כפר הילדים והנוער ויצו קנדה הדסים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הדסים
מיקום הדסים
הדסים
הדסים
הדסים

הֲדַסִּים הוא כפר ילדים ונוער מיסודה של הדסה ויצו הנמצא באזור מרכז הארץ, דרומית לאילנות, צפונית ליישובים כפר נטר ואבן-יהודה ומערבית לקדימה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הדסים" הוקמה ביוזמת הדסה ויצו קנדה בשנת 1944 על ידי קבוצת מורים ומחנכים יוצאי כפר הנוער בן שמן ובראשם רחל וירמיהו שפירא כפנימייה, בית ספר ומשק עזר חקלאי מחנך, ברוח כפר הנוער הישראלי הקלאסי. את הכפר תכננה האדריכלית הנודעת ג'ניה אוורבוך, מי שעומדת, בין השאר, מאחורי תכנון כיכר צינה דיזנגוף בתל אביב.

הכפר החל פעילותו בשנת 1947 עת קלט בעיקר עולים חדשים, חלקם ניצולי השואה וחלקם עולים מצפון אפריקה ומארצות האסלאם, וצברים, שנזקקו לסידור מחוץ לביתם.

בתחילה היה בו בית ספר יסודי בלבד אך עם הזמן נפתחו בו גם בית ספר תיכון וסמינר למורים. הלימודים בכפר היו במסגרת פנימיה והחניכים עסקו בעבודת כפיים, בעיקר חקלאות ושירותים, תחילה במשך ארבע שעות ביום ומאוחר יותר, משנות השישים של המאה הקודמת ואילך, במשך שעתיים. הכפר החזיק רפת, לול, שדות מרעה וכן משק נוי. משק זה עמד במרכז חגיגת הביכורים המסורתית אשר הוותה מופע ראווה רב משתתפים עם להקת ריקוד בהדרכתה של גרטה סלוס, מקהלה ותזמורת מחניכי ומורי הפנימיה ושלמענה חוברו שירים אשר הפכו לנכס צאן ברזל של הזמר העברי, פרי עטם של גארי ברתיני, גיל אלדמע, מיכאל קשטן ועוד.

חבר הכנסת שבח וייס תיאר את האווירה בהדסים, במהלך ישיבה מיוחדת של הכנסת במלאת ‎48 שנים לכינון הכנסת בט"ו בשבט ולציון ‎100 שנים להתאחדות האיכרים בישראל:‏[1]

"אני באתי לארץ כילד קטן משם. באתי לכאן, ובמסגרת הסידור המופלא של עליית הנוער שובצתי ב"הדסים" - מוסד חקלאי לכל דבר, ונקלעתי לאווירה של קישור - אם תרצו, במובן מסוים כפייתי, כך סידרו אותי - אל עבודת האדמה. רחל וירמיהו, מייסדי "הדסים" ומנהליה, זכורים לי לטוב. וראש אגף הפלחה, שלמה פוגל, שלימד אותי לנהוג על "אינטרנציונל דיזל טי.די. סיקס" ועל "פרמר" ולזרוע במכונת זריעה "מקורמיק", זכור לי לטוב. והפספוסים הראשונים, והעבודה בגן הירק עם יבלות, עם מנחם פלד שהובא לכך מקיבוץ אושה, והעבודה במטעים עם מנליק, היקה המופלא, שהיה מגיע אלינו מכפר ידידיה. ועבודת הנוי עם תנחום הגנן. ושירי האדמה המופלאים שיצרו את האווירה של שמחת עבודת אדמה וליוו אותנו גם בשעות הקשות, כאשר מלחינים כמו אברהם דע-עוז ומשה זעירי וגארי ברתיני וגיל אלדמע חיברו עבורנו שירי אדמה ולימדו אותנו את שירי האדמה. ואנחנו ילדים מן הגולה, לא שזופים, מוכי שמש יוקדת, עם אף ג'ינג'י מתקלף, עם כל המצוקות של התערות של ילד. ואחרינו באה קבוצה מתימן, וקבוצה קטנה מבבל - כל אווירת מיזוג הגלויות - וקבוצה ממרוקו, בתוך עבודת אדמה, ארבע שעות ביממה, במוסד חקלאי. והשירים המופלאים של מיכאל קשטן, שירי אדמה ושירי גורן. והט"ו בשבט הראשון במולדת, עם נטיעת עצים. וכאשר אני מגיע היום אל "הדסים" המופלאה שלי אני רואה את העצים האלה גדולים כל כך וגבוהים כל כך."

במקביל לפעילות זו התקיימה בהדסים קייטנת קיץ ידועה בהנהלתו של ולטר פרנקל. פרנקל, יליד אוסטריה (1906), עלה ארצה ב-1931, למד בכדורי והתמחה בגידולי צמחים וכוורנות. שימש כמורה לספורט וחקלאות ב"גימנסיה רחביה" בירושלים. במקביל לפעילותו בחקלאות וספרות היה ספורטאי ידוע (כונה "מר ריצה" בימי טרום המדינה) והחזיק בכל השיאים הארץ ישראלים החל ממרוץ 1,500 מטר ועד ריצה המרתון. הוא ייסד את קייטנת הדסים בה בילו בעיקר "ילדי השמנת" במחזורים בני שלושה שבועות.

בשנת 1954 נפתח במקום סמינר למורים אשר פעל במקום במשך יותר משלושים שנה. בין בוגריו נמנים האשם מחאמיד ודני ז'ק ורעיתו. בשנת 1964 נפטר ירמיהו שפירא. אלמנתו, רחל, המשיכה בניהול הכפר וזאת למרות מחלת הסרטן ממנה סבלה. עם מותה בשנת 1966 מונה למנהל הכפר ד"ר שלמה שטיינברגר (שנהר), מחנך ואיש תרבות, אשר שימש בתפקיד כחמש שנים. בשנת 1971 התמנה מר אהרן אהרנסון, אגרונום ואיש חינוך (שניהל לפני כן, בין השאר, את בית הספר החקלאי בנהלל) כמנהל הכפר. בתוך חמש השנים של תקופתו, נפתחה בין השאר במקום חטיבת ביניים (בשנת 1972), שבה למדו גם בני היישובים אבן יהודה וקדימה. זאת הייתה תחילת הדרך למצב הנוכחי בו משמש ביה"ס של הכפר מוסד חינוכי אזורי לכל דבר, אהרון אהרונסון נפטר בשנת 2013 ונקבר בבית העלמין בזכרון יעקב ליד בני משפחתו, משפחת אהרונסון המפורסמת.

בשנת 1976 מונה למנהל הכפר צבי לוי (שהיה קצין קבע בחיל השריון ואחר כך בחיל החינוך, ומייסד המכון לשליחים בסוכנות היהודית). הוא ניהל את הכפר 24 שנים, והנהיג שיטות חינוך חדשניות. על עבודתו קיבל לוי ב-1993 את פרס החינוך של משרד החינוך, בארצות הברית קיבל את פרס The spirit of crazy horse לחינוך נוער בסיכון‏[2]. משנתו התאורטית פורסמה בספר "Negotiating Positive Identity in a Group Care Community: Reclaiming Uprooted Youth"‏ (1993). בתקופת כהונתו נקלטו בכפר עולי אתיופיה רבים שהגיעו במבצע שלמה ומבצע משה, עולי איראן בשנות ה-80 ועולי ברית המועצות לשעבר בתחילת שנות התשעים. בשנת 2001 שודרה בתוכנית "עובדה" כתבת תחקיר על הצלחת הכפר בהנהגת לוי בשילוב בני העליות השונות.

"הדסים" הונצח וחדר לתודעת הקהל הרחב בעיקר בזכות ספריה של גילה אלמגור, "הקיץ של אביה" ו"עץ הדומים תפוס", המספרים על ילדותה בפנימיה. בשנת 1983 צולם בהדסים הסרט "הפנימיה", שהופק ובויים על ידי יעוד לבנון ודורון ערן. אף על פי שהסיפור בסרט דמיוני, יש מקבילות רבה עם סיפורו של המוסד החינוכי. בסרט שיחקו אלון אבוטבול, סמדר קילצ'ינסקי וטוביה דובלרו ותלמידים מהפנימיה אשר שימשו שחקני משנה וניצבים בסרט. בנוסף נטל בו חלק שמואל וילוז'ני והמוזיקה הולחנה על ידי רוני בראון, שניהם בוגרי הכפר.

בשנת 2006 הוציאו שניים מבוגריו, ד"ר גדעון אריאל וד"ר אורי מילשטיין, את הספר "על מה חלמנו" ובו סיפורים על השנים הראשונות של הכפר והאנשים שעיצבו דמותו‏[3].

בפאתי הכפר נמצאת שמורת הדסים ‏‏‏[4] אשר הוקמה ביוזמתו של אבינועם קפלן בשנת 1947 במטרה לשמר חלקת אדמה המייצגת את צמחיית האזור. עם חקיקת חוק שמורות הטבע והגנים הלאומיים, הפכה השמורה לאחת הראשונות שהוכרזו בישראל. בשמורה מיני צמחים המהווים דוגמה אחרונה לאוכלוסייה הטבעית של מישור החוף, ביניהם קורנית מקורקפת, גולנית ערבית (השמורה היא המקום היחיד צפונה לבאר שבע בו ניתן למצוא צמח זה [1]), קידה שעירה ולוטם מרווני. בנוסף גדלים בשמורה סייפן התבואה, אירוס ארצישראלי, בן-חצב יקינתוני, שפתן מצוי, רקפת מצויה, אלון התבור, אלת המסטיק ואשחר ארצישראלי. לא רחוק משמורת הטבע, על גבעה הקרויה בפי אנשי הדסים "גבעת ורה", ע"ש ד"ר ורה ויצמן, ממקימות ויצו, מצויה חלקת קבר קטנה ובה טמונים מייסדי הכפר.


כפר הנוער במבט מצפון

מורים נודעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גארי ברתיני - מוזיקאי
  • גיל אלדמע - מוזיקאי
  • עמוס מלר - מוזיקאי
  • משה זעירי - איש חינוך, ספרות ותיאטרון
  • אליעזר רפאלי - איש חינוך
  • מיכאל קשטן - מחנך, מתרגם, סופר, משורר ופזמונאי.
  • זאב אלון - מורה ללשון עברית וספרות ומנהל ביה"ס התיכון, מעמודי התווך של הכפר. הגיע יחד עם רעייתו פילי להדסים בשנת 1948, התמנה למנהל ביה"ס ב-1965 ושימש בתפקיד זה במשך 24 שנים. נפטר ב-19 בדצמבר 2004, ולווה למנוחות על ידי אלפים מתלמידיו, בוגרי הכפר.
  • שלום דותן - 1920‏-2009. יליד הונגריה, עלה לארץ בגיל 18 ועסק בהוראת המקרא בתיכון הדסים, במכללה למורים, בחוג לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובמוסדות להשכלת מבוגרים. מחברם של שני ספרים: "פרקים בתרבות המערב, מאוגוסטינוס עד היידנר" ו"מעולם המקרא - ברוח חילונית".
  • אוטו ב. קראוס (2000-1921) - מורה לאנגלית בעל השכלה נרחבת וגישה פדגוגית ייחודית. היה מן המורים במחנה גטו טרזיינשטט ואחר כך במחנה המשפחות באושוויץ [2]. זה גם נושא ספריו "רוח מן ההרים" (רומן) ו"אדמה ללא אלוהים". אשתו דיטה הייתה הספרנית של ספרית ההשאלה באנגלית. בני הזוג הכירו בבירקנאו שם שימשה דיטה כספרנית צריף הילדים והחביאה מפני השומרים הנאצים את ארבעת הספרים שהיו ברשותם.
  • טומי שחם - מורה לחינוך גופני וסגן מנהל ביה"ס התיכון. נולד בשם טומי שווורץ בניטרה, סלובקיה ובשנת 1944 נשלח עם משפחתו למחנה סרד ומשם לאושוויץ בירקנאו, שם נותר לבד בבלוק הילדים. בינואר 1945 היה בין משתתפי מצעד מוות שארגנו הנאצים מבירקנאו; תוך כדי הצעדה הגרמנים ברחו והילדים המשיכו לבדם עד לאושוויץ, שם שהו עד לשחרור. שחם הוא אחד הילדים המונצחים בסרט הרוסי אודות שחרור המחנה [3].
  • אבינועם קפלן - בוטנאי, איש שמורות הטבע, מורה ומייסד המכון הביולוגי ושמורת הדסים
  • ד"ר נתן שחר - מורה למוזיקה, אשר הקים את מקהלת "הדסים" בשנת 1970, יחד עימה הקליטה המקהלה 10 תקליטים ובהם כ 150 שירים, שירי חגים, שירי לוין קיפניס ועוד. המקהלה גם ביצעה את שיר הפתיחה לתוכנית הטלוויזיה המיתולוגית "ריץ' רץ' " ושירים רבים מתוך התוכנית עצמה. המקהלה פעלה כ שמונה שנים.
  • סוזנה דוד - מורה לכימיה, כלת פרס המורה המצטיין לשנת תשס"ח - 2008 מטעם החברה הישראלית לכימיה עבור החדשנות בהוראת הכימיה והמנהיגות בקרב קהילת מורי הכימיה.
  • אמנון איתן - מורה לאזרחות וללשון ומי שהחליף את זאב אלון בניהול בית הספר משנת 1988 ועד 2003. בתקופתו בית הספר גדל והגיע ל-1500 תלמידים. אשתו מינה הייתה רכזת מגמות התיאטרון והקולנוע במשך שנים רבות.

תלמידים נודעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הספר הדמוקרטי לב השרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 2001 ממוקם בכפר הנוער הדסים בית הספר הדמוקרטי לב השרון, בית ספר פרטי הדוגל בחינוך דמוקרטי[5]. בבית הספר לומדים כ-400 תלמידים מיישובי אזור השרון, החל בגיל גן חובה ועד כיתה י"ב.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ד"ר גדעון אריאל וד"ר אורי מילשטיין (בוגרי כפר הנוער), "על מה חלמנו", הוצאת "שרידות", 2006.
  • גילה אלמגור, "הקיץ של אביה" (1986) ו"עץ הדומים תפוס" (1991)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 32°17′12″N 34°53′10″E / 32.286670°N 34.886141°E / 32.286670; 34.886141

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]