מקדש הבאב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המקומות הבהאים הקדושים
בחיפה ובגליל המערבי
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Haifa 5695-2.jpg
מקדש הבאב
מדינה Flag of Israel.svg ישראל
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2008, לפי קריטריונים 3, 6
BahaiHaifaAkka he.png

מקדש הבאב (פרסית مقام اعلی - "מקומו של עלי"; ערבית ضريح الباب - "צריח הבאב") הוא מקדש בהאי השוכן במתחם הבהאי על מורדותיו הצפוניים של הכרמל בחיפה, והמכונה לעתים "כיפת הבהאים", "כיפת הבאב" או "כיפת הזהב". המקדש היה לאחד מסמליה הבולטים של העיר חיפה.

במקדש שמורים שרידיו של עלי מוחמד, מייסד הבאביזם שנודע בכינוי ה"באב" ("השער"), הנחשב למפיצה הראשון של הדת הבהאית. למרות שהמקדש נחשב בעיני הבהאים כמקום השני בקדושתו לאחר אל-באהג'ה בעכו, הוא ללא ספק המבנה הבהאי הידוע ביותר בישראל ובעולם כולו, והוא מזוהה עם הדת יותר מכל. המקדש הוא כיום אחד משני אתרי העלייה לרגל החשובים ביותר למאמיני הדת הבהאית.

מייסד הדת הבהאית, הבהאא אוללה, הורה לבנו, עבדול בהאא, את המיקום המדויק להקמתו של המקדש, בעת סיור שערכו יחדיו בחיפה ב-1891, שנה לפני מותו של הראשון. עבדול בהאא תכנן את המבנה, וזה הוקם מאוחר יותר על ידי נכדו, שוגי אפנדי. בשנת 2008 הוכרז המקדש, יחד עם מספר אתרים בהאים נוספים בחיפה ובגליל המערבי, כאתר מורשת עולמית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאוזוליאום של הבאב ב-1909

ב-21 במרץ 1909 הונחו שרידיו של הבאב במאוזוליאום בן שישה חדרים, אשר הוקם במקום בו ניצב כיום המקדש. המאוזוליאום נבנה מאבן מקומית, ושכן מעל המושבה הגרמנית. באחד החדרים במבנה הונחו גם שרידיו של עבדול בהאא, בנו של הבהאא אוללה, בחודש נובמבר 1921, אך הם צפויים להיות מועברים למבנה אחר לכשזה יבנה. שלושה חדרים נוספים נבנו במבנה בין השנים 1928-‏1929, וב-23 במאי 1944, מאה שנים לאחר הכרזת הבאב, הוצג דגם של המקדש בגובה של 60 ס"מ.

ב-1948 נחתמו ההסכמים לביצוע העבודות, וב-1949 הניח שוגי אפנדי, מנהיגה של הדת באותה עת, את אבן הפינה למקדש. הוא הוקם מעל המאוזוליאום הקיים, והבנייה הסתיימה באוקטובר 1953 במימון הקהילות הבהאיות ברחבי העולם. עלות הקמת המבנה עמדה על 750,000 דולר אמריקני‏‏‏[1].

אדריכל המבנה היה ויליאם מקסוול (William Sutherland Maxwell), בהאי קנדי וחותנו של שוגי אפנדי. הוא הקים את המבנה לפי הנחיותיו הכלליות של שוגי אפנדי, ובכלל זה הנחייתו לשלב יסודות אדריכליים מזרחיים ומערביים, אך האחרון הותיר בידי האדריכל את הפרטים המדויקים. מקסוול נפטר ב-1952 ושוגי אפנדי הנציח את זכרו בשמו של השער הדרומי של המקדש. רוב חומרי הבניין למקדש הבאב הובאו מאיטליה, ולמעשה, 36 עמודים ו-28 קשתות נחצבו ועוצבו שם, והועברו בדרך הים לישראל כשהם מוכנים.

עם חנוכתו תיאר שוגי אפנדי את המבנה, כדלקמן:

"מלכת הכרמל שהומלכה (על) הר האל, מוכתרת בזהב זוהר, לבושה (ב)לבן בוהק, מוקפת (ב)ברקת ירוקה, המשובבת כל עין רואה מהאוויר, הים, המישור ומהגבעה"‏‏‏[2].

המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה משלב סגנון בנייה מזרחי ומערבי, וניצב בלב הגנים הבהאים. מעליו מטפסות תשע טראסות במעלה ההר המוליכות אל מרכז הכרמל, ומתחתיו מובילות תשע טראסות נוספות אל המושבה הגרמנית.

בקומתו הראשונה ארקאדה רבועה שעמודיה עשויים גרניט ורודה. הארקדה נושאת מעקה מעוטר בפסיפסים בצבעי ברקת ושני, המקיף רחבה רבועה. במרכז הרחבה ניצבת הקומה השנייה והמתומנת של המבנה ומעליה ניצבים שמונה צריחים מחודדים קטנים, המחוברים זה לזה במעקה פלדה מסוגנן. מעליה שוכנת קומה שלישית בצורת גליל בגובה של 11 מטר, שבו קבועים 18 חלונות. מעל לאחרונה קבועה כיפת המבנה המוזהבת. זו עשויה מ-12,000 אריחי זהב מזוגגים בחמישים צורות וגדלים, אשר יוצרו בהולנד. משקלן הכולל של כל הקומות שמעל לארקאדה הוא למעלה מ-1,000 טון. המקדש המואר בלילה, היה לסמלה המוכר ביותר של העיר חיפה.

פנים המבנה מיועד לתפילה ולמדיטציה, ולא נערכים בו טקסים דתיים. נוסח התפילה המיוחדת הנאמרת בעת הביקור במקדש, תלוי על קיר המבנה בערבית ובאנגלית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מקדש הבאב בוויקישיתוף
פנורמה של הגנים והמקדש במרכזם
Magnify-clip.png
פנורמה של הגנים והמקדש במרכזם

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


קואורדינטות: 32°48′52″N 34°59′14″E / 32.81444°N 34.98722°E / 32.81444; 34.98722