מוקצ'בו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מונקאץ')
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוקצ'בו
Мукачево
Coat of Arms of Mukacheve-20090625.png
סמל העיר
Flag Mukachevo-20090625.gif
דגל
Ukraine-Mukacheve-Panorama.jpg
מראה העיר
מדינה / טריטוריה Flag of Ukraine.svg  אוקראינה
מחוז Flag of Transcarpathian Oblast.svg  זקרפטיה
תאריך ייסוד 896
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

77,300‏  (נכון ל-2004)
קואורדינטות 48°27′N 22°45′E / 48.45°N 22.75°E / 48.45; 22.75קואורדינטות: 48°27′N 22°45′E / 48.45°N 22.75°E / 48.45; 22.75
אזור זמן UTC +1
http://www.mukachevo-city.org/
בית העירייה
טירת מונקאץ
טירת מונקאץ
אנדרטה לזכר יהודי מונקאץ' שנספו בשואה, בבית העלמין בחולון

מוקצ'בו (אוקראינית: Мукачево, לעתים גם Мукачеве, מוקצ'בה; צ'כית וסלובקית: Mukačevo; הונגרית: Munkács, מונקאץ'; גרמנית: Munkatsch; יידיש: מונקאטש) היא עיר הבירה של נפת מוקצ'בו במחוז זקרפטיה שבאוקראינה. היא שוכנת על גדות נהר הלאטוריצה שבמערב המדינה, קרוב לגבול עם סלובקיה. אוכלוסיית העיר, שבשנת 2004 מנתה 77,300 נפש, מורכבת מרותנים, אוקראינים והונגרים. בעיר ישנה גם קהילה יהודית קטנה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין המאה ה-9 למאה ה-11 הייתה מונקאץ' חלק מנסיכות קייב. כחלק מהתפוררות הנסיכות, האזור שבו שוכנת העיר נכבש על ידי ההונגרים ב-1018. ב-1397 מסר מלך הונגריה זיגמונד את חבל הארץ לנסיך הרותני פיודור קוריאטוביץ', שעודד הגירת רותנים לחבל הארץ.

ב-1445 אחרי שהעיר הפכה למרכז אומנות, אמנות ומסחר היא זכתה למעמד של עיר חופשית (freie Reichsstadt), כלומר עיר הנמצאת תחת חסותו של הקיסר ובעלת זכות לקיים שלטון עצמי פוליטי וכלכלי.

במאה ה-16 היה האזור חלק מדוכסות טרנסילבניה, שהייתה נסיכות-חסות של האימפריה העות'מאנית. ב-1683 גירשו ההבסבורגים את הטורקים והשתלטו על האזור. ב-1867, עם כינון השלטון האוסטרו-הונגרי המשותף, שכנה העיר במחציתה ההונגרית של הקיסרות עד לסיום מלחמת העולם הראשונה. ב-1919 סופחה לצ'כוסלובקיה, אך ב-1938 שבה לשליטה הונגרית בעקבות הסכם מינכן.

ב-1944 גורשו יהודי העיר לאושוויץ. ב-26 באוקטובר 1944 נכבשה מוקצ'בו על ידי הצבא האדום והועברה שוב לצ'כוסלובקיה. ב-1945 סופחה לרפובליקה הסובייטית האוקראינית של מ-1991 היא חלק מאוקראינה העצמאית.

יהודים במונקאץ'[עריכת קוד מקור | עריכה]

היהודי הראשון שמתועד במקום היה יהודי בשם אפרים שישב בעיר בשנת 1649, היא שנת ת"ט. כמו כן נמצאה תעודה מ-1686 בה מוזכרים שני יהודים: אפרים ומרקו, שסיפקו טובין לצבא. מס יהודים נגבה כבר ב-1760, ומכאן שהיו באותה שנה לפחות בית כנסת אחד. מאוחר יותר הגיע לעיר מלמד, ושמו ר' ברוך, שהיה אביו של שניאור זלמן מלאדי, בעל "התניא".

רבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב הראשון בעיר היה כנראה הרב יהודה-לייב, ב-1790 (תק"ן) מונה כרבה השני של העיר ר' אברהם גוטסמן, אחרי פרישתו (ויש הטוענים שבגלל התנצרותה של אשתו‏‏‏[1] מונה ר' צבי-אביגדור אשכנזי, וב-1825, אחרי שנבנה בית כנסת חדש, מונה האדמו"ר צבי אלימלך שפירא כרב העיר.

ככתוב בפנקס הקהילה: "...היום יום א', פרשת ראה, שנת תקפ"ה לפ"ק - המלכנו עלינו למלך, מאן מלכי רבנן, ה"ה הרב הגאון הגדול אב"ד דק"ק רוביטש מו"ה צבי-אלימלך נ"י, להיות לנו לרב ומורה-צדק לכל עדת בני-ישראל החונים פה קהילת-קודש מונקאטש וקומיטאט בערעג, ומחויבים אנחנו לתת לו שכירותו..."

רבי צבי אלימלך בחיבורו "תקנות תמכין דאורייתא" אסר על פיטום אווזים משום צער בעלי חיים, ואנשי מונקאץ שחלקם עסקו בגידול וסחר באווזים לא הסכימו לפסיקה זו, ולכן אחרי כארבע שנים נאלץ רבי צבי אלימלך לעזוב את העיר.

יורשיו בכהונה היה ר' עזריאל גרין‏[2]. הוא נפטר בשנת תר"א (1841) ובמקומו ישב על כס הרבנות הרב אפרים פישל הורוביץ. הרב הורוביץ התעסק בעיקר בארגון הקהילה ומיסודה. כיהן כרב שמונה עשרה שנה, לאחר פטירתו לא הצליחה הקהילה להגיע להסכמה על רב חדש ושבע שנים נותרה ללא רב. בסופו של דבר מונה הרב חיים סופר, מראשי הלוחמים בניאולוגים ובאנשי ההשכלה. לאחר כחמש עשרה שנים שכיהן כרב, בשנת תר"מ (1880), עזב את הקהילה בשל התנגדות החסידים אליו.

בשנת תרמ"ב, ביקשו אנשי העיר מר' שלמה שפירא (שהיה אז בסטריזוב שבגליציה), נכדו של צבי אלימלך שפירא, לבוא לכהן כרבם, אחרי 11 שנה הוא נפטר ואת מקומו מילא בנו - צבי הירש שפירא. צבי הירש הודח על ידי השלטון ההונגרי עקב אי ידיעת השפה ההונגרית, אבל המשיך לשמש כרב ללא מינוי, עד שמונה בשנית. בחייו נלחם בציונים וברעיון הציוני. ב-1913 אחרי פטירתו החליף אותו בנו חיים אלעזר שפירא בעל "מנחת אלעזר" שהיה מן המתנגדים החריפים ביותר של הציונות. הלה יזם את הקמת שכונת "בתי מונקאטש" שבירושלים. לאחר פטירתו החליף אותו חתנו ברוך יהושוע ירחמיאל רבינוביץ', שנמלט לארץ ישראל בשואה. לאחר המלחמה היגר לברזיל וכיהן כרב בסאן פאולו. ב-1962 עלה לישראל וכיהן כרבה הראשי של חולון וכרב בפתח תקוה. בנו רבי משה יהודה ליב רבינוביץ משמש היום כאדמו"ר ממונקאץ'.

ציונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במונקאץ' התקיימה גם פעילות ציונית, והוקמה בה גימנסיה עברית, כבר בשנות ה-20, שנחשבה כגימנסיה העברית החשובה ביותר במזרח אירופה פרט לזו של ורשה. מנהלה האחרון של הגימנסיה, הד"ר חיים קוגל, היה לימים לראש העיר חולון.

העסקנים הציוניים בעיר הוציאו כתב עת בשם "יידישע שטימע". שני רחובות במונקאטש נקראו בשמות עבריים: רחוב יהודה הלוי ורחוב חיים נחמן ביאליק. בהשפעתו של הרב חיים אלעזר שפירא וחסידיו שונה שם רחוב יהודה הלוי לרחוב דרכי תשובה.

תקופת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין 1939 ל-1944 שלטו במקום ההונגרים, שגירשו מהמקום יהודים בעלי אזרחויות אחרות (בייחוד יהודים ממחוז גאליציה שנמסרו לגרמנים בקמניץ פודולסק), והטילו על היהודים מיסים ומטלות עבודה. באפריל 1944 פעלו הגרמנים בעיר, וריכזו את היהודים בשני גטאות. גטו אחד יועד לשארית יהודי העיר, והגטו השני יועד לכ-15 אלף יהודים מהאזור כולו. בסוף אפריל פרצה במקום מגפת טיפוס, ובחודש מאי נשלחו היהודים ברכבות להשמדה, רובם לאושוויץ-בירקנאו, וחלקם לפלאשוב.

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום מונה הקהילה היהודית כ-300 איש, חלק מהם נולדו במקום לפני מלחמת העולם השנייה. יש מנין לתפילה שלוש פעמים ביום, מטבח כשר למהדרין, מקוה טהרה, ומלון יהודי לשירות המבקרים במשך השנה.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רז סגל, ימי חורבן: המרכז היהודי במונקאץ' בתקופת השואה, ירושלים: הוצאת יד ושם, 2011.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏ הרב יקותיאל-יהודה גרינואלד, בספרו סיפור משנה: "... הרבנית בעיר מונקאטש ה"ה אשת הרב ר' אברהם גוטסמן - - - עזבה את דת ישראל, ובעלה הרב מוכרח היה, אחר המעשה הזה, להסיר מעליו אדרת הרבנות..."‏
  2. ^ תלמידו של החוזה מלובלין ואחיו של רבי יוסף מיאריטשוב.