה כנשואה באותה שעה היא שלפי המקובל בידי חז"ל, כל חיילי צבא דוד היו כותבים גט לנשותיהם בטרם יצאו למלחמה, כדי למנוע מנשותיהם להישאר עגונות אם יעלמו במלחמה. על סמך פרשנות זו אומר האמורא רב, שהחטא היחיד של דוד במעשה זה הוא רק גרימת מותו של אוריה. "רק בדבר אוריה החתי" (מלכים א; טו, ה)

אלא שאי אפשר להבין את האימרה ש"כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה" כפשוטה, אלא יש כאן מורכבות שדורשת בירור. לעיל הוסבר כבר שהכוונה שהוא לא חטא באשת איש, בניאוף. על פי הסברים אלו הכוונה של היא שהוא לא חטא עם בת שבע, שהייתה ראויה לו והוא טעה בתיזמון, אלא הוא חטא חטא מוסרי בגרימה למות אוריה החיתי ולא שפט אותו במערכת המקובלת ועצם הניסיון להסתיר את החטא.

אחריות על החטא[עריכת קוד מקור | עריכה]

מופיע בספר הזוהר, המפרש את המקרא על פי הסוד, הסבר שדוד הועמד בפני ניסיון בת שבע כדי להעלות את דרגתו הרוחנית כדי שתשתווה לזו של האבות, אלא שהשטן הכשילו.

ישנה מקבילה למדרש הזוהר בתלמוד שמבארת שהחטא של דוד היה בכך שהוא הכניס את עצמו לידי מצב של ניסיון. והרי אם הקב"ה לא מעמיד אותך במצב של ניסיון כנראה זה בגלל שלא תוכל לעמוד בו. זאת משום שאין הקדוש ברוך הוא מביא ניסיון על האדם, אלא אם הוא יכול לעמוד בו ובלשון חז"ל: "אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, ואינו מבקש אלא לפי כוחן" במדרש שמות רבה לד, א.

Cquote2.svg

אמר רב יהודה אמר רב לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון! שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל. אמר לפניו רבש"ע מפני מה אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, ואין אומרים אלהי דוד. אמר אינהו מינסו לי ואת לא מינסית לי אמר לפניו רבש"ע בחנני ונסני.

Cquote3.svg
תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף קז א

בביקורת המקרא המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשני ביקורת המקרא דנים את דוד לחומרה. פרידמן משווה את התנהגותו של דוד לזו של אחאב, שעליה נאמר הרצחת וגם ירשת, ומוצא שהתנ"ך החמיר בדין האחרון והקל בדין הראשון. אחרים ציירו את בת שבע, שבפרשה זו בתנ"ך תפקידה פסיבי ביותר, כמי שתשוקותיו של דוד נכפות עליה ומתוות לה גורל טראגי. במסורת ישראל, אף על פי כן, לא פגם מעשה בת שבע בזכרו של דוד כנעים זמירות ישראל וכאבי שושלת המלוכה שממנה ייצא המשיח.

על רקע החילוקים שבין הפרשנות המסורתית לזו הביקורתית, כאשר שמעון פרס אמר בנאום בכנסת ב-1994 ש"לא כל מה שדוד המלך עשה על הגגות, נראה בעֵינַי יהודי או מוצא חן בעיני", דבריו גרמו לזעזוע ולזעם אצל החרדים, ואף הוגשה הצעת אי אמון בממשלה בעקבות כך.‏[42]

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשת דוד ובת שבע זכתה להתייחסות רבה בספרות העולמית. להלן כמה מן הספרים העוסקים בפרשה זו:

  • משה שמיר, כבשת הרש: הספר עוסק ברקע לפרשה ובפרשה עצמה, מנקודת ראותו של אוריה החיתי.
  • שטפאן היים, דו"ח דוד המלך: הספר דן בניסיונות ההסתרה של התנהגות דוד בפרשה זו ובפרשות אחרות, על ידי בנו שלמה.
  • ג'וזף הלר, אלוהים יודע: הספר עוסק בחייו של דוד ומציג את הפרשה מנקודת ראותו של דוד המלך.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דניאל פרידמן, הרצחת וגם ירשת, דביר, תש"ס
  • חיה שרגא בן איון, נשות דוד, ידיעות אחרונות – ספרי חמד, תשס"ה
  • יהודה קיל, דעת מקרא – שמואל ב, הוצאת מוסד הרב קוק
  • הרב יעקב מדן, דוד ובת שבע - החטא, העונש והתיקון, הוצאת ישיבת הר עציון, תשס"ב
  • משה שמיר, כבשת הרש, רומן היסטורי
  • דו"ח המלך דוד, שטפן היים, רומן היסטורי
  • זהירות, ספרות! – לבעיות האינטרפרטאציה והפואטיקה של הסיפור המקראי (תשובה לבעז ערפלי ולאוריאל סימון), מ' פרי ומ' שטרנברג, הספרות, ב (תש"ל-תשל"א), עמ' 633-635.
  • הרב צבי ישראל טאו "לאמונת עיתנו"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמואל ב', פרק י', פס' י"ב. כל ההפניות בערך זה הן לספר שמואל א', אלא אם צוין אחרת.
  2. ^ פרק י', פס' י"ט.
  3. ^ פרק י"א, פס' א'
  4. ^ על פי שמואל ייבין, הערך "דוד המלך", האנציקלופדיה המקראית, כרך ב', עמ' 642. וראו חישוב שונה בערך סדר הדורות המקוצר.
  5. ^ ראו למשל בפירושי מלבי"ם ודעת מקרא.
  6. ^ שמואל ב', פרק כ"א, י"ז.
  7. ^ [6].
  8. ^ שמואל ב', פרק כ"א, פס' ט"ז.
  9. ^ המדרש מרחיב מאד את הסיפור על המאבק בין ישבי בנוב לדוד. ראו תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ה עמוד א'.
  10. ^ פרק י"א, פס' ב'.
  11. ^ פרק י"א, פס' ג.
  12. ^ שמואל ב', פרק כ"ג, פס' ל"ט.
  13. ^ דברי הימים א', פרק י"א, פס' מ"א.
  14. ^ שמואל ב', פרק כ"ג, פס' ל"ד.
  15. ^ יהודה אייזנברג: דוד ואחיתופל, באתר דעת.
  16. ^ דברי הימים א', פרק ג', פס' ה'.
  17. ^ פרק י"א, פס' ב'.
  18. ^ פרק י"א, פס' י"א.
  19. ^ מנחם פרי ומאיר שטרנברג: "המלך במבט אירוני : על תחבולותיו של המספר בסיפור בת שבע ועל שתי הפלגות".
  20. ^ יהודה קיל, בפירוש דעת מקרא במקום.
  21. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ו עמוד א'.
  22. ^ פרק י"א, פס' י"ט - כ"א.
  23. ^ פרק י"א, פס' כ"ה.
  24. ^ פרק י"א, פס' כ"ז.
  25. ^ בפסוק א' כתובה המילה "רש" עם א', אם קריאה, צורה נדירה של המילה.
  26. ^ פרק י"ב, פס' ה'.
  27. ^ פרק י"ב, פס' ז'
  28. ^ פרק י"ב, פס' ח'.
  29. ^ מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר ה' לַעֲשׂוֹת הָרַע בעינו (יש לקרוא: בְּעֵינַי) אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה.
  30. ^ פרק י"ב, פס' ט'.
  31. ^ פרק י"ב, פס' י"ג
  32. ^ פרק י"ב, פס' כ"ג.
  33. ^ פירוש רש"י לפס' ו', פרק י"ב.
  34. ^ י"ב, כ"ד - כ"ה.
  35. ^ אריה ברטל: "והיה כשכב אדני המלך עם אבותיו והייתי אני ובני שלמה חטאים". בית מקרא ע"ה, תמוז תשל"ח. מאוחזר באתר דעת.
  36. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל', עמוד א'
  37. ^ ספר דברי הימים ב', פרק ו', פסוק מ"ב
  38. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ד', עמוד ב'
  39. ^ תהילים קט כב
  40. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ו, עמוד א'
  41. ^ ע"פ ספר מבוא התלמוד למהרי"ץ חיות
  42. ^ יהודה שרון, "החטא ועונשו", מעריב nrg