הפיגוע במלון סבוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלט הנצחה בחזית מלון סבוי החדש ברחוב גאולה 5 בתל אביב
איור של סביבת הפיגוע - המסלול שעברו המחבלים מהנחיתה בחוף עד למלון מסומן באדום

הפיגוע במלון סבוי היה פעולת טרור שביצעו שמונה מחבלים מארגון הפת"ח בתל אביב בלילה שבין 5 ו-6 במרץ 1975. מטרת הטרוריסטים היתה תפיסת בני ערובה שישוחררו בתמורה לשיחרור מחבלים. בפעולה נהרגו 8 אזרחים ושלושה חיילים. היתה זו פעולת הטרור הראשונה של הפת"ח שבוצעה באמצעות חדירה בדרך הים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיגוע תוכנן על ידי אבו ג'יהאד כפיגוע מיקוח לשם שחרור מחבלים פלסטינים שהיו כלואים בישראל כנקמה על מבצע אביב נעורים, שבו חוסלו שלושה מבכירי אש"ף. על פי התכנון המקורי, הייתה הפעולה אמורה להתבצע בנהריה, כחודשיים מוקדם יותר, אולם החוליות שניסו לבצע אותה לא הצליחו לאתר את העיר מן הים והביצוע בוטל. לאחר מכן המחבלים תכננו להשתלט על מועדון נוער בשכונת מנשייה בתל אביב ועל בית האופרה. תוכנית הגיבוי הייתה להשתלט על מבנה מאוכלס כלשהו. המחבלים הונחו לבקש את שחרורם של אסירים והטסתם לסוריה. במקרה של סירוב ישראלי הונחו המחבלים להרוג את בני הערובה ולהתאבד. ואם יתפס מי מהם בשבי הונחו למסור לישראלים שהגיעו ממצרים. זאת מטרה לפגוע בשיחות השלום שהתקיימו בין המדינות.

הפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה 11:15 לערך עלו שתי חוליות מחבלים על גבי שתי סירות גומי אל חוף תל אביב. סיור משטרה שגרתי שחלף במקום הבחין בדמויות המחבלים ופתח לעברם באש שגרמה לפיצוץ אחת הסירות שהיתה עמוסה באמצעי לחימה. המחבלים ירדו אל החוף במהירות בסמוך לקרן הרחובות הרברט סמואל-יונה הנביא תוך שהם משאירים בסירות חלק גדול מאמצעי הלחימה. המחבלים חצו את רחוב הרברט סמואל תוך ירי מנשק קל על רכבים חולפים והשליכו רימוני יד. לאחר שהגיעו לצידו המזרחי של הרחוב ניסו לפרוץ לתוך בית הקולנוע "סינימה 1" באמצעות ירי צרורות על הדלת. משלא הצליחו, המשיכו דרומה לאורך הרחוב כשהם תופסים בדרכם עוברי אורח כבני ערובה. המחבלים פנו מזרחה לחוב גאולה ופרצו למלון סבוי הסמוך שהיה מבנה בן שלוש קומות. המחבלים הרגו את פקיד הקבלה של המלון השליכו את בני הערובה שתפסו קודם לכן ואספו את אורחי המלון הרבים כבני ערובה והובילו אותם לקומה העליונה. טוראי משה דויטשמן, חייל גולני ששהה בחופשה בביתו, שמע את היריות מכיוון המלון ורץ אליו עם נשקו האישי. דויטשמן נתקל במחבלים שהתכוונו לצאת מהמלון ליעד אחר ונפצע בקרב היריות שהתפתח. מאוחר יותר מת מפצעיו ועל פעולתו הוענק לו עיטור המופת.

המחבלים התמקמו בקומה העליונה של המלון, ריכזו את בני הערובה בחדר אחד בסמוך אליהם ומילכדו את החדר. המחבלים איימו להרוג את בני הערובה אם לא תשחרר ישראל 20 מחבלים ובהם הארכיבישוף הילריון קפוצ'י ותספק מטוס לשם כך בתוך ארבע שעות. את המשא ומתן עם כוחות הביטחון ניהלו המחבלים באמצעות כוכבה לוי, אחת מבנות הערובה ששימשה כמתווכת משום שידעה ערבית. במהלך התיווך סיפקה לוי לכוחות הביטחון מידע מפורט על המחבלים.

בשעה 01:00 לערך הגיע לאזור המלון כוח של סיירת מטכ"ל ובשעה 05:15 לערך פרצו ארבע חוליות ממנו אל המלון, בפיקודם של עמירם לוין, נחמיה תמרי, עומר בר-לב ואלון ש'. בפריצה הפעילו המחבלים את חומר הנפץ בחדר שבו היו ממוקמים בני הערובה. מעוצמת הפיצוץ נהרסה חלק מהקומה העליונה של המלון. בהשתלטות המחלצים נהרגו שבעה מהמחבלים ונתפס מחבל אחד. חמישה בני ערובה חולצו, אולם שמונה נהרגו במהלך הפריצה. כמו כן נהרגו שניים מלוחמי הכוח הפורץ, אל"מ עוזי יאירי, מח"ט הצנחנים לשעבר (וקודם לכן מפקד סיירת מטכ"ל) שהצטרף אל הכוח‏[1], וסמל איתמר בן-דוד, לוחם סיירת מטכ"ל.

האוניה שממנה הורדו סירות המחבלים נלכדה על ידי חיל הים מספר שעות לאחר תחילת הפיגוע, כ-70 מייל מערבית לחיפה, וצוותה נאסר. שניים מאנשי הצוות שהיו מצרים, שוחררו, אחד נדון לעונש מאסר עולם ושלושה אחרים נדונו ל 5-10 שנות מאסר‏[2].

לאחר הפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחבל היחיד שנתפס חי, מוסא ג'ומעא, הועמד לדין בבית משפט צבאי ונדון למוות, גזר דין שהומתק לאחר מכן‏[2].

לאחר הפיגוע נהרס המלון ובמקומו נבנה מלון חדש באותו שם שנפתח בשנת 1987. בחזיתו נקבע שלט זכרון שעליו הוטבעו שמות הנרצחים.

ב-31 במאי 2012 הועברו גופות המחבלים על ידי ישראל לרשות הפלסטינית. בעקבות החזרת הגופות, עיריית רמאללה החליטה להקים אתר הנצחה למחבלים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 32°04′21″N 34°45′54″E / 32.072538°N 34.765109°E / 32.072538; 34.765109

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כרמית גיא, בר-לב ביוגרפיה, תל אביב: הוצאת עם עובד, 1998, עמוד 355.
  2. ^ 2.0 2.1 המחבל מסבוי מערער על עונש המוות, דבר, 30 בדצמבר 1976