קבר דוד המלך
| קבר דוד המלך | |
|---|---|
 ציון דוד המלך |
|
| תאריך פטירה | חג השבועות ו' בסיוון |
| עיר | ירושלים |
| מיקום | הר ציון |
| דרכי הגעה | מול שער ציון כ-150 מטר ולפנות ימינה |
קבר דוד המלך הוא מבנה בהר ציון שבירושלים, בו על פי המסורת העממית המוסלמית, היהודית, כמו גם הנוצרית קבור דוד המלך. וזאת בניגוד למקרא הממקם את הקבר בעיר דוד.
המסורת הנוצרית מוסיפה ורואה בקומה השנייה של המבנה את חדר הסעודה האחרונה, בה סעדו ישו ותלמידיו לפני שנלקח אל מותו. אתר זה, המקודש לשלוש הדתות, היה לנקודת מגע וחיכוך ביניהם במשך השנים.
תוכן עניינים |
[עריכה] זיהוי האתר
פטירתו של דוד מתוארת בספר מלכים א' (ב, י): "וישכב דוד עם אבותיו וייקבר בעיר דוד". הדבר חוזר על עצמו במהלך תקופת בית ראשון, כשלגבי מרבית שושלת בית דוד מצוין בספר מלכים כי נקברו "עם אבותיהם" בעיר דוד.[1] ספר דברי הימים מוסיף הבחנה משנית, וקובע כי מקצת המלכים, כגון אחזיה[2] ויואש[3] נקברו בעיר דוד, אך לא ב"קברי המלכים".
בתקופת בית שני עוד היו קברי בית דוד ידועים. הם מוזכרים בספר נחמיה כנקודת ציון ידועה.[4]
האתר היה מוכר לתושבי ירושלים עד שלהי תקופת בית שני, ויוסף בן מתתיהו מספר על מספר פעמים שהקברים נבזזו כדי לשלם חוב מלכותי, תחילה על ידי יוחנן הורקנוס, שהוציא מהקבר שלושת אלפי כיכרות כסף, בהם שיחד את אנטיוכוס השביעי כדי שיסיר את המצור מירושלים.[5] חרה והחזיק אחריו המלך הורדוס... (קדמוניות טז, ז)
לפי התוספתא למסכת בבא בתרא (א, יא), "קברי בית דוד... היו בירושלים ולא נגע בהם אדם מעולם". קבר דוד מוזכר גם במקורות עתיקים נוספים כגון נחמיה ג, הברית החדשה וכן בספרי היסטוריה רומיים. אלא שעם חורבן העיר ירושלים, חרבו כנראה גם הקברים, כך שמקומם לא נודע.
בניגוד למקרא, שכאמור ממקם את הקבר בעיר דוד, מקום הקבר הידוע כיום, נקבע על פי מסורת חלופית בת כאלף שנים לערך, המזהה את מקום הקבר דווקא בהר ציון, סמוך לחומה הדרומית של העיר העתיקה. בקומה התחתונה של הבניין עומד סרקופג מכוסה בפרוכת, המזוהה כקברו של דוד המלך. עד שנת 2007 עמדו על הקבר כתרי תורה שהובאו מקהילות יהודיות שנכחדו בשואה, אך אלה נגנבו ונעלמו.
[עריכה] תולדות המבנה
האזכור הראשון של המסורת הקושרת בין הר ציון לקברו של דוד המלך מופיע בכתבי מוקדסי.[6] היהודי הראשון המזכיר את הר ציון כקברו של דוד הוא בנימין מטודלה, שביקר בירושלים במאה ה-12: "למעלה ממעין השילוח בהר, שם מצודת ציון, ושם קברי המלכים, ושם בנין ישן קורים אותו היכל דוד מכוון כנגד המקדש" בו מדליקים נרות לכבוד המקום לאור האמונה כי הוא בנין דוד - הוא המקום בו הוא שם את ארון האלוקים משהביאו דוד המלך עד שנבנה בית המקדש על ידי שלמה המלך.
ההיסטוריון אלחנן ריינר סבור[7] כי המסורת לקיום קבר דוד המלך במקום מוכחשת על ידי רבי בנימין מטודלה. בביקורו בשנת 1170, הוא כתב: "קברי בית דוד והמלכים שקמו אחריו בהר ציון, ואין המקום ידוע. לדעתו, הוא בקש להכחיש את המסורת על אודות קברי בית דוד בכנסיית ציון. היה חשוב להימנע מיצירת הדעה כי קברו של אבי השולשלת המשיחית - דוד המלך - הוא בידי הנוצרים. ההנחה היא שאם הייתה מסורת יהודית מקבילה הוא היה מזכיר אותה.
בימי הממלוכים (בשנת 1452 לערך) עברה החזקה על הקבר לידי הסולטאן הממלוכי, בעקבות סכסוכים בין נוצרים ויהודים. הסולטאן הצהיר (כפי שכותב התייר פליקס פברי): "הלא אנו המוסלמים מעריצים את דוד כמו הנוצרים והיהודים. גם אנו מאמינים בכתבי הקודש. לפיכך... יהיה המקום הזה לנו". המוסלמים אסרו על נוצרים ויהודים להיכנס אל הבניין שעל קברי בית דוד, איסור שנשמר בקפדנות עד המאה ה-19, עם יוצאים מהכלל בודדים, כדוגמת ביקורו של משה מונטיפיורי בשנת 1893.
ב-1859, בחפירה מתחת למצבה, נתגלה פתח המוביל אל מערה רחבה. בשנת 1951 חקר ד"ר דוד פינקרפלד את המבנה, וכאשר חפר לעומק של כ-70 ס"מ מתחת למרצפות, גילה רצפת פסיפס צבעוני. פינקרפלד תארך את הפסיפס ואת הגומחה בקיר לתקופה הרומית, בעוד שהמצבה עצמה ושאר קירות המתחם הן תוספות מאוחרות. מוטיבים אלו, בנוסף לעובדה שהגומחה פונה לכיוון הר הבית, הובילו את פינקרפלד למסקנה כי הגומחה הנה היכל (ארון הקודש) של בית כנסת עתיק ששכן במקום.
[עריכה] ימי העיר החצויה
עם שוך הקרבות במלחמת העצמאות, למרות ההתחייבות בהסכם שביתת הנשק לאפשר גישה למקומות הקדושים,[8] נותרו הר הבית והכותל המערבי מחוץ להישג ידם של תושבי מדינת ישראל. בתור אלטרנטיבה, שהמשיכה לפעול עד מלחמת ששת הימים בשנת 1967 זכה האתר למבקרים יהודים רבים. גג מבנה הקבר שימש כעמדת התצפית הקרובה ביותר לכותל המערבי ולרחבת הר הבית. בגג זה הקים הנשיא יצחק בן צבי את חדר העבודה שלו, ובמשך שנים רבות היה מגיע פעמיים בשבוע למקום, על מנת לחזק את הקשר של היהודים לעיר העתיקה.
[עריכה] מנהגים הקשורים במקום
בחג השבועות, יום פטירתו של דוד המלך על פי המסורת היהודית,[9] פוקדים את הקבר אלפי מבקרים. חלקם מדליקים אז ק"ן (150) נרות, לציון מספר המזמורים שבספר תהילים, המיוחס לדוד.
[עריכה] קברי דוד ושושלתו במקומות אחרים
[עריכה] לקריאה נוספת
- זאב וילנאי, מצבות קודש בארץ-ישראל א, הוצאת ספרים אחיעבר ושות', ירושלים, 1985, עמ' 298-326
- דורון בר, לקדש ארץ, יד יצחק בן צבי, ירושלים, 2007, עמ' 50-81
[עריכה] קישורים חיצוניים
- השערה שהועלתה ביחס למסורת אודות מיקום הקבר
- ההתייחסות לקבר בסיפור העממי ובשירים בני-זמננו
- תמונות מקבר דוד המלך
- קבר דוד בתוכנית המתאר של ירושלים
- רשימת מאמרים על קבר דוד באתר רמב"י (עברית) (לועזית)
- יהושע פראוור, "מנזר הפראנציסקאנים ב"הר ציון" ויהודי ירושלים במאה הט"ו", ידיעות החברה העברית לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה יד (א-ב), החברה העברית לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, ירושלים, תש"ח
- בית מיוחס וקברי דוד - סקירת ממצאי החפירות הארכיאולגיות באזור - http://www.cityofdavid.org.il/virtour-betmeyuhas.asp#More
[עריכה] הערות שוליים
- ^ לרשימה מלאה ראו: וילנאי, מצבות קודש, עמ' 298
- ^ דברי הימים ב, כא, כ
- ^ דברי הימים ב, כד ,כה
- ^ נחמיה ג, טז
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, יג, ח, ד; מלחמת היהודים, א, ב, ה
- ^ "ואנשי הספר (יהודים ונוצרים) אומרים שקבר דויד בצהיון (ציון)" אלמוקדסי. אחסן אלתקסים פ' י מעראף אלאקאלים, עמ' 162.
- ^ אלחנן ריינר, "ואיך? שהרי ירושלים לחוד וציון לחוד! - (השכונה היהודית בירושלים לאחר התקופה הצלבנית)", (בתוך) נוף מולדתו, יוסי בן-ארצי, ישראל ברטל ואלחנן ריינר (עורכים), הוצאת מאגנס, תש"ס עמ' 277
- ^ הסכם ממלכת הירדן ההאשמית-ישראל על שביתת נשק כללית סעיף 8.2
- ^ ירושלמי ביצה, ב, ד (דף יא, א בדפוס ראם)
