יעקב אריאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב יעקב אריאל
Yaakov Ariel.jpg
יעקב אריאל
תאריך לידה י"א בחשוון ה'תרצ"ח
מקום פעילות רבה של רמת גן ונשיא ישיבת רמת גן
השתייכות ציונות דתית
נושאים שבהם עסק ארץ ישראל
שמיטה
רבותיו הרב צבי יהודה קוק
הרב שאול ישראלי
הרב שלום נתן רענן
הרב דוד כהן (הנזיר)
חיבוריו שו"ת באהלה של תורה, מאהלי תורה - על המועדים ופרשיות השבוע ועוד

הרב יעקב אריאל (נולד בי"א בחשוון ה'תרצ"ח; 1937) הוא מחשובי הפוסקים והרבנים בציונות הדתית. משמש כרב העיר רמת גן, אב בית הדין לדיני ממונות ונשיא ישיבת ההסדר בעיר.

חייו ופעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בירושלים בשם יעקב שטיגליץ. למד בישיבת בני עקיבא כפר הרואה, במדרשיית נעם ובישיבת מרכז הרב, שם למד אצל הרב צבי יהודה הכהן קוק והרב דוד כהן (הרב הנזיר). שיטתו ההלכתית יונקת מזו של מורו הרב שאול ישראלי. נישא לנחמה לבית מנדלסון, המלמדת במכללת אורות ומדרשת בר-אילן.

במשך כ-25 שנה כיהן כרב המושב כפר מימון, והיה ממקימי הישיבה התיכונית במקום. שימש כרבה של ישיבת ימית, יחד עם אחיו, הרב ישראל אריאל (שכיהן כרב העיר ימית, עד להריסתה בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים).

בשנת ה'תש"ן (1990) נבחר הרב אריאל כרב העיר רמת גן, בתמיכתו של הרב אברהם שפירא. הוא משמש גם כנשיא ישיבת רמת גן ומדרשת אביב, וכנשיא מכון התורה והארץ.

בשנת תשס"א (2001) זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית.

עד 2013 כיהן כנשיא ארגון רבני צוהר. מדי שבוע מפרסם מאמר קצר בעלון השבת "גילוי דעת". הוא מרבה למסור שיעורים באוניברסיטת בר-אילן, בדרך כלל במכון הגבוה לתורה.

בשנת 2003 התמודד על משרת הרב הראשי לישראל בתמיכת המפד"ל, אך הרב יונה מצגר נבחר. עובדה זו גרמה אכזבה לתומכיו בציבור הדתי לאומי, ועורר אצל רבים מהם תהיות לגבי יחסם למוסד הרבני, שהחרדים השיגו בו שליטה‏[1].

בכ"ג באלול ה'תשס"ח (23 בספטמבר 2008) התמודד בבחירות למועצת הרבנות הראשית אך לא נבחר‏‏‏[2].

בשנת 2013 שבה ועלתה מועמדותו לכהונת הרב הראשי לישראל. בעקבות זאת עלתה יוזמה בכנסת לשנות את החוק הקיים המגביל את גילו של הרב הראשי, כיוון שהרב אריאל כבר עבר את גיל 70. ב-25 במאי 2013 נערך כינוס רבנים בביתו של הרב חיים דרוקמן בדרישה מהרב דוד סתיו להסיר את מועמדותו כדי לאפשר את בחירת הרב אריאל‏[3]. הרב סתיו סירב. המתיחות בנושא זה חידדה פערים בתוך ארגון צוהר ותרמה לכך שהרב אריאל פרש מנשיאות הארגון.

פסיקות בולטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אריאל בולט בהתנגדותו ל'הליכה העיוורת' אחרי היתר המכירה בשמיטה והוא מעודד באמצעות מכון התורה והארץ את השימוש בהיתר של אוצר בית דין.[דרוש מקור]

לדעתו לריבונות של מדינת ישראל מאז הקמתה, יש משמעות הלכתית לגבי מצוות ירושת ארץ ישראל, אך אין לה חלות הלכתית לגבי המצוות התלויות בארץ. בהתאם, לערבה הדרומית יש דין חוץ לארץ בנושא השמיטה, ועל כן לפירותיה אין קדושת שביעית.

בשנת 2010 נשאל על מנייני נשים בפורים לקריאת המגילה והשיב: "אם הבעל היה בבית הכנסת והאישה שמרה על הילדים היא יכולה ללכת למניין שני כדי לשמוע מגילה ואם אין גבר אז אפשר שאישה תקרא. אבל מלכתחילה ליצור מניין נשים זה בניגוד להלכה, הן פורשות מהציבור ומדובר פה בדרך כלל בנשים שמשיקולים חברתיים ופמיניסטיים מעדיפות לקרוא במניין שלהן"‏[4].

בשנת 2013 פסק כי: "במשך כל התפילה חייבת להיות הפרדה בין גברים לנשים. אין מקום לדבר תורה של נשים באמצע התפילה"‏[5], אך התיר אמירת שיעור בבית הכנסת מפי אישה הלבושה כדין אם אינו משולב בתפילה‏[6].

במאי 2014 פסק שאין להשכיר דירה לזוג לסביות[7]. לאחר שפרסום תשובתו עורר סערה, מסרה לשכתו כי מדובר ב"תשובה נקודתית אישית לאדם שעמד בפני שאלה חינוכית כיצד להסביר לילדיו שהוא משכיר דירה למשפחה שלא מהנורמות השכיחות"‏[8].

מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עולה מן המדבר סיפור בניית והריסת ימית
  • שו"ת באהלה של תורה (חמישה כרכים)
  • באהלי תורה על התורה והמועדים
  • הלכה בימינו - מורשתה, לימודה, הוראתה ויישומה, הוצאת מכון התורה והארץ, תש"ע
  • יושב אהלים - שיעורים שניתנו על מסכתות כתובות וקידושין, הוצאת ישיבת רמת גן, תשע"א (2011)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]