אבשלום
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: הערך עמוס במחקר מקורי. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
ערך זה עוסק בבנו המורד של דוד. אם התכוונתם למשמעויות נוספות של השם אבשלום, ראו אבשלום (פירושונים).
אבשלום בתנ"ך היה בנו השלישי של דוד המלך. אמו הייתה מעכה בת תלמי מלך גשור, ממלכה קטנה אשר בגולן. אבשלום נולד בחברון עם תחילת מלכות דוד ביהודה. יש לשער כי זה אירע בשנה השניה למלכות דוד וכי אבשלום מת בגיל 39. הוא נחשב ליפה תואר במיוחד, חכם וערמומי. סופו של אבשלום היה ניסיון לתפיסת המלכות שהפך למרד ולקרב מול אביו בו נהרג. סיפורו מסופר בספר שמואל ב' פרקים י"ג-י"ט.
תוכן עניינים |
[עריכה] רצח אמנון לאחר אונס תמר
אמנון היה הבן הבכור של דוד. הוא התאהב בתמר אחות אבשלום (מאב ומאם). בעצת יונדב בן שמעה הוא זימן אותה לביתו בתואנה כי הוא חולה. לאחר שהיא הגיעה הוא אנס אותה, ולאחר מעשה שילח אותה מעל פניו בתיעוב. דבר האונס נודע לאבשלום, והוא אסף את תמר לביתו וביקש ממנה שלא תדבר על המקרה. הדברים הגיעו גם לאוזני דוד המלך שהצטער מאוד. אבשלום עצמו נמנע מכל קשר עם אמנון, ותכנן בסתר את נקמתו. הוא מימש אותה כעבור שנתיים, כשאירגן חגיגת גֵז צאן בבעל חצור שאליה הזמין את אביו ועבדיו. לאחר שדוד סירב לבוא בעצמו, הצליח אבשלום לשכנעו לשלוח את בניו ובהם אמנון. במהלך המסיבה ציווה אבשלום על נעריו להרוג את אמנון. השמועה על הרצח הגיעה לדוד, ואבשלום ברח ומצא מקלט אצל תלמי מלך גשור, סבו מצד אמו.
דוד המתאבל לא סלח לבנו, אך בסתר לבו התגעגע אליו ולא רצה במותו. קרוע בין רגשותיו הסותרים כאָב לבין חובתו כמלך לחרוץ את דינו של אבשלום לשבט או לחסד, נמנע דוד גם הפעם מכל פעולה. יואב בן צרויה, שר צבאו של דוד ואיש סודו, הבין ללבו. הוא שלח אליו אישה תקועית שהשמיעה באוזניו משל על שני בניה, אותם היא עלולה לאבד. בעקבות המשל הבין דוד כי אל לו להרחיק מעליו את יורש העצר. הוא הניח לאבשלום לשוב לירושלים, אך לא התפייס עמו וסירב לראותו.
[עריכה] עליית אבשלום בחצר המלכות
שלוש שנים חלפו עד שדוד פוייס לגמרי ואבשלום הורשה להיכנס לארמון המלך. הפיוס הושג שוב בסיועו של יואב בן צרויה.
על פי תיאור שערו והנדר בגשור אבשלום נדר את נדר הנזיר. כללי נדר הנזירות מוזכרים בספר דברים והם מחמירים בגזיזת שיער, בשתיית יין ועוד. אבשלום מתואר בתנ"ך כבחור היפה ביותר בישראל. שיערו הארוך לאחר תספורת שקל משקל רב. יש להניח כי משקל השיער הרב מעיד על כך שהשיער נגזז אחרי יותר משנה ואבשלום הינו בהגדרה המחמירה של נזיר עולם כדוגמת שמשון ושמואל. אבשלום קיבל מרכבה עם חמישים רצים לפניה שהעידה על היותו יורש העצר (מאוחר יותר כשאדוניה טען לכתר הוא חזר על אותו סממן של מרכבה וחמישים רצים).
לאבשלום היו שלושה בנים ושתי בנות. על הבנים ידוע רק שהם מתו בימי חייו לכן הקים לעצמו מצבה עוד בחייו. עניין מותם של הבנים אינו מבואר אולם יתכן ודוד הרגם כנקמה על מות אמנון לפי הכתוב
|
וְאַבְשָׁלוֹם בָּרַח וַיֵּלֶךְ אֶל-תַּלְמַי בֶּן-עמיחור (עַמִּיהוּד) מֶלֶךְ גְּשׁוּר; וַיִּתְאַבֵּל עַל-בְּנוֹ כָּל-הַיָּמִים; |
||
| – ספר שמואל ב, פרק יג פסוק לז | ||
.
מרבית הפירושים משייכים את חלקו השני של הפסוק לדוד, אולם דהכתיב - אבשלום הוא המתאבל.
שמות הבנים אינם מוזכרים אלא דווקא שמות שתי בנות וזאת בניגוד למקובל במקרא, אלא אם יש חשיבות לאותה בת. בת אחת נולדה בשם תמר ממש כשם אחותו שנאנסה ע"י אמנון. בת נוספת ושמה מעכה, על שם אימו של אבשלום. מעכה הפכה ברבות הימים לאשת רחבעם בן שלמה. מעכה ילדה את אביה היורש של רחבעם ובכך זרעו של אבשלום חזר לכס המלכות דרך נכדו. בדיקת שמו של אביה מעלה משמעות נוספת - אביה זה למעשה אבשלום (אבי מעכה זה אביה = אבשלום).
אבשלום עשה חייל וכל הסממנים של היופי, המרכבה והרצים השתלבו בעשיה פוליטית בחצר המלכות. אבשלום התייצב בשערי העיר היכן שעולים עולי הרגל למשפט. הוא מצוטט כמי שמעביר ביקורת על משפט הצדק של הארמון. הסופר של ספר שמואל ב' רואה בכך תהליך של גניבת לב העם. קשה לקבל קביעה כזאת, כי המילים המושמות בפי אבשלום הן למעשה חתרנות לשמה כנגד אביו וכאן ניתן לתהות מניין שאב אבשלום את העוז לקטרג שנים רבות על אביו מבלי שנענש. לפי הדברים המושמים בפי אבשלום,
|
וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם מִי-יְשִׂמֵנִי שֹׁפֵט בָּאָרֶץ; וְעָלַי יָבוֹא כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר-יִהְיֶה-לּוֹ-רִיב וּמִשְׁפָּט--וְהִצְדַּקְתִּיו. וְהָיָה בִּקְרָב-אִישׁ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ וְשָׁלַח אֶת-יָדוֹ וְהֶחֱזִיק לוֹ וְנָשַׁק לוֹ; וַיַּעַשׂ אַבְשָׁלוֹם כַּדָּבָר הַזֶּה לְכָל-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-יָבֹאוּ לַמִּשְׁפָּט אֶל-הַמֶּלֶךְ; וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם אֶת-לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל; |
||
יורש העצר אבשלום עסק בגלוי במשפט העם וכך צבר השפעה על כל השבטים.
אבשלום נהיה נסיך אהוד המסוגל לגייס (או לגנב כפי שמגדיר הסופר) את כל עם ישראל. בטקס הכתרתו בחברון הגיע עם רב מכל רחבי ישראל. בעת חזרתם לירושלים יכול היה אחיתופל להציע שיגייס 12 אלף אנשים מקרב העם שהגיע "אֶבְחֲרָה נָּא שְׁנֵים-עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ וְאָקוּמָה וְאֶרְדְּפָה אַחֲרֵי-דָוִד הַלָּיְלָה."
בקרב הסופי מתו 20 אלף איש מקרב עם ישראל. מכאן שעשרות אלפי אנשים הגיעו מרחבי הארץ לטקס הכתרתו של אבשלום. זה היה אחד מאירועי ההכתרה הגדולים ביותר שהתקיימו בבית המלכות הישראלי, ואחראי לכך היה אבשלום. בנוסף לכך גייס אבשלום לצידו את אחיתופל שנחשב ליועץ החכם ביותר באותה תקופה.
עוצמתו הפוליטית של אבשלום לא נשענה על אנשי צבא או כהונה בדומה ליורשים האחרים בבית המלוכה והוא הסתמך על אהדתו של העם ברחבי הממלכה. אבשלום הגיע למעמד יורשו הבלתי מעורער של דוד המלך מבלי שנמצא לו מקטרג ומבלי שהזדקק לאנשי צבא וכהונה.
[עריכה] המרד
[עריכה] הרקע למרד
דוד היה נמצא בשנת חיו האחרונה כשאבשלום הודיע לו כי הוא הולך לחברון לבצע טקס שילום הנדר.
|
וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה; וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל-הַמֶּלֶךְ: אֵלְכָה נָּא וַאֲשַׁלֵּם אֶת-נִדְרִי אֲשֶׁר-נָדַרְתִּי לַיהוָה בְּחֶבְרוֹן, כִּי-נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ בְּשִׁבְתִּי בִגְשׁוּר בַּאֲרָם לֵאמֹר: אִם-ישיב (יָשׁוֹב) יְשִׁיבֵנִי יְהוָה יְרוּשָׁלִַם וְעָבַדְתִּי אֶת-יְהוָה; וַיֹּאמֶר-לוֹ הַמֶּלֶךְ לֵךְ בְּשָׁלוֹם; וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ חֶבְרוֹנָה; |
||
ממלכת ישראל נצבה בפני מהפך כשהיא חסרת צבא סדיר ומפקדי הצבא יואב ואבישי בני צרויה זקנים בגילם. בכל זאת נמצאו גיבורי ישראל כגון בניהו בן יהוידע ואיתי הגתי בקרבת ירושלים - מה שאפשר בהמשך לדוד לגייס את צבאו.
[עריכה] הכתרת אבשלום בחברון
אבשלום העביר הודעה בכל שבטי ישראל שעם קריאת השופר ידעו כי אבשלום הוכתר למלך. המהלך הצליח ועם רב החל להתאסף לכיוון חברון וירושלים. בחברון נמצאה משפחת דוד ובאותה תקופה הייתה העיר החשובה ביהודה. זאת גם העיר בה נולד אבשלום. תמיכתה של חברון באבשלום הייתה מובטחת כבר השלב הראשון כביסוסו כמלך. אבשלום ששמו היה ידוע בכל שבט בישראל והיה מאוד פופולרי, הצליח לכנס עשרות אלפי אנשים. אל טקס ההכתרה הצטרף אחיתופל כשבארמון המלך לא ידעו דבר.
תהליך הכתרתו של אבשלום וקבלת עם ישראל את ההכתרה עדין לא הצביעו על מרד באביו. גם אדוניה, כאשר ניסה להכתיר עצמו למלך בשיתוף עם יואב שר הצבא וצדוק הכהן, עשה זאת עוד בחיי דוד, וגם שלמה, מי שמלך בסופו של דבר, הוכתר למלך בעוד דוד חי.
לא ברורים כל השיקולים של אבשלום לקיים הכתרה מסוג זה, אולם ברור כי אבשלום לא חשב כי תהיה התנגדות להכתרה.
במהלך ההכתרה נעדרו סממנים של אישים בעלי סמכויות - לא היה שיתוף שר צבא וכהן.
האנשים שליוו את אבשלום מירושלים מנו מאתיים איש והיו קרואים תמימים ככל המסופר.
הגורם היחיד המוזכר בשמו היה אחיתופל מגילה שהיה יועץ למלך.
לא היה שום צבא או הזכרת צבא במהלך ההכתרה בחברון.
דוד היה זקן מאוד - שנת ארבעים למולכו הינה השנה האחרונה בחיו או לכל היותר שנה וחצי לפני מותו.
זקני ישראל שהגיעו להכתרה התלוו לאבשלום עד ירושלים ויחד איתם הגיע העם.
כשלדוד נודע הדבר מיד הוא קיבל את ההודעה כהודעה המבשרת על רצח כל בני ביתו. הוא ציווה את כל בני הארמון לברוח בהשאירו עשר פילגשים לשמירה על הארמון. היציאה מירושלים הייתה בריחה לא כל כך מהירה אלא בריחה המלווה בצעדה לכיוון מזרח העיר כשאט אט הולכים ומצטרפים לדוד אנשים נוספים. איתי הגתי הגיע עם כל משפחתו, צדוק הכהן וארון הקודש - אותם מחזיר דוד חזרה בסרבו לקחת את ארון הקודש, חושי הארכי רעו של דוד אף הוא הוחזר כדי להיות מרגל בקרב הנעשה במועצת אבשלום. כפי הנראה הצטרפו לדוד במהלך הבריחה האיטי הזה גיבוריו השוכנים באחוזות מסביב לירושלים - יואב, אבישי, בניה ואחרים. דוד החל להתארגן למהלך של קונפליקט או מרד. אבשלום כשהגיע לירושלים גילה ארמון ריק, ושאלתו הראשונה ליועציו הייתה "מה נעשה?"
|
וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל-אֲחִיתֹפֶל: הָבוּ לָכֶם עֵצָה מַה-נַּעֲשֶׂה |
||
| – שמואל ב טז כ | ||
מסתבר כי אבשלום הופתע מבריחתו של דוד.
[עריכה] המרד
בנקודת הזמן בה ברח דוד בירושלים והותיר את אבשלום כמלך חדש בירושלים אבשלום הגיע לנקודת קונפליקט ועליו להכריע בעניין. אין ספק כי מהלך בריחתו של דוד לא נלקח בחשבון. אין ספק כי אבשלום לא ציפה להתנגדות, הרי כשדוד ברח הוא ברח עם בני ביתו ומשפחת איתי הגיתי שכולם מנו יחדיו 600 נפש. גם עבדיו של דוד נשמעו כמופתעים מהצעת הבריחה, והסכנה לחיי דוד לא נראתה שיש בה ממש.
|
וַיֹּאמֶר דָּוִד לְכָל-עֲבָדָיו אֲשֶׁר-אִתּוֹ בִירוּשָׁלִַם קוּמוּ וְנִבְרָחָה כִּי לֹא-תִהְיֶה-לָּנוּ פְלֵיטָה, מִפְּנֵי אַבְשָׁלֹם; מַהֲרוּ לָלֶכֶת, פֶּן-יְמַהֵר וְהִשִּׂגָנוּ וְהִדִּיחַ עָלֵינוּ אֶת-הָרָעָה וְהִכָּה הָעִיר לְפִי-חָרֶב. וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי-הַמֶּלֶךְ, אֶל-הַמֶּלֶךְ: כְּכֹל אֲשֶׁר-יִבְחַר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הִנֵּה עֲבָדֶיךָ. |
||
| – שמואל ב טו יד | ||
העבדים הותירו את הבחירה של דוד לבריחה מאבשלום כמפוקפקת והתשובה "ככל אשר יבחר אדוני המלך" מעידה כי זאת לא הייתה בחירתם אלא בחירת המלך. אם מהלך התנגדות היה נלקח בחשבון הרי שדוד ילדיו ונשותיו לא היוו סיכון לאבשלום בהיותם בארמון. אם כך, מדוע לא נלקח הדבר בחשבון ומדוע אבשלום הופתע? תשובה לכך יכולה להיות נעוצה בגילו של דוד, מחלתו ובית המלוכה שמנוהל ללא סדר - כוחו של אבשלום בבית המלוכה היה רב בהרבה מאשר אביו הזקן, ואבשלום לא התחשב בעוצמתו של המלך הזקן.
אחיתופל היה הראשון להגיב למהלך בהציעו שאבשלום יבעל את כל עשר הפלגשים על גג הארמון לעיני כל העם, כדי להראות כי אבשלום איננו חוזר בו מטענתו לכתר וכי הוא לא יוותר. למעשה כאן הושלם הקונפליקט מצד אבשלום והמרד הוכרז בגלוי. המועצה שכינס אבשלום לאחר כניסתו לארמון מורכבת מיועציו, וממנהיגי ישראל. על המועצה היה להחליט מה עושים. עצתו של אחיתופל הייתה לגייס 12 אלף בחורים מקרב העם שהתאסף - לרדוף אחרי דוד ולהורגו. העצה התקבלה על ידי אבשלום והחברי המועצה. הסיבה לעצת אחיתופל נעוצה בשלום שיגיע בעקבות מהלך כזה - אחיתופל וזקני ישראל ידעו כי אם דוד יחזור לשלוט דם ישפך מצד מחנה אבשלום.
|
וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל-אַבְשָׁלוֹם: אֶבְחֲרָה נָּא שְׁנֵים-עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ וְאָקוּמָה וְאֶרְדְּפָה אַחֲרֵי-דָוִד הַלָּיְלָה; וְאָבוֹא עָלָיו וְהוּא יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם וְהַחֲרַדְתִּי אֹתוֹ וְנָס כָּל-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ וְהִכֵּיתִי אֶת-הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ; וְאָשִׁיבָה כָל-הָעָם אֵלֶיךָ: כְּשׁוּב הַכֹּל--הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ כָּל-הָעָם יִהְיֶה שָׁלוֹם; וַיִּישַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי אַבְשָׁלֹם וּבְעֵינֵי כָּל-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל; |
||
אחיתופל ראה את דם המלך כשקול לדם העם - לפיכך הציע להרוג את המלך לבדו. חושי הארכי יעץ אף הוא וסתר את עצתו של אחיתופל. הצעתו הייתה איסוף של עוד כמה עשרות אלפי אנשים מרחבי הארץ, וכיתור דוד באשר הוא. כך מחנה דוד יכנע בפני המספרים הרבים. הנימוקים של חושי התבססו על כך שלאבשלום אין צבא והעם שאיתו אינו שקול לצבא הגיבורים של דוד.
שוב אבשלום הגיע לנקודת הכרעה ועליו היה לבחור בין שתי עצות והוא בחר בעצתו של חושי. נשאלת השאלה מה טומנת עצתו של חושי שהועדפה על עצתו של אחיתופל. לשם כך יש להתייחס לעצתו של אחיתופל הממוקדת יותר, ולאור הפרשנויות המאוחדות בדעתן כי היא הייתה טובה יותר לאבשלום. עצת אחיתופל הייתה ממוקדת בחיי דוד אל מול השיקול של חיי העם בישראל. עצתו של חושי נתנה סיכוי מסוים של כניעת מחנה דוד, ואולי סיכוי לחיי דוד. אבשלום העדיף את הפתרון המורכב של חושי, והסיבה לכך היא כנראה - שבפתרון זה ישנו סיכוי שדוד לא יהרג. סיבה נוספת לבחירת עצה זאת, היא נטייתו של אבשלום לפעול באיטיות ובשכלתנות - רצח אמנון תוכנן במשך שנתיים עד ביצועו. פיוסו המלא עם אביו לקח שלוש שנים לאחר חזרתו לביתו, מעמדו שנרכש בחצר המלוכה לקח שנים רבות וכפי שידוע זאת שנת מלכותו האחרונה של דוד. יתכן ואבשלום היה מעוניין בפתרון אחר לקונפליקט ותקוותו הייתה שדחיית המהלך תאפשר לו לבחור פתרון נוסף שלא נרמז עליו בתנך.
[עריכה] הקרב ומותו של אבשלום
דוד ברח למחניים שבעבר הירדן וצבאו הישן החל לתאסף. לפי המתואר מנה דוד שרי מאות ושרי אלפים לצבא הגדול שמנה עשרת אלפים איש. יואב, אבישי ואיתי מונו למפקדי שלוש זרועות. מחנה אבשלום מתמקם באזור הגלעד בראשותו של עמשא. לפני צאת המפקדים פקד דוד את שלושת מפקדי הצבא לבל יפגעו באבשלום. ההתקפה התבצעה מכיוון מחנה דוד והקרב היה ביער אפרים. הקרב קצר מאוד וארך יום - מחנה אבשלום נפוץ לכל עבר, עשרים אלף נהרגו ואבדו ביער. אבשלום נלכד תחת עץ האלה. שיערו נלכד בענף והוא נשמט מפרדתו. עוד בעודו בחיים תלוי באלה הגיע יואב וחיסלו, בניגוד לצו המלך. עם מותו תם המרד והקרב נפסק.
מותו של אבשלום ע"י הסתבכות שיערו בענף האלה מעלה קונפליקט המנוגד למהלך התרת הנדר בחברון. מהלך התרת הנדר ע"י שילומי הנדר הם סוף הנזירות ומחוייב בגזיזת השיער. לפיכך, או שאבשלום שיקר לדוד ולא התיר את נדרו או שסיפור הסתבכות שיערו בעץ הוא שקרי והוסף מאוחר יותר על ידי מחבר הספר שכידוע לא אהד את אבשלום ותיארו כמי שגנב את לב העם.
[עריכה] קינתו של דוד על אובדן אבשלום
דוד העדיף את חיי אבשלום על חייו. הוא מקונן:
|
"בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם, מִי-יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ, אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי." |
||
תוצאות הקרב לא עניינו את דוד כמו מותו של אבשלום. הניצחון היה פחות חשוב מחייו של אבשלום. כמה אירוני הפך כל העניין ברגע זה של קינתו. לדוד הייתה הבחירה להישאר בירושלים ולהמתין לאבשלום החוזר כמלך, ולהפקיד את חייו בידי אבשלום. הוא בחר להישאר כמלך ולנהל קרב נגד אבשלום. גם לאבשלום הוענקה בחירה בין עצת אחיתופל לעצת חושי - חיי דוד מול חיי העם. גם הוא בחר בחיי אביו ודחה את עצת אחיתופל. מסתבר כי בכל זאת ניתן למצוא רמז לאהבתם של אבשלום ודוד דווקא בעת שאבשלום מת.
[עריכה] המשך קורות בית המלוכה לאחר מות אבשלום
[עריכה] פרשת אדוניה
בספר מלכים ממשיך סיפור בית המלוכה בניסיונו של אדוניה לרשת את דוד. הוא ביצע חיקוי לאבשלום כיורש העצר והשתמש במרכבה עם חמישים רצים. הפעם גם יואב ואביתר הכהן הצטרפו לניסיון ההכתרה והמלך נותר לבדו בארמון יחד עם שלמה שלא הוזמן להכתרה. הסיבה העיקרית ששלמה לא הוזמן היא היותו בנה של בת שבע - שמעמדה בארמון היה בשפל עקב פרשת אוריה כשהיה ברור שהיא שכבה עם דוד בהיותה נשואה. ההכתרה לא צלחה ונתן הנביא התערב במהלך על מנת להגן על שלמה ואימו, וגם ניסיון להכתרת שלמה.
נתן ביים אירוע ירושה שקרי בפני המלך השוכב במיטתו. נתן הסביר לבת שבע כיצד לנהוג וכיצד לשקר למלך. בת שבע שיקרה למלך, ונתן הנביא הצליח בסופו של דבר לשכנע את המלך ששלמה הוא היורש.
שלמה עלה למלוכה, ובקשתו של אדוניה לקחת אבישג השונמית לאישה דנה אותו למוות.
פרשיית אדוניה מבהירה מספר דברים :
- אבשלום היה מודל לחיקוי.
- פלגשי המלך שייכות ליורשו - לכן אבשלום בעל את הפלגשים על הגג.
[עריכה] הקשר המיוחד בין אבשלום לשלמה
קשר מיוחד בין אבשלום לשלמה נוצר לא רק בארמון אלא גם דרך אחיתופל הגילוני. בת שבע אם שלמה הינה נכדתו של אחיתופל.
מדוע סייע אחיתופל לאבשלום כאשר נינו שלמה יכול להיות טוען לכתר? לשם מתן תשובה יש להציג את מקרה אדוניה שלא זימן את שלמה לטקס הכתרתו, ונתן הנביא ובת שבע ציינו זאת כראיה לדחיה שהייתה לבני המלוכה מבת שבע החוטאת ומבנה שלמה. נתון זה מחזק את הסברה כי שלמה לא היה מועמד לרשת את דוד, וחייו וחיי אימו היו בסכנה עם מותו של דוד. לאחיתופל היה בהחלט מניע נוסף לעליית אבשלום לכס המלכות על שאר בני דוד הרבים. אבשלום יכול היה להבטיח את שלומם של בת שבע ושלמה.
בסופו של דבר, שלמה המלך השיא את בנו רחבעם לביתו של אבשלום, מעכה. יורשם המשותף, אביה, הפך למלך והוא נכדו של אבשלום. נקודה זאת מציגה את דמותו של אבשלום כדמות שהייתה מקובלת, ואולי אף אהודה בבית המלוכה של שלמה.
[עריכה] קווים לדמות אבשלום המשורטטת בתנך אל מול דמותו במורשת היהודית
המורשת היהודית סלדה ממעשי אבשלום - אבשלום היה בן המורד באביו המלך והמשיח, מעשה בלתי נסבל. והוא מצוייר כרשע גמור. מרבית המדרשים נטו להדגיש את העונש והסמליות בין שיערו לבין מותו. גם אחיתופל, הדמות היחידה והגלויה שסייעה בידי אבשלום, זוכה לקיטונות של האשמות, על חתרנות, על רצון להכניס את סמכותו לבית המלך (למרות שנאמר במפורש שיעץ גם למלך דוד). אחיתופל צוייר כדמות דמונית המסייעת לאבשלום הרשע.
לעומת זאת, ספר שמואל ב' שרבע ממנו מוקדש לסיפורו של אבשלום, מאפשר הצצה להתנהלות בית המלכות באותה תקופה. דמותו של אבשלום ומעשיו מספיק מגוונים כדי לאפשר לנו להעריך את יכולותיו ואופיו של אבשלום.
[עריכה] התגבשות אופיו
אבשלום גדל בבית מלכות בו שני אירועים מאפילים על המתרחש בארמון ושעצבו את אופיו: אירוע אוריה החיתי ואירוע אונס תמר - שני אירועים עם מעורבות המלך בהם לא היה צדק.
אין ספק שרצח אמנון נעשה עם שיקול רב ומחשבה, ולמעשה שנתיים שלמות לקח עד שיצא לפועל. מבחינת אבשלום, אמנון כמלך היא אפשרות בלתי נסבלת מהווה סכנה לחיו. מבחינת אבשלום, דוד לא היה מסוגל לעשות צדק כשזה בא לידי ביטוי באהבתו לבנו אמנון.
אבשלום הכין הצגה משלו על צדק מלכותי.
אבשלום עמד להציג מערכת צדק משלו בפני כל אחיו, ואם המלך יגיע גם עוד יותר טוב(הוא בהחלט הפציר במלך להגיע). חגיגת הגז באחוזתו הפכה להיות בית משפט מאולתר, כולל הוצאה לפועל. הבעתה האוחזת בבני דוד מלאה - אבשלום רצח את אמנון לעיניהם. אבשלום הקפדן, מייד ברח לגשור. הוא ידע עם מי יש לו עסק - דוד מיד מבקש את נפשו. קשה להאמין שאבשלום היה מבצע את רצח אמנון אם דוד היה נוכח, אבל זאת הייתה יכולה להיות תיאטרליות במיטבה. אבשלום ברצח זה הוכיח את קור הרוח בו הוא מסוגל לזמום ולפעול.
[עריכה] חתירתו לתואר יורש העצר
אבשלום לא חשש לחזור כשהוא מקבל הבטחה מיואב. הוא הגיע לירושלים וקיבל הוראה שלא להראות יותר בפני המלך דוד. הוא המתין באחוזתו לרגע המתאים, ואכן שלוש שנים נראו לו זמן סביר להתפייסות עם אביו, והוא האיץ ביואב להגיע ולפייס בינו לבין אביו.
דמותו של אבשלום שהסתובב בארמון כנראה שהפחידה את אחיו היות שהם חזו ברצח אמנון. הוא מתהלך כנזיר, איננו שותה יין או שיכר. הוא מצטייר כאיש צדק אכזרי, תליין, נזיר קפדן, אבל יפה תואר. לאבשלום נולדת בת והוא העז לקרוא לה תמר - שוב, תעוזה והצגת תעודה "אני לא שוכח" וכנראה בז לאהבת דוד לבכורו אמנון. בשלב מסויים דוד נשבה בקסם "יריבו לצדק". הפרווילגיות של אבשלום הכוללות מעמד של שופט ומרכבה עם ארבעים רצים מכריזות כי הוא יורש העצר.
אין ספק שהיראה מאבשלום חלחלה גם אל דוד המלך. מיד עם הוודעו להכתרה בחברון אוחז הפחד בדוד, שהינה אבשלום יכה את כל בני הארמון למוות. דוד לא היה מסוגל לחשוב אחרת מבחינתו אבשלום מסוגל להכל.
[עריכה] עלייתו לשלטון
אבשלום אוחז בשלטון בדרכים דפלומטיות. ההכתרה בחברון וקריאה לכל ישראל לעלות לטקס, מהווה אסמכתא ליכולתו לקשור קשרים רבים וסבוכים.
במקרה של הכתרת אדוניה, או הכתרת שלמה, מתייצב איש צבא לטקס ההכתרה ואיש כהונה.
אבשלום בוחר בזקני עם ישראל כמלווים להכתרה ואין איש צבא מוזכר.
אבשלום מציג את כוח הדפלומטיה והשלום וזוכה לאמונם של זקני העם.
אותם זקני ישראל יצטרפו אליו לירושלים, ולראשונה במקרא נשמע דיון ענייני בהנהגת מלך חדש המקשיב ליועציו ולזקני ישראל. מקרה מאוחר יותר, של רחבעם המקשיב לעצת חבריו הוא מקרה דומה של התייעצות. להבדיל מרחבעם במקרה של אבשלום נראה כי מועצת אבשלום שקולה בהרכבה המכובד, מקשיבה ומנסה לסייע.
אבשלום שהופתע מבריחת דוד מהעיר מייד מבקש עיצה. דחיית עצת אחיתופל היא אמנם דחיית העצה הטובה, אבל היא מסמלת יותר מכל את הניסיון לפתור משברים באמצעות דפלומטיה ולא חרב.
[עריכה] יד אבשלום
עוד בחייו הקים אבשלום מצבה לעצמו בשם יד אבשלום ב'עמק המלך', מפני שלא היו לו בנים (שמואל ב', י"ח י"ח), זאת בניגוד לכתוב בספר שמואל (שמואל ב' י"ד כ"ז) שבו מסופר כי נולדו לו שלשה בנים ובת. על פי ביאור מצודת דוד בניו שנזכרו כבר מתו בזמן שהקים את המצבה. תושבי ירושלים זיהו את מבנה הקבורה המכונה כיום יד אבשלום כמצבה זו, אולם על פי המחקר הארכאולוגי, קבר זה הוקם בזמן בית שני ואין לו קשר לאבשלום.
[עריכה] התייחסות בתרבות
קורותיו של אבשלום שימשו מקור השראה ליצירות אמנות וספרות רבות (כגון "אבשלום" ליונה וולך, וכן שיר בשם זה שכתבה רות חשמן והלחין יאיר קלינגר, המוכר בביצועו של מוטי פליישר). מספר ביטויים בשפה העברית מקורם בסיפור המקראי (עצת אחיתופל).
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- שמואל ב פרק יג - אונס תמר ורציחת אמנון
- שמואל ב פרק יד - חזרת אבשלום לירושלים
- שמואל ב פרק טו - מרד אבשלום
- שמואל ב פרק יז - סיכול עצת אחיתופל
- שמואל ב פרק יח - מות אבשלום
- שמואל ב פרק יט - קינת דוד על אבשלום
- אבשלום במאגר המידע של אתר מקראנט, מאת רוני מגידוב
- הנסיך - ניתוח מפורט של פרשת אבשלום, באתר אפלטון
- אבשלום, באנציקלופדיית המקרא של "גשר"
