חטיבת עציוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמל החטיבה

חטיבת עציוני הייתה חטיבה של החי"ש (חיל שדה) שהוקמה בנובמבר 1947 על מנת להגן על ירושלים וסביבתה. עם הקמת צה"ל עברה אליו כחטיבה 6. מפקד החטיבה הראשון היה ישראל עמיר אך הוא הוחלף עד מהרה (בסוף ינואר 1948) על ידי דוד שאלתיאל‏‏‏[1].

בפקודת המבנה הארצי מנובמבר 1947 החליט דוד בן-גוריון להקים מתוך גדודי ופלוגות החי"ש בערים ובמחוזות שש חטיבות סדירות ולהתחיל בגיוס כל הכוח המסוגל ללחימה. חטיבת עציוני נועדה לפעול במרחב העיר ירושלים והורכבה מאנשי החי"ש של העיר, ובהם פלוגת הסטודנטים שאויישה בסטודנטים של האוניברסיטה העברית. פלוגות חי"ם של החטיבה הגנו ביישובים הסמוכים לירושלים: נוה יעקב ועטרות מצפון, מפעלי האשלגקלי"ה ובסדום) ובית הערבה ליד ים המלח והמושבה הר-טוב ממערב לעיר. כמו כן, כל מתיישבי גוש עציון היו למעשה אנשי חי"ש ומחלקות חי"ש נוספות תגברו את היישובים‏‏‏[2].

בשל בעיות הגיוס לחי"ש בירושלים תוגברה החטיבה בכוחות מתל אביב. גם "פלוגת הסטודנטים" שנבנתה על סמך מחלקות הסטודנטים באוניברסיטה העברית הייתה מורכבת רק בחציה מירושלמים. כך אבד לעציוני חלק מן היתרון שהיה לרוב חטיבות החי"ש והוא הזיקה של החיילים למרחב וכן ההיכרות הבלתי אמצעית וההתמצאות באזור השירות.

פעילות החטיבה במלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסדר עליה של גדוד מוריה במגרש הרוסים
שלהבת עציוני- אנדרטה לחללי החטיבה, בגן בלומפילד בירושלים

בדצמבר 1947 הוקמו שתי הפלוגות הראשונות בחטיבה: "מוריה" ו"מכמש". בראשית המלחמה הדפו כוחות עציוני התקפות על שכונות דרום העיר ארנונה, תלפיות, מקור חיים, חוות הלימוד ורמת רחל וכן עסקו בליווי שיירות אספקה מהשפלה לעיר, שיירות אספקה לגוש עציון ושיירות להר הצופים, שנותר כמובלעת מנותקת מהעיר. כתוצאה מכך סבלו אבדות קשות בשורה של התקפות על שיירות, כגון מחלקת הל"ה, שיירת עטרות, שיירת נבי דניאל ושיירת הדסה. כוחות עציוני (מגדוד מוריה) השתתפו בקרבות מבצע נחשון בקרב על הקסטל וכן במבצעי הראל, מכבי, קילשון ויבוסי. במרץ 1948 הוקמה פלוגת "בית חורון" ובאפריל הפלוגה הרביעית "יהונתן".

החטיבה החלשה יחסית התמודדה עם הצבא הערבי הסדיר החזק ביותר - הלגיון הערבי הירדני שהיה בפיקוד בריטי. לפיכך סבלה החטיבה מפלות רבות: גוש עציון נפל ב-14 במאי 1948, בכפר עציון נהרגו רבים מלוחמי החי"ש של הגוש. בית הערבה, הרטוב, עטרות ונוה יעקב נפלו למחרת. בליל 18 וה-19 במאי הצליח הפלמ"ח לפרוץ לרובע היהודי ומחלקת חי"ש בת 80 לוחמים נכנסה אליו לתגבר את מגיניו, אולם גם כך לא הצליח הרובע לעמוד מול התקפות הלגיון וב-28 במאי נכנע הרובע ומגניו נפלו בשבי. ביולי 1948 נכשל מבצע קדם, הניסיון האחרון במלחמת העצמאות לכבוש את העיר העתיקה.

רבים, ביניהם מושלה הצבאי של ירושלים באותה תקופה, דב יוסף, האשימו את מפקד חטיבת עציוני, דוד שאלתיאל, באחריות אישית לכשלונות. בספרו "קריה נאמנה" שיצא לאור בשנת 1960, שבו תיאר את אירועי מלחמת העצמאות בירושלים, מתח יוסף ביקורת על שאלתיאל על כך שלא דיווח לו על המצב האמיתי בעיר העתיקה ערב נפילתה, וטען שלוּ היה עושה כן הוא היה פונה לדוד בן-גוריון בדרישה לאזעקת כוחות תגבורת.

ביולי 1948 עם השבעת החטיבה לצה"ל, החליף משה דיין את שאלתיאל, שהודח, למעשה. עם זאת באמצע אוקטובר 1948 נכשל ברובו גם מבצע יקב שנועד לכבוש את רכס בית ג'אלא ולאיים על הדרך לחברון.

ב-18 ו-19 באוקטובר 1948 השתתפו כוחות החטיבה, יחד עם חטיבת הראל וחטיבת גבעתי, במבצע ההר, שנערך במקביל למבצע יואב. במהלך המבצע הורחבה שליטת צה"ל בפרוזדור ירושלים ונכבש אזור עמק האלה והשטח שעליו הוקמה לימים העיר בית שמש.

ערב קום המדינה מנתה החטיבה 3,166 חיילים ומפקדים‏[3].

גדודי עציוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר הגדוד שם הגדוד הרכב תאריך הקמה פעילות עיקרית מפקדים ואנשי מפתח
61 מוריה פלוגות חי"ש ירושלים ופלוגת הסטודנטים של האוניברסיטה העברית ובנוסף, תגבורת מחי"ש תל אביב (גבעתי) שנשלחה בעשרים ושלושה בינואר 1948 דצמבר 1947 עד סוף פברואר 1948 - הגנה במרחב מרחוב יפו צפונה, מוצא, הרטוב, עטרות ונוה יעקב ומבצע שמואל. מתחילת מרס - הגדוד העירוני של המחוז. פעל בכוחות קטנים, לחם ברובע היהודי, היה אחראי על ליווי השיירות לגושים (מוצא וגוש עציון) ופשיטות על כפרים כאבו תור, רוב מחלקת הל"ה הייתה שייכת לגדוד. מחלקת החבלה הייתה אחראית על פיצוץ מלון סמירמיס בקטמון. במבצע נחשון סופח לחטיבת הראל והשתתף בקרב הקסטל. במסגרת מבצע דני השתתף בקרב חירבת אבו לאחם. לאחר הקמת צה"ל השתתף במבצע יקב. זלמן מרט, מרדכי גזית
62 בית חורון פלוגה מגדוד 61 ותגבורת מחטיבת גבעתי מרס 1948 מבצע נחשון, אחזקת משלטי הדרך משער הגיא לקסטל. לאחר הקמת צה"ל השתתף בקרבות הקשים על גבעת הרדאר, מבצע קדם ומבצע יקב. מאיר זורע
63 מכמש פלוגות חי"ש עירוניות דצמבר 1947 עד פברואר 1948 - הגנה במרחב מרחוב יפו ודרומה, גוש עציון ורמת רחל. לאחר פברואר 48 - אחריות על המרחב הכפרי: 2 מחלקות בנוה יעקב ועטרות, 2 מחלקות בהרטוב, פלוגה בגוש עציון ופלוגה במוצא. תקף את בית צפאפא, סילואן והתחבורה על כביש בית לחם והדף את המתקפה על גוש עציון ב-14 בינואר 1948. רבים מלוחמי הגדוד נפגעו והלכו בשבי הלגיון הירדני (כולל כל פלוגת גוש עציון). הגדוד פורק ב-21 במאי 1948 ושרידיו פוזרו בגדודי החטיבה. שלום דרור (בורג)
פלוגת יהונתן פלוגת גדנ"ע, נערים בני 16-18 ומפקדיהם אפריל 1948 סיוע בגזרות הר ציון והרובע היהודי, שכונות ארנונה ותלפיות. סיוע לאצ"ל בכיבוש מלחה ועין כרם. יהושע אריאלי
שלט הנצחה לגדוד מוריה בגן לאומי קסטל

חטיבת עציוני המתחדשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010, כחלק ממהלך כולל בצה"ל שנועד להחזיר את שמות החטיבות הראשונות לשימוש, נבחרה חטיבה 408 לשאת את שמה של חטיבת עציוני, וכן את מספרה -6.

החטיבה שנקראה עד אז "חוד החנית" (אין להתבלבל עם חטיבה 55 של הצנחנים) כפופה לאוגדה 36 הקרויה גם "עוצבת געש". במהלך מבצע של"ג נלחמה החטיבה בגזרה המרכזית. החטיבה השתתפה בהמשך הלחימה בלבנון עד הנסיגה, וגויסה במבצע חומת מגן ללחימה ברמאללה[4]. החטיבה מבצעת תעסוקות מבצעיות בגזרת הצפון ויהודה ושומרון.

בחטיבה שלושה גדודים הקרויים על שם גדודי עציוני תש"ח וגדוד סיור, כמקובל בחטיבת חי"ר. לוחמי החטיבה הם יוצאי חטיבת החי"ר נח"ל.

בין מפקדי החטיבה: חיים אורן, ברוך שפיגל, ארז גרשטיין[5], רון שכנר, ארז וינר, רפי מילוא, גיא הלוי[6]. אל"ם אילן דיקשטיין משמש מח"ט עציוני החל מ-2013‏[7].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏על הפרשה ראו אצל מוטי גולני, ציון בציונות - יחסה של התנועה הציונית לירושלים 1937 - 1948, אוניברסיטה משודרת, היא התפרקה בשנת 1953 , עמודים 78 - 82.‏
  2. ^ ראו דברי הספד לעקיבא (קורט) לוי
  3. ^ דוד בן-גוריון, מדינת ישראל המחודשת, כרך א', עמוד 106.‏
  4. ^ חיילי מילואים: לזירה כמו ג'נין יש לשלוח חיילי סדיר, באתר הארץ, 10.4.2002: "סא"ל (מיל') איתי לנדסברג, מראשי פורום המח"טים והמג"דים, אמר כי אותן תוצאות היו יכולות לקרות 'גם ליחידה סדירה'. לנדסברג, הנמצא במילואים ברמאללה, לא היסס למתוח ביקורת על היחס לחיילי המילואים: 'במשך שנים, מקבלים חיילי המילואים ציוד ישן, תחמושת מקולקלת, אימונים מעטים וברמה נמוכה ויחס מחפיר. בסופו של דבר זה מתקשר ליכולת מבצעית'."
  5. ^ מתן מלמד, "חמש שאלות", במחנה, ‏ 20.02.2014.
  6. ^ רעות פרקש, ‏"אלמנט ההפתעה של המילואימניק נעלם", באתר צה"ל, 15 ביולי 2011.
  7. ^ עמוס הראל, גילי כהן, למרות לקחי מלחמת לבנון השנייה, צה"ל שב לקצץ באימונים, באתר הארץ, 18 באפריל 2014.