דנה אינטרנשיונל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ניסוח, מכיל מידע טפל, חסר מקורות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
דנה אינטרנשיונל
Dana International 2008 Eurovision.jpg
מידע כללי
שם לידה ירון כהן
תאריך לידה 2 בפברואר 1969 (בת 46)
מקום לידה Flag of Israel.svg תל אביב, ישראל
שנות פעילות 1993 ואילך
סוגה פופ, מוזיקת עולם, אתני, דאנס
www.Danainternational.co.il

דנה אינטרנשיונל (שם הבמה של שרון כהן, נולדה ב-2 בפברואר 1969 בשם ירון כהן)‏[1] היא זמרת ישראלית.

לצד קריירה מוזיקלית מצליחה בישראל שהניבה להיטים כמו "אני לא יכולה בלעדיך", "סעידה סולטנה", "Cinquemilla" ואחרים, זכה סיפור חייה אף הוא לתהודה רבה בארץ וברחבי העולם. דנה אינטרנשיונל זכתה באירוויזיון 1998 עם השיר "דיווה" כאשר ייצגה את ישראל, בזכייה השלישית בתולדות המדינה בתחרות, והייתה הזמרת הטרנסג'נדרית הראשונה שהשתתפה באירוויזיון וגם זכתה בו. בעקבות הזכייה פצחה בקריירה בינלאומית מצליחה תוך כדי שהיא משמשת שגרירת כבוד של ישראל בעולם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בתל אביב כזכר בשם ירון כהן למשפחה יהודית ממוצא תימנית. היא סיפרה שנקראה ירון לאחר שדודה נהרג בפיגוע טרור. בילדותה, אימה, בת-גלים, התעקשה לשלוח אותה ואת אחותה לימור לשיעורי מוזיקה למרות הקשיים הכלכליים שניצבו בפני המשפחה. בשנות ה-80, הושפעה רבות מזמרות ישראליות ובינלאומיות שהיו פופולריות באותה תקופה, בהן מדונה ועפרה חזה. ב-1980 השתתפה במקהלת ילדים שליוותה את שלמה ארצי במחזמר "יוסף וכתונת הפסים המשגעת". בתקופת הנעורים נהגה לפקוד מועדוני גייז בעיר הולדתה. במועדונים הכירה את DJ עופר ניסים, מי שעתיד להיות המפיק והמנהל המוזיקלי של דנה בשנים הראשונות של הקריירה שלה. יחד עם ניסים ואמני דראג אחרים, הופיעה עם פרודיות על שירים ישראלים ובינלאומיים מוכרים. אחד מהשירים היה פארודיה על שירה של ויטני יוסטון "My Name is not Susan" שאותו שינתה דנה ל"סעידה סולטנה" שזכה להצלחה מסחרית וגרם לפריצתה הגדולה בתעשיית המוזיקה בארץ. במהלך אותה תקופה בעקבות חוסר ההתאמה בין מינה הביולוגי לבין זהותה המגדרית כאישה, דנה החלה בשינוי מינה מזכר לנקבה ועל הבמה הזדהתה כדנה.

בהתייחסה לזהותה המינית והמגדרית אמרה: "כשהייתי בת 13 ידעתי שאני לא נמשכת לבנות... הייתי הולכת למועדוני גייז, כשהייתי בת 16. היו פונים אלי כאישה ולא כגבר. גם התאפרתי ולאט לאט הבנתי שאני נשית מדי כדי להיות גבר. אני לא יכולה לדמיין את עצמי כנהג משאית. קשה להסביר, מעולם לא חשבתי על עצמי כגבר. זה מי שאני"[2]. לאחת השאלות בראיון, "את מאה אחוז אשה? עברת ניתוח מלא לשינוי מין?", היא השיבה בחיוב‏[2].

שנים לאחר שהתפרסמה סיפרה בראיון כי היא מעולם לא יצאה מהארון בפני הוריה וכי הם ראו אותה לראשונה כאישה מופיעה בטלוויזיה.


קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה מוזיקלית בישראל 1993-1998[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1993 הקליטו דנה ועופר ניסים את השיר "סעידה סולטנה", פרודיה על השיר "My Name Is Not Susan" של הזמרת ויטני יוסטון. תקליט שדרים של השיר הגיע לשדרני הרדיו דידי הררי ועופר נחשון, והשניים הפכו את השיר ללהיט. בעקבות הצלחת השיר החתימה חברת התקליטים הקטנה IMP, שמתמחה בעיקר במוזיקת דאנס, את דנה ועופר ניסים כדי שישתפו פעולה עד ליצירתו של אלבום מלא. בהמשך השנה הוציאה דנה את הסינגל השני "דנה אינטרנשיונל (שושו יא שושו)", שבעקבות שמו היא קיבלה את שם הבמה שלה שנשאר עד היום.

באפריל 1993 יצא אלבומה הראשון "דנה אינטרנשיונל". שירי האלבום היו ברובם חומרים שאסף ניסים עבור להקה שהקים בשם "דרמה", שהוא היה אמור להיות הסולן שלה. אולם לאחר שהלהקה הקליטה שני שירים ("מסכה" שיצא על גבי תקליט שדרים ניסים החליט לוותר על קדמת הבמה ולקדם את דנה אינטרנשיונל. אלבום זה היה מי שהביא לחשיפתה בפני הקהל הרחב. בין השירים הבולטים באלבום נמצאים "פטה מורגנה", שכתב יואב גינאי והלחינו זאב נחמה ותמיר קליסקי, "דנה אינטרנשיונל (שושו יא שושו)" ו"משחק הדמעות", שכתב אהוד מנור והלחינו דנה אינטרנשיונל וניסים. באותה שנה פרסמה IMP, חברת התקליטים שלה, שהיא הפכה ללהיט גדול במדינות ערב, שם נאסר להפיץ את אלבומיה, וכי להערכתם למעלה מחמישה מיליון עותקים של האלבום וקלטת שדרים של "סעידה סולטנה" נמכרו בצורה פיראטית במדינות אלו מבלי לחשוף את היותה ישראלית וטרנסג'נדרית.

ב-1994 הוציאה את אלבומה השני, "אומפטמפה". האלבום כלל להיטים רבים, בהם"ישנן בנות" (גרסת כיסוי מעודכנת לשיר של להקת הנח"ל) אשר לווה בנעימת מארש צה"ל, "אני לא יכולה בלעדיך", שכתב מקס גת מור והלחין צביקה פיק (שבהמשך גם ביצע בעצמו את השיר בגרסה מעט שונה), "נוסעת לפטרה", שכתב יואב גינאי לכבוד הסכם השלום עם ירדן, "בתולה", שהלחינה דנה אינטרנשיונל למילים של דודו ברק, "מאה אחוז גבר", שהלחינה קורין אלאל למילים של המשוררת יונה וולך, האלבום כלל גם עיבוד לפיוט היהודי "דרור יקרא". שירי האלבום, ובמיוחד "אני לא יכולה בלעדיך" ו"ישנן בנות", זכו להשמעות רבות בתחנות הרדיו ולהצלחה במצעדי הפזמונים. בסוף השנה זכתה בתואר זמרת השנה במצעד הפזמונים השנתי ה'תשנ"ה של רשת ג'.

בהמשך יצאה גרסה מחודשת לאלבום שכללה את השיר "לילה טוב אירופה", איתו השתתפה בתחרות הקדם אירוויזיון. למרות שנחשבה לפייבוריטית בתחרות זו היא הגיעה לבסוף למקום השני, ובמקום הראשון זכתה ליאורה. עם זאת, האלבום שכלל את השיר הצליח במכירות, והגיע למעמד של אלבום פלטינה על מכירת למעלה מ-40,000 עותקים.

בשנת 1995 עזבה את חברת IMP וחתמה עם הליקון. עם עזיבתה הוציאה חברת IMP מיני אלבום (E.P) בשם "E.P TAMPA" (אי. פי. טמפה). מיני-האלבום כלל את הסינגל "אני רוצה לחיות", הדואט "מי שלא רוקד עומד" עם צביקה פיק, חידוש בסגנון דאנס לשירה של עפרה חזה "פלאש גורדון" וגרסאות רמיקס חדשות לשירים "דנה אינטרנשיונל", "בתולה" ו"לילה טוב אירופה".

ב-1996 הוציאה במסגרת תת-חברה של חברת הליקון בשם "BIG FOOT", את אלבומה השלישי, "מגנונה", שהופק גם הוא על ידי עופר ניסים. הלהיט הגדול ביותר באלבום היה "דון קיחוטה", שכתב והלחין נינו אורסיאנו (ובהמשך התפרסם גם בביצועה של שירי מימון בתוכנית הריאליטי "כוכב נולד"). שירים בולטים נוספים באלבום היו "מנפנפת", שכתב יואב גינאי והלחינה אלונה דניאל, הדואט "יש בו אש" עם הזמרת איגי וקסמן ושיר הדאנס "צ'ינקוומילה" ("Cinquemilla"; "חמשת אלפים" באיטלקית), שנכתב על ידי דנה אינטרנשיונל וכלל בעיקר מילים באיטלקית וג'יבריש. דנה אינטרנשיונל סיפרה שהשיר קיבל את שמו לאחר שמלכת דראג שאגה לעברה את המילים "צ'ינקוומילה, אלורה אלורה"‏[3]. הקליפ, בבימויו של גיא שגיא שנלווה לשיר היה לאחד הקליפים הישראליים הראשונים ששודרו בערוץ MTV אירופה וזכה בפרס "נוצת הזהב" לקליפ השנה בשל חדשנותו ואיכותו.‏[4].

באותה התקופה הופיעה בפסטיבל הפסנתר של תל אביב, במסגרת מופע משיריה של המשוררת יונה וולך. השיר "שיר קדמשנתי (סקס אחר)", שהוקלט כדואט עם הזמר ערן צור, צורף לאלבום "מגנונה" כסינגל וזכה להשמעות רבות בתחנות הרדיו. ביצועה של דנה אינטרנשיונל לשיר עורר עניין תקשורתי בגלל התוכן שאותו שרה וייצג אותה כטרנסגדנרית‏[5]. עם זאת, האלבום "מגנונה" לא הצליח לשחזר את הצלחת אלבומה הקודם, והדבר הביא למתיחות בין נציגיה לחברת התקליטים ובסופו של דבר גם לפרידה מתוקשרת. שנים לאחר מכן האשימה אינטרנשיונל בראיונות כי הליקון הקימה את "BIG FOOT" כדי להוציא במסגרתה את התקליטים שלה, מאחר שהם "התביישו בה", להגדרתה. בכל זאת , האלבום זכה להצלחה מסחרית ומכר למעלה מ-20,000 עותקים וזכה במעמד שלאלבום זהב.

דנה אינטרנשיונל בהופעה, 1998

אירוויזיון והצלחה בינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף1997 החליטה ועדה של הערוץ הראשון לשלוח את דנה אינטרנשיונל אל תחרות האירוויזיון, שהתקיימה באותה שנה בברמינגהם שבאנגליה, עם השיר "דיווה" שנכתב על ידי יואב גינאי והולחן על ידי צביקה פיק. בחירתה כנציגת ישראל לאירוויזיון הובילה לביקורת נוקבת של חברי הכנסת החרדים על רקע היותה טרנסג'נדרית. דנה אינטרנשיונל זכתה והביאה לישראל את הניצחון הראשון באירוויזיון מאז זכייתם של גלי עטרי וחלב ודבש עם "הללויה" ב-1979. לאחר ניצחונה בתחרות עלתה לבמה לשיר את השיר הזוכה, לבושה בשמלה ייחודית שעיצב עבורה מעצב האופנה הצרפתי ז'אן-פול גוטייה. השמלה כללה חלק עליון המורכב מנוצות ציפורים צבעוניות, וזכתה לכינוי "שמלת התוכי".

הזכייה באירוויזיון הפכה את דנה אינטרנשיונל לנציגה בולטת של הקהילה הלהט"בית ושל קהילת הטרנסג'נדרים בפרט. "דיווה" היה לשיר זוכה האירוויזיון הראשון מזה שנים שדורג במצעדים ברחבי אירופה ואף הגיע למקום ה-11 במצעד הבריטי. בארץ הופיע השיר באלבום האוסף של אינטרנשיונל שנקרא אף הוא "דיווה". האלבום כלל להיטים מאלבומיה הקודמים, לצד חידוש ל"זמר שלוש התשובות" של רבקה זהר וגרסה אקוסטית לשיר "אני לא יכולה בלעדיך". במצעד הפזמונים השנתי של רשת ג' זכתה דנה אינטרנשיונל פעם נוספת בתואר זמרת השנה. IMP והליקון, חברות התקליטים הראשונות של דנה אינטרנשיונל, ניסו לרכב על גל ההצלחה שלה באירוויזיון, והוציאו במקביל אוסף שהופץ ברחבי אירופה על ידי חברת התקליטים הבינלאומית Polygram. האוסף, שנקרא "The Album" ("האלבום"), כלל את החומרים שהקליטה לאורך הקריירה שלה באנגלית, או שהיה להם סאונד אוריינטלי שיכול היה להיכלל בז'אנר מוזיקת עולם. האוסף הוכן במהירות, אולם הכללתם של חומרים שהעבודה עליהם לא הושלמה הביאה את נציגיה של אינטרנשיונל להתנער מהאלבום עד כדי בקשה מהקהל הרחב באירופה שלא לרכוש אותו.

בסוף אותה השנה בחר המגזין האמריקאי "טיים" בדנה אינטרנשיונל כאחת מחמשת האנשים הכי משפיעים בעולם לאותה שנה. הארגון הבינלאומי לזכויות אדם, אמנסטי, הפיק מסע פרסום בהשתתפותה. היא אף פתחה את אירועי הספורט של אולימפיאדת הגייז, ה-Gay Games, שהתקיימו באמסטרדם שבהולנד.

ב-1999 הוחתמה על חוזה במחלקה האירופית של חברת התקליטים הבינלאומית SONY, אך זה בוטל, ודנה אינטרנשיונל מעולם לא הקליטה אלבום במסגרת החברה. עם זאת, היא מיד חתמה בחברת התקליטים האירופאית הקטנה CNR והקליטה במסגרתה את האלבום "Free", גם הוא בהפקת האיש שגילה אותה, עופר ניסים. האלבום יצא בשתי מהדורות שונות, אחת באירופה והשנייה ביפן, וכלל שני סינגלים בולטים: "Woman in Love" ("אישה באהבה"; חידוש לשירה של ברברה סטרייסנד) והשיר "Free" ("חופשי"; חידוש לשירו של סטיבי וונדר), שאותו ביצעה אינטרנשיונל במסגרת אירוויזיון 1999 שהתקיים בירושלים וצולם לו קליפ על חומת ירושלים העתיקה. מעבר להצלחה בישראל, הסינגלים והאלבום לא זכו להצלחה באירופה. לקראת סוף השנה בעקבות חילוקי דעות וכנראה על רקע כישלון האלבום הבינלאומי נפרדו דרכיהם של דנה אינטרנשיונל ועופר ניסים.

בשנת 2000 הוציאה גרסה ישראלית ושלישית לאלבום "Free", במסגרת חברת התקליטים הישראלית NMC. לצד השירים בלועזית נוספו לו שלושה שירים בעברית: חידוש לשיר "מוכר הפרחים" עם אלון אולארצ'יק, "אני אוהבת" הפרובוקטיבי, שכבר הוקלט ויצא כסינגל ב-1999, והשיר "עד סוף הזמן", אותו ביצעה לראשונה באולפן משדר המילניום של הערוץ השני, בערב הסילבסטר של שנת 2000, אשר היה המצליח מבין כל הסינגלים של האלבום בישראל. באותה שנה שידר הערוץ השני את הסרט "Lady D", שבו תועדה דנה אינטרנשיונל במסגרת סיבוב הופעות במזרח אירופה, שם עדיין נישאה על גלי ההצלחה מהאירוויזיון.

חזרה לקריירה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001 הוציאה אינטרנשיונל ב-NMC את אלבומה "יותר ויותר", בעיבוד והפקה של אלי אברמוב ודני דותן, חברי להקת הקליק. השניים כתבו והלחינו את רוב שירי האלבום, בהם "ניצחתי", שיר חצי אוטו-ביוגרפי אשר הפך ללהיט בקיץ של אותה שנה. שיר בולט נוסף באלבום היה "ואחרי הכל", שכתב יואב גינאי והלחין יהודה פוליקר, שגם שר בו קולות רקע. אף על פי שהאלבום זכה להצלחה בקרב המבקרים ושני סינגלים מתוכו הצליחו במידה גדולה הוא לא זכה להצלחה מסחרית.

בשנת 2002 הקליטה, שוב בהפקת אלי אברמוב, את אלבומה "החלום האפשרי", באופן עצמאי. הוא כלל בין השאר את השירים "מכת חום" ("אי לה דיר לה דה דה"), ששרה במקור עליזה עזיקרי, "תחלום" וגרסה אקוסטית לשיר "ניצחתי". האלבום הופץ על ידי חברת התקליטים הראשונה של אינטרנשיונל, IMP. אולם גם אלבום זה לא נחל הצלחה. בנוסף, הוציאה גרסה מוגבלת של קופסת סינגלים (CDS BOX), שכללה את כל הסינגלים של האלבום "החלום האפשרי", כולל גרסאות מיוחדות ושירים נוספים.

באוקטובר 2005, בעקבות בחירת הגולשים, השתתפה דנה אינטרנשיונל בתחרות היובל של האירוויזיון עם השיר "דיווה". השיר הגיע למקום ה-13 מתוך 14. דנה השתתפה במשדר היובל וזכתה לכבוד רב בתור אחת הדמויות הבולטות ביותר בתחרות על 50 שנותיה.

במהלך שנים אלו, מיעטה דנה להתראיין ולהופיע בתקשורת ונוצר רושם כאילו "נעלמה" , אך מאחורי הקלעים המשיכה להופיע בחו"ל ובארץ והשתתפה במספר פרויקטים וקמפיינים פרסומיים כמו "מי גנב לי את המילקי" וLADY AIG.

דנה אינטרנשיונל בהופעה, 2008
אינטרנשיונל בהופעה לרגל חגיגות המאה לתל אביב, 2009

בשנת 2007, לאחר שתיקה מוזיקלית בת 5 שנים, חתמה אינטרנשיונל על הסכם הפצה עם חברת התקליטים "הד ארצי", במסגרתה הקליטה את האלבום "הכל זה לטובה", שוב בהפקתו של אלי אברמוב. הסינגלים שיצאו לרדיו הושמעו רבות. בהם "הכל זה לטובה" ו-"Love Boy", שפזמונו ולחן הפזמון לקוחים משירה של מרים ילן שטקליס "ידידי טינטן", אותו ביצע במקור אבי טולדנו. "Love Boy" שבר שיא ישראלי בכך שהושמע מעל 1,400 פעמים בחודש אוגוסט של אותה שנה, ובכך הפך לשיר המושמע ביותר ברדיו הישראלי בעשור האחרון. לאחר מכן יצאו הסינגלים "את מוכנה", הדואט "סרט הודי" עם עידן יניב שהלחינה למילים של ינאי רטפן שזכה להצלחה גדולה ו"יום הולדת".

פרויקטים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 2008 זכה השיר "כאילו כאן", שכתבה עם מנהלה שי כרם והלחינה לבדה, בקדם אירוויזיון. את השיר ביצע בועז מעודה על בימת אירוויזיון 2008, בו דורג במקום התשיעי עם 124 נקודות.

במרץ 2008, במסגרת חגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל ופרויקט "עבודה עברית 2", חידשה את שירה של אַסְתָּר שמיר "במקום הכי נמוך בתל אביב". עוד באותה שנה השתתפה בפרסומת לחברת הלוויין "yes" יחד עם כוכב הסדרה "נמלטים", וונטוורת' מילר.

בעונה השביעית של תוכנית הטלוויזיה "כוכב נולד" בשנת 2009 הצטרפה לצוות השופטים של התוכנית ושימשה כשופטת במשך שתי עונות. לאחר מכן פרשה בעקבות רצונה להשתתף בתחרות האירוויזיון, ועקב התנגשויות תאריכים בלוחות הזמנים של התוכנית ושל התחרות‏[6].

במרץ 2011 התחרתה אינטרנשיונל בקדם אירוויזיון 2011 עם השיר "Ding Dong", שכתבה והלחינה, וזכתה במקום הראשון. במאי 2011 ייצגה את ישראל עם השיר בשלב חצי גמר האירוויזיון 2011, שהתקיים בגרמניה, אך סיימה במקום ה-15 (מתוך 19) ולא העפילה לשלב הגמר. ב-2012 יצא סינגל שהוא למעשה דואט עם הזמרת ירדנה ארזי הנקרא "כשהגברים רוקדים". סינגל זה הוא שיתוף פעולה ראשון של השתיים יחדיו. הסינגל הוא חלק מאלבום אותו הקליטה דנה בחודשים האחרונים. את השיר יצרו יואב גינאי כותב המילים (אחראי לעוד להיטים של דנה וגם של ירדנה), מלחין השיר יהודה פוליקר, את ההפקה המוזיקלית יצר דור דקל והעיבודים נוצרו על ידי מאיר עמר ואיתי זילברשטיין (נערי רפול). בשיר ישנו סמפול מיוחד לנעימה הלקוחה מתוך אלבומו האינסטרומנטלי של פוליקר. השיר משלב את מקצב הדאנס המאפיין את דנה לצד שילוב צלילי מקצבים בלקניים יווניים.

ביוני 2014 אינטרנשיונל צילמה קליפ בבית הכנסת הגדול בתל אביב לשיר "ילדים זה שמחה", לכבוד מצעד הגאווה בתל אביב. מחאה עלתה בקרב קהל דתי שמרני והקליפ הוסר מהאינטרנט.

בשנת 2014 שודרה בערוץ 24 תוכנית המוזיקה "ישנן בנות", בה אינטרנשיונל מקימה להקת בנות מסוגת הפופ.

בדצמבר 2014 השתתפה דנה פעם הראשונה במחזמר. בגרסה הישראלית של "101 כלבים דלמטים" בבימויו של צדי צרפתי שיחקה את המרשעת קרואלה דה ויל לצד שחקנים כמו חני נחמיאס, מיקי קם ,אורנה דץ ומשה דץ.

במהלך 2015 צפויה דנה לשחרר את אלבומה הבא.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1995: E.P Tampa - איפיטמפה
  • 1998: Diva: The Collection - דיווה: האוסף
  • 1999: Free (באירופה)
  • 2000: Free'(ביפן)
  • 2003: אוסף הסינגלים – (The CD's Collection (8 CD Set

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרדכי גלדמן, "על הדיווה דנה", הארץ - תרבות וספרות ב 13 (1998).
  • אייל גרוס, "גלובליזציה קווירית וזכויות אדם: דנה אינטרנשיונל/אמנסטי אינטרנשיונל", תאוריה וביקורת 23 227 (2003).
  • עמליה זיו, "דנה אינטרנשיונל", בתוך: עדי אופיר (עורך), חמישים לארבעים ושמונה - גיליון מיוחד של תאוריה וביקורת 401 (1999).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]