הלל צייטלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הלל צייטלין

הלל צייטלין (18711942) היה הוגה דעות, סופר ופובליציסט יהודי, שכתב בעברית וביידיש. נספה בשואה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צייטלין נולד בעיירה קורמה שבפלך מוהילב למשפחה חב"דית מזרם חסידות קאפוסט. עוד בילדותו התבלט כעילוי חריף. בהיותו בן 15 התייתם צייטלין מאביו, והחל לשמש כמורה לעברית. יציאתו מהישיבה הפגישה אותו עם המציאות היהודית של התקופה. צייטלין הצעיר החל לבלוע בשקידה ובשקיקה ספרות מגוונת: פילוסופים יהודים כגון הרמב"ם, רלב"ג ועוד, רומנים משל סופרי דורו כגון לב טולסטוי, דוסטויבסקי, מבקר הספרות לב שסטוב (שצייטלין העריכו מאוד וכתב עליו רבות) ואחרים, ספרי ביקורת המקרא, בהם ספרו של שפינוזה "מאמר תאולוגי מדיני" ועוד, וכן פילוסופיה קלאסית, מזרחית (בודהיזם) ומודרנית - שפינוזה, הרטמן, שופנהאואר וניטשה.

החשפותו של צייטלין לספרות זו הביאה אותו לספקות קשים באמונה ולתקופה שבה פסק לשמור מצוות.

בתחילה תמך צייטלין בציונות המדינית ההרצליינית ואף שימש כציר של ציוני הומל בקונגרס הציוני החמישי בשנת 1901. אולם בעקבות "קונגרס אוגנדה" בשנת 1903, שבו נדחתה תוכנית אוגנדה, עזב צייטלין תוך תסכול רב את הציונות והצטרף לתנועה הטריטוריאליסטית של ישראל זנגוויל שגרסה "ארץ כלשהי" ולאו דווקא ארץ ישראל. צייטלין טען שהציונות מתעלמת מחומרת מצבם וסבלם של המוני היהודים במזרח אירופה. פרעות קישינב והומל שפרצו באותה תקופה חיזקו אותו בעמדתו.

צייטלין כתב מונוגרפיות מרשימות על ניטשה, שפינוזה ורבי נחמן מברסלב. כמו כן הוא פרסם מחקר מקיף שהתפרסם בכתב העת 'השילוח' (בעריכת אחד העם) על הטוב והרע על-פי השקפות חכמי ישראל וחכמי העמים.

כתיבתו הפובליציסטית מאופיינת בחיפוש רוחני מתמיד סביב הציר של 'בקשת אלהים' וניכרת בה מעורבותו הרגשית הרבה של צייטלין בסבל של בני עמו. צייטלין הדגיש בכתיבתו את הפער שבין האידאות הנשגבות של הציונות למצב השפל והאיום של יהודי מזרח אירופה שסבלו מרדיפות, עוני וחרפת רעב.

לאחר מלחמת העולם הראשונה (שאותה חזה שנים קודם) החל צייטלין לחזור לאמונת אבותיו. תהליך זה בא לידי ביטוי במאמרים השונים שפרסם כמו "אדם עליון או אל עליון" בו הוא מבקר את תפסתו של ניטשה בדבר האדם העליון - תפיסה שצייטלין הזדהה עמה עד לא מכבר.

ככל שנקפו השנים, צייטלין חזר בו מעמדותיו ה"חילוניות" והפך ל"ר' הלל צייטלין". בתקופה זו פרסם צייטלין מאמרים על ר' נחמן מברסלב ועל חסידות חב"ד. אולם גם לאחר ש"חזר בתשובה" נשאר צייטלין עצמאי בדעותיו ומקורי ברעיונותיו. בשנת 1921 פרסם צייטלין מאמר בו הוא מספיד את חברו הטוב לשעבר יוסף חיים ברנר שנרצח עם חבריו בפרעות תרפ"א. דרכיהם של צייטלין החוזר בתשובה וברנר האתאיסט הרדיקלי נפרדו מאז שב צייטלין לדת.

בתקופת מלחמת העולם השנייה שהה בוורשה. במכתב מ-1940 כותב רבי יוסף יצחק שניאורסון לרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג: "כיומיים טרם עזבי את ווארשא ביקרני ידידי הסופר המפורסם הישיש ר' הלל שי' צייטלין, ויבקשני בדמעות על עיניו לבקש את כת"ר בשמו, שכת"ר ישתדל אצל הסוכנות – שהוא אחד מחבריה – לשלוח לו סרטיפיקט, כי מצבו בגשם וברוח מסוכן הוא. וגם אני מצדי מבקש את כת"ר בזה".‏[1]

צייטלין נרצח על ידי הנאצים ב-11 בספטמבר 1942, ערב ראש השנה תש"ג, בעודו אוחז בספר הזוהר והוא עטור בטלית ותפילין. בן 71 היה במותו. כל משפחתו הקרובה של צייטלין נרצחה אף היא בשואה, ורק בנו, אהרן, שרד.

מאמריו מצויים בכתבי העת של התקופה ובספרים שקובצו מאוחר יותר. על שמו קרוי התיכון הדתי צייטלין והרחוב בו שוכן בית הספר בתל אביב.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשתו, אסתר, נפטרה מהתקף לב באומשלגפלץ.‏[2]

בניו, אהרן צייטלין (1898–1973) ואלחנן צייטלין (1902–1942), היו אף הם סופרים.

בתו, רבקה הויכרמן, נפטרה לפני השואה, בנה יחידה דוד שהיה מחונן, נספה בימים האחרונים לפני שיחרור הגטו מהנאצים.‏[3]

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אל"ף בי"ת של יהדות, הוצאת מוסד הרב קוק
  • בפרדס החסידות והקבלה, הוצאת יבנה, מונחים מעולם הקבלה
  • ספרן של יחידים, הוצאת מוסד הרב קוק, מסות וכתבים מקובצים
  • על גבול שני עולמות, הוצאת יבנה, מכתביו ומאמריו, בעריכת אהרן צייטלין
  • רבי נחמן מברסלב: צער העולם וכסופי משיח – שתי מסות מאת הלל צייטלין, הקדמה וההדרה: יונתן מאיר, יריעות, ה, הוצאת אורנה הס ומוסד ביאליק, ירושלים תשס"ו

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ, חלק יב, עמ' ב
  2. ^ מכתב מהלל צייטלין ביידיש
  3. ^ מכתב מהלל צייטלין ביידיש