זבד הבת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זבד הבת (הידוע גם כ"שמחת הבת") הוא טקס יהודי הנהוג בעדות שונות, בו נערכת סעודת הודיה על הולדת בת במשפחה. לעתים נערך הטקס סמוך לזמן הלידה, ואז גם מוכרז בו שמה הפרטי של הבת החדשה, בדומה לטקס ברית מילה.

שם הטקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה "זֵבֶד" שפירושה מתנה היא מילה יחידאית במקרא, המופיעה בספר בראשית פרק ל' פסוק 20: "וַתֹּאמֶר לֵאָה: זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב". משפט זה נאמר על ידי לאה לאחר שילדה את זבולון, בנה השישי. המסורת המקובלת (למשל, בפרוש ראב"ע על בראשית ל' כ"א) היא שיחד עם זבולון נולדה תאומתו דינה, ככתוב בהמשך: "וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה". לפיכך ניתן למצוא רמז במילה זבד לשני הילדים שנולדו: זבולון ודינה.‏‏‏[1]

פרשני המקרא מתחבטים בפענוח המילה יוצאת הדופן, ומציעים פירושים שונים: אונקלוס מפרש את המילה כ'חלק טוב' (כלומר, "האל חָלָק לי חלק טוב"). פירוש זה מובא למשל גם אצל הרשב"ם או בפירוש האבן עזרא. הרמב"ן מפרש את המילה 'זבד' כהלחם של המילים "זה בד", ("זהו ענף") במשמעות של ענפי צמרת מסוככים. על פי פירוש זה, הודתה לאה לאל ואמרה: "נתן לי האל את הבן הזה כמו בד טוב, תחתיו יהיה בעלי מסתופף אתי בצלו."
השם "זבד הבת" לא התקבל בכל הקהילות, ויש המעדיפים לקרוא לאירוע "שמחת הבת", "מסיבת הבת" או בשיבוש סלנגי: "בריתה", כדי להדגיש את ההקבלה לטקס ברית המילה של הבן.

חשיבות הטקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום השמיני להולדתו של כל בן יהודי, נערך טקס הברית בו מלים אותו ומכריזים על שמו. כאשר נולדת בת, לעומת זאת, אין כל חובה הלכתית או מצווה מיוחדת שעשויות להצריך את קיומה של סעודת מצווה.

לא ידוע על כל טקס רשמי לקריאת שם לתינוקת בעת העתיקה, או איזה אירוע שציין את בואה לעולם. נראה כי השוני נובע מכך שבמשך ההיסטוריה הייתה העדפה ברורה להולדת בן, עד כי למעשה לא טרחו כלל לציין שנולדה בת.‏‏‏[2]

הד ראשון במקורות היהודיים לטקס כלשהו שנערך לבנות עם היוולדן מופיע בתלמוד הבבלי, אך אין מדובר באירוע ייחודי לבנות דווקא:

"דְּהָווּ נְהִיגִי כִּי הֲוָה מִתְיְלִיד יָנוֹקָא - שָׁתְלִי אַרְזָא, יְנוּקְתָא - שָׁתְלִי תּוֹרְנִיתָא. וְכִי הָווּ מִינַּסְבִּי, קַיְיצִי לְהוּ וַעֲבַדוּ גְּנָנָא" (תרגום מארמית: "היו נוהגים כשנולד תינוק - שתלו ארז, תינוקת - שתלו תורנית. וכשהיו נישאים (זה לזו) קיצצו אותם (את העצים) ועשו מהם (כלונסאות) לחופה.")

– תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ז, עמוד א

היווצרות הטקס בעדות ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי הביניים החל להתגבש טקס לציון הולדת בת בכמה מקהילות צרפת ואשכנז. בטקס זה נכחו רק נשים וילדות, שנאספו אל בית היולדת זמן מה לאחר הלידה. הילדות רקדו סביב העריסה וקיבלו סוכריות, אחר כך שאלו במקהלה: "ומה יהיה שם הילדה?" אז הכריזה האֵם בקול רם את שֵם התינוקת, ושאר הנשים הניפו באוויר את העריסה, וחזרו בקול על השם. בטקס זה גם נאמרו פסוקי "שמע ישראל" ו"המלאך הגואל", שבכוחם, כך האמינו, להגן על התינוקת הרכה. הטקס הכניס את התינוקת החדשה לקהילת הנשים בלבד, ואפילו אביה לא יכול היה להשתתף בו.

בהמשך (אולי כהשלמה לטקס הנשי), התגבש המנהג בקרב האשכנזים לציין את לידת הבת בקריאת התורה הסמוכה לאחר הלידה: האב הטרי עלה לתורה, כשהקהל מלווה אותו בשירים ובפיוטים. הגבאי ברך אותו בברכת "מִי שֶׁבֵּרַךְ" לאיחולי בריאות ליולדת ולבת, והאב הודיע את שם התינוקת. בטקס הזה, שנערך לרוב בימים שני, חמישי או שבת שלאחר הלידה (שאז מוציאים בבית הכנסת ספר תורה), האֵם והבת בדרך כלל לא נכחו. טקס זה נוהג בקהילות אשכנז עד ימינו.

במאה ה-19 החלו נוהגות מעט מקהילות יהדות המזרח לקיים טקס, שנקרא לראשונה בשם 'זֵבֶד הבת'. הטקס נערך בבית הכנסת או בבית, במרחק זמן לא קבוע מיום הלידה, בנוכחות חברי הקהילה, גברים כנשים. במהלך הטקס ניתן שֵם לתינוקת, ונאמרו בו פסוקים ופיוטים מיוחדים העוסקים בבנות ישראל ובהודיה לאל. טקס זה, בגרסאות שונות, הוא זה הנהוג עד היום.

נוסח הטקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שטקס זבד הבת התגבש רק בעת החדשה בקהילות שונות, הוא אמורפי מאד, וכולל רק כמה פסוקים ופיוטים מרכזיים, להם ניתן להוסיף כל דבר. כן אומרת האם את ברכת הגומל, כפי שמקובל בטקס ברית המילה. בטקס נהוג לומר לתינוקת החדשה: "יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ, כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה" (שיר השירים פרק ב', י"ד), וכן:

"מי שברך אמותינו שרה, רבקה, רחל ולאה, מרים הנביאה ואביגיל, ואסתר המלכה בת אביחיל, הוא יברך את הילדה הנעימה הזאת ויקרא שמה (שם הילדה). במזל טוב ובשעת ברכה ויגדלה בבריאות שלום מנוחה, וִיזַכֶּהּ לאביה ולאמה לראות בשמחתה ובחופתה, בבנים זכרים עושר וכבוד דשנים ורעננים ינובון בשיבה, וכן יהיה רצון ונאמר אמן"

כן מקובל לומר את הפיוט:

"הרחמן הוא יברך אבי הילדה ואמה, ויזכו לגדלה ולחנכה ולחכמה,
לכבוד ולתפארת לכל עמה, ויהי ה' אלוהים עִמהּ.
הרחמן הוא יברך את הקהילה, אשר ששה לעשות צדקה בגילה
וישלם פעלם כפולה, ויתנם למעלה למעלה.
הרחמן הוא יברך הרכה והעדינה, ויהיו ידיה ולבה לאל אמונה,
ותזכה לראות פני השכינה בשובה לציון ברינה.
הרחמן הוא יגאלנו גאולת עולמים בזכות שומרי בריתו הולכי תמים,
ויבשר בשורות טובות וניחומים לעם אחד מפוזר ומפורד בין העמים.
הרחמן, אשר כונן צעדינו עד הלום, יקדש בנו את שמו אשר בעילוֹם,
ויאר לנו פניו כשמש וכיהלום, בריתו תהיה אתנו - החיים והשלום.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


מצוות ומנהגים יהודיים
הלכהתרי"ג מצוותמשפט עבריתפילהלימוד תורהצדקהגמילות חסדיםשמע ישראל
משפחה: ברית מילהפדיון הבןזבד הבתבת מצווהבר מצווהחופה וקידושיןטהרת המשפחהמעמד האישה ביהדותצניעות
מוות: הלוויהקבורהאבלותאזכרהקדישחברה קדישא
מגן דוד

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]