לוקהיד C-130 הרקולס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
C-130 הרקולס
C-130 Hercules
Lockheed C-130 Hercules.jpg
הרקולס C-130E
מאפיינים כלליים
סוג מטוס תובלה
ארץ ייצור Flag of the United States.svg  ארצות הברית
יצרן לוקהיד מרטין
לוקהיד
טיסת בכורה 23 באוגוסט 1954
תקופת שירות 9 בדצמבר 1957 – נמצא בשירות
צוות 5 (2 טייסים, נווט, מהנדס טיסה ופקח העמסה)
נוסעים 92 נוסעים או 64 צנחנים או 74 פצועים ו- 2 אנשי רפואה
יחידות שיוצרו מעל 2,300 (נכון לשנת 2009)
משתמש ראשי חיל האוויר של ארצות הברית
חיל הנחתים האמריקני
חיל האוויר המלכותי

C-130 הרקולס הוא מטוס תובלה בינוני, מתוצרת חברת לוקהיד האמריקנית; אחד מכלי הטיס המוצלחים והנמכרים ביותר בהיסטוריה של התעופה, ומטוס התובלה השני הנמכר ביותר בעולם (אחרי ה-DC-3 דקוטה).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1951 פרסם חיל האוויר האמריקני מכרז לפיתוח מטוס תובלה חדש שיחליף את ה-C-119 המיושן. חברת לוקהיד זכתה במכרז, וקיבלה מחיל האוויר הזמנה של 100 מטוסים. המטוס טס לראשונה בשנת 1954, והמטוס המבצעי הראשון נמסר לחיל האוויר האמריקני בדצמבר 1956, והפך עד מהרה למטוס התובלה העיקרי של הכוחות המזוינים של ארצות הברית.

ההרקולס תוכנן במיוחד לביצוע המראות ונחיתות ממסלולים קצרים ומשובשים (בין השאר על ידי רקטות האצה מיוחדות המורכבות בצדדיו (JATO), הצנחת כוחות ומטענים והנחתת ציוד מגובה נמוך. עם השנים פותחו מעל 100 דגמים שונים של המטוס, למגוון רחב של מטרות: תובלה צבאית, תובלה אזרחית, תובלת נוסעים, חילוץ (ראו מערכת פולטון להנצלת קרקע-אוויר), תדלוק, ספינת תותחים לתקיפה, ביון ולוחמה אלקטרונית, כיבוי שריפות, מחקר, משימות מיוחדות ועוד. בחיל האוויר הישראלי מופעלים שני דגמים - תובלה ותדלוק - אשר שופרו והושבחו לאורך השנים והותקנו בהם בין היתר מיגון לתא הטייס כנגד כדורים ורסיסים, ובחלק מהמטוסים גם מערכת ראיית לילה FLIR המותקנת בחרטום.

הדגם החדש ביותר של המטוס הוא דגם J, שנכנס לשירות משנת 1999. עד היום יוצרו מעל 2,500 מטוסים מהדגמים השונים, עבור יותר מ-60 מדינות. יצורו של דגם ה-J החדש עדיין נמשך, והפך את ההרקולס למטוס הוותיק ביותר שעדיין נמצא בייצור. ההרקולס, לדגמיו השונים, מיוצר ברציפות זה למעלה מ-50 שנה, ועדיין נמצא בשירות בצבאות רבים, כולל בכוחות המזוינים של ארצות הברית, עבורם תוכנן המטוס. ההרקולס נחשב למטוס אמין ועמיד במיוחד.

טבילות אש[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס הרקולס, במשימת מודיעין, הופל לראשונה בספטמבר 1958, מעל ארמניה (אז חלק מברית המועצות), על ידי מטוסי מיג-17 סובייטיים. כל 17 אנשי צוותו נהרגו.

במלחמת וייטנאם ההרקולס שירת כמטוס התובלה העיקרי של הצבא האמריקני, ובין השנים 1965-1972 אבדו בקרב כ-50 מטוסים. ההרקולס התמחה בהצנחת מטענים חיוניים לכוחות הלוחמים, מגובה נמוך מאד, כ- 5 מ' מעל פני הקרקע - משימה שמרכיב הסיכון בה גבוה מאוד. דגם התקיפה של המטוס לחם לראשונה בספטמבר 1967, והדגים כוח אש חזק במיוחד, בהתאם לדרישות הצבא האמריקני. במהלך המלחמה, המטוס שירת גם כמפציץ, במטרה "לטהר" שטחים מיוערים.

ההרקולס בשירות חיל האוויר הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרקולס "קרנף" של חיל האוויר הישראלי
מטוס הרקולס של חיל האוויר הישראלי

בחיל האוויר הישראלי המטוס מכונה "קרנף". בחיל משרתים מטוסים מדגם H (שני מטוסים ראשונים הגיעו בשנת 1971), מדגם E (תריסר מטוסים ראשונים הגיעו במהלך מלחמת יום הכיפורים), ומדגם KC לתדלוק (הגיעו בשנת 1976).

אחד משימושיו של המטוס בשירות צה"ל כיום הוא הצנחת לוחמים ואספקה מוצנחת. חיילי צה"ל העוברים קורס צניחה צונחים ממטוס זה.

החיל מפעיל שתי טייסות הרקולס: טייסת "הפיל המעופף", וטייסת "הציפור הצהובה" ואת "יחידת ההעמסה", שבסיסן בנבטים.

בטיסה ממוצעת נמצאים על המטוס, מלבד הטייסים והמכונן, גם נווט ופקח העמסה אחד או יותר. מגבלת ההטסה הנוכחית במטוסי ההרקולס בחיל האוויר עומדת על כ-90 נוסעים מלבד אנשי הצוות.

המבצע המפורסם ביותר בו נטלו מטוסי ההרקולס חלק היה מבצע אנטבה ביולי 1976. במהלכו טסו בטיסה ישירה ארבעה מטוסים מישראל לאנטבה שבאוגנדה (מרחק של כ-4,000 ק"מ), והנחיתו בשדה התעופה של אנטבה כוחות מיוחדים של צה"ל, שחילצו בפעולת קומנדו נוסעים של טיסת אייר-פרנס שנחטפה. בדרכם חזרה לישראל, המטוסים תידלקו בניירובי שבקניה.

מאוחר יותר השתתפו ההרקולסים במבצעים להעלאת יהודי אתיופיה וצפון אפריקה לישראל בשנות השמונים והתשעים של המאה ה-20.

ב-25 בנובמבר 1975 במסגרת תרגיל מבצעי של צה"ל, התרסק מטוס הרקולס על הר ג'בל הילאל שבסיני. כל תשעת אנשי הצוות ו-11 הלוחמים שהיו על סיפונו נספו בתאונה, שהגורם לה היה ככל הנראה סערה ותנאי ראות קשים ששררו במקום.‏[1]

מפרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפיון כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרטוט של הרקולס מדגם H
  • אורך: 29.79 מטר
  • מוטת כנפיים: 40.41 מטר
  • גובה: 11.66 מטר
  • שטח כנף: 162.12 מ"ר
  • משקלים: יבש 35 טון, מטען מרבי 20.5 טון, משקל כולל מרבי בתפעול רגיל 70.5 טון, בחירום עד 79.5 טון.
  • הנעה: ארבעה מנועי טורבו-פרופ, מתוצרת אליסון או רולס-רויס, בעלי הספק של כ-4,508 כ"ס כל אחד
  • תכולה: כ-100 חיילים, או כ-80 אלונקות.

ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מהירות מרבית: 618 קמ"ש
  • סייג רום: כ-10 ק"מ
  • טווח מרבי: 7,876 ק"מ

מפעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ערן בלכר ואלעזר בן-לולו, בגלל התאונה ההיא, באתר חיל האוויר הישראלי, 28.12.2005