קבר דוד המלך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 31°46′17.9″N 35°13′44.45″E / 31.771639°N 35.2290139°E / 31.771639; 35.2290139

קבר דוד המלך במאה ה-18
פסל דוד מנגן בנבל, מחוץ למתחם הקבר
תעודה שחולקה ל"עולי הרגל"

קבר דוד המלך הוא מבנה בהר ציון שבירושלים, בו על פי המסורת העממית היהודית, המוסלמית, כמו גם הנוצרית קבור דוד המלך.

המסורת הנוצרית מוסיפה ורואה בקומה השנייה של המבנה את חדר הסעודה האחרונה, בה סעדו ישו ותלמידיו לפני שנלקח אל מותו. אתר זה, המקודש לשלוש הדתות, היה לנקודת מגע וחיכוך ביניהן במשך השנים.

זיהוי האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטירתו של דוד מתוארת בספר מלכים א' (ב, י): "וישכב דוד עם אבותיו וייקבר בעיר דוד". הדבר חוזר על עצמו במהלך תקופת בית ראשון, כשלגבי מרבית שושלת בית דוד מצוין בספר מלכים כי נקברו "עם אבותיהם" בעיר דוד.‏‏‏[1] ספר דברי הימים מוסיף הבחנה משנית, וקובע כי מקצת המלכים, כגון אחזיה‏‏‏[2] ויואש‏‏‏[3] נקברו בעיר דוד, אך לא ב"קברי המלכים".

בתקופת בית שני עוד היו קברי בית דוד ידועים. הם מוזכרים בספר נחמיה כנקודת ציון ידועה.‏‏‏[4]

האתר היה מוכר לתושבי ירושלים עד שלהי תקופת בית שני, ויוסף בן מתתיהו מספר על מספר פעמים שהקברים נבזזו כדי לשלם חוב מלכותי, תחילה על ידי יוחנן הורקנוס, שהוציא מהקבר שלושת אלפי כיכרות כסף, בהם שיחד את אנטיוכוס השביעי כדי שיסיר את המצור מירושלים.‏‏‏[5] חרה והחזיק אחריו המלך הורדוס... (קדמוניות טז, ז)

לפי התוספתא למסכת בבא בתרא (א, יא), "קברי בית דוד... היו בירושלים ולא נגע בהם אדם מעולם". קבר דוד מוזכר גם במקורות עתיקים נוספים כגון נחמיה ג, הברית החדשה וכן בספרי היסטוריה רומיים. אלא שעם חורבן העיר ירושלים, חרבו כנראה גם הקברים, כך שמקומם לא נודע.

במקרא נאמר שדוד המלך נקבר בעיר דוד[6]. אך מקום הקבר הידוע כיום, נקבע על פי מסורת חלופית בת כאלף שנים לערך, המזהה את מקום הקבר דווקא בהר ציון, סמוך לחומה הדרומית של העיר העתיקה. בקומה התחתונה של הבניין עומד סרקופג מכוסה בפרוכת, המזוהה כקברו של דוד המלך. עד שנת 2007 עמדו על הקבר כתרי תורה שהובאו מקהילות יהודיות שנכחדו בשואה, אך אלה נגנבו ונעלמו.

תולדות המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזכור הראשון של המסורת הקושרת בין הר ציון לקברו של דוד המלך מופיע בכתבי מוקדסי[7]. היהודי הראשון המזכיר את הר ציון בהקשר לדוד המלך הוא בנימין מטודלה, שביקר בירושלים במאה ה-12: "למעלה ממעיין השילוח בהר, שם מצודת ציון, ושם קברי המלכים, ושם בניין ישן קורים אותו היכל דוד מכוון כנגד המקדש" בו מדליקים נרות לכבוד המקום לאור האמונה כי הוא בנין דוד - הוא המקום בו הוא שם את ארון האלוקים משהביאו דוד המלך עד שנבנה בית המקדש על ידי שלמה המלך.

ההיסטוריון אלחנן ריינר סבור‏‏‏[8] כי המסורת לקיום קבר דוד המלך במקום מוכחשת על ידי רבי בנימין מטודלה. בביקורו בשנת 1170, הוא כתב: "קברי בית דוד והמלכים שקמו אחריו בהר ציון, ואין המקום ידוע. לדעתו, הוא בקש להכחיש את המסורת על אודות קברי בית דוד בכנסיית ציון. היה חשוב להימנע מיצירת הדעה כי קברו של אבי השולשלת המשיחית - דוד המלך - הוא בידי הנוצרים. ההנחה היא שאם הייתה מסורת יהודית מקבילה הוא היה מזכיר אותה.

בימי הממלוכים (בשנת 1452 לערך) עברה החזקה על הקבר לידי הסולטאן הממלוכי, בעקבות סכסוכים בין נוצרים ויהודים. הסולטאן הצהיר (כפי שכותב התייר פליקס פברי): "הלא אנו המוסלמים מעריצים את דוד כמו הנוצרים והיהודים. גם אנו מאמינים בכתבי הקודש. לפיכך... יהיה המקום הזה לנו". המוסלמים אסרו על נוצרים ויהודים להיכנס אל הבניין שעל קברי בית דוד, איסור שנשמר בקפדנות עד המאה ה-20, עם יוצאים מהכלל בודדים, כדוגמת ביקורו של משה מונטיפיורי בשנת 1893.

ארמטה פיאורטי, שהיה האדריכל הראשי מטעם הממשל הטורקי, מספר "ירושלים נחקרת" כי בשנת 1859 גילה מערה בשטח בית הקברות במערב הר ציון המובילה מתחת למבנה קבר דוד. פיאורטי זיהה את המערה בתור הקבר האמתי מלכי בית דוד. כיום, מערה כזו אינה מוכרת אך בדיקות שיקוף קרקע בעזרת מכ"ם שנעשו בשנת 2011 הראו כי קיימת סבירות גבוהה לקיום חלל תת-קרקעי מתחת למבנה (עמית ראם, מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה, דברי הכנס ה-14).

בשנת 1951 חקר יעקב פינקרפלד את המבנה, וכאשר חפר לעומק של כ-70 ס"מ מתחת למרצפות, גילה רצפת פסיפס צבעוני. פינקרפלד תארך את הפסיפס ואת הגומחה בקיר לתקופה הרומית, בעוד שהמצבה עצמה ושאר קירות המתחם הן תוספות מאוחרות. מוטיבים אלו, בנוסף לעובדה שהגומחה פונה לכיוון הר הבית, הובילו את פינקרפלד למסקנה כי הגומחה הנה היכל (ארון הקודש) של בית כנסת עתיק ששכן במקום.

בזמן מלחמת השחרור שימש המקום כמפקדה צבאית של הירדנים וב-18 במאי 1948 נכבש בידי ישראל ושימש את הצבא כמיפקדה.

עם שוך הקרבות במלחמת העצמאות, למרות ההתחייבות בהסכם שביתת הנשק לאפשר גישה למקומות הקדושים,‏‏‏[9] נותרו הר הבית והכותל המערבי מחוץ להישג ידם של תושבי מדינת ישראל. בתור אלטרנטיבה, שהמשיכה לפעול עד מלחמת ששת הימים בשנת 1967 זכה האתר למבקרים יהודים רבים. גג מבנה הקבר שימש כעמדת התצפית הקרובה ביותר לכותל המערבי ולרחבת הר הבית. בגג זה הקים הנשיא יצחק בן צבי את חדר העבודה שלו, ובמשך שנים רבות היה מגיע פעמיים בשבוע למקום, על מנת לחזק את הקשר של היהודים לעיר העתיקה. בנוסף הוקם ב-1948 בסמיכות לקבר דוד, מרתף השואה שהיה למעשה המוזיאון הראשון בנושא השואה שהוקם בישראל. מקום זה שימש גם כאתר הנצחה לאלפי קהילות שחרבו וכאתר זיכרון עבור בני משפחותיהם של הנספים בו התייחדו עם זכר קרוביהם.

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבר דוד המלך

בסמיכות למתחם שוכנת ישיבת התפוצות אשר קיבלה מהמרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים את האחריות לתפעול ושמירת מתחם הקבר, בו גם שוכן "מוזיאון דוד המלך" המציג פריטי אמנות שונים, מוצגים עתיקים ושרידים מקהילות יהודיות שנכחדו בגולה. וכן את מרתף השואה הסמוך.

בשנים האחרונות ישנם נסיונות מדיניים ומשפטיים מצד הוותיקן וגורמים נוצריים נוספים לקבל להחזקתם את מתחם הקבר ומבנים נוספים.

בדצמבר 2012 נתפס במתחם צעיר כשהוא מנתץ את אריחי הקרמיקה המצפים את הקירות. לטענתו נאמר לו שהאריחים חוסמים את התפילות. בינואר 2013 ניתצו אלמונים את כל האריחים המתוארכים למאה ה-17‏[10]. רשות העתיקות הישראלית החליטה שלא לשפץ את האריחים שנופצו‏[11].

לאחר קום המדינה ב-1948 הוקם בסמוך אל מבנה הקבר "מוזיאון מרתף השואה" שהיה המוזיאון הראשון בעולם לתולדות השואה.

קבר דוד המזויף[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבר דוד המזויף 1920
קבר דוד המזויף 2012

בתקופת המנדט הבריטי החל משנת 1920 אולצה משפחת דג'אני המוסלמית שהחזיקה במקום לפתוח אותו באופן שוויוני בפני מבקרים לא מוסלמים.

עם כיבוש הר ציון בידי כוחות הפלמ"ח ב-1948 וכניסת חיילי צה"ל לקבר דוד, התברר לראשונה כי הקבר אותו הציגה משפחת דג'אני בפני היהודים והנוצרים כל השנים היה למעשה קבר מזויף ששכן בקומה העליונה מעל הקבר האמיתי. "קבר" זה היה למעשה גוש אבנים ומלט שנבנה במטרה להרחיק את הזרים מהקבר האמיתי שבקומת המרתף. בעקבות הגילוי בתש"ח, ריססו החיילים הנרגשים את הכתובת "דוד מלך ישראל חי וקיים" באותיות ענק על הקיר שמאחורי הקבר האמיתי. כתובת זו נשארה עד השיפוץ והניקוי שנערכו במקום בשנת 2012.

ניתן לראות את הקבר המזויף בחדר הפנטקוסט אליו מגיעים מחדר הסעודה האחרונה שמעל לקבר דוד המלך האמיתי.

מנהגים הקשורים במקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחג השבועות, יום פטירתו של דוד המלך על פי המסורת היהודית,‏‏‏[12] פוקדים את הקבר אלפי מבקרים‏[13] חלקם מדליקים אז ק"ן (150) נרות, לציון מספר המזמורים שבספר תהילים, המיוחס לדוד. כמו כן המבקרים במקום נוהגים לקרוא בו פרקי תהילים. ובתקופות שונות אף ייסדו במקום חבורות תהילים. בכל מוצאי שבת מתקיימת במקום סעודת "מלווה מלכה" המונית, סעודה זו נקראת גם "סעודתא דדוד מלכא" (סעודת דוד המלך), שכן דוד המלך ביקש מה' לדעת את יום מותו, וה' גילה לו שהוא ימות בשבת, ומאז, בכל מוצאי שבת היה דוד עושה סעודה לבני ביתו, כדי להודות לה' על שעודנו בחיים.

ייצוגי קבר דוד בתרבות ובמורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברומן "תמול שלשום" מאת הסופר ש"י עגנון (פורסם ב-1945) נכתב:

"מקום אחד יש בירושלים, שאני הולך לשם פעם אחת בשנה בחג השבועות, וזה קברו של דוד המלך, לפי שדוד המלך חביב עלי מכל היהודים שבעולם. מלך אדיר שהיה טרוד כל הימים במלחמות עם גולית הפלישתי ועם שאר הרשעים, ואף היהודים, להבדיל, בוודאי היו מטרידים אותו הרבה, אף על פי כן היה לוקח לו זמן לנגן בכינור ולעשות מזמורים בשביל כל העלובים והנדכאים, מלך זה היאך לא אוהב אותו".

– ש"י עגנון, תמול שלשום

גם בשירה הישראלית בת זמנינו כגון אצל המשוררים אורי צבי גרינברג, יהודה עמיחי, וחיים חפר אנו מוצאים יחס אל קבר דוד. כל למשל, אחרי שהתברר הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים, עוד לפני שהסתיימו הקרבות, פורסמה בעמוד הראשון של עיתון ידיעות אחרונות מקאמה שכתב המשורר ולוחם הפלמ"ח חיים חפר, בו תיאר מפגש דמיוני בין רמטכ"ל צה"ל במלחמה, יצחק רבין, לדוד המלך:

"בחודש אייר בשנת תשכ"ז, היה הדבר ויבואו הרמטכ"ל ופמליתו אל קבר דוד על ההר / ויעמדו לפניו בבגדים מעופרי עפר / וימחו ממצחם את נחל הזיעה הניגר / וינשמו עמוקות ויצדיע הרמטכ"ל ויאמר: / אדוני המלך, הר הבית שוחרר. / ...

ויקרב הרמטכ"ל אל המלך ויאמר: / לא אנחנו לבדנו שחררנו את ההר / לא אנחנו לבדנו עשינו את הנס / ולא רק בזכותנו הדגל מתנוסס / ואף כי לוחמינו הסתערו כאריות / לא הם בלבד פרצו את שער האריות / ...

לא, אדוני המלך, כי אתם צעדה / חטיבה שלמה של לוחמי מצדה / ואנשי בר-כוכבא הגיבורים והאמיצים / נלחמו לצידם בקשתות ובחצים / וליד אלה שמענו היטב את הצעדים/ של כל הנרצחים והטבוחים והשדודים/ של כל אלה שמתו מכיוון שהם יהודים/ ולידם צעדו כהולכים בסך/ כל עולי הגרדום ולוחמי תש"ח / כל חללי הלח"י והאצ"ל והפלמ"ח / "ויבנה בית-המקדש במהרה בימינו" / ונפרוץ את החומה ולא פסקנו מלכת כי השיר הזה בלבנו כמו אש מלחכת. / ...

ויקם דוד המלך ויטול את הכינור / ויבט ברמטכ"ל ועל פניו האור / וישיר את השיר הזה לאמור / למנצח ליצחק מזמור.".

– חיים חפר, היינו כחולמים 09/06/67

קברי דוד ושושלתו במקומות אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרידים שנחשפו ב-1914 על ידי ריימון וייל בחפירות בעיר דוד המיוחסים לקבר דוד וחלק מצאצאיו (השערה)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זאב וילנאי, מצבות קודש בארץ-ישראל א, הוצאת ספרים אחיעבר ושות', ירושלים, 1985, עמ' 298-326
  • דורון בר, לקדש ארץ, יד יצחק בן צבי, ירושלים, 2007, עמ' 50-81
  • עמית ראם, "המערה של פיארוטי" לפרשת החלל התת-קרקעי מתחת לקבר דוד בהר ציון, מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה, דברי הכנס ה-14, אלול תשע"ג, מכון מגלי"ם

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קבר דוד המלך בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏לרשימה מלאה ראו: וילנאי, מצבות קודש, עמ' 298‏
  2. ^ ‏דברי הימים ב, כא, כ‏
  3. ^ ‏דברי הימים ב, כד ,כה‏
  4. ^ ‏נחמיה ג, טז‏
  5. ^ ‏יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, יג, ח, ד; מלחמת היהודים, א, ב, ה‏
  6. ^ (ייתכן שאזור נקרא בעבר עיר דוד)
  7. ^ "ואנשי הספר (יהודים ונוצרים) אומרים שקבר דויד בצהיון (ציון)" אלמוקדסי. אחסן אלתקסים פ' י מעראף אלאקאלים, עמ' 162.
  8. ^ ‏אלחנן ריינר, "ואיך? שהרי ירושלים לחוד וציון לחוד! - (השכונה היהודית בירושלים לאחר התקופה הצלבנית)", (בתוך) נוף מולדתו, יוסי בן-ארצי, ישראל ברטל ואלחנן ריינר (עורכים), הוצאת מאגנס, תש"ס עמ' 277‏
  9. ^ הסכם ממלכת הירדן ההאשמית-ישראל על שביתת נשק כללית סעיף 8.2‏
  10. ^ ניר חסוןחשד: אלמונים ניפצו אריחים בקבר דוד כדי למחוק את זכר האיסלאם, באתר הארץ, 3 בינואר 2013
  11. ^ ניר חסוןמי מייהד את קבר דוד?, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2013
  12. ^ ירושלמי ביצה, ב, ד (דף יא, א בדפוס ראם)‏
  13. ^ מעמד מרטיט - הסעודה המסורתית בקבר דוד המלך ח' סיוון תשע"א, באתר שטורעם נט.