חטיפת מטוס סבנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חטיפת מטוס סבנה הייתה אירוע חטיפת מטוס שהתרחש ב-8 במאי 1972. מטוס נוסעים של חברת התעופה הבלגית סבנה בטיסה 571 מבריסל עם נחיתת ביניים בווינה לנמל התעופה לוד, נחטף על ידי מחבלים מארגון ספטמבר השחור והונחת בנמל התעופה לוד. המטוס שוחרר מקץ יממה בפעולה נועזת של סיירת מטכ"ל.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאבק המזוין שהתנהל בספטמבר השחור בירדן בין אש"ף לצבא הירדני הסתיים באלפי הרוגים מקרב אש"ף וסילוק הארגון מירדן ללבנון. כתוצאה מהאירועים הללו הוקם הארגון ספטמבר השחור. ארגון טרור זה, שהוקם ברובו מפעילים של הפת"ח, שם לעצמו מטרה לבצע פעולות נקם כנגד ממשלת ירדן. בין השנים 1971-1972 ביצע הארגון שורה של פעולות כנגד בכירים ירדנים ויעדים המזוהים עם המשטר הירדני. אולם אש"ף, מפוצל בהנהגתו וחלש יותר מתמיד חיפש דרכים לשקם את מעמדו ולכן הוחלט לשנות את ייעודו המקורי של "ספטמבר השחור" ולהפנותו לראשונה למאבק בישראל.

הפעולה שתוכננה על ידי עלי חסן סלאמה יצאה לפועל ב-8 במאי 1972, אז עלו ארבעה מחבלים, שני גברים ושתי נשים, עם דרכונים מזויפים על טיסה 571 מבריסל לתל אביב. המטוס המריא מבריסל וביצע נחיתה מתוכננת בווינה. לאחר תדלוק והעלאה והורדה של נוסעים המריא המטוס לכיוון תל אביב כאשר על סיפונו כ-100 נוסעים, רובם ישראלים ואנשי צוות.

חטיפת המטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר ההמראה נכנסו המחבלים זה אחר זה לשירותי המטוס והוציאו שני אקדחים, שני רימונים ושתי חגורות נפץ שהסתירו על גופם. לאחר מכן מפקד הפעולה, עלי טהא אבו סניינה, פרץ לתא הטייס כשהוא חמוש באקדח והודיע לקברניט, רגי'נלד לוי, על חטיפת המטוס.

המטוס נחת בנמל התעופה לוד בשעה 17:15. כוחות משטרה צבא ומד"א מיהרו לנמל התעופה. כן הוחשה לאירוע סיירת מטכ"ל, שלוחמיה החלו להתכונן לפרוץ למטוס ולהשתלט על המחבלים[1]. החוטפים דרשו לשחרר 315 אסירים פלסטינים הכלואים בישראל ואיימו לפוצץ את המטוס על נוסעיו. שר הביטחון, משה דיין, ניהל משא ומתן עם המחבלים ובמקביל נעשו הכנות למבצע חילוץ. למחרת דרשו החטופים אספקת דלק ומזון חדשה ובצה"ל האמינו כי זו הזדמנות להוציא את פעולת החילוץ לפועל. אהוד ברק, מפקד סיירת מטכ"ל, נקבע כמפקד פעולת החילוץ, והרכיב כוח שהתבסס על קציני ולוחמי היחידה, ובהם גם אנשי מילואים של היחידה אשר עבדו כמאבטחים בשירות הביטחון הכללי[2], אשר נכללו בכוח הפורץ משום שהיו מיומנים בשימוש בנשק הנבחר לפעולה - אקדח ברטה בקוטר 0.22. תוכנית הפעולה אותה הציע האלוף רחבעם זאבי[3], ועליה שקדו ברק ואנשיו, קבעה כי הכוח ינוע לקרבת המטוס מחופשים למכונאים שכביכול באו לטפל במטוס ולצורך כך לבשו סרבלים לבנים. ההשתלטות על המטוס תוכננה באמצעות פריצת חמש חוליות לוחמים דרך חמישה פתחים[4]:

  • חוליה בפיקוד דני יתום, סגן מפקד היחידה, תוכננה לפרוץ הן מן הדלת הקדמית מחד והן מן הפתח בתחתית חרטום המטוס.
  • חוליה בפיקוד עוזי דיין, שהיה מפקד צוות ביחידה, תפרוץ למטוס מן הדלת האחורית.
  • חוליה בפיקוד עומר ערן תוכננה לפרוץ מדלת החירום שעל הכנף הימנית.
  • חוליה בפיקוד מרדכי רחמים תוכננה לפרוץ מדלת החירום שעל הכנף השמאלית. רחמים, איש המילואים ולוחם ותיק בסיירת מטכ"ל, שימש באותם ימים כמאבטח ביחידה לאבטחת אישים. מספר שנים קודם לכן, ב- 1969, מנע רחמים פיגוע בציריך כנגד מטוס אל על, כשלחם בחוליית מחבלים שפתחה באש על המטוס, והרג ביריות אקדח את ראש החולייה. בשל ניסיונו הקרבי הרב, תודרך רחמים באופן אישי בידי הרמטכ"ל, דוד אלעזר, כי עליו להיות הראשון שפורץ למטוס ומשימתו הראשונה הינה נטרול מטעני חומר הנפץ שבאמצעותם מילכדו המחבלים את המטוס‏[5].
  • חוליה בפיקוד בנימין נתניהו, מפקד צוות ביחידה[6], תוכננה לפרוץ מדלת החירום שעל הכנף השמאלית, בעקבות החוליה שבפיקוד רחמים.

פעולת ההשתלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 במאי 1972, בשעה ארבע אחר הצהריים יצא לפועל המבצע שקיבל את הקוד "איזוטופ". צוות בן שישה עשר לוחמי סיירת מטכ"ל, בפיקודו של אהוד ברק וסגנו דני יתום[7], החלו להתקרב למטוס.

ברגע שכל הלוחמים התמקמו בעמדותיהם מסביב למטוס, נתן אהוד ברק את פקודת הפריצה באמצעות שריקה במשרוקית. במהלך הפריצה למטוס התמקם ברק בעמדה בתחתית המטוס כדי לפקד על מאמצי ההשתלטות ולתאם בין הלוחמים, כוחות החילוץ, החבלה והעתודה הנוספים. את החוליה הראשונה הוביל רחמים. אחד המחבלים, עבד אל-עזיז אטרש שמו, פתח באש לעברו ועומר ערן ירה בו והרגו[8]. רחמים ניהל קרב יריות בין המושבים עם מפקד החוטפים, עלי טהא אבו סניינה. זה האחרון הסתתר בתא השירותים במטוס אולם רחמים רדף אחריו ולבסוף ירה בו למוות מטווח קצר בתא השירותים[9]. בשל המרחק בין החוליות לא שמעו לוחמי החוליה בפיקוד עוזי דיין את שריקתו של ברק והתעכבו בביצוע הפריצה[10]. משהתברר כי הפעולה החלה פרץ דיין למטוס, ואחריו יובל גלילי וחזי כהן. שניות לאחר הפריצה חלף על פניהם אדם כהה עור, אותו חשבו למחבל. הלוחמים ירו בו מיד, אולם התברר כי הוא אחד מבני הערובה, יהודי בלגי העוסק ביהלומים. למרות שנפגע קשה חייו ניצלו והוא החלים מפציעתו. דיין השליך את המטענים מן המטוס ואז התברר כי הם מטעני דמה ללא חומר נפץ. כמו כן לכד דיין את המחבלת רימה טאנוס[11]. הכוח בפיקוד נתניהו פרץ אף הוא, בעקבות החוליה בפיקוד רחמים, אל תוך המטוס, וידא את ניטרולו של המחבל המת, עבד אל-עזיז אטרש[12], ולכד את המחבלת הנוספת, תרז הלסה. במהלך המאבק עם המחבלת נפצע נתניהו בזרועו מכדור אקדח שפלט חברו מרקו אשכנזי[13]. כמו כן נפצע לוחם היחידה, איציק גונן במהלך חילופי היריות עם המחבלים[14].

מרגע הינתן פקודת ה"פעל" חלפה כדקה עד שנוטרלו ונהרגו שני המחבלים ונלכדו שתי המחבלות, ובתוך עשר דקות השתלט צוות הלוחמים על המטוס וניטרל את המטענים. שלושה מהנוסעים נפצעו במהלך ההשתלטות ואחת מהפצועות מתה מפצעיה. הישראלית שנהרגה בפעולת החילוץ הייתה מרי הולצברג אנדרסון, חברת קיבוץ לוחמי הגיטאות, ששבה לביקור מולדת לאחר שהחלה את לימודיה בבלגיה. שני לוחמים מן היחידה, נתניהו וגונן, נפצעו באורח קל במהלך ההשתלטות.

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקד הפעולה, עלי טהא אבו סניינה, וסגנו, עבד אל-עזיז אטרש, נהרגו בפעולה. שתי המחבלות הנותרות, רימה טאנוס ותרז הלסה, נלכדו, נדונו למאסר עולם, אך שוחררו במסגרת עסקת חילופי שבויים בעקבות מלחמת לבנון.

המטוס החטוף עצמו, מדגם בואינג 707, המשיך לשרת את חברת סבנה עוד כחמש שנים, לאחר מכן הוא נקנה על ידי התעשייה האווירית ונמכר על ידה לחיל האוויר, בו הוא שימש כמטוס ביון במשך שנים רבות (קיבל את המספר 137) והשתתף ברוב המבצעים ארוכי הטווח של החיל. לאחר הוצאתו מהשירות עמד בבסיס החיל בלוד כגרוטאה. בשנת 2008 הוחלט לשקמו ולהעבירו לתצוגה במוזיאון חיל האוויר בבסיס חצרים[15], אך בסופו של דבר המטוס נגרט.

ביצוע הפעולה על ידי "ספטמבר השחור", שנחשב עד אז לארגון שפועל רק נגד ירדן, הפתיע את המודיעין הישראלי. כישלון הפעולה גרם לירידה במורל הפלסטיני, אך לא ריפה את ידיו של הארגון בנסיונו לשחרר את האסירים: כ-4 חודשים לאחר מכן "ספטמבר השחור" ביצע את טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, שבו תבעו לשחרר 234 אסירים שהיו כלואים בישראל, ועוד שניים שהיו כלואים בגרמניה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אבנר שור, צוות איתמר, הוצאת כתר, 2003, עמודים 65-72.
  2. ^ משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", כתר ספרים, 2000, עמוד 67, "ברק: 'בחרתי את האנשים לפי מי שהגיע. הקו המנחה היה לבחור קצינים, כי עשינו דבר שלא היינו מלוטשים בו. מרדכי רחמים היה כבר אז מאבטח לשעבר שפעם כבר התרגז בנמל התעופה בציריך על מחבלים. מרקו היה מאבטח לשעבר, צור וגונן היו מאבטחים באותו זמן באל על. היינו שישה קצינים, ארבעה מאבטחים ושישה חיילים'."‏
  3. ^ רזי ברקאי, ראיון שערך עם אהוד ברק במלאת ארבעים שנה לפעולת ההשתלטות על מטוס סבנה, "מה בוער", גלי צה"ל, 09.05.2012.
  4. ^ משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", כתר ספרים, 2000, עמוד 68.
  5. ^ שלום ירושלמי, הייתי גיבור לאומי, נשארתי בלי כלום, באתר nrg מעריב, 2 ביולי 2011
  6. ^ משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", כתר ספרים, 2000, עמוד 74, "ברק: 'ביבי היה מפקד צוות טוב, ממש טוב'."‏
  7. ^ חן קוטס-בר, "להחזיר בכל מחיר: יש חוזה בין המדינה לחייל", nrg מעריב, ‏ 25/6/2010.
  8. ^ משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", כתר ספרים, 2000, עמוד 70, "עומר ערן: 'גברת זקנה שהייתה בת ערובה החזיק אותי פתאום בכוח רב בקצה הסרבל קרוב לקרסול, ולא עזבה. נאלצתי לתת לגברת אגרוף בפרצוף. היא שחררה את היד ואני יריתי במחבל. התקרבתי והרגתי אותו'."
  9. ^ משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", כתר ספרים, 2000, עמוד 70, "מרדכי רחמים: 'התקרבתי, צמצמתי מרחק, וכשהייתי ממש קרוב אליו, הוא נכנס לשירותים. הגעתי לשירותים, פתחתי, הכנסתי את היד ורוקנתי את יתרת המחסנית. הוא צנח פנימה'."
  10. ^ יוסי וקנין, הוא היה גיבור, מתוך "ידיעות העמק" מקבוצת ידיעות אחרונות, ‏ 15.05.2009, כפי שהועלה באתר פרש.
  11. ^ משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", כתר ספרים, 2000, עמוד 71.‏
  12. ^ משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", כתר ספרים, 2000, עמוד 70, "מרקו אשכנזי: 'בדרך היה מחבל אחד ששכב על הרצפה,קצת מפרפר. גמרתי אותו, ואז הצביעו לנו על המחבלת (תרז חלסה) עם המטענים'."
  13. ^ אריק בנדר, זיכרונות רה"מ נתניהו מחטיפת מטוס סבנה, nrg, ‏ 15/09/2009.
  14. ^ משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", כתר ספרים, 2000, עמוד 72.‏
  15. ^ יעקב לוי, ה'בואינג' שנחטף בדרך לחצרים, באתר mynet‏, 1 בדצמבר 2008