מיכל

ערך זה עוסק בדמות מקראית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו מיכל (פירושונים).

מיכל מורידה את דוד מהחלון. גוסטב דורה, 1865.
_{"ותורד מיכל את דוד בעד החלון וילך ויברח וימלט". שמואל א, יט, יב}

איור מתנ"ך מורגן של אבנר בן נר (בירוק) לוקח את מיכל מפלטיאל בן ליש

מִיכַל היא דמות מקראית, בתו הצעירה של שאול המלך ואשתו הראשונה של דוד המלך.

דמותה של מיכל

לפי המסופר בתנ"ך, מיכל ניתנה כאשה לדוד לאחר שהבטחתו של שאול להשיא לו את בתו הבכירה, מרב, לא נתקיימה מאחר שנשאה לאיש אחר, עדריאל המחולתי. כמוהר לנישואיה, דרש שאול מדוד מאה עורלות פלשתים, מתוך תקווה שהדבר יביא למותו של דוד בקרב.

כאשר ניסה שאול להרוג את דוד בביתו, ושלח אנשים להרגו מיכל הצילה את חייו. היא סייעה בידו להמלט דרך החלון, וחיפתה עליו בכך שהניחה במיטתו תרפים מכוסים, על-מנת ליצור רושם שהוא חולה במיטתו. כשנחשפה התרמית שלה נאלצה לספר לאביה שדוד אילץ אותה לעזור לו תחת איומי מוות.

לאחר שנמלט דוד מידי שאול והסתתר אצל הפלשתים, השיא אותה שאול בשנית לפלטיאל בן ליש. לאחר מות שאול ותפיסת המלוכה בידי דוד, דרש הוא לקבל אותה בחזרה מידי אשבעל, בן שאול.

במהלך הזמן חלה תפנית. אהבתה התמימה של מיכל לדוד, הופכת לבוז. בספר שמואל ב, פרק ו, דוד מנצח באחת ממלחמותיו החשובות, ומעלה את ארון הקודש לירושלים. בפרק זה הופכת אהבתה של מיכל לספֵק לעג, ספק בוז, כאשר מיכל בזה לדוד על האופן שבו רקד לפני הארון, דבר שנראה לה בלתי מכובד.

הדבר מוביל לריב בין השניים. דברי המריבה של דוד ומיכל, הרשומים בספר שמואל, נשמעים צורמים: "וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת שָׁאוּל לִקְרַאת דָּוִד וַתֹּאמֶר - מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים. וַיּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל - לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ לְצַוֹּת אוֹתִי נָגִיד עַל עַם ה' עַל יִשְׂרָאֵל, וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי ה'. וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת, וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה" ספר שמואל ב, פרק ו, כא-כב.

סיפור זה מסתיים בציון העובדה ש"לְמִיכַל, בַּת-שָׁאוּל, לֹא-הָיָה לָהּ, יָלֶד--עַד, יוֹם מוֹתָהּ". יש המפרשים את הפסוק כאילו ביום מותה ילדה ילד, אם כי ברשימת נשות דוד וילדיהן היא אינה מוזכרת כלל (דה"א ג א-ט).
כן מוזכרים במקום אחר (שמ"ב כא ח) חמשת ילדיה לעדריאל בן-ברזלי המחולתי, אשר דוד מסגיר לידי הגבעונים אבל ככל הנראה, הכוונה היא לילדי אחותה מרב, שכן היא הייתה זו שנישאה לעדריאל, ולא מיכל.

סיפור אהבת מיכל הוא סיפור אהבה טראגי. על פי הכתוב: "ותאהב מיכל בת שאול את דוד, ויגידו לשאול וישר הדבר בעיניו" (שמו"א, י"ח, כ). אולם האירוניה בכך היא, שהדבר ישר בעיני שאול (כלומר מקבל את אישורו) לא מפני שהוא מקבל ברצון את אהבת בתו, אלא כיוון שברצונו לנצל אהבתה כדרך לא ישרה לחיסול דוד: "ויאמר שאול: אתננה לו ותהי לו למוקש, ותהי בו יד פלשתים" (שָם, י"ח, כא).

התפקיד הראשוני של אהבת מיכל בעלילה - היה להיות אהבת מוקש. השימוש הציני הזה אינו מלמד על טיב האהבה עצמה, אך זורק קצת אור על אמביוולנטיות של אהבה בכלל בעולמו של ספר שמואל.

"מיכל בת שאול היא האישה הטרגית ביותר בתנ"ך. בת מלך, שחיים יפים ומאושרים היו מובטחים לה, הגיעה לחיי בדידות וצער שאיש לא חיכה להם. ...הייתה נתונה במאבק במי להכריע במי תתמוך: באביה או בבעלה. החלטתה לתמוך בבעלה גרמה לה לריחוק מאביה וממשפחתה, אך לא קרבה אותה אל בעלה. ...עם חלוף השנים מתברר למיכל שהיא נבגדת ומורחקת, שגם את בעלה הפסידה, ולא הועילה לה נאמנותה ומסירותה".

מתוך "מיכל בת שאול", מאת ניסים מזוז, שדה חמד, תשנ"ח, גיליון 3.

סיפור מיכל הוא אכן סיפור טרגי, כי אביה מנצל את אהבתה כדי לנסות להרוג את דוד, כי היא קרועה בין אביה הרודף אחרי אהובה לבין דוד שמילטה במו ידיה מאביה; כי היא ויתרה על אהבת אביה כדי להיות עם בעלה; כי בעלה - הנרדף על ידי אביה - לא שהה כמעט במחיצתה. עם זאת, כאשר מת שאול ואבנר בן נר פתח במשא ומתן עם דוד, דרש דוד דרישה אחת ויחידה: "וַיֹּאמֶר טוֹב אֲנִי אֶכְרֹת אִתְּךָ בְּרִית אַךְ דָּבָר אֶחָד אָנֹכִי שֹׁאֵל מֵאִתְּךָ לֵאמֹר לֹא תִרְאֶה אֶת פָּנַי כִּי אִם לִפְנֵי הֱבִיאֲךָ אֵת מִיכַל בַּת שָׁאוּל בְּבֹאֲךָ לִרְאוֹת אֶת פָּנָי" (שמואל ב' ג' 13).

מיכל היא הדמות הנשית היחידה במקרא אליה מיוחסת באופן מפורש (תוך שימוש בשורש א.ה.ב) אהבה כלפי בן זוגה - "וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת-שָׁאוּל, אֶת-דָּוִד"‏‏ (שמ"א יח, כ).

לפי מסורת תלמודית מיכל בת שאול הניחה תפילין. האר"י מסביר זאת בכך שהייתה לה נשמה מעלמא דדכורא (=נשמה מעולם הזכרים).

מיכל בתרבות

מיכל בת שאול צופה מחלון ביתה בדוד רוקד לפני ארון הברית, ציור מעשה ידי פרנצ'סקו סאלוויאטי משנת 1552 - 1554.

מיכל בת שאול צופה מהחלון בדוד. ציור מעשה ידי ג'יימס טיסו משנת 1896 לערך.

הסצנה בה מיכל בזה לדוד בהעלות ארון הקודם ירושלימה היוותה השראה ליצירות אומנות כמו ציורו של הצייר האיטלקי פראנצ'סקו דה-רוסי סאלוייאטו.

יצירת תרבות מפורסמת אודות מיכל בת-שאול הוא שירה של נעמי שמר "למה צחקה מיכל" שהושר על ידי הגשש החיוור.

הספר "מלכים ג" של הסופרת יוכי ברנדס שנכתב בשנת 2008, מספר על תקופת שלטונם של שאול ובניו, דוד ושלמה מנקודת ראותן של הנשים ובהן מיכל, שנותרו משושלתו של שאול המלך וחיו בארמון המלך בירושלים.

לקריאה נוספת

• חיה שרגא בן-איון, נשות דוד : מיכל, אביגיל, בת שבע, משכל-הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, תל אביב 2005.
• מאיר שלו, ראשית, הוצאת עם עובד, 2008.
• יוכי ברנדס, הפרק "מיכל", שבע אימהות הוצאת זמורה ביתן, 2010, עמ' 321-267 וספרה הנוסף מלכים ג מתאר את מהלך חייה של מיכל והדמויות שמסביבה.
• עדין שטיינזלץ, ‏נשים במקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1983, פרק ט' - "מיכל - הנסיכה שהתאהבה ברועה"

קישורים חיצוניים

• מיכל בת שאול, מאמר מאת ניסים מזוז, פורסם ב"בשדה חמד" תשנ"ח גיליון 3, מתוך אתר דעת
• אלי אשד, "למה צחקה מיכל". על ספרה של טלה בר "מיכל בת המלך", אתר האייל הקורא, מדור "ספרים"
• על צחוקה של מיכל. העלאת הארון לירושלים - בית שאול ובית דוד. מאת עדיאל זימרן, אתר בית המדרש הווירטואלי, ישיבת הר עציון, אלון שבות
• רחל עופר, ‏´מיכל - אחות רחוקה´ עיון בדמותה של מיכל בת שאול בשני שירים מודרניים, קולך 32, באתר קולך
• מילות השיר "למה צחקה מיכל" מאת נעמי שמר באתר שירונט