יהודה איזנשטרק

יהודה איזנשטרק

יהודה איזנשטרק (1985)
לידה	19 בינואר 1912 לבוב, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	6 במאי 2005 (בגיל 93) ירושלים, ישראל
מדינה

יהודה איזנשטרק ( 19 בינואר 1912 – 6 במאי 2005) היה צלם עיתונות, עיתונאי ודובר אגף הרישוי במשרד התחבורה. אלפי התמונות שצילם ופרסם בשני העשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל, הן הבסיס למוניטין שלו כצלם, והן מהמקורות החזותיים החשובים להיסטוריה של החברה בישראל.

ביוגרפיה

יהודה (יוּלֶק) איזנשטרק נולד וגדל בעיירה ליד לבוב בגליציה המזרחית, לאמו, יטי (לבית מרגוליוס), ואביו בצלאל איזנשטרק, שהיה סוחר תבואה אמיד. היו לו שני אחים ואחות: אחיו הבכור, בֶּנֶק, נפטר בשנות העשרים לחייו משחפת, עוד לפני השואה, אחותו דבורה נרצחה בשואה, ואחיו, דוד (דולק) עלה לארץ בשנת 1933, שינה את שם משפחתו ל"בצלאלי" ועבד בוועד הפועל של ההסתדרות הכללית. איזנשטרק למד עיתונאות וצילום בעיר מגוריו, לבוב, שם עבד עבור כמה עיתונים יהודיים. באוגוסט 1939, נשלח איזנשטרק על-ידי כתב העת היהודי "אידישע בּילדֶער" לסקר את מסעה של ספינת המעפילים "טייגר היל", שהפליגה מנמל קונסטנצה בחוף הים השחור לארץ ישראל. ב-1 בספטמבר 1939, הגיעה ספינת המעפילים אל חופי הארץ, ולמחרת נתפסו מרבית נוסעיה ונעצרו על-ידי שלטונות המנדט הבריטי. איזנשטרק, ששהה על סיפון האוניה כעיתונאי (ולא כמעפיל), לא יכול היה לשוב אל פולין, מולדתו, כפי שתכנן, בגלל פרוץ מלחמת העולם השנייה יום קודם לכן.

איזנשטרק נשאר בארץ והצטרף לקיבוץ משמר השרון. בהמשך התגייס לצבא הבריטי. חלק ניכר משירותו הצבאי עבר עליו במדבר המערבי ובכרתים, שם המשיך לצלם ולתעד את המאורעות שבהם נטל חלק. בשנת 1941, לאחר הפלישה הגרמנית לכרתים, הצליח לברוח מהאי, לאחר שחצה אותו במסע רגלי ארוך, ועלה על ספינה בריטית. בהמשך, נפצע, ונשלח לטיפול והחלמה במצרים - שם, הכיר את רעייתו לעתיד, שרה, אשר שירתה כאחות בבית ההבראה הצבאי שבו שהה.

החל מאמצע שנות הארבעים, עבד איזנשטרק כעיתונאי וצלם עצמאי עבור עיתונים שונים בארץ ובחו"ל. במקביל לעבודתו העיתונאית, הוא היה חבר בארגון ההגנה, ועם קום המדינה, מילא שורה של תפקידים במסגרת צה"ל, בהם צלם בגדוד מוריה, קצין קשר לעיתונות בחטיבת עציוני, צלם מחלקת ההסברה של צה"ל בירושלים ועוד.

בשנים 1947–1948 הרבה לצלם תמונות של המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות.

לאחר מלחמת העצמאות חזר איזנשטרק לעבודתו האזרחית ועבד, בין היתר, כצלם קבוע בשבועון דבר השבוע. כתבותיו המצולמות פורסמו בעיתונים שונים בישראל ומחוצה לה. כצלם, נהג לפתח את התמונות שצילם, באחד החדרים בביתו.

מסוף שנות החמישים, הוא החל לצמצם בהדרגה את עבודתו העיתונאית, ובמקביל, החל לעבוד באגף המכס והבלו במשרד האוצר. בשנת 1965, לאחר פטירתה של רעייתו, הפסיק איזנשטרק לחלוטין לכתוב ולצלם. הוא המשיך לעבוד בשירות המדינה, כדובר אגף הרישוי במשרד התחבורה, עד לפרישתו לגמלאות בשנת 1977.

התמונות הרבות שצילם בין השנים 1947–1970 נתרמו בשנת 1984 על ידי בתו לשני ארכיונים: לגנזך המדינה (שם נמצאות רוב תמונותיו, כ-13,000 תמונות) ולארכיון צה"ל ומערכת הביטחון (שם נמצא מיעוטן), והן נמצאות בשני ארכיונים אלה עד היום. גם בארכיון הציוני המרכזי מופיעות בקטלוג הארכיון כ-700 תמונות שלו.

תמונותיו מהוות מקור מידע צילומי חשוב לחיים החברתיים והתרבותיים במדינת ישראל, בעיקר, כאמור, בשנים 1948–1970. תמונותיו עוסקות בנופיה של מדינת ישראל בראשית שנותיה, באישים פוליטיים, באירועים דרמטיים מדיניים ויומיומיים, אירועים אצל נשיא המדינה, הקונגרס הציוני העולמי, הכנסת, צה"ל (מסדרים ותערוכות), הפגנות (קומוניסטים, עיוורים, מובטלים, אחד במאי, חרדים), טקסי פתיחת כבישים, בתי חרושת ומפעלים, מבנים ומוסדות, כמו: האקדמיה ללשון העברית, בית הרצל ביער חולדה, וכן טקסי הצבת פסלים, כמו: מנורת הכנסת ואנדרטת הדוידקה בירושלים. הוא גם צילם את חגי ישראל (תחפושות פורים, הכנות לחג הפסח, מצעדי יום העצמאות), עולים במעברות, תמונות רבות של העיר ירושלים - רחובות, מבנים ואירועים, ועוד.

בשנת 1999 תכנן בנק ישראל להנפיק שטר כסף של 500 ש"ח. על השטר היה אמור להתנוסס מצד אחד דיוקנו של יצחק רבין, ומן הצד האחר, אחת מהתמונות שצילם איזנשטרק - שיירת אספקה בכניסה לירושלים הנצורה בשנת 1948. התכנית לא יצאה בסופו של דבר אל הפועל, אך איזנשטרק קיבל תעודת הוקרה מן הבנק, על נכונותו לתת את הזכות להשתמש בתמונה.

תעודת הוקרה, שהוענקה ב-1999 ליהודה איזנשטרק, ממחלקת המטבע בבנק ישראל, על הסכמתו, שצילום שלו משנת 1948, יופיע על שטר כסף (מתוכנן) של 500 ש"ח.

תערוכות של צילומיו

תמונותיו של איזנשטרק נכללו, במשך השנים, בתערוכות רבות (רובן תערוכות קבוצתיות). להלן מבחר מהן:

• 31.08.2008 - 22.10.2008 - "ירושלים תש"ח - תצלומים מאוסף יהודה איזנשטרק בגנזך המדינה - לרגל 60 שנה למדינת ישראל" (תערוכת יחיד) - באכסדרה של תיאטרון ירושלים.
• 2016 - "הצלמים – ירושלים בעיני צלמיה 1950-1900" (תערוכה קבוצתית שאצר ד"ר שמעון לב) - במוזיאון מגדל דוד. בתערוכה זו, חולק אולם התערוכה לחללי-משנה, שבכל אחד מהם הוצגו צילומיהם של 2–4 צלמים, מתוך יותר מ-30 צלמים שהשתתפו בתערוכה. אחת התמונות של איזנשטרק, שמשכו תשומת לב בתערוכה, היא "משה דיין זורק כדורי שלג בחורף 1949".
• תערוכת קבע (תערוכת יחיד) - באתר האינטרנט של גנזך המדינה: "ילדים מקימים מדינה 1952–1957: מתצלומיו של יהודה איזנשטרק" (אוצרת: נילי קורן).

חיים אישיים

איזנשטרק היה נשוי פעמיים.

בשנת 1944 התחתן איזנשטרק עם שרה (סלה) לבית פינזל, שנולדה בפשמישל בגליציה, עלתה לארץ ישראל והתגייסה כאחות לצבא הבריטי. הם הכירו כשהיא שירתה בבית חולים צבאי באלכסנדריה והוא הגיע לשם כחייל פצוע. בהמשך, כמה שנים לאחר הנישואין, היא עבדה כאחות הראשית בקופת חולים כללית בירושלים ונפטרה בשנת 1965 משבץ מוחי. מנישואים אלו נולדה בתו היחידה, יהודית איזנשטרק-סמית, פסיכולוגית קלינית בעיסוקה (לשעבר הפסיכולוגית המחוזית של שירותי בריאות כללית בירושלים).

בשנת 1970 התחתן איזנשטרק שוב. אשתו השנייה הייתה ד"ר דורית פדן-איזנשטרק, מרצה בכירה לסוציולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. כשפגש אותה, הייתה אלמנה ואם לשלושה: פרופ' מיכל בלר, נשיאת מכללת לוינסקי לחינוך (המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט), ד"ר עמרי פדן, כלכלן ואיש עסקים והזכיין של רשת מקדונלד'ס בישראל, ונעה פדן, עובדת בקרן מנדל-ישראל. פדן-איזנשטרק נהרגה בשנת 1976, בתאונת דרכים.

איזנשטרק התגורר רוב חייו בירושלים: תחילה בשכונת גאולה, ובהמשך ברחוב המלך ג'ורג' במרכז העיר, בשכונת בית הכרם ובשכונת יפה נוף.

ספר שפרסם

• יהודה איזנשטרק, זו קפריסין (מדריך לנוסעים לקפריסין), ירושלים, 1962.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יהודה איזנשטרק בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של גנזך המדינה - אוסף יהודה איזנשטרק (דף אישי ובו קורות חייו).
• רונית סבירסקי, ירושלים הגלויה, Photour - אתר התיירות הישראלי, 2016