כלכלת תוניסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: וויקיזציה, מיעוט קישורים פנימיים, בעיות ניסוח.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

רקע כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1986, אחרי עשורים של עמידה במקום מבחינה כלכלית, החל תהליך של מעבר מכלכלה המכוונת על ידי הממשלה לכלכלת שוק, הגוררת אחריה הפרטות רבות של נכסי מדינה. הרפורמות שהתבצעו במסגרת תהליך זה, תרמו להמרצת הפעילות הכלכלית, להורדת האינפלציה ולהקטנת החוב הלאומי (שהגיע בשנת 1993 ל- 9.2 מיליארד דולר). כלכלתה של תוניסיה מתבססת בעיקר על נפט, פוספאט, חקלאות ותיירות. אחוז המובטלים הוא 13.9% (2006), וכמות התושבים הנמצאים מתחת לקו העוני נאמדת בכ-7.4% (2005). כמות העובדים נאמדת ב- 3.502 מיליון איש (נכון לשנת 2006), והתפלגות כוח העבודה, אינו תואם את הייצור לפי תחומי העיסוק (התפלגות הייצור – ההכנסה המדינית מכל תחום עיסוק): בענף החקלאות, הגידולים העיקריים הם חיטה, שעורה, סלק, סוכר, זיתים, פירות הדר וירקות. משק החי כולל בעיקר כבשים. בענף התעשייה, המוצרים העיקריים הם מוצרי מזון, פלדה, כימיקלים, טקסטיל ומוצרי עור.

רכבות וכבישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוניסיה ירשה את מרבית תשתית הרכבות שלה מהשלטון הצרפתי עוד מימי שליטתו בשטחה, אולם השלטון התוניסאי שיפץ ופיתח אותה. למרות זאת, מערכת הרכבות בתוניסיה אינה מפותחת - אורכה הכולל הוא 2,152 ק"מ, והיא מקושרת גם למדינות השכנות אליה – לוב ואלג'יריה. בדרום תוניסיה, מונחת מסילה (מסילת ספאקס גארסה), המובילה פוספאטים מהמדבר אל הנמל של ספאקס- מחוז תוניסאי גדול השוכן לאורך החוף. אורך הכבישים הכולל בתוניסיה הוא 19,232 ק"מ, כאשר 12,655 ק"מ מתוכם הם כבישים סלולים והשאר אינם סלולים. מערכת הכבישים התוניסאית מקשרת אותה למדינות צפון אפריקה ביניהן אלג'יריה, מרוקו, לוב ומצרים. הכבישים הפנימיים מקשרים בין כל הערים הגדולות. ב-2002 לוותה תוניסיה כ- 300 מיליון אירו מבנק ההשקעות האירופי, לצורך שיפוץ ושיפור מערכת הכבישים במדינה.

שדות נפט וגז[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתוניסיה מערכת צינורות נרחבת, הכוללת 3,059 ק"מ של קו גז, 1,023 ק"מ של קו נפט, ו-345 ק"מ של צינורות המעבירים תוצרים מזוקקים. מוצרי נפט תעשייתיים הם ענף היצוא השלישי בחשיבותו בתוניסיה, למרות גודלם הקטן של שדות הנפט והגז בשטחה בהשוואה ללוב או לאלג'יריה. תוניסיה מייצאת כ- 308 מיליון חביות נפט בשנה. בתוניסיה עובר צינור הנפט הכלל-ים תיכוני, המקשר למעשה את אלג'יריה עם סיציליה דרך העיר תוניס. נוסף לעיר תוניס, קיימים צינורות נוספים המגיעים לתוניסיה מאלג'יריה: סקירה (Skhirra), מחוברת לצינור נפט שמוצאו בשדה הנפט מסדה (Mesda) שבאלג'יריה. כמו כן, העיר גבס (Gabes) מחוברת לצינור שמקורו בשדה גז במזרח אלג'יריה, סמוך לגבול התוניסאי. הטכנולוגיה התוניסאית אינה מפותחת דיה כדי שיהיו לה היכולות המקסימליות בזיקוק נפט, ולכן רוב ייצוא הנפט שלה הוא ייצוא של נפט גולמי, ורוב ייבוא הנפט שלה הוא ייבוא של נפט מזוקק. שדה הנפט הגדול ביותר, "אל בורמה", התגלה בשנת 1964 ליד הגבול עם אלג'יריה, והוא, בשיתוף עם שדה נפט גדול נוסף – "אשטרט" מספק את רוב הנפט התוניסאי (כ-75%). הרוב המוחלט של תוצרת הגז התוניסאית, מקורו בשדה הגז "מיסקאר" (Miskar) שהתגלה בשנת 1975, על ידי תוניסאים, אולם כעת הוא בבעלות החברה הבריטית – British Gas. נוסף למיסקאר, ישנם בתוניסיה עוד ארבעה שדות נפט קטנים: "אל פראנינג", "אל בורמה", "בגואל" ו"זיניאה" ( El Franning, El Borma, Baguel, (Zinnia .

נמלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנמל החשוב ביותר בתוניסיה הוא בעיר הבירה – תוניס. נוסף על כך, קיימים נמלים גם במחוזות נוספים: ביזרט, גבס, סאוס וזרזיס. המסחר הימי של תוניסיה מונה 9 ספינות. כמו כן, נמל התעופה החשוב ביותר, גם הוא בעיר הבירה, אך נוסף אליו ישנם עוד 4 נמלי תעופה בינלאומיים בתוניסיה. בסה"כ ישנם בתוניסיה 30 שדות תעופה אך רובם הגדול מהווה בסיס לטיסות פנים בלבד.

תשתיות תקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתוניסיה נספרו בשנת 2005 כ- 1,257,500 קווי טלפון, וכ- 5,681,000 מנויי חשבונות טלפונים סלולריים (מספר הגדול בהרבה מהממוצע האפריקאי, ואף ממשיך לגדול). נקודות התקשורות המרכזיות נמצאות בספאקס, סאוס, ביזרט ותוניס, ומאפשרות גישה לאינטרנט. מספר הקוים המחוברים לאינטרנט בתוניס נאמד בכ- 953,800.