שבטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דרך הבשמים - ערי מדבר בנגב
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Shivta01 ST 05.JPG
שרידי הכנסייה הצפונית
מדינה Flag of Israel.svg ישראל
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2005, לפי קריטריונים 3, 5
Shivta-he.png


ערי הנבטים בנגב
משקוף אבן מן הכנסייה הדרומית ועליו עיטורי צלב ובעלי חיים וכתובת ביוונית: "המבנה נבנה בזמן כהונתו של הכומר אדון בשנת שלוש...", אוסף מוזיאון רוקפלר

שבטה היא אתר ארכאולוגי השוכן בין ניצנה לשדה בוקר שבנגב. שבטה הייתה מיושבת בין המאה ה-1 למאה ה-9, עת שכנה על דרך הבשמים העתיקה ולאחר מכן הייתה יישוב חקלאי. האתר הוא גן לאומי. בשנת 2005 הוכרזה שבטה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו ביחד עם חלוצה, עבדת וממשית, כחלק מדרך הבשמים.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבטה ממוקמת בגובה של 340 מטרים מעל פני הים בקצה הדרום-מערבי של רכס "כתף שבטה". היא נמצאת ליד כביש 211, כ-43 קילומטרים דרומית-מערבית לבאר שבע. המדרון שעליו בנוי האתר משתפל לעבר נחל זיתן, המקיף את העיר כמה מאות מטרים מדרום לה. מצפון לשבטה שוכנות גבעות, מרביתן בגובה של כ-450 מטרים מעל פני הים. באזור שבטה אין מקורות מים טבעיים, כך שתושביה נזדקקו למי נגר אותם אגרו לשימושים חקלאיים. סמוך לעיר הקדומה שוכן מחנה שבטה ובו מספר יחידות של חיל התותחנים הישראלי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילתה של שבטה במאה ה-1 לספירה ככפר נבטי לאורך דרך הבשמים. בתחילה היו הנבטים נוודים, אך עם התפתחותה של דרך הבשמים והתעשרותם, החלו מקימים יישובי קבע. שבטה הסכימה להטבות שהציגו בפניה הרומאים בשנת 106 לספירה, והמשיכה ושמשה כתחנה לאורך נתיבי הסחר עד שהמסחר בדרך הבשמים פסק במאה ה-4 לספירה. בד בבד, עם תחילתה של התקופה הביזאנטית חדרה הנצרות לאזור, והיישוב הפך לכפר חקלאי, שאוכלוסייתו מנתה כ-2,000 תושבים. בתקופה זו הגיע היישוב בשבטה לשיאו, והיא נזכרה בשניים מפפירוסי ניצנה מהמאה ה-6 ומהמאה ה-7. היישוב נכבש בידי הערבים והחל שוקע, עד שגווע לחלוטין במאה ה-9.

שיקום האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20 שוחזר האתר בשיתוף פעולה של קרן קאצין האמריקאית וממשלת ישראל. בספטמבר 1959 נערך טקס לציון סיום עבודות השחזור‏[1]. באותה תקופה הוקם ליד שבטה שחזור של חווה נבטית קדומה, על ידי פרופ' מיכאל אבן-ארי[2][3]. בסוף שנת 1970 נסגר האתר לביקורים‏[4] והוא נפתח מחדש לאחר שנסלל אליו כביש גישה מכביש 211[5].

מבנה ומתאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטחה הבנוי של שבטה משתרע על פני 90 דונם והיא לא בוצרה מעולם. עם זאת, בתיה החיצוניים נבנו ברצף וחוברו זה לזה, כך שתחמו את השטח הבנוי, וניתן לראות את תחילתם של הרחובות המגיעים עד לקצה היישוב כמעין שערים אליו. העיר התפתחה כיישוב בלתי מתוכנן, אם כי תוואי הרחוב הראשי חוצה אותה מדרום לצפון.

הכנסיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשבטה שלוש כנסיות הערוכות לאורך הציר המרכזי מדרום לצפון:

הכנסייה הדרומית נצבת במקום בו עמד ככל הנראה מבנה פולחני נבטי. היא עשויה משלוש ספינות - הספינה המרכזית מרוצפת בשיש ושתי הצדדיות באבן גיר. לכנסייה לא היה אטריום, ותחת זאת שימש הכיכר שבחזיתה כמקום התאספות. בקצה הכנסייה ניצב בתחילה אפסיס בודד ומשני צדדיו שני חדרים רבועים, כפי שהיה מקובל בנגב באותה עת, אך בתחילת המאה ה-6 הוחלפו גם שני החדרים הרבועים באפסיסים. האפסיסים עוטרו בציורי קיר, שתיארו, בין היתר את ההשתנות ואת משה ואליהו, אך הם לא שרדו. מצפון לכנסייה ניצב בפטיסטריום.

הכנסייה המרכזית הייתה קטנה והיא חוברה אל בתי המגורים שמצדדיה. שני פתחיה פנו ישירות אל הרחוב.

הכנסייה הצפונית היא הגדולה מבין הכנסיות שהתגלו באתר, וקירותיה ניצבים לגובה של עד עשרה מטרים. היא ניצבת בקצה הצפוני של היישוב, וקירותיה המזרחי, הצפוני והמערבי, היו חלק מהקיר ההיקפי של שבטה כולה. על שער הכניסה חקוק סמל אלפא ואומגה והוא מוביל אל אטריום רבוע בן שתי קומות, שהחדרים שמסביבו שימשו, ככל הנראה, כמנזר. הגישה אל הכנסייה עצמה היא מהאטריום. היא עשויה משלוש ספינות ורצפתה כמו גם חלק מהקירות צופו בשיש. בקצה המזרחי של הכנסייה שלושה אפסיסים, ובשני הצדדיים נתגלו גומחות שנועדו לתיבות של חפצים מקודשים. בקיר הדרומי של הכנסייה קבוע פתח שהוביל אל שתי קפלות. באחת מהן ניצב אגן טבילה בצורת צלב.

כיכר הבריכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכיכר שנמצאת במרכז דרומו של האתר, ליד הכנסייה הדרומית, שוכנות שתי בריכות מים בנפח כולל של 2,055 ממ"ע. המים הגיעו אל הבריכות באמצעות תעלות מים ודרך אמת המים הראשית שהגיעה לשבטה מצפון-מזרח. הבריכות היו ציבוריות ואחזקתן נעשתה בתורנות על ידי תושבי העיר, כפי שמעיד חרס שנמצא במקום. המים מהבריכות נשאבו והועברו אל בורות המים הפרטיים שנחפרו בכל בית בשבטה.

ממזרח לכיכר הבריכות, צמוד לכנסייה הדרומית, ניצב מסגד שגגו נתמך בתשעה עמודים ערוכים בשלוש שורות. בצידו הדרומי של המסגד נתגלה המחראב.

הכיכר הצפונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיכר זו השוכנת ליד הכנסייה הצפונית שמשה, ככל הנראה, כמרכזו של היישוב. לידה נמצאו גת ומבנים שבהם ספסלי אבן, ואשר שימשו ככל הנראה כמקום כינוס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]