מונופולי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מונופולי
Monopoli
Monopoli-Stemma.png
מבט על הנמל
מדינה / טריטוריה Flag of Italy.svg  איטליה
מחוז Flag of Apulia.svg  פוליה
שטח 156 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ צפיפות

49,607‏  (נכון ל-2008)
320 נפש לקמ"ר (נכון ל-2008)
אזור זמן UTC +1
אתר אינטרנט

מונופולי היא עיר נמל על שפת הים האדריאטי בנפת בארי שבמחוז פוליה, איטליה. העיר שוכנת בחצי הדרך בין ברינדיזי לבין בארי.

בראשית המאה ה-16 נכבשה העיר, על ידי רפובליקת ונציה. בשנת 1496 התיישב בעיר רבי יצחק אברבנאל מממגורשי יהדות ספרד, ושם כתב חלק מספריו.

על העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונופולי שוכנת 43 ק"מ דרום-מזרח לבארי. היא מצויה באזור הפורה של מחוז פוליה. נמלה נחשב בין הנמלים הפעילים במחוז. חזית הנמל כלפי הים נשמרה בצורה האופיינית לתקופת ימי הביניים.

מצפונה מצויה העיר אלברובלו המפורסמת בשל מבני הטרולי (Trulli, יחיד Trullo) הייחודיים שבה. מבני הטרולי באלברובלו הם חלק מאתר מורשת עולמית שהוכרז על ידי אונסק"ו ב-1996. אתר חשוב הקרוב לעיר הוא מערות קאסטלאנה (Grotte di Castellana).

תולדות העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת העתיקה, הקימו היוונים במקום עיר בשם אגנטיה (Egnatia). מונופולי הייתה כפר קטן ליד העיר. בשנת 545 נהרסה העיר על ידי האוסטרוגותים ותושביה נסו לכפר מונופולי, שפרוש שמו "העיר היחידה". השליטה על המקום עברה בין: האימפריה הביזנטית, האיטלו-נורמדים (Italo-Norman) ובית הוהנשטאופן (Hohenstaufen). הנמל שימש ליציאת מסעות הצלבנים לארץ הקודש. שלטו בה לורדים פאודלים מבתי מלוכה צרפתים אנגווין (Angevin) ומ"בית ארגון"

בשנת 1484 נכבשה העיר על ידי ונציה ומאז זכתה לפריחה כלכלית, בתור עיר הנמל בים האדריאטי. בשנת 1545 נכבשה על ידי ספרד וכונתה "נמל חופשי". החל משנת 1860 העיר היא חלק מאיטליה.

דון יצחק אברבנאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דון יצחק אברבנאל

דון יצחק אברבנאל גר בעיר בין השנים 1496 - 1503. היה זה לאחר שגורש מספרד ונקלט בנפולי בחצרו של המלך הספרדי בשנת 1492. ב1494 עם הכיבוש הצרפתי, נס לסיציליה ואחר-כך לאי קורפו, ומשם חזר לאיטליה לעיר מונופולי. בעיר זו סיים את כתיבת פירושו לספר דברים וחידש את פעילותו הספרותית. אברבנאל חש שהגיע העת לספר על כוח הסבל של היהודים, וחיבר את ספרו "ימות עולם", בו תיאר את כוחו של העם היהודי. מכאן עבר לעסוק בשאלת הגאולה וחיבר את פירושו להגדה של פסח, "זבח פסח". הוא המשיך בכתיבת פירוש למסכת אבות בשם "נחלת אבות". הוא כתב זאת לבקשת בן זקוניו, שמואל, שהיה בסלוניקי. בפירוש הוא עמד על הירידה המוסרית שחלה בין מגורשי ספרד.

כן היה עסוק בחיבורו "מעייני הישועה" - טרילוגיה משיחית. בחלק הראשון חיווה דעתו כי שנת 1503 תהיה שנת הגאולה. בשני כרכים נוספים: "ישועות משיחו" ו"משמיע ישועה" הוא מפרש את פסוקי התנ"ך שבהם רמזים לגאולה. בעזרתם ניסה לבסס את ההשקפות והתחזיות שהשמיע ב"מעייני הישועה". בשנת 1498 סיים את הטרילוגיה המשיחית.

בשנת 1503, חזרה השליטה על ממלכת נאפולי לספרד. בנו, יהודה אברבנאל, היה לרופא המלך וחזר לעיר, אבל דון יצחק אברבנאל החליט לעבור צפונה לונציה.