משתמשת:Sigal Lea Raveh/זמני - בוהו-באהו

שגיאות פרמטריות בתבנית:אל
פרמטרים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

בוהו, באהו
𒀭𒁀𒌑

תפקיד	האם הבוראת, "האם הגדולה", אלת התשוקה והפריון, אלת החיים והמוות
תרבות	מיתולוגיה פיניקית מיתולוגיה שומרית מיתולוגיה אכדית ומיתולוגיה בבלית

בוהו - באהו (בלועזית: Bohu או BaU) בכתב יתדות: 𒀭𒁀𒌑.

במיתולוגיה הפיניקית בוהו היא האלה האם הבוראת, הלילה הראשוני הקדום, האם של בני התמותה הראשונים, מקושרת אל הכאוס ואל תשוקה.

האלה באהו, בתרבות השומרית היא האם הגדולה, בעלת מהות כוללת ורבת הפנים. היא גם אלת החיים וגם אלת המוות, האלה של הלילה, הירח והכוכבים, האלה של התשוקה, של טקסי המיניות המקודשת והחניכה המינית הנשית, אלת הריפוי 'הרופאה הגדולה' ובמקביל היא אלת הפריון המביאה מים משמיים ושפע לאדם ולאדמה, היא 'אלת-הפות', היא 'הנביאה' וגם 'האלה-הפרה' - האם המזינה והמגוננת, אלת הרחם שהולידה את האלים ואת האנושות, אלת הלידה והמיילדות, ובנוסף היא האלה של העץ-המקודש ושל הנחש הקדמון, האלה המחברת את העולם התחתון, עולם המתים, אל העולם העליון והשמים, 'הגבירה המשיבה לחיים', האלה של הבריאה מחדש, של ההתחדשות והתחייה.

קימות שתי גישות בנוגע לאלה בוהו: הגישה המכלילה הרואה אותה כאלה האם הבוראת שממנה "התפצלו" בהמשך אלות בעלות שמות שונים המשמרות מקטעים מתוך דמותה ומאפייניה, והגישה המצמצמת הטוענת שיש להתייחס לכל מקטע ולכל אלה מקומית בנפרד. יש חוקרים שטוענים שמדובר באלה זניחה ובלתי חשובה וקיים ויכוח בין החוקרים האם האלה הפיניקית קשורה לאלה המסופוטמית, והאם יש קשר בין האלות תיאמת ובוהו לביטוי "תהו ובהו" המופיע בבראשית.

שמותיה של האלה

האלה מופיעה במיתוסים ובסיפורי הבריאה של התרבות השומרית, האכדית, הפיניקית והבבלית.

על פי הערכות של מספר חוקרים, שמה נהגה במקור בפיניקית כמו בעברית בשם "בוהו", המתועתק באנגלית ל-Bohû, ובהמשך תורגם ליוונית והופיע כ-Baau.

האלה השומרית באהו מזוהה במחקר בתיעתוק לאנגלית כ- Bahu, Bohû, Baau, BaU, Bao. על פי החוקרים, השם באהו הגיע ככל הנראה ממקור שמחוץ לשומר העתיקה.

האלה בוהו בתרבות הפיניקית

אלה עירומה בחותם מלכותי עשוי אבן שחורה וזהב. מקפריסין, שהיתה מושבה פיניקית. בשני צידי החותם שתי אלות עירומות, בידן פרחים. יתכן שיש הקשר ללידה או למיניות, כנראה סמל לפריון. המאה ה 14-12 לפנה"ס. מוזיאון וולטרס לאמנות.

האלה בוהו האם הבוראת, האם הראשונית מוצגת בסיפור הבריאה הפיניקי, ומופיעה בתרגום ליוונית כ באאו (Baau). בתחילתו של סיפור הבריאה הפיניקי נאמר: "הרוח קוֹלפִּיה (Copias) ואשתו באאו (Baau), [אשר תרגום שמה פירושו "לילה"] הולידו את אֵאון ופרוטוגונוס, האנשים בני התמותה".. סנכוניאתון, ההיסטוריון, הסופר והכוהן הפיניקי, שפעל בסביבות 1200 לפנה"ס, תיעד את האלה בספריו על המתולוגיה הפיניקית, הכוללים את תיאור בריאת העולם, האלים והמיתולוגיה. כתביו של סנכוניאתון אבדו, אך נותר התרגום ליוונית של כתביו שנעשה על ידי פילון איש גבל (64 – 141 לספירה).

האלה מוגדרת גם: האלה של הלילה הראשוני הקדום, האם של בני התמותה הראשונים. מקושרת אל כאוס (Chaos) ואל תשוקה.

האלה של הלילה

מחקר חדש הביא לגילוי :"האלה של הלילה"

בשנת 2003 התפרסם מחקר של האשורולוג ויליאם ו. הלוו (WILLIAM W. HALLO) עם פענוח לוחות מהתקופה החיתית שהתגלו בדרום מזרח אנטוליה. בלוחות המלך מתחייב לבנות מקדש חדש עבור "האלוהות של הלילה". במקום שבו היה המקדש העתיק שלה. מתואר הטקס בו לוקחים מים ומניחים אותם על הגג מתחת לירח ולכוכבים כחלק מטקס הטיהור. המלך מתחייב לבנות במקדש פסל לאלה עם אבני חן, כסף זהב ובהט. החוקרים מניחים שהאלה שעליה מדובר היא האלה החיתית דינגירג (Dingirge) שהיא אישתו של האל חדד (Hadad ), האל הראשי בתרבות החיתית. דינגירג מזוהה עם האלה אישתר.

אישתר-עשתורת, אלת הלילה החיתית דינגירג מזוהה איתה.

• 
  כתר זהב פיניקי מהמאה העשירית לפנה"ס המציג אלות עירומות עם כתר או תסרוקת מפוארת, מהווה דוגמה לגישה הפיניקית של כבוד וקדושה המיוחסים לאלוהות הנשית. הכתר כולל את סמל ה"עז המקורננת" הסמל המאפיין של האלה באהו השומרית. מוזיאון ווטרס לאומנות.

במחקר זה של הלוו ברשימת החומרים למקדש נרשם בלוחות כי הם הכינו "צמר אדום, צמר כחול, צמר שחור, צמר ירוק וצמר לבן." צבעים שיש להם ככל הנראה משמעות בפולחן האלה.

בתמונה מימין: אישתר-עשתורת אלה בבלית-פיניקית. מכונה 'גבירת השמים' כך בדיוק מכונה גם האלה השומרית הקדומה באהו. על ראשה כתר הקרניים, כתר סהר-הירח, שהוא הסמל של האלה באהו. סמל מאפיין נוסף של האישתר אשר היה במקורו סמל של האלה באהו הוא הכוכב בעל שמונה הקודקודים, כוכב השחר והערב ונוס-נוגה. כמו באהו, אישתר היא אם כל האלים ונשואה לבעל, האל הפיניקי הראשי. וזאת בדומה לאלה באהו שעל פי המיתוסים השומרים, בכל תקופה ובכל מקום מתוארת כנשואה לאל העומד באותו זמן בראש פנתאון האלים. מקדשים עבור אישתר נבנו מבבל ועד מצרים. בתמונה, פסל מהמאה ה-3 לפנה"ס. שהתגלה בחפירות בתל אל-חלה, ליד שרידי העיר העתיקה בבל. הפסל עשוי בהט, זהב, חרס ואבני אודם, ומוצג כיום במוזיאון הלובר.

בוהו - הקשר אל תשוקה ומיניות

פרד לוקגרד מעלה השערה לדעתו באאו (Baau) אצל פילון נובעת מהמילים באוגריתית "Ba'u" או "Bagu" שפירושן "תשוקה" וייתכן שהמילה האוגריתית קשורה לשורש השמי בע'י שפירושו לרצות או לבקש. ובהתייחס לכך, ג'יימס באר , פרופסור לשפות שמיות ולפרשנות כתבי הקודש, מדגיש כי מהצעתו של לוקגארד לגזור מתוך באהו (ba'u) את המשמעות של 'תשוקה' נובע החיבור של האלה אל 'Pothos' המהות האלוהית של כמיהה מינית, ערגה ותשוקה.

אדמיאל קוסמן, פרופסור ללימודי יהדות באוניברסיטת פוטסדאם מתיחס אל ספרו של הרולד ו. אטרידג, פרופסור למדעי הדתות באוניברסיטת ייל על המיתולוגיה הפיניקית, ומציין כי "מוצגת 'סצנת־בראשית' ובה שני האלמנטים הקדומים, הרוח והכאוס, כשהרוח נושבת על פני הכאוס האפֵל. לאחר מכן בא תיאור של רוח זו כאחוזת תאווה־מינית".

מקור מידע נוסף שיש לנו על התרבות הפיניקית הוא אאודמוס מרודוס , פילוסוף והיסטוריון שחי במאה הרביעית לפנה"ס וגם הוא מדגיש את הקשר בין תשוקה ארוטית לבין סיפור הבריאה הפיניקי. הוא מדווח כי על פי אמונתם, ראשית העולם החלה משלושה אלמנטים: זמן, תשוקה וערפילים. התשוקה והערפילים התמזגו וכך נוצרו היצורים הראשונים.

הפולחן הפיניקי, כמו בפולחן של האלה באהו השומרית כלל את המנהג של הירוס-גמוס (ביוונית: ἱερὸς γάμος) הירוס-קדוש, גמוס - פירושו הן נישואים, והן יחסי מין. המנהג הפיניקי כלל עריכת טקס מיני שנתי גדול של "חגיגת נישואין" ואיחוד בין המלך לבין הכוהנת של האלה הפיניקית אשרה ובנוסף פולחנה כלל טקסי מין במקדשי האלה ובטבע מתחת לעצים שהיו מקודשים לה.

טקסים אלו התפשטו מצור וצידון אל כנען ומדינות נוספות והיו מקובלים גם בישראל וביהודה. הנביאים יצאו באופן נחרץ נגד מעשי פולחן מיניים אלו אשר על פי דבריהם נעשו "על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן"..

המידע מצביע על כך שהתרבות הפיניקית כללה פולחנים של תשוקה מינית ושככל הנראה האלה בוהו הפיניקית, אלת הלילה הראשוני הקדום, היתה מקושרת לכמיהה מינית ותשוקה.

מקור התרבות והאמונה הפיניקית ומקור השם בוהו

ההתיישבות הפיניקית הראשונה לאורך החוף הלבנוני החלה בסביבות האלף השלישי לפנה"ס, החוקרים לא הגיעו למסקנה על איזור מוצאם. יתכן שהמיתולוגיה הפיניקית ומקור שם האלה בוהו הגיעו עם הפיניקים מארץ מוצאם ויתכן שדתם הושפעה מתרבויות קדומות באיזור, כמו למשל התרבות הירמוכית המתוערכת ל 6,000 לפנה"ס, הירמוכים, התגוררו באותה תקופה גם בלבנון. תרבות קדומה עוד יותר התגלתה בצ'טלהויוק בדרום אנטליה, ישוב ששיגשג כ 7000 שנה לפני הספירה. שתי תרבויות שבהם נמצאו צלמיות פולחן נשיות המיוחסות לפולחן האלה-האם.

בתמונה: קבורה כלקוליתית מהעיר גבל (Byblos) בלבנון. ראשיתו של הישוב גבל היא בסביבות 5,000 לפני הספירה. המת קבור בתנוחה עוברית בתוך כלי חרס דמוי רחם, ויחד איתו נקברו כד-מים וצלוחית. גם בצ'טלהויוק התגלתה קבורה בתנוחה עוברית על פי חוקרת התרבויות והארכאולוגית מריה גימבוטאס קבורה בתנוחה עוברית התגלתה גם בקברים פרהיסטורים באירופה ולטענתה קבורה זאת מסמלת את החזרה של המת אל רחם-האלה ואת התהליך של התחדשות ותחיה.

הויכוח: האם האלה הפיניקית קשורה לאלה השומרית

קיים ויכוח בין החוקרים אם יש להתיחס אל האלה באאו (Baau) הפיניקית והאלה באו (Bau) השומרית-בבלית כאל אותה אלה. והאם האלה השומרית קשורה למקור העברי בבראשית.

דוגמא לאלו המתנגדים לכך: דוד טושו טסומורה בלשן, חוקר התנ"ך, דיקן הפקולטה ופרופסור לברית הישנה בסמינר התנ"ך ביפן. אומר בסיפרו "כפי ש א.אבלינג ציין לפני יותר ממאה שנה, אין שום קשר בין המילה העברית bohu לבין האלה השומרית Ba'u " והוא מציין שם כי גם האשורולוג ויליאם פ. אולברייט וגם הרב וחוקר התנך אומברטו קאסוטו המתנגדים לקשר הזה. . באינציקלופדות ובמאמרים שונים יש המציינים את שם האלה הפיניקית באאו כחלק מתוך שמותיה של האלה BaU השומרית. יש המתנגדים וטוענים שאין קשר בין האלה הפיניקית לאלה השומרית-בבלית ויש הרואים בקשר זה אפשרות הגיונית שאינה ודאית.

האלה באהו בתרבויות מסופוטמיות

"באהו – אפשר שהאלה הבולטת ביותר בתקופה הבבלית הקדומה היתה באהו. אחד משליטי לגש מגלם את שם האלה בשמו, וקורא לעצמו אור-באהו. (Ur-Bau ). שליט זה אינו היחיד המעריץ את האלה באהו, כך גם השליטים אורו-קגינה (Uru-kagina) גודאה (Gudea) ועוד." כך מתאר את האלה מוריס יאסטרוב ג'וניור (Morris Jastrow Jr) פרופסור לשפות שמיות באוניברסיטת פנסילבניה בספרו "הדת של בבל ואשור." 1898 בכתביו הוא מגדיר אותה 'אם האלים' 'האם הגדולה אשר ילדה את האנושות'. בהמנונים השומרים נאמר עליה "באהו... שנתנה חיים לאדם, שיצרה את האדם" טענה דרמטית יותר היא הטענה של ההסטוריונית בובולה אידה (Dr. Bobula Ida), חוקרת שפה ממוצא הונגרי, אשר מחקריה תומכים בתיאוריה של של יחסי השפה השומרית-הונגרית. בספרה מ- 1961 היא מתעדרת מיתוסים ומנהגים הקיימים בהונגריה כיום שלגביהם היא מציגה את הקשר לאלה השומרית באהו (BA-Ú) היא מגדירה אותה "היוצרת" .וטוענת שיש סימנים לכך שבתקופות קדומות, כשהמערכות המטריארכיות היו שכיחות יותר באהו היתה "האלוהות הראשית". .

יש גירסאות רבות של תיעתוק שמה של האלה המסופוטמית באהו (BaU) במחקרים שונים היא מופיעה בתעתוק: Bao Bahu לפעמים שמה נכתב Bawa בנוסף היא נקראת גולה (Gula) ובאבה Baba ובהתאמה השליט אור-באהו נקרא גם אור-בבה (Ur-Baba) והשליטה קובהבה (Ku-Baba), מלכת כיש, מכונה גם קו-באהו (Ku-Bau) וכן קוג-באהו (Kug-Bau)

המקור הקדום של האלה באהו השומרית

סמל האלה באהו Ω בדומה לאות אומגה - סמל האם הגדולה

תמונה 1 - פסל המוצג בלובר בפריז, של האלה באהו. פסל מהתקופה הניאו-שומרית (2150-2100 לפנה"ס) מהעיר גירסו. ציור אילוסטרציה עם הדגשה של צורת השיער כמו סמל אומגה - סמל האם הגדולה.

גליל בכתב יתדות הדומה ל"גליל ברטון" המציג את סיפור הבריאה השומרי.

אומגה - סמל האם הגדולה. מופיע ביצוגים ויזואלים במסופטמיה החל מ 3000 לפנה"ס ובאופן נפוץ יותר מן האלף השני לפנה"ס. באספה הכללית החמישים ותשע של המכון הארכיאולוגי של אמריקה ב 1957, הם הגיעו למסקנה ש"...באהו או באבא, או גולה, אלת הלידה, החיים והריפוי. החוקרים קישרו את הסמל שלה לתפקידה, וסימן האומגה הוסבר כזוג רצועות של חיתול לתינוק או חבל הטבור". האשורולוג מרטין סטול אומר שסימן האומגה מיצג רחם של פרה. מחקרים אחרים מדברים על כך שסימן ה'אומגה' מיצג: פות, נרתיק (תעלת הלידה), או שמיצג את מערכת הרביה הנשית אצל בעלי חיים ובני אדם גם יחד.

בהמנונים השומרים קוראים לאלה גולה (באהו) "אמא-רחם" החוקרת בובולה קוראת לה "מאמא הפנתיאון הזקנה, באהו או באבה." ואומרת "סמל הדומה לאות היוונית OMEGA היה הסמל של האלה באבה שהיתה אלת הריפוי והלידה, במקור אלת פרה" והיא מגדירה אותה: האלה שהיא 'רחם העולם', הרחם המימית המעניקה חיים ושפע.

תמונה 1 - תבליט המציג את האלה באהו, על ראשה כתר של ארבע זוגות קרני פרה, האופיני לאלים ואלות שומרים. התסרוקת שלה היא בצורת האות אומגה.

תמונה 2: סמל האם הגדולה. הסמל דומה לאות אומגה. אבן גבול, 1157-1025 לפנה"ס. ציור על פי המקור הנמצא במוזיאון קליפורניה לאמנות עתיקה הסמל נמצא על אבן-גבול מאיזור העיר איסין. על אבן גבול זאת חרוטים גם הסמלים הקבועים המאפיינים את האלה באהו: סהר-הירח והכוכב בעל שמונת הקודקודים, הנחש הענק, וסימלי הריפוי הכלב והעקרב. בהסבר המופיע בדף המוזיאון - כל אחד מהסמלים של האלה באהו מיוחס לאל או אלה אחרים ונאמר שסימן האומגה מיצג את האלה נינהורסאג (Ninhursag, Ninursaĝa) אלת ההרים המכונה אם האלים. אין בהסבר איזכור לכך שהאלה באהו היתה האלה הראשית של איזור איסין ולכך שבאהו מופיעה בכתבים בשם GAL-AMA - האם הגדולה.

תמונה 3: הרי לוריסטן, סמל האם הגדולה - Ω ופרחי רוזטה המסמלים פיריון, בתמונה בהמשך "אלה יולדת, הרי לוריסטן" נראת אותה אלה עם הסמלים של עיזים מקורננות ופרחי רוזטה, הסמלים המאפינים של האלה באהו, ולכן ניתן להניח שגם תחריט הנחושת זה עם סמל האומגה ופרחי הרוזטה מתאר את האלה באהו.

האם-הגדולה ומקור השם של האלה באהו

על פי האשורולוג ארצ'יבלד הנרי סייס (Archibald Henry Sayce) ואחרים, השם של האלה "באהו" איננו מופיע בכתבים השומרים העתיקים ביותר ולכן אפשרי שהשם באהו מקורו במקום מחוץ לשומר.

יש הסוברים שפולחנה של באהו השומרית קשור לפולחן של מה (MAA cults) בתרבויות הקדומות של אנטוליה. בהמנונים מתיחסים אל באהו בשם נין-מה (Ninmaḫ) שפירושו 'הגבירה-הגדולה', 'המאהבת הנעלה', 'המלכה הגדולה'.

השמות של האלה-האם המוזכרים בכתבים השומרים העתיקים הם מאמי (Mami ) אשר באופוס המבול השומרי נאמר עליה: "המיילדת של האלים, מאמי החכמה", "אלת הלידה, יוצרת האנושות". האלה-האם מכונה גם מאמא (Mama), היא מכונה נין-מאג (Ninmag) שפירושו 'גבירת ה-פות' וכן מאמיטום (Mammitum). באופוס גילגמש נאמר עליה "מממיטום, המסדרת גורלות, תיישב את שאלת מותו וחייו של האדם". כל השמות האלו פירושם "אמא". גם אם השם באהו הגיע ממקור מחוץ לשומר, דמותה של האלה באהו נותנת ייצוג לאפיונים המגוונים של האלה-האם.

האלות במיתוס הבריאה השומרי – והאלה באהו

סיפור הבריאה השומרי המפורסם ביותר הינו אנומה אליש, זהו טקסט מאוחר יחסית, שהתגלה בספריית אשורבניפל בנינווה ומתוארך למאה השביעית לפני הספירה. ציורים קדומים המתייחסים למיתוס זה מתוארכים ל 1600-1900 לפנה"ס. המיתוס מספר על האלה תיאמת אלת התהום, הים הקדום, ועל אפסו אל המים הרדודים, האב הקדמון, שערבב את מימיו עם תיאמת אשר "הולידה את כולם" בהמשך מסופר על הגיבור, האל השליט, היוצא להילחם בה, ובמיתוסים אחרים האל העומד בראש פנתיאון האלים נלחם ומנצח את הדרקון או מפלצות-הים.

כמפורט בהמשך, גם האלה באהו נקראת "דרקון" אך בהקשר מושך וחיובי. בניגוד לתיאמת, האם המסוכנת והמפחידה שיש להלחם ולנצח אותה, האלה באהו נקראת במזמורים "אמא באהו", "האישה הטובה" וה"אלה המגוננת" , ובכל פעם, האל העומד בראש פנתיאון האלים הוא האל אשר מתחתן עם באהו.

מקור מקביל למיתוס אנומה אליש הוא התיעוד של ברוסוס, סופר והיסטוריון בבלי הלניסטי שחי במאה ה-3 לפנה"ס. בספריו נאמר: "היו היה זמן בו לא היה דבר, מלבד החושך ותהום המים." ומסופר: "מי שהיה אמור להיות בראש כל אלו (מפלצות התהום) הייתה אישה בשם אומורוקה (Omoroca) [שיבוש של המילה הארמית Amqia 'העמוק', או 'אוקיינוס'] ... האל... חתך את האישה לשניים מתוך מחצית אחת שלה הוא יצר את האדמה ומתוך החצי השני הוא יצר את השמיים". בסיפור האל "פיצל את החושך" "וצימצם את היקום ויצר סדר"

הישות הקדומה עמקיא מפורשת כ: "המצולה העמוקה", "העמוק", "מעמקים" "האוקיינוס" ומוסבר שפירוש המילה הוא גם "הירח". בשומר המים וה"מצולה העמוקה" היו ישויות מקודשות..

האלה באהו, כמתואר בהמשך, היא האלה של המים היושבת בתוך האבזו – המעמקים. כמו עמקיא הקשורה לחושך, באהו היא האלה של הלילה, וסהר הירח הוא הסמל הקבוע שלה.

תיעוד קדום יותר לסיפור הבריאה התגלה בעיר ניפור ומופיע ב'גליל ברטון' המתוארך ל 2,500 או 2300 לפנה"ס ובו מסופר על האל אנכי, האל הבורא בנה של האלה נאמו (Nammu) אשר ילדה את השמים והארץ ואת האלים.. אין בסיפור זה אב. כלומר האמונה השומרית העתיקה היתה בים הקדום, האם הראשונית, שמרחמה נולדו האלים. יתכן שמיצג אמונות של התקופה הפרה-היסטורית לפני שמושג האבהות הובן. ומסופר על בת זוגו של אנכי, האלה נינחורסג, המוצגת בתור הבת אשר נוצרה בתוך רחמה של האלה נאמו. הסבר לשם נינחורסג מופיע במיתוס אחר, מסוף האלף השלישי לפנה"ס, מתואר שהשם 'נין-חורסג', 'גבירת-ההרים' ניתן לה על ידי בנה כשם של כבוד. ושמה הקדום היה נין-מה (Ninmaḫ ) שהוא אחד משמותיה של האלה באהו.

הן הטקסטים הכתובים והן הממצאים הויזואליים המתארים את האלה באהו, מצביעים על כך שהיא משמרת את התפקידים והדימויים שיוחסו לאלה-האם.

באהו האם הגדולה, אלת השמים, אלת החיים והמוות

באהו האם הגדולה מופיעה כאלת המים והשמיים, אלת המיניות והתשוקה, הגבירה של החיים והמוות, אלת הריפוי, שליטת עולם המתים, האלה הפרה המזינה והמגוננת, מאהבת, אם וגבירה אלוהית. ביצוגים ויזואלים היא שומרת על האיפיונים של אלת-הרחם, גבירת-הפות, אלת הלילה. בכתבים שומרים מתועד כוכב "באהו -האם היוצרת". באהו זוכה לתארים: "המביאה את השפע" "הגבירה המשיבה חיים". "הרופאה הגדולה" היא מוצגת הן כ"גבירה של השמיים" והן בתור הבת של אנו (Anu), אל השמים. . כלומר בתרבות השומרית הפטריאכלית האלה-האם מוצגת כ"בת של" ו"אישתו של". משבחים אותה על היותה "היוצרת חיים למען המלך" שכן מדי שנה בפסטיבל המוקדש לאלה באהו התבצע האיחוד הקדוש בין הכוהנת של באהו לבין המלך, איחוד המבטיח את החיים והשפע של האדמה.

החוקרת בובולה בסיפרה מ- 1961 אומרת על האלה באהו (BA-Ú):

"היא היתה גם באבה (BABA) נותנת החיים, המיילדת... GAL-AMA - האם הגדולה, או NIN-AN-NA המלכה הגבירה של השמיים." .

שליטת העיר כיש המלכה קובהבה (Ku-Baba), ששמה גם: קו-באהו (Ku-Bau) וכן קוג-באהו (Kug-Bau) החלה דרכה כמוזגת, ובהמשך התיחסו אליה כאל אלה. השליטה היחידה ברשימת השליטים הבבליים. על כתרה מופיע סמל הרוזטה האופיני לאלה באהו.

מזמור לאלה באהו

10. 0 my lady, my goddess Bahu, may thy heart be still! 11. 0 concubine and mother, Bahu, may thy heart be still! 12. 0 Bahu, propitious white image, may thy heart be still! 13. 0 namer of the evil name, lady of heaven, may thy heart be still! 14. amentation of the heart to the divine lady of life and death; lamentation of the heart to the male (divinity) who has created the white image.

10. הו, גבירה שלי, האלה שלי באהו, יהי רצון וללבך ישקוט! 11. הו, מאהבת ואם, באהו, יהי רצון וללבך ישקוט! 12. הו, באהו, רחומה, בבואה לבנה יהי רצון וללבך ישקוט! 13. הו הנמר של השם-הרע, הגבירה של השמיים, יהי רצון וללבך ישקוט! 14. קינת הלב לגבירה האלוהית של חיים ומוות; קינת הלב לגבר (האל) שיצר את הבבואה הלבנה.

"הנמר של השם-הרע" - המילה האכדית "נמר" שמופיעה בשורה 13 קשורה לסמלי המלכות כפי שאפשר לראות בהמנון לאל הירח סין: "נמר המלכות, מעניק השרביט". ויתכן שיש קשר לכך שגם האלה באהו מופיעה יושבת על כס מלכות מעותר ראשי אריות. השם-הרע (The evil name) מתיחס ככל הנראה אל "אודוג הל" (Udug Hul) מלך השדים, גורם המחלות והמגיפות. "הו הנמר של השם-הרע" מדבר כנראה על באהו אלת הריפוי המולכת ומשתלטת על מלך השדים הגורם למחלות מגפות.

מזמור לאלה המגוננת רבת החסד באהו

SEGMENT A ============= Let us ...... praise (?) you, the Beneficent Protective Goddess of Bau. ….She does not ....... She does not go to the rich ... SEGMENT B ============= I shall praise the good woman, the Utu of the Land, my goddess. Mother Bau's august minister, who creates life for the king! Holy messenger who brings the tablet of life down from the interior of heaven, who sets rain on its way (?) from heaven, and brings forth abundance! Expeditious an honour to Bau and an ornament of the holy shrine, Protective Goddess of those who pray to Bau, ...... -- because you love mankind and rejoice at its gifts, let us forever praise (?) you, the Beneficent Protective Goddess of Bau.

מקטע ראשון ========= הבה ניתן ... שבחים (?) לך, לאלה המגוננת רבת החסד באהו. ... היא לא ....... היא לא הולכת אל העשירים ... מקטע שני ========= אני אשבח את האישה הטובה, את ה-אותו (Utu, אל השמש) של האדמה, האלה שלי. אמא באהו ההוד של הגבירה, היוצרת חיים למען המלך! שליחה מקודשת המביאה את לוחות-החיים מטה, מתוך תוככי השמים, אשר קובעת גשם בדרכו (?) מן השמים, ומביאה קדימה שפע! במהירות כבוד אל באהו, פאר למקדש הקדוש, האלה המגנה על אלו המתפללים אל באהו, ...... - כי את אוהבת את האנושות ועולצת על מתנותיה. הבה נשבח לנצח (?) אותך, אלה המגוננת רבת החסד באהו.

האלה באהו מכונה "אמא באהו" וגבירה שליטה, היא מביאה את לוחות החיים בתפקידה כאלה של עולם המתים, היא האלה של המים אשר גם מזרימה גשם מהשמים, היא מעניקה את השפע, היא האלה המגוננת האוהבת את האנושות.

נראה שהאלה מתאימה להגדרה שטבעה האשורולוגית ג'ואן ג' ווסטנהול (Joan G. Westenholz) וניתן לומר שבאהו היא "אלה רבת פנים". .

ערים בהן התקיים פולחנה של האלה באהו

קובץ:Babylonian Cylinder Seal The Garden of Im- mortality.jpg

הגן של בני האל-מוות. חותם בבלי, הסמלים של האלה באהו: העץ המקודש, הברווזים וסהר-הירח. 1750-1550 לפנה"ס. מוזיאון האג, הולנד. על פי ג'וזף קמפבל בחותם זה מופיעה ככל הנראה האלה גולה-באהו, האלה של עולם המתים, ולדעתו היא מופיעה כאן פעמים משני הצדדים של העץ המקודש הנמצא במרכז.

האלה מצויה במסורות מאזור מסופוטומיה בגרסאות שונות. והייתה מוכרת בכמה שמות. בשמה באהו (Bau) הייתה מוכרת כאלת העיר אורוקוג (Urukug), סמוך אל לגש. בעיר איסין (Isin) נודעה בשם "נין-איסינה, גבירת איסין" (ניניסינה, נינינסינה, Ninisina ,Nininsina, Nin-Isina). בניפור הייתה ידועה כ"ניניברו, מלכת ניפור" (Ninnibru). סגדו לה כ באהו-גולה (Bau-Gula) בעיר שירגולה (Shirgulla) ובעיר ארידו (Eridu) הוקדשו לה מקדשים רבים.

האשורולוגית הפינית סאנה סוורד מציינת שבמקדש באהו בעיר גירסו נמצאו 1600 לוחות כתובים, הוכחה לפעילות הכלכלית האינטנסיבית שהתנהלה במקדש, הקשורה לפעילות חקלאית, דייג, יצור בדים, עבודות עץ ומתכת, ייצור דברי עור, ניהול וסחר חוץ.

באהו אלה של תשוקה, מיניות ואינטימיות

אלה עירומה עם כנפים, על ראשה כתר קרני הפרה. פעמים רבות מזהים יצירה זאת כמתארת את אישתר או איננה. האלה חרוטה על כד וסביבה דגים, צבי-מים וברווזים. יתכן שזאת האלה באהו שקשורה למים, צב-המים נחשב לחיה המזוהה עם אֵאַה בן זוגה, ואשר ברווזים מופיעים כסמלים קבועים שלה.

הפסטיבל של האלה באהו

בארכיון העשיר שהתגלה בעיר לגש מתואר הפסטיבל של האלה באהו שהיה החג שפתח את השנה. ביום זה נחגג הטקס של "הנישואין המקודשים". הירוס-גמוס, זהו טקס מיני-דתי שהיה מקובל בתרבויות שומר, אכד ובבל ובערים שונות הוא הוקדש לאלות שונות.

האשורולוגית האוסטרית גוונדולין ליק (Gwendolyn Leick), כותבת ב 2003 בספרה "סקס וארוטיקה בספרות המסופוטמית" שפסטיבל באהו כלל תהלוכות מרהיבות, תלבושות ססגוניות, תופים הולמים, קטורת, אוכל ובירה, כמו גם דקלום חגיגי של שירי הטקס. בעקבות זאת בוצע פולחן האהבה והאיחוד המיני על 'המיטה המקודשת' שהוכנה עם שמנים ארומטיים ועשבי-מרפא ריחניים. בכתובות של השליט גאודה נאמר כי באהו והאל נין-גירסו אהובה 'התענגו בנועם יחד' על מיטתם הטהורה, הזרועה צמחים טהורים. ליק מצטטת את האשורולוג אדם פלקנשטיין (Adam Falkenstein) אשר הצביע על כך שהפסטיבל של באהו התרחש באותו זמן של עליית מפלס מי החידקל, המביא שיגשוג והצלחה חקלאית. המטרה והמשמעות של טקס הפולחן-המיני היו הבאת שפע לארץ כולה. במקומות שונים בעולם העתיק הטקס המיני המקודש בוצע על ידי המלך והכוהנת של האלה. בפסטיבל של האלה באהו בעיר גירסו, אישתו של המלך היא שכיהנה בתפקיד הכוהנת הגדולה של באהו והמלך והמלכה הם שקיימו את הטקס.

מיניות ואינטימיות

בספרן של ג'ואן גודניק ווסטנהולץ וג'וליה מ. אשר-גריב הן מנתחות את היחסים בן המינים במסופוטמיה על פי טקסטים ותמונות. בלינק בהערת השוליים ניתן לראות תמונת תבליט של האלה באהו עם בן זוגה, האל נין-גירסו שניהם בכתר ובגדי מלכות, והיא יושבת בחיקו, באינטימיות. האלה באהו מופיעה כבת זוג אהובה ואוהבת.

מזמור לבאהו עבור סו-סואן (מלך שומר ואכד)

My ……, the barmaid's beer is sweet. Like her beer her genitals are sweet, her beer is sweet. Like her mouth her genitals are sweet, her beer is sweet. Her diluted beer, her beer is sweet -- my Šu-Suen, who pleased me, who pleased me, who delighted me, my Šu-Suen who pleased me, my Šu-Suen, beloved of Enlil, my king, the god of his Land! It is a balbale of Bau.

שלי..., הבירה של המוזגת מתוקה. כמו הבירה, הפות שלה מתוק. הבירה שלה מתוקה. כמו פיה הפות שלה מתוק. הבירה שלה מתוקה. הבירה המימית שלה, הבירה שלה מתוקה -- סו-סואן שלי, שמענג אותי, שמענג אותי, שמהנה אותי, סו-סואן שלי, המענג אותי, סו-סואן שלי, יקירו של אנליל, המלך שלי, האל של הארץ שלו! זהו המזמור לבאהו.

מזמור זה המוקדש לאלה באהו, עבור המלך סו-סואן מלך שומר ואכד שישב בעיר אור ומלך בשנים 1964-1972 לפנה"ס. ראשית מדבר הגבר המתאר את מתיקות אבריה של אהובתו ומשווה אותם לבירה מתוקה. ואז מדברת האישה על המלך האוהב ומענג אותה. הכותרת וסיומת השיר מקדישים את השיר לאלה באהו ומעניקים למעשה האהבה את המסגרת המקודשת. חוקרים שונים סוברים כי השיר הוא חלק מטקסי "הנישואין המקודשים"

בתמונה מימין: טקס הנישואין המקודשים - אסימון לפיס לזולי, חפץ אמנות או פולחן מתרבות גירופט (Jiroft civilization), עילם, תרבות מסופוטמית קדומה שהתקיימה בשנים 3100 – 2200 לפנה"ס. מופיע סמל סהר-הירח שהינו סמל קבוע של האלה באהו, ומופיע סמל הפריון העתיק של הרוזטה של שמונה העלים. סמל הרוזטה מופיע בהדגשה גם על הכתר של הנסיכה של העיר אור. ובתבליטים בעיר נמרוד . כנזכר מעלה, בעיר גירסו ה'נישואין המקודשים' נערכו בין המלכה, שכיהנה בתפקיד הכוהנת הגדולה של האלה, לבין המלך, כמיצג של האל. האסימון הזה נותן מקום להנחה שכבר בתרבות העילמית הקדומה קיימו את הפולחן, ושהאסימון מציג את המלך עם מלכתו, כוהנת-האלה. יתכן שהרוזטה של שמונה העלים קשורה אל הכוכב של שמונה הקודקודים וששני הסמלים קשורים לפריון, לנשיות המקודשת, ויתכן שהם קשורים גם לטקס המיני שמטרתו הבאת שפע לאדם ולאדמה.

בני הזוג של האלה באהו

במזרח הקדום פעמים רבות מלך של שושלת חדשה אשר רצה לתת ביסוס לשילטונו, שכב או התחתן עם המלכה של המלך שקדם לו. בתרבות המסופוטמית, בטקס המיני המקודש, האלה היא הבוחרת מי ראוי למלוך. במזמורים מודגש כי האל או המלך השוכבים איתה, חייבים להוכיח שהם יכולים לענג מינית את האלה כדי לקבל אישור לסמכותם. מתן לגיטמציה למלך הביא לכך שבתקופות שונות ובמקומות שונים, האלה באהו הוגדרה כל פעם מחדש כאשתו של האל השליט העומד בראש פנתאון האלים. היא נחשבה לאישה של:

האל אאה, האל המשגיח, מלך התהום על פי אנציקלופדיה בריטניקה במיתוס השומרי באהו היא אשתו של האל אאה (Ea) ונאמר שם "אאה, "אלוהי החיים והידע". "מלך התהום", "מלך הנהרות והגן", בעלה של באהו, שרוחו מתפשטת על היקום." במקורות מסופטמים אחרים באהו מופיעה כאמא של האל אאה דמותו, מאופיינת לרוב עם דגים וברווזים וגם האלה באהו מוצגת פעמים רבות עם ברווזים וצפורי מים. במיזמורים לאלות ממשיך הקשר למקור המים הקדום. למשל במזמור לנינסינה נאמר שנינסינה היא האם באהו (Bau) אשר כוחותיה האלוהים הם אדירים אשר יושבת בתוך האבזו (abzu) מקור המים הראשוני הקדום.

האל אינליל בניפור בן הזוג של באהו היה האל אינליל (Enlil) אל מסופוטמי קדום הקשור לרוח, אוויר, אדמה וסערות. היה האל הראשי, ראש פנתיאון האלים השומרי.

האל ניניב, אל השמש מקורות שונים מתיחסים אל באהו כאל אשתו של האל ניניב (NINIB), שהיה גם אל הריפוי וגם אל המלחמה. פולחן ניניב שייך לתקופה העתיקה ביותר של ההיסטוריה המסופוטמית.

האל נין-גירסו באהו מופיעה כאשתו של נין-גירסו (Nin-girsu) אדון העיר גירסו. המכונה גם נינורטה (Ninurta) אל מסופוטמי קדום הקשור לחקלאות, ריפוי, ציד, וחוק. בהמשך כשמסופוטמיה הפכה ליותר מיליטנטית הוא הפך לאל המלחמה, אם כי שמר על תכונות חקלאיות קודמות רבות. שם נוסף של אל זה הוא פבילסאג (Pabilsag) האל הראשי של ממלכת איסין.

האל בל - מרדוך בחלק מהמיתוסים באהו נחשבה לאשתו של מרדוך המכונה גם בֵּל (=אדון באכדית, המקבילה האכדית של "בעל"=אדון), ראש הפנתיאון המסופוטמי, והאל התומך של העיר בבל.

באהו - איננה - אישתר - עשתורת

• 
  תמונה 1 -פסל ממקדש איננה.
• 
  תמונה 2 - האלה אישתר.

האלה איננה שנקראה בהמשך אישתר היא האלת האהבה והמיניות השומרית-בבלית. על פי קמפבל, מיתוסים קדומים מתיחסים אל באהו ודומוזי, האלה האם באהו ואהובה האל דומוזי הבן-הבעל. בהמשך בת זוגו של דומוזי היא האלה איננה. איננה גם מופיעה עם הסמלים שבשלב קדום יותר היו אופיינים לאלה באהו, וכן עם מנהגי פולחן דומים של הטקס המיני של "הנישואין המקודשים". בוהו מכונה "בת-השמים" וכך נקראות גם איננה, אישתר ובמשך גם אפרודיטה וונוס. האשורולוג אדם פלקנשטיין (Adam Falkenstein) מציין שיש דמיון בין האלות באהו ואיננה והקשר שלהן עם בני זוגן ומציע שיתכן שהאלה באהו היא האלה המקורית שעליה נוצר הסיפור. האשרולוג סטיבן הרברט לנגדון מביא המנונים בהם באהו ואיננה, נאנה (Nana) הן דמות אחת.

החוקרת בובולה בסיפרה מ- 1961 אומרת על האלה באהו (BA-Ú) שאחד משמותיה היה NIN-AN-NA המלכה הגבירה של השמיים" ויתכן שמכאן השם "איננה".

תמונה 1 - פסל ממקדש איננה בעיר אורוק . סוף המאה ה-15 לפני הספירה. נמצא במוזיאון פרגמון ברלין. ככל הנראה דמות של כוהנת לאיננה, על ראשה כתר קרני הפרה הבודד ובידיה כלי המים-המקודשים הסמל המאפיין של האלה באהו.

תמונה 2 - האלה אישתר - פסל מהעיר פלימרה (Palmyra ) בסוריה. המאה ה-3 לספירה מוזיאון דמשק. האלה מוצגת עם כלב, סמל הריפוי שהינו אחד מהמאפיינים הקבועים של האלה באהו.

"הכובב בעל שמונה הקודקודים" - סמל זה היה אחד מהסמלים הקבועים של האלה באהו, בהמשך הוא הפך לסימלה של האלה איננה והוא מכונה פעמים רבות "הכוכב של איננה" (Star of Inanna) או "הכוכב של אישתר" (Star of Ishtar) ובתקופות מאוחרות, יותר הוא מכונה "הכוכב של ונוס" (Star of Venus).

האלה עשתורת - על פי בובולה: "עשתורת (Astarte) היא אלילה מאוחרת יחסית. קדמו לה אישתר, איננה, וכמובן מאמא הפנתיאון הזקנה, באהו או באבה."

האלות איננה, אישתר ועשתורת - קיבלו חלק מהאיפיונים של האלה באהו: כמוה הן אלות של תשוקה מינית, ושתי הראשונות הן אלות שכמו באהו מסייעות בלידה וקשורות למים ולטקס של כלי המים-המקודשים. כמו כן על איננה מסופר שיש לה כוחות ריפוי. לא קימים אצלן האפיונים הנוספים של האלה באהו: 'האם הגדולה' והאלה של עולם המתים.

באהו - הדרקון הקדמון, הנחש הקדמון והעץ המקודש

הדרקון הקדמון מופיע ביצוגים ויזואלים באמנות המסופטמית כמו גם בסיפורי מיתוס (לרוב בהקשר בו הגיבור הורג את הדרקון). המיתוס בו מסופר ש""אמא באהו... היא אכן ... דרקון" הינו בהקשר של באהו הן כאלת המוות והן כאלת התשוקה. גם ביצוגים ויזואלים, האלה באהו מופיעה על כס מלכות מעוטר כוכבים כשלרגליה דרקון.

הנחש הקדמון והעץ המקודש הם מוטיבים נפוצים במסופטמיה. בגליל החותם שמשמאל, על פי קמפבל, מופיעה ככל הנראה האלה גולה-באהו, האלה של עולם המתים, עם בן זוגה. במרכז מופיע העץ-המקודש ומשני הצדדים סמל הנחש. פעמים רבות באמנות מסופוטמית הנחש מופיע כאשר זנבו מטה וראשו בשמים. אולי מיצג את הקשר שבין עולם המתים לבין העולם העליון. שני הסמלים האלו: העץ המקודש והנחש הענק הקדמון הם סמלים קבועים המאפיינים את האלה באהו. נחשים היו מקודשים בתרבויות פרהיסטוריות של איראן, וסגדו להם יחד עם אלות הפריון, הם מסמלים כנראה את התחדשות החיים ואלמוות. בנוסף הם מקושרים לתשוקה מינית. בתנ"ך הנחש בגן עדן מפתה את חוה עם ההבטחה של ידע אסור.

ישנו מיתוס על עץ המופיע בתרבויות שונות "עץ העולם" (World tree) עץ היוצא מתוך העולם התחתון ומגיע אל השמיים. עץ העולם הוא מוטיב שכיח באמנות הויזואלית העתיקה של איראן.. אם זאת, השם "עץ העולם" או "עץ החיים" אינם מופיעים בטקסטים המסופוטמים.

במיתוס המסופוטמי מוזכרת הישות נינגשיזידה (Ningishzida) אלוהות הצומחת מתוך עולם המתים. ת'ורקיד ג'ייקובסון (Thorkild Jacobsen) תרגם את השם "הלורד של העץ הטוב" בחלק מהטקסטים נינגשיזידה מופיעה כישות נקבית שאת שמה אפשר לתרגם "הגבירה של העץ הטוב", שכן התחילית "נין" מתייחסת פעמים רבות לאלוהות נשית. . במיתוס השומרי מסופר על איננה, שבהיותה נערה צעירה ביקשה מאחיה עזרה להגיע אל העולם התחתון, עולם המתים, כדי שתטעם פרי של עץ הצומח שם, אשר יגלה לה את כל סודות המין. היא אכן טועמת מפרי העץ ומגלה את סודות המיניות.

באמנות הויזואלית האלה באהו מופיעה עם העץ המקודש, על פי המקורות האלו באהו היא לא רק אלת התשוקה והפריון, היא גם מקור הידע הנשי המיני, האלה של החניכה המינית. ביטוי לכך אפשר למצוא במזמור של איננה ודומוזי. איננה הצעירה, ששדיה הנצו ושיער ערוותה החל לצמוח, פונה אל האלה באהו בשירתה: ”ריקדו, ריקדו! או, באהו, הבה נשמח מאוד על ה-פות שלי. ריקדו, ריקדו! אחר כך זה יענג אותו, זה יענג אותו!”

באהו אלת הריפוי

ממצא מהעיר שושן. האלה גולה, "הרופאה הגדולה", אלו שמותיה של האלה באהו. מוצגת עם כתר קרני הפרה האופיני לאלים. והיא מופיעה עם הסמלים הקבועים המאפינים אותה: הכלב, העקרב, סהר-הירח והכוכב בעל שמונה הקודקודים.

• 
  אבן גבול (Kudurru) נלקחה מבבל לשושן כשלל מלחמה. 1179 -1159 לפנה"ס. אלת הריפוי עם סמלי הכלב, העקרב, ציפור-מים, שרביט השילטון ומתחת - הנחש הקדמון. נמצא במוזיאון הלובר.
• 
  פסל של האלה באהו-גולה אלת הרפואה. מוזיאון הרפואה הבריטי לונדון. (Historical Medical Museum London) היא מוצגת עם כתר קרני הפרה האופיני לאלים מסופוטמיים ולצידה הכלב המסמל את כוחות הריפוי.

באהו אלת הריפוי אשתו של האל נינורטה (Ninurta) הידוע גם בשם נין-גירסו (Ninĝirsu) האל השליט של העיר גירסו.

היא מופיעה גם בשם גולה (Gula) פירוש המילה "גולה" הוא - "גדולה, אדירה". וכן בשמות: נינטינוגה (Nintinugga), בֶּלֶט (Bēlet) באלאטי (Balāti), כלומר 'הגבירה של הבריאות', אזוגאלאטו (Azugallatu) 'הרופאה הגדולה', נין-קראק (Nin-Karrak, Ninkarrak), נין-איזן (Nin-Ezen), גה-טום-דוג (Ga-tum-dug, Gatumdug), ו-נם-דין-דוג (Nimdindug ,Nm-din-dug) שפירושו: הגבירה המשיבה לחיים וכן קוראים לה מאם (Meme). בכל השמות שבהם היא נקראת היא ממשיכה לשמור על המאפינים המזהים שלה. .

מתיחסים אליה בתארים: "המרפאה גדולה של הארץ" ו"המרפאה הגדולה של שחורי הראש", (כך השומרים כינו את עצמם) "מגדלת העשבים" (עשבי המרפא) "הגבירה שההופכת את השבור לשלם מחדש" "היוצרת חיים בארץ" "האם של כל האנשים" "המיילדת", "הנביאה", "האמא של הארץ". היא האלה של הצמחייה, הפריון המעניקה את כוחות ההחלמה..

בהמנונים לאלה מסופר שלאחר תקופת המבול, היא עזרה "להפיח חיים" ולשקם את האנושות.

בתרבויות שונות יש חיות קבועות המהוות סמל לרפואה לדוגמה: נחש, עקרב. בחלקים שונים של מסופטמיה החיה שהתקשרה לריפוי היא הכלב.

בעיר איסין, שהיתה מרכז פולחני גדול של האלה באהו-גולה, נין-איסינה "גבירת-איסין". היא מופיעה כשכלב גדול יושב לצידה. ארכאולוגים מצאו הרבה פסלוני כלבים בבתים בעיר איסין, ככל הנראה כקמע לריפוי ובריאות.

בהימנונים לאלה ולחשי ריפוי שנמצאו בעיר איסין הכלבים של האלה גולה הם שתוקפים את השדים הגורמים למחלה.

ההסטוריונית והחוקרת בובולה מציינת ש"האלה האם באנטוליה כמו האלה באהו מופיעה עם אותן חיות - הזאב, הכלב, העז המקורננת וציפורים שונות."

באהו - האלה של הלילה

בגלילי חותם, האלה באהו מופיעה פעמים רבות עם כוכבים, ובמיוחד עם כיסא מלכות שסביבו כוכבים.

ככל הניראה, קשור להתיחסות אליה כ"האלה של הלילה" או "המלכה של הלילה" או אולי שהלילה היה זמן מקודש ונערכו בו טקסים עבורה.

בגליל החותם מימין, הכוכבים הם כוכב שמונה הקודקודים שהינו הסמל המאפין של האלה באהו ומופיע סהר-הירח המאפיין אותה, ובנוסף מופיע הכלב המסמל את היותה אלת הריפוי, בידיה היא מחזיקה טבעת, אולי יצוג של סמל השלטון 'המטה-והטבעת' ובידה השנייה, חרמש מונף, יתכן שמסמל איזמל מנתחים, בו השתמשו בניתוחים במסופוטמיה.

במזמורים מתיחסים אל גולה (באהו) בשם 'אהובת הכוכבים' .

נראה שבתרבות השומרית האמינו שהלילה הוא זמן של ריפוי, ובהנחיות רפואיות בכתבים שומרים נאמר 'יש לתת (לתרופה) לשהות בלילה עם הכוכבים'

הנחיה דומה מופיעה בכתבי המקדש החיתי של האלה של הלילה. על פי מחקרו של הלוו מתואר בהם טקס בו לוקחים מים ומניחים אותם על הגג מתחת לירח ולכוכבים כחלק מטקס הנועד לטיהור.

באהו אלת המים, החיים והשפע

מזמור לאלה המגוננת רבת החסד באהו

The Beneficent Protective Goddess of Bau… who from the dwelling place of the abzu's, abundance speaks in a noble voice... …mother Bau, with silver lips, ... with clear and good water…

האלה המגוננת רבת החסד באהו... היא אשר מתוך מקום מגוריה ב- אבזו*, השפע מדבר בקול אצילי... ...אמא באהו, ...עם שפתיים כסופות, ...עם מים צלולים וטובים...

*האבזו -מקור המים הראשוני הקדום

2. האלה באהו - המזרימה את המים. המלך גאודה בנה מקדשים לאל נין-גירסו ולאלה באהו. התבליט ממקדש נין-גירסו, האלה באהו במרכז. מצד אחד שלה בעלה האהוב האל נין-גירסו ומאחוריו המלך גאודה, הנושאים עיניים אליה. מצידה השני הוזיר שלה ("The vizier of BaU"). הכתר של האל והאלה הוא כתר קרני הפרה רב הקרנים, על ראש הוזיר כתר קרני הפרה הבודד. על יחס הכבוד אל האלה באהו אפשר ללמוד גם משליט לגש המלך אור-באהו (Ur-Bau), פירוש השם שבחר לעצמו הוא "האיש של באהו" או "המשרת של באהו". ווסטנהולץ ואשר-גריב מדברות בספרן על מעמדה הגבוה של האלה באהו אשר מתייחסים אליה בתארים "המלכה המחליטה על הגורל של העיר גירסו" ו"הגבירה, השופטת של העיר שלה".

1.אגן מים מקודש 1775-62 BC

3. אלה. מארי. 1775-62 לפנה"ס

• 
  תמונה 4

במזמורים לבאהו היא מופיעה כ-אלה של המים. תגלית: במרץ 2018 יצא מחקר של ולדימיר אמליאנוב, אשורולוג מאניברסיטת סנט פטרסבורג, שהכריז ש"בפעם הראשונה, ככל הידוע לנו, התגלה מקדש שבו היה אדם שתפקידו במקדש הוא 'אחראי המים-המקודשים'." במסמכי המקדש של האלה באהו בעיר לגש תואר כלי המים, החפץ הפולחני המקודש, שצורתו צורת עיגול כדורי מושלם ויש לו צוואר מאורך ושפתי כלי מודגשות. הכלי גם הוא נקרא "המים-המקודשים" ונחשף התיעוד הטקסטואלי של ריטואל הנפת הכלי, התואם ליצוגים הויזואלים. . בתבליטים ופסלים, כלי המים המקודשים מוחזק בידיה של האלה באהו והיא מצמידה אותו אל המקור המקודש של המיניות והרחם.

תמונה 1. אגן מים מקודש ממקדש נין-גריסו. הכוהנות עם כתר קרני פרה הבודד מניפות את הכלי המקודש שזרם מים פורץ וזורם ממנו. בנוסף יש זרמי מים מ-שמים שגם הם מגיעים מכלים בעלי צורה זהה המוחזקים על ידי דמוית משמים. זרמי המים ממלאים את המים שמתחת, יתכן שההזרם המצוייר בבסיס האגן הינו נהר.

תמונה 2. האלה באהו - המזרימה את המים האלה מופיעה במרכז. היא מחזיקה בחיקה את כלי המים-המקודשים הצמוד אל הרחם ואיבר המין של האלה. המים יוצאים מהכלי המקודש. התבליט מעביר את אותו המסר המופיע במזמורים לאלה באהו - ברכה ונתינה של מים ושפע.

תמונה 3. אלה - פסל מהעיר מארי במערב מסופוטמיה. לרוב פסל זה מזוהה עם האלה אישתר. חוקרים מצביעים על הזהות הרבה בין אישתר לבין איננה שהיתה לפניה, ויש חוקרים המצינים את הדימיון בין איננה ובאהו ואמרים כי כנראה באהו היא הקדומה יותר. האלה מחזיקה בדיוק את אותו כלי מקודש, ובדיוק באותה תנוחה. בפסל הותקן מנגנון מיוחד שהזרים מים מתוך שפתי הכלי המקודש. נראה שגם כאן המשמעות היא ברכה ונתינה של מים ושפע.

ההיסטוריון וחוקר הפולקלור רפאל פתאי מתעד בספרו "אדם ומקדש": ”על גבי גליל חותם של גאודה המתאר את הנישואין המקודשים בין נין-גירסו לבאהו, נרשם כי לאחר שהפולחן הגיע להגשמתו, פרץ זרם מים מהאגן שבסמוך למקום משכב האלים, והביא שפע כמו הפרת והחידקל. ”. הממצאים הטקסטואלים והויזואלים מצביעים על כך שבתרבות המסופוטמית האמינו שעונג מיני מקודש של "הנישואין המקודשים" משפיע על הגשם והנהרות ועל ההפריון, השפע והשגשוג של האדמה.

הסימליות של כלי 'המים-המקודשים'

'כלי המים הזורמים' מוגדר פעמים רבות אטריביוט, סמל מאפיין, של האל אנכי, המקושר אל אאה. (Attribute: flowing vase) זאת תופעה נפוצה: אלים ואלות מופיעים עם סמלים מאפיינים של אלים אחרים, ולכן מקובל ליחס את הסמל המאפיין לישות המופיעה עם הן עם התיחסות ויזואלית והן עם התיחסות טקסטואלית. בעקבות המחקר של אמליאנוב, 2018, עם התיעוד בכתב להיותו של כלי 'המים המקודשים' חלק מתוך פולחנה של האלה באהו, נראה שיש להתיחס אליו אל סמל מיצג של באהו.

תמונה 4: כלי 'המים המקודשים' המוחזק בידיהן של כוהנות באהו, פרט מתוך אגן מים מקודש ממקדש נין-גריסו.

תמונה 5: סמל ה'אם-הגדולה' הנראה כמו האות אומגה, אבן דרך מונומנטאלית, 1099–1082 לפנה"ס.

ניתן לראות בכלי 'המים המקודשים' יצוג תלת מימדי של סמל האם-הגדולה האומגה Ω.

בסמל האומגה הפתח הוא למטה, כמו פתח הלידה של אישה עומדת וכורעת ללדת, ואילו הפתח של כלי 'המים המקודשים' הוא כלפי מעלה ומתוך שפתי הכלי יוצא הזרם של המים והשפע.

הן סמל האומגה והן כלי 'המים המקודשים' נותנים ככל הנראה יצוג ויזואלי לאלה באהו 'רחם העולם' המעניקה חיים ושפע.

תמונה 6: תחריט ארד, הרי לוריסטן (Luristan) מערב אירן. המאה ה -11 עד ה -10 לספירה.

כלי 'המים המקודשים' של האלה באהו ו'העץ המקודש' מאחוריה או צומח ממנה.

בציור האלה מצויירת בצורה של האות אומגה, האלה עצמה היא כלי המים המקודשים, מזרועותיה זורמים המים, והציור מבטא את היותה של האלה מקור של שפע ושמחה.

באהו אשר קרניה מושלמות

מזמור לאלה באהו

Lady whose horns are perfect …. , Bau, nobody can learn what you are; child of An, with …… An .grandiloquent one

הגבירה שקרניה מושלמות ... , באהו, איש לא יוכל ללמוד מה את הינך; הילדה של האל אן (An), עם.... אן. האחת המפוארה.

• 
  תמונה 1
• 
  תמונה 2

• 
  תמונה 4

• 
  העץ המקודש והעיזים המקורננות. מרליק (Marlik) צפון אירן, זהב. המוזיאון הלאומי איראן.
• 
  אילים והעץ המקודש. כלח-נמרוד. מוזיאון קליבלנד לאמנות.
• 
  "איל בסבך". אור. 2400-2600 לפנה"ס. המוזיאון הבריטי.

בהמנון קוראים לאלה באהו "הגבירה אשר קרניה מושלמות" התיחסות זאת נמצאת גם ביצוגים הויזואילים שבהם האלה מופיעה.

היא מקושרת אל שני סוגים של חיות בעלות קרנים: העז המקורננת ופרת הבר הפראית.

העז המקורננת

העז המקורננת הינה סמל אופייני של האלה באהו. בתרבויות רבות עיזים מסמלות פריון, אמהות והזנה. במיתולוגיה היוונית עז ששמה "האלה המזינה" היא שמניקה ומאכילה את האל זאוס התינוק. "קרן השפע" (Cornucopia) היא קרן של עז בר או יעל, המסמלת הזנה ושפע והיא מופיעה כבר לפני 20,000 שנה, בתחריט מצרפת, ומקושרת לצלמית בדמות אישה כפי שהחוקרת בובולה מציינת, ממחקריה עולה שהאלה האם באנטוליה מופיעה פעמים רבות עם היצוג של עז מקורננת. עיזים וקרניים מקושרים גם לתשוקה מינית. בכתבה של ה BBC מובאות דוגמאות למונח "להצמיח קרנים" בשפות שונות ודוגמאות של "מחוות-הקרניים" ("horn-gesture","fare le corna") אשר הינה תנועת גנאי בקווקז, באיטליה, באנגליה ועוד. מסקנתם היא ש"קיים קשר עמוק בין קרניים לבין חוסר נאמנות מינית" של אישה לגבר. . גירוי מיני, חרמנות (horny) מקושר גם הוא לקרניים. . העז המקורננת יכולה להתיחס לעז-הבר (Wild goat) לאיל, כבש הבר (Ram, Wild lamb) או ליעל (Iebx).

תמונה 1: אלה יולדת, הרי לוריסטן (Luristan) מערב אירן. העז המקורננת בתרבות המסופוטמית מסמלת וקשורה לפריון. תחריט ברונזה, 1250-1000 לפנה"ס ציור של אותה אלה מופיע גם בתמונה "הרי לוריסטן, סמל האם הגדולה" ולכן כנראה שזאת האלה באהו שהסמלים הקבועים שלה הם סימן האומגה, וסמלי הפריון: העז המקורננת והרוזטה (rosette) פרח הרוזטה מופיע כאן בשני היצוגים: הפרח בעל שמונה עלי הכותרת והפרח רב עלי-הכותרת.

תמונה 2: גליל חותם, האלה באהו, סביבה כוכבים, הכלב המסמל את הריפוי, העץ-המקודש, העיזים המקורננות וסהר הירח, כל אחד מהסמלים האלו הוא סמל מאפיין קבוע של האלה באהו.

תמונה 3: גליל חותם, העולם התחתון-עולם המתים, נראת גולגולת ומופיעים הסמלים הקבועים של האלה: הכוכב בעל שמונה הקודקודים ועיזים מקורננות המופיעות מימין ומשמאל. בכל צד מופיעים שני תיישים ועז המניקה גדי. ביצוגים ויזואלים של האלה העיזים המקורננות כוללות הן את העיזים הנקבות והן את התיישים. נראה שהן הנקבות והן הזכרים היו סמלים מיצגים שלה או חיות המקודשות לה. במרכז האלה באהו, על ראשה הכתר של ארבע זוגות קרני הפרה, בידה האחת מניפה את שרביט השלטון, בידה השניה חרמש. בתמונות שאיזמל המנתחים בידה מונף מעלה הוא מיצג כנראה ריפוי, ואילו החרמש הנוטה מטה הוא ככל הנראה חרמש המוות של האלה.

תמונה 4: אלה עירומה למחצה רוקדת עם עיזים. התגלה בנמל של אוגרית, בקבר מספר 3. בסביבות 1250 לפני הספירה.

סמל העץ-המקודש והעז-המקורננת

הסמלים של העץ המקודש ושל העז-המקורננת הם מיצגים קבועים של האלה באהו. הסמל המשולב זוכה ליצוג רחב באמנות מסופוטמית.

הסמלים מופיעים פעמים רבות בהקשר של עולם המתים ושני הסמלים נחשבים לסמלים של האם הגדולה. העץ המקודש הצומח מתוך העולם התחתון, צמרתו מגיעה לעולם העליון הוא מסמל התחדשות, תחייה, מרפא ואת חוכמת הדורות כמו כן הוא מעניק את סודות המיניות. יחד איתו מופיע הגדי, העז המקורננת, הסמל העתיק של הפריון, השפע, ההזנה והתשוקה המינית.

יתכן שהסמל המשולב נועד להעניק את הברכה של חיים, תשוקה ושפע.

הפרה הקדושה

מזמור למקהלה מהעיר ניפור

Princess Bau, the peeress, ... Compassionate cow of the Land,

הנסיכה באהו, האצילה, ... פרה רחומה של הארץ,

באהו אלת הריפוי והלידה היתה במקור אלת פרה". בכנס הבינלאומי לארכיאולוגיה של הים-התיכון הקדום, באוניברסיטת מלטה 1985 הובאו ממצאים, שבעקבותיהם המומחים הגיעו למסקנה שקרני פרה היו סמל פריון באסיה הקטנה בסביבות 7,000 לפנה"ס.. גם קמפבל בספרו מתעד ממצאים המעידים שבתרבויות קדומות באסיה הקטנה ובצפון סוריה האלה-האם מופיעה בייצוג של פרה. לדבריו "החלב של הפרה הקדושה הנוצר ונובע ממנה נראה בעיניהם כמקביל לזה של האלה-האם עצמה" והוא מסיק כי כך נוצר הפולחן של העגל - כסמל של האם-הגדולה, המזינה את ילדיה. לדבריו הפולחן של הפרה המקודשת כמיצג של האם-הגדולה "חדר למסופוטמיה בסביבות 3500-4000 לפנה"ס והתפשט ממסופוטמיה להודו, לאזורי הציביליזציה של עמק האינדוס".

ספינת-המקדש של באהו הפרה-הקדושה

קובץ:Drawing of Akkadian seal - The ship of the goddess.jpg

1. חותם אכדי ספינה של אלה לא מזוהה. לפי האשורולוג הנודע ז'אן-ונסאן שייל אשר פענח את 'חוקי חמורבי' - בכתבים המסופוטמים באהו נקראת "הספינה של הפרה הקדושה".

מזמור לאלה באהו

For my city Girsu . plenteous increase is decreed. ... For the house of my temple of Ninnu . plenteous increase is decreed. ... For the inclosure of the ship of light of my fruitful Nina , plenteous increase is decreed. ... A hymn of Bau.

לעיר שלי גירסו, שפע גידול צווה. ... למען בית מקדשי בעיר נינה, שפע גידול צווה. ... למען תיחום ספינת האור של נינה הפורה שלי, שפע גידול צווה. ... מזמור לבאהו.

סירות בנהר. ציור של העיר נמרוד-כלח.

במזמור מוזכרת ספינת האור. ג 'ון דיילי פרינס, פרופסור לשפות שמיות תרגם ב-1907 את הלוח הזה מהעיר לגש הכולל 32 שורות. לדבריו במזמור האלה באהו מזוהה עם גולה (Gula) אלת הריפוי והחיים, וגם עם סאן-נה (Sun-na) אלת ההשקיה. הוא מסביר ואומר "התרגום היחידי האפשרי לביטוי יכול להיות רק 'ספינת-אור' בהקשר של הספינה המקודשת המפורסמת של באהו." לדבריו לאלים שונים היו 'ספינות-מקדש' משובצות אבני-חן שכללו צוות ספינה גדול, ו'ספינות-מקדש' אלו היו מקובלות בבל ובמצרים.

בתמונה למעלה, במרכזה של הספינה-המקודשת יושבת כוהנת שעל ראשה כתר קרני הפרה הבודד המאפיין כוהנות של האלה, להבדיל מהכתר קרני הפרה מרובה הקרנים האופיני לאלות ואלים. כתר קרני פרה בודד מופיע למשל על ראשי הכהנות ב"אגן מים מקודש ממקדש נין-גריסו" בטקס שבו מתוארות כוהנות האלה באהו. מימין לספינה מופיע גבר עם כתר קרני הפרה הבודד - יתכן שזהו הואזיר של באהו המופיע ב"תבליט ממקדש נין-גירסו". מימינו גבר נוסף המביא עז מקורננת, אולי כקורבן לאלה. מופיעים ברווזים המאפינים את האלה באהו. הכוכבים בשמים מסמלים ככל הנראה שמדובר על זמן של לילה. לא מופיע הסמל הקבוע של באהו של הכוכב בעל שמונת הקודקודים של כוכב נוגה המקושר לזמני השחר והשקיעה. בשמים מופיע פעמים סמל סהר-הירח. איסק דניסן מכנה את צורת ירח זאת "הירח הצעיר השוכב על גבו" זהו הסמל הקבוע של סהר הירח המאפיין את האלה באהו, כך נראה הירח בזמן מולד הירח.

יתכן שגליל החותם מתאר טקס לילי לאלה באהו שהתקיים עם על הנהר במולד הירח. כפי שמתואר בטקסטים החייתים ממקדש "האלה של הלילה" במחקרו של הלוו - טקסטים שבהם נאמר שיש לקדש את המים בלילה תחת הירח והכוכבים.

הסימליות של הפרה במסופוטמיה

תמונה 1. מרליק, צפון אירן 1000 לפה"ס. העץ המקודש והפרות שמצדדיו - הם סמלים מאפינים של האלה באהו.

• 
  תמונה 2. פרה מניקה עגל. תבליט שנהב, נמרוד. המאה ה 8 לפנה"ס. מוזיאון הלובר.
• 
  תמונה 3. שער אישתר. המאה ה-6 לפנה"ס.
• 
  תמונה 4 פסל עגל ממקדש ננשה. 2130 לפנה"ס בקירוב. המוזיאון הבריטי.

בשומר הקדומה הפרה היתה קדושה. התייחסות זאת מופיעה הן במזמורים והן בייצוגים ויזואליים.

בתמונה מימין (תמונה 1) שני הסמלים של האלה באהו, העץ המקודש והפרה הקדושה - המייצגים את האם הגדולה, משולבים לסמל אחד. הסמליות הברורה ביותר של הפרה היא האימהות האוהבת של פרות כלפי עגליהן, מוטיב המופיע בקישוטים רבים. (תמונה 2) הפרה היא "אמא עם קרניים" המסוגלת להלחם ולהגן על העגל, ומוטיב זה של באהו, האם המגוננת מופיע בטקסטים שונים. על יחס הכבוד הרב אל הפרה אפשר ללמוד למשל משמו של מרדוך, משמעות השם: "עגל השמש"., בשומר ובבל להיות "עגל" זהו יחוס אצילי שכנראה קשור לאמונה בפרה, האם הגדולה. גם הכתר של ארבע זוגות קרניים של האלים המסופוטמיים מקורו הסביר הינו האמונה באלוהות הפרה העתיקה. בתקופות מאוחרות יותר כאשר באהו אלת התשוקה והמיניות שינתה את פניה לאלה איננה ולאלה אישתר - סמל הפרה המשיך ללוות את האלה. איננה מכונה במזמורים 'איננה, הפרה הפראית הטובה' ושער אישתר בעיר בבל (תמונה 3) מעוטר בדמות בקר הבר הפראי (aurochs) וברוזטה - סמל הפריון העתיק, הסמלים של האלה באהו.

הקשר בין האלה באהו והאלה נַנְשֶה 'הפרה של השפע'

• 
  תמונה 6 ננשה. 1990 לפנה"ס. מוזיאון אוניברסיטת פנסילבניה.

קיימים אפיונים רבים הדומים בין האלה באהו הפרה-הקדושה לבין האלה נַנְשֶה אשר מכונה בהמנון לכבודה: 'הפרה של השפע', כמו 'אמא באהו' גם לה קוראים 'אמא ננשה' וגם עבורה עורכים את טקס "הנישואין הקדושים" בחגיגת יום השנה החדשה.

יצוגיים ויזואלים הקשורים ככל הנראה לאלה באהו מיוחסים לאלה ננשה. לדוגמה המאמר מ 2013 בו התפרסמה התמונה שלמעלה של החותם המתאר "ספינה של אלה" מיחס את הספינה לננשה, למרות שאין תיעוד בכתב לספינה או סירה של האלה ננשה, ויש תיעוד של הספינה של האלה באהו. יש דיון רחב בין החוקרים על הקשר בין האלה ננשה לאלה באהו. .

תמונה 4. פסל עגל ממקדש ננשה. פולחן העגל היה חלק מתוך פולחן הפרה, פולחן האם הגדולה.

תמונה 5, תמונה 6 כלי "המים-המקודשים" שתיאור מילולי וויזואלי שלו מופיע בטקסים של האלה באהו, מופיע גם בתבליטים של האלה ננשה. מכיוון שאין התיחסות לאלה ננשה כאל 'האם-הגדולה' הקדמונית יתכן שהפולחן של ננשה הושפע מפולחן בוהו והיא קיבלה חלק מהיצוגים הויזואלים של בוהו. בניגוד לאלה באהו המופיעה לרוב עם כתר של ארבע זוגות קרני פרה, האלה ננשה בתבליט בתמונה 5 מופיעה עם כתר של שני זוגות קרני פרה. מצד שני: עופות מים מופיעים כסמל מיצג של באהו כמעט רק בגלילי חותם, ואילו אצל ננשה זהו סמל משמעותי. ברווזים ודגים מופיעים הן במזמורים לכבודה והן בתבליטים המציגים אותה.

תמונה 7. פסל עגל ממקדש נינחורסג, תל אל-עבייד, בסמוך לעיר אור. בסביבות שנת 2600 לפנה"ס. המוזיאון הבריטי.

צדק חברתי - ננשה היא אלת הצדק החברתי הדואגת לאלמנות ויתומים. גם לאלה באהו יש אפיון הדומה לכך ונאמר עליה "היא לא הולכת אל העשירים" הארכאולוגית מריה גימבוטאס סבורה שזהו מאפיין של התרבות הנשית הקדומה. לדבריה גם בכפרים של 17,000 איש שחפרה, גודל כל הבתים היה שווה. לטענתה החברה הנשית הקדומה היתה בעלת תפיסה חברתית-כלכלית שיוויונית.

הדימיון והשוני האלה ננשה דומה במאפינים רבים לאלה באהו. אך אצל האלה ננשה לא קימים התחומים הנוספים של האלה באהו: 'האם הגדולה' אלת הריפוי, אלת המוות ואלת המיניות והתשוקה.

הקשר בין האלה באהו והאלה נינסון 'הפרה הפראית'

אלה נוספת שכנראה מקושרת אל בוהו 'הפרה-הקדושה' היא האלה נינסון, נין-סומון אשר פירוש שמה 'הגבירה הפרה-הפראית' אמו של גילגמש. במקור נינסון נקראה גולה וכן ניניסינה (שמות של האלה באהו) ולאחר מכן שמה שונה ל-נינסן.

הקשר בין האלה באהו ונינחורסג - האלה שמלכי שומר 'ניזונים מהחלב שלה'

במקדש נינחורסג התגלו פסלי-עגל מברונזה (תמונה 7.) ותבליטים מעוטרים עם סצינה של חליבת פרות. במזמורים שומרים נאמר שמלכי שומר "היו ניזונים מחלב נינחורסג". ויתכן שהאלה נינחורסג כמו האלה באהו, היתה במקור אלת-פרה. כמו האלה באהו גם נינחורסג מופיעה עם סמל האומגה - סמל האם הגדולה.

"במזמור לבאהו" היא מכונה "הגבירה של השמים" וכך בדיוק מכונה גם האלה נינחורסג. לשתיהן קוראים המיילדת, ולגבי באהו יש גם תיעוד על כך שהיא היתה האחראית על המילדות ונמצאו גלילי חותם שעליהם מופיע המקצוע "המיילדת של באהו". במזמורים מתיחסים אל האלה באהו-ניניסינה בכינוי "המיילדת של שמים וארץ" וגם נינחורסג מכונה כך. שמה הקדום של נינחורסג גבירת ההרים היה נין-מה Ninmaḫ) שהוא אחד השמות של האלה באהו.

הדימיון והשוני - נראה שבין שתי האלות יש דמיון רב. אם זאת אצל האלה נינחורסג לא קימים אפיונים נוספים של האלה באהו: האלה של המים והשפע, אלת התשוקה והאלה של עולם המתים.

באהו - אלת עולם המתים

העולם התחתון עולם המתים המסופוטמי מתואר לרוב כ"כלא, בית סוהר של האלים" מערה אפלה, קודרת, שנמצאת עמוק מתחת לאדמה.

באינציקלופדיה בריטניקה מתוארת באהו אלת השאול אשר:

”היכתה את אישתר (אלת האהבה והמיניות) במחלות רבות וריתקה אותה לשאול” (במיתוסים מאוחרים יותר סיפור זה מיוחס ל-ארשקיגאל אלת השאול.)

ומופיע שם התיאור של השאול:

”ובמרכז עלה הכס המוזהב של רוחות האדמה שמתחתן אשר נקרא 'ממי החיים', וגם כאן היה המושב של באהו. באהו, מלכת העולם התחתון.”

באהו מקושרת לאלות השאול מאנונגל (Manungal) ששמה הנוסף הוא נונגל (Nungal) אשר בהמשך נקראה ארשקיגאל (Ereshkigal).

תמונה 1. עולם המתים. ציור על פי חותם שומרי. מוצגת אלה עירומה, זקופה, כורעת ללדת מעל גוף של אדם מת. ההתיחסות אל החיים והמוות בציור חותם זה מתאימה לתפיסה שאותה מציגה מריה גימבוטאס המדברת על האם הגדולה האלה של "חיים, מוות ובריאה מחדש". תפיסה דומה מציגה גם קלאריסה פינקולה אסטס המדברת על העיקרון של "האם של חיים-מוות-חיים".

תמונה 2. האלה של העולם התחתון. אלה עירומה מכונפת. יתכן שזאת האלה באהו שכן מופיעים הסמלים האופיינים לה: העיזים המקורננות והעץ המקודש.

תבליט "הגבירה של הלילה"

• 
  תמונה 3 - אלת העולם התחתון. תבליט טרקוטה מהעיר לארסה (האלף השני לפנה"ס) מוצג במוזיאון הלובר בפריז.
• 
  תמונה 4 - "הגבירה של הלילה". תבליט טרה-קוטה 1800-1750 לפנה"ס מוצג במוזיאון הבריטי, לונדון.

תמונה 3 - אלת העולם התחתון, עולם המתים. אלה עירומה עם כנפיים, על ראשה כתר קרני הפרה, ניצבת על שתי עיזים מקורננות, שהינו המאפיין של האלה באהו.

תמונה 4 - "תבליט הגבירה של הלילה", או "מלכת הלילה" (Queen of the Night relief) הוא השם שניתן לתבליט, המכונה גם 'תבליט ברני' (Burney Relief) על שם סוחר העתיקות שרכש וחשף אותו לציבור. זהו לוח טרה-קוטה מדרום מסופוטמיה מאיזור איסין-לרסה מהתקופה הבבלית הקדומה. קיים ויכוח בין החוקרים, יש הטוענים שהוא מיצג את אישתר, אלת האהבה, הפריון והמלחמה, את לילית (lilitu) השדה הנשית השומרית ויש הטוענים שהוא מיצג את ארשקיגאל אלת עולם המתים.

בתבליט מתוארת אלה עירומה, עם כנפיים. על ראשה הכתר של ארבע זוגות קרני הפרה, בשתי ידיה היא מחזיקה את סמל השלטון "המטה והטבעת", רגליה הן רגלי עוף דורס היא ניצבת על שני אריות ומשני צדדיה שני ינשופים.

התבליט מתאים לאשר מופיע במזמור לאלה נרגל (A hymn to Nungal) אלת העולם התחתון, שהיא ככל הנראה התגלמות מאוחרת יותר של האלה בוהו. במזמור מתואר עולם המתים, הבית של האלה:

House... Its stairs are a great open-mouthed dragon, lying in wait for men. ... Its hinges are an eagle whose claws grasp everything. ... Its bars are fierce lions locked in stalwart embrace '... Its latch is a python, sticking out its tongue and hissing. ... Its inmates, like small birds escaped from the claws of an owl…

בית... מדרגותיו הן דרקון גדול שפיו פעור שוכב וממתין לגברים. ... צירי (הכניסה) הם נשר שציפורניו תופסות הכול. ... הסורגים שלה הם אריות אכזריים נעולים בחיבוק תקיף. ... הבריח שלה הוא פיתון, המשלח לשונו בשריקה. ... אסיריה, כמו ציפורים קטנות שנמלטו מציפורני ינשוף...

התאור הזה הוא תיאור מפחיד של הבית, בית הסוהר, של המתים. הוא מתאים לפרטים המתוארים בתבליט אך בתיאור זה לא מופיעה האיכות האירוטית הקיימת בתבליט. תיאר הכולל את האיכות האירוטית הנ"ל מופיע במזמור "נינינסינה והאלים" (Nininsina and the gods) נינינסינה, גבירת איסין הוא שמה של האלה בוהו בעיר איסין. במזמור נאמר:

In …. Ĝirsu, the shrine which first brought forth the seed of mankind,…… my mistress is indeed Mother BaU… ... ... she is indeed …. a dragon lying in wait for men, a ….sticking out its tongue at everybody, ... … She lay down with him on… …. and spent time joyously with him.

ב ... גירסו, המקדש אשר לראשונה הביא את זרע האנושות, המאהבת שלי היא אכן אמא באהו ... ... היא אכן .... דרקון שוכב מצפה לגברים, ... מוציא את לשונו אל כולם, ... ... היא שכבה איתו על ... ... ובילתה בעליזות איתו.

האלה באהו, אלת החיים והמוות, אלת התשוקה, המיניות, הפריון והשפע, גם בתפקידה כאלת עולם המתים מביאה איתה איכויות אירוטיות עוצמתיות.

הויכוח: האם האלה באהו המסופוטמית היא אלה חשובה

חוקרים רבים טוענים שהאלה באהו המסופוטמית לא היתה אלה חשובה. למשל ההיסטוריון ג'רמי בלאק, הטוען ש"באהו היתה אלה מקומית שעבדו לה כמעט רק בעיר לגש".

יש מחקרים העוסקים באיננה ואישתר אשר בהם האלה באהו לא מוזכרת כלל, או שהיא מוזכרת בהערה קטנה שאומרת למשל שהטקסטים של המלך גאודה על האלה באהו מתוארכים "בין 30 ל 300 שנה קודם" לטקסטים על איננה. כלומר המחקר מצין שהאלה באהו היא קדומה יותר, אך לא מעניק לכך שום התיחסות או חשיבות.

ישנם מחקרים שבהם היה ניתן לצפות להתיחסות לאלה באהו, אך היא לא מופיע כלל. כך למשל בספרו של הלוו שבו התפרסם המחקר והתגליות שלו על מקדש 'האלה של הלילה' לא מוזכרת האלה באאו הפיניקית - האלה של הלילה, ואין התיחסות לאלה באהו השומרית שמופיעה על כס המלכות עטור הכוכבים.

בנוסף יש מעט מאוד תיעוד על האלה במקורות אינציקלופדים.

• באינציקלופדיה בריטניקה בשנת 1875 מהדורה תשיעית, התפרסם המידע רב על האלה בערך Babylonia ומיד בהדפסה הבאה, מהדורה תשיעית 1891 המידע נמחק ויותר לא הופיע.
• באינציקלופדיה בריטניקה האינטרנטית כיום מופיע מידע קצר 137 מילים. האלה מוגדרת "אלת הכלבים" ומתיחסים רק אל תפקידה כאלת הריפוי.

אזכורים לאלה במיתוסים שונים

אירופה: האלה 'גבירת השפע' - במיתולוגיה ההונגרית

הבלשן והאשורולוג פרנץ יוס בדיני חקר והגדיר את תאורית השפה-השומרית-הונגרית. ויש חוקרים נוספים הסוברים שהתרבות, השפה והמיתולוגיה ההונגרית העתיקה מקורם בתרבות השומרית. במיתולוגיה ההונגרית מופיע מוטיב 'עץ-העולם' (Világfa/Életfa) ששורשיו צומחים מתוך העולם התחתון, עולם המתים וצמרתו מגיעה אל הרקיע בעולם העליון. מוטיב עץ-העולם נכלל בסיפורי עם הונגריים וזהו אלמנט טיפוסי של אמנות עממית הונגרית. עיטור זה מופיע גם במשולב עם דמויות של צבי או של העז-המקורננת. אלו הם סמלים אופיניים לאלה באהו השומרית. סיפורי פולקלור אלו על עץ-העולם מסופרים גם בגרמניה, טרנסילבניה, רומניה, סרביה, קרואטיה, בולגריה וטורקיה.

בעקבות ממצאיו של בדיני, החוקרת בובולה מצאה קשר בין האלה השומרית באהו והאלה ההונגרית המכונה 'גבירת השפע' אלה קדומה שבהמשך הדת הקתולית אימצה והפכה את שמה - לשם ההונגרי של מאריה אמו של ישו.

שמה של האלה ההונגרית הוא בול-דוג-אסזוני Bol-Dog-Asszony, החוקרת מעלה את הסברה ששמה של האלה היה במקורו BAU-DOG. פירוש שם האלה בהונגרית הוא 'הגבירה המבורכת' או 'הגבירה המלכה של השפע'.. כמו האלה באהו גם האלה ההונגרית היא האלה של הלידה והריפוי, וגם לה כמו לאלה באהו יש שבע בנות שכולן הן אלות ריפוי. היא היתה ככל הנראה האלה האם העתיקה של הונגריה ואחד משמותיה הוא 'המלכה הגדולה של הונגריה' במיתולוגיה ההונגרית אלה זאת קשורה ללידה, פוריות וקציר. היא האלה המגוננת על החיים ועל המשפחה, היא קשורה לרפואה ועשבי מרפא, לפוריות האדם, האדמה החי והצומח. היא יוצרת זיווגים וקשרי נישואין. עד היום נחגגים לכבודה חגים הקשורים לחקלאות ופריון. בנוסף החוקרת מביאה עדויות למנהגים הונגריים המתקימים לאורך הדורות הקשורים לטקס והמתנות לאלה כחלק מהחגיגות לאחר לידה, ומצינת כי בגלילי חותם ממסופוטמיה של האלה באהו מוצגים אותם הטקסים.

אירופה: באבה - במיתולוגיה הסלאבית

על פי החוקרת בובולה: באבה-יגה קשורה אל האלה באבה (באהו) השומרית. היא אומרת עליה "באבה... היתה האלה הגדולה של השמים, האלה שעוזרת בלידה, ורק עם חלוף הזמן הודבקה לה הדמות של המכשפה הזקנה." בַּאבָּה יַאגָה מופיעה במיתולוגיה הסלאבית. בתור מכשפה זקנה, בלה ומתועבת, גדר גינתה עשויה עצמות אדם וגולגולות. יתכן שיש קשר אל באהו אלת עולם המתים. במרבית השפות הסלאביות היא מכונה "בַּאבָּה יַאגָה" (במלעיל או במלרע); כך ברוסית: Ба́ба-Яга́; בבולגרית: Баба Яга; בפולנית: Baba Jaga, וכך גם בצ'כית ובסלובקית, שבהן מופיעה גם הצורה "יז'יבאבה" (Ježibaba); ובסלובנית: Jaga Baba. בשפות הסלאביות הדרומיות מופיעה דמות דומה של מכשפה זקנה: "בַּאבָּה רוֹגָה"; בקרואטית: Baba Roga, בסרבית ובמקדונית: Баба Рога. משמעות המילה "באבה" במרבית השפות הסלאביות היא "סבתא" או "אישה זקנה". באבה יאגה מופיעה לעיתים בתפקיד אנטגוניסט, ולעיתים כמקור להדרכה. יש חוקרים הסבורים כי באבה יאגה הייתה במקור אלה. התנגדות: יש המקשרים אותה אל האלה טַבִּיתִי, האלה האם הסקיתית,, ויש חוקרים שלדעתם המקור של באבה יאגה הוא מסיביר ושביתה ה"בית על כרעי תרנגולת" דומה למבנה הנפוץ בקרב עמים ציידים-לקטים בסיביר ולדעתם יש קשר למבנה החברתי המטריארכלי של עמי סיביר.

אסיה: בהו - הודו

• 
  תמונה 1.
• 
  תמונה 2.

חוקרים מגדירים את קיומה של דת הודית-אירנית קדומה. ומאתרים אלים ואלות שונים שחדרו מהתרבות המסופטמית אל התרבות ההודית. לדברי קמפבל, הפולחן של הפרה המקודשת כמיצג של האם-הגדולה "התפשט ממסופוטמיה להודו, לאזורי הציביליזציה של עמק האינדוס". האלה המסופוטמית באהו מופיעה ככל הנראה בתרבות ההודית הן ביצוג שלה של "הפרה הקדושה" והן כ"האלה של המים-המקודשים".

תמונה 1. מקטע מהתבליט, מקדש סס-בהו (Sas-Bahu Temples) בצפון הודו. מופיע הסמל הקבוע של האלה השומרית-בבלית באהו - כלי "המים-המקודשים" שממנו זורמים מים המסמלים את השפע של האלה. הכלי של "המים-המקודשים" הינו מוטיב המופיע שוב ושוב במיקדשי סס-בהו בהודו. בנוסף מופיעים בתבליט גבר ואישה במגע אינטימי. חלק מהפולחן של האלה באהו המסופוטמית קשור לטקסי המיניות-המקודשת.

תמונה 2. מקדשי סס-בהו מקדשים מהמאה ה- 10 ומהמאה ה-11 לספירה. מקדשים לאל וישנו. אחד משלושת האלים החשובים ביותר בהינדואיזם משמעות השם היא "הנצחי", והוא נודע בתפקידו כמשמר הבריאה. בתוך כל אחד מהיקומים שהוא ברא מתגלה וישנו כ"גרבודקשאי-וישנו" ("וישנו של מי השפיר") ומשתרע על ים הגרבודקהא ("מי השפיר") הממלא את היקום. בחלק ניכר מהציורים מציגים אותו כיוצר-הסדר הנח כמנצח על נחש או על האוקיינוס, המסמלים שניהם את אי-הסדר, הכאוס הקדמון. האלה באהו היא האלה של הכאוס הקדמון. מי השפיר קשורים אל האלה באהו האלה של הרחם, והנחש הקדמון הינו חלק מהיצוגים בהם מופיעה האלה באהו השומרית-בבלית.

זוגתו של וישנו היא שריי או לקשמי, אלת השפע והפרנסה. במיתולוגיה של ואישנאבה (Vaishnava) הפרה היא התגלמות של לקשמי, אלת העושר. ב- בהגוואטה פורנה (Bhagavata Purana) אמא אדמה, כדור הארץ לובש צורה של פרה המבקשת מהאל וישנו להגן עליה. לכן האל וישנו מכונה Go-pala, המגן של הפרה, כדור הארץ. במיתולוגיה המלכים החמדנים הגוזלים את המשאבים של האדמה מתוארים כמו הרוצחים של הפרה, והאל וישנו מגיע כדי להגן עליה.

פירוש השם סס-בהו: סס - חמות ( Saas: Mother-in-Law ) בהו - כלה ( Bahu: Daughter in Law). היחסים בין הכלה לחמות בהודו לרוב מתוחים מאוד. זאת נקודת היפוך של האלה בהו, האלה האם האוהבת ומעניקה לבנותיה ידע והגנה. מעניין לציין כי בהודו קולה באהו 'Kola Bau' פירושו 'גבירת הבית', 'המטריאך של הבית'.

המזרח התיכון: הקשר בין האלה באהו השומרית לאלות הפיניקיות

• 
  תמונה 1

בתרבות הפיניקית יש שלוש אלות בעלות מאפינים דומים לאלה באהו השומרית: אישתר-עשתורת, אטרגאטיס, ואשרה.

האלה אישתר-עשתורת - אלה בבלית-פיניקית. היא בעלת אפיונים דומים לאלו האלה באהו וממשיכותיה האלות השומריות-בבליות איננה ואישתר.

מופיעה עם סמל סהר-הירח, הסמל של האלה באהו השומרית, ועם הכוכב של שמנה הקודקודים, הכוכב של האלה באהו.

האלה אטרגאטיס (Atargatis), ששמה הנוסף דרקטו (Derceto). אלה סורית-פיניקית, אלת הפריון, אם-האלים, אישתו של האל הראשי. הפולחן שלה התפשט מסוריה, אל לבנון, ירדן, כנען, יוון ורומא.

אטרגאטיס, בדומה לבאהו השומרית, קשורה ל: פולחני המיניות המקודשת, האוקינוס, הירח, הכוחות הנשיים והמים,

תמונה 1 מקדש פיניקי לאלה אטרגאטיס נמצא ב-ניהא-בקעה (Niha Bekaa), לבנון, תעלת מים קטנה עוברת בפודיום במקדש, כנראה לטקסי טיהור.

תמונה 2 - האלה אטרגאטיס. כמו באהו השומרית לעיתים מופיעה על כס מלכות עם אריות . לפעמים מצוירת כ:'אישה-דג'. תבליט זה ממקדש נבטי בירדן ובו האלה מופיעה עם הסמלים של נחש שזנבו מטה וראשו מעלה וסמל העקרב, הסמלים המאפיינים של האלה באהו השומרית.

האלה אשרה - בשנת 1750 לפנה"ס, האלה אשרה הוזכרה בכתובת שומרית המוקדשת לחמורבי ושם היא נקראת אשרתום (Ashratum) ומכונה "כלתו של אנו" אל השמים.. לאחר מכן אשרה בתרבות הפיניקית-כנענית היא האלה-האם. בדומה לאלה באהו גם האלה אשרה קשורה לעץ המקודש, מתוארת כ'אשתו של אבי האלים' וגם עבורה, כמו עבור האלה באהו, נערכו הטקסים המינים של "הנישואין המקודשים".

• 
  תמונה 4

תמונה 3 - האלה אשרה תכשיט-תליון מהעיר אוגרית בסביבות המאה ה-14 לפנה"ס. האלה מופיעה ערומה, חזיתית, על ראשה תסרוקת בצורת האות 'אומגה' הסמל של באהו האם הגדולה. בשתי ידיה היא מחזיקה עיזים מקורננות, העיזים הן יצוג אופיני של האלה באהו סמל לפריון, שפע, הזנה ותשוקה המינית. משני צדדיה נחשים שזנבם מטה וראשם מעלה - סמל לקשר שבין עולם המתים לעולם העליון, סמל של התחדשות. היא ניצבת על אריה, אחד מהסמלים של באהו האם הגדולה.

המזרח התיכון: מצרים

המאפיינים של האלה השומרית באהו מופיעים בדמותן וביצוגים ויזואלים של כמה אלות מצריות.

האלה המצרית קדשו, (קטש, קדש), אלת האהבה והתשוקה, "גבירת השמים" "המאהבת של האל הבורא". שמה נובע מהשורש השמי ק-ד-ש ופירוש שמה הוא "הקדושה" או "המבורכת". האיזכור המוקדם ביותר של קדשו בכתבים מצריים מופיע במאה ה-14 לפנה"ס וחוקרים מצינים כי האלה במקורה איננה מצרית והיא קשורה לאלות עתיקות מהמזרח הקרוב. האלה המצרית קדשו מזוהה פעמים רבות עם האלה הכנענית-סורית אשרה, אשר גם ביצוגים הויזואלים שלה מופיעים הסמלים האופניים לאלה השומרית באהו.

תמונה 4 - האלה קדשו, מימינה בן זוגה האל הכנעני רשף ומשמאלה בנה האל המצרי מין. בניגוד למרבית האלים המצרים המצוירים לרוב בפרופיל, האלה מצוירת ערומה חזיתית כמו האלות הבבליות-שומריות. היא ניצבת על אריה, ומחזיקה נחש שזנבו מטה וראשו מעלה. אלו סמלים האופינים לאלה באהו. התסרוקת על ראשה היא בצורת האות אומגה, סמל האומגה הוא סמלה של האלה באהו ופירושו "האם הגדולה". על ראשה הכתר של האלה חתחור. הכתר הוא בצורת סהר-הירח האופיני לאלה באהו וצורתו מזכירה קרני פרה, צורה המתקשרת לאלה באהו "הפרה הקדושה".

תמונה 5 - העץ המקודש ציור קיר מצרי מקברו של ת'טמוס השלישי: הנסיך הצעיר זוכה לטיפול והזנה על ידי העץ המקודש. במסופוטמיה האלה באהו מופיעה פעמים רבות ביצוג של "העץ המקודש". גם במצרים המוטיב של העץ המקודש הינו מוטיב נפוץ הקשור לאלה-האם ולהזנה.

האלות המצריות המופיעות עם העץ המקודש הן האלות חתחור, נוט ואיסיס.

• 
  5. העץ המקודש
• 
  6. האלה נוט- הפרה המזינה.
• 
  7. האלה נוט וכלי המים.

האלה חתחור. האלה המצרית חתחור המתוארת הן כאישה בעלת קרני פרה והן כאלה-פרה, בדומה לאלה באהו המסופוטמית 'הפרה-הקדושה'. גם חתחור היא האלה-האם, האלה של אהבה, אמהות, פריון, לידה ושמחת חיים. חתחור בגירסתה העתיקה קשורה לאלה-הפרה הקדמונית "מהט וורט" (Mehet-Weret) המיצגת את המים הקדומים שהיו קיימים לפני הבריאה וקשורה לגאות הנילוס ולשפע מים - בדומה לאלה באהו.

טקסי מיניות מקודשת - על לפי האמונה השומרית, הטקס המיני ב"נישואין המקודשין" בין המלך לבין כוהנת האלה באהו הביא לגאות הנהרות, כך גם בפולחן במצרים העתיקה.. בכתבים המופיעים בפרמידות מסופר על פרעה אונאס (Unas) ועל המעשה הפולחני ו"קיום יחסי מין עם האלה האם, הפרה הפראית הגדולה".

פולחן העגל - בנה של חתחור היה העגל אפיס (Apis) ולכבודו נערך פולחן של פסל בצורת עגל. על פי קמפבל, פולחן העגל היה חלק מתוך פולחנה של הפרה, האלה-האם.

האלה נוט (Nut) בדומה לאלה באהו, האלה נוט היא אלת הרקיע. היא מופיעה כאלת-פרה המזינה את בני האדם (תמונה 6). זוהי אלה עתיקה בפנטאון האלים המצרי, ובראשיתה היתה אלת 'השמים-של-הלילה' המצוירת כשגופה עטור כוכבים ומאחוריה שמים כהים מלאי כוכבים. יצוג זה מזכיר הן את האלה הפיניקית באאו 'האלה של הלילה' והן את האלה באהו השומרית המופיעה על כס מלכות שסביבו כוכבים.

נוט, כמו באהו מופיעה בחלק מהציורים כאלה בעלת כנפים. ביצוג הקבוע של נוט היא מופיעה עם כלי מים עגול על ראשה (תמונה 7) חלק משמה הוא ההירוגליף המסמל "כלי מים", ובציורים שונים היא נראת שהיא משקה מלכים מתוך כלי מים. זהו גם מאפיין קבוע של האלה באהו המסופוטמית המופיעה עם כלי "המים המקודשים". לדעת אגיפטולוגים כלי המים של נוט מיצג רחם , בדומה לכך, מתיחסים אל האלה באהו כאל 'רחם-העולם' וכלי המים של האלה באהו מופיע בתבליטים צמוד אל הרחם וממנו שופעים מים.

האלה איזיס - לדעת חוקרים איסיס היא גירסה מאוחרת יותר של האלה הגדולה חתחור. כמו חתחור, היא אלה של מוות ותחייה, ואלת הלידה - כל אלו הינם איפיונים קבועים של האלה באהו.

המזרח התיכון: בוהו בתרבות הכנענית ובתרבות הישראלית הקדומה

צלמית פר מאזור השומרון נמצאה בבמת פולחן בלב היישוב הישראלי באזור ההר. מהמאה ה-12 לפנה"ס. מוזיאון ישראל

הסמלים של האלה השומרית באהו, נמצאו בישראל בחפירות באתרים שונים. בתל-חצור בעמק-החולה, נמצא תבליט של העץ-המקודש והעיזים-המקורננות, סמל הנחש שזנבו מטה וראשו מגיע לשמים ופסל עגל הממצאים מתל-חצור מתוארכים בערך למאה ה-14 לפנה"ס, ומקבילים בזמנם לממצאים בעיר אוגרית שבצפון לבנון.

ב'תל-תענך' ליד מגידו, התגלה כן-פולחני עם סמלי העץ-המקודש והעיזים-המקורננות, שני אריות וחיה שזוהתה על ידי הארכאולוגי פאול ו' לאפ, כ-עגל, מתוארך למאה העשירית לפנה"ס.

בתמונה מימין: ממצא מחפירות כונתילת עג'רוד אתר הידוע גם בשם חורבת תימן, אתר ארכאולוגי במזרח סיני, המאה ה 8 לפנה"ס. באתר, נתגלו כדים גדולים שעליהם ציורים ובנוסף 55 כתובות בעברית, איורים וטקסטים השופכים אור על אמונתם הדתית של תושבי ממלכת ישראל הקדומה. אחת הכתובות נושאת ברכה בשמם של ”יהוה שומרון ואשרתו” וכתובת נוספת עם הקדשה ”ליהוה תימן ולאשרתו”.

הן האריה והן הסמל של העץ המקודש שמשני צדדיו העיזים המקורננות - הם הסמלים הקבועים של באהו.

חוקרים מסכימים על כך שקיימת השפעה של התרבות המסופוטמית על התרבות הכנענית והתרבות הישראלית הקדומה. אברהם אבינו הגיע מאיזור אור כשדים, ורחל הביאה עימה את התרפים וכנראה גם את האמונות של איזור מסופוטמיה. ספר בראשית א2 מספר ש"הארץ היתה תהו ובהו". יש חוקרים הטוענים שהפסוק הזה קשור אל האלה בוהו הפיניקית והמסופוטמית ויש חוקרים המתנגדים לכך. על פי לאה מזור באתר מטח בדומה לאמונה השומרית כך גם "על פי התפיסה הקוסמולוגית המשתקפת במקרא המים הם עיקרו ורובו של היקום. מקום חיותו של האדם הוא יבשה המוקפת מים מכל עבריה: מסביבה, מעליה ומתחתיה." .

בהמשך ספר בראשית מופיע סיפור המבול המתאים למתועד בכתבים השומרים. בסיפור המבול בבראשית ז י"א כתוב "נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה", פירוש המילה רבה - הינו 'גדולה' כמו סבתא רבה שהיא הסבתא הגדולה. בנוסף לאיזכור של השם בהו בספר בראשית, הממצאים הארכאולוגים נותנים מקום לסברה שיתכן והיה בכנען פולחן של האלה באהו האם הגדולה והאמונה באלה באהו הפרה-הקדושה.

הקשר בין בוהו לביטוי המקראי "תהו ובהו"

ספר בראשית נפתח בפסוק "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם — וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם". קיים דיון רחב בנוגע למשמעות הביטוי תהו ובהו.

חלק מחוקרי המיתוסים הקדומים וחלק מהתיאולוגים טוענים שהביטוי המקראי תהו ובהו בבראשית א 2 מתיחס אל האלה תיאמת במיתולוגיה המסופוטמית והאלה בוהו במיתולוגיה הפיניקית. התיחסות זאת מופיעה גם באינציקלופדיה בריטניקה

לדבריהם המילה תהו מיחסת אל האלה תיאמת - אלת התהום הקדומה המופיעה באפוס אנומה אליש המסופוטמית, אלת הים הקדומה, האם הקדמונית של האלים.

והמילה בהו מתיחסת אל האלה הפיניקית בוהו או באאו (Baau), האלה של הלילה הראשוני הקדום. האם הבוראת, האם הראשונית המופיעה בסיפור הבריאה הפיניקי.

על פי פירוש זה תהו ובהו הינו תקבולת מוצלבת

א	ב	ב	א
תֹהוּ	וָבֹהוּ	וְחֹשֶׁךְ	עַל פְּנֵי תְהוֹם

מבין חוקרי המיתולוגיות המתנגדים לדעה זאת אפשר לציין את הבלשן האמריקאי פרופסור ג'ון דינלי פרינס (John Dyneley Prince ) וחוקרים נוספים שטוענים שאין קשר בין האלות תיאמת ובוהו לבין הפסוק בספר בראשית.

בהתבסס על המחקר של מיתולוגיות קדומות, קיימת אפשרות שהמשפט בבראשית, "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ", מביא הדהוד של שתי אלות שנחשבו לאם בוראת קדמונית.

האלה-האם הקדומה - והאלה באהו השומרית

• 
  צלמית מערב אירן 5000-4100 BC
• 
  צלמית סוריה 4000-5000 BC
• 
  צלמית ישראל 6400-5800 BC
• 
  צלמית אנטוליה BC 5250-5000
• 
  צלמית מצרים 2400-2000 BC

כאמור, יצוגים של האלה באהו נמצאו באיזור מסופוטמיה, הים התיכון, הודו ובמדינות הסלביות. על פי התיאוריה על עמים הודו-אירופיים נראה שבתקופות פרה-היסטוריות האיזור היה מרחב תרבותי אחד. בכל המרחב הגיאוגרפי הזה התגלו צלמיות המיוחסות לפולחן "האם-הגדולה".

עדויות ארכולוגיות מצביעות על על כך שאלפי שנים לפני ראשית התרבות השומרית, התקימו האמונות ב-פרה הקדושה, בעז המקורננת המסמלת שפע, במיניות הנשית המקודשת, ובנחש שזנבו בקרקע וראשו בשמים המקושר אל העץ-המקודש . נראה שהתרבות השומרית קלטה אמונות אלו שהגיעו ממקומות שמחוץ לשומר והשכילה לתרגם אותן לסמליות דתית-אמנותית שהופצה משומר ונקלטה באיזורים רבים ורחוקים באסיה, אפריקה ואירופה.

חוקרים טוענים גם כי נשים כתבו חלק מתוך הכתבים והמזמורים השומרים . היצירה האמנותית-דתית הנשית לא התחילה בתקופה השומרית. מחקרים חדשים אודות ציורי מערות פרהיסטורים מגלים כי בניגוד למה שהיה מקובל בעבר, אין ספק שחלק מהציורים צוירו על ידי נשים. .

הטקסטים השומרים על האלה באהו, האם הגדולה, שיכיים לעדויות הטקסטואליות הקדומות ביותר שפוענחו, ולמרות שהם נכתבו בתרבות הפטריארכלית השומרית, האמנים והאמניות שהאמינו באלה באהו - יצרו יצירות השופכות אור על המהות הכוללת ורבת הפנים של האלה האם הגדולה.

בוהו - התיחסות בספרות בת ימינו

פרופסור קתרין קלר, תאולוגית פוסט מודרניסטית, המלמדת בחוג לדתות באוניברסיטת דרו בניו-גרזי, בספרה "The Face of the Deep: A Theology of Becoming" מתיחסת בסיפרה אל אלת החושך הפינקית בוהו ואל הביטוי 'תהו ובהו' בבראשית. כסיכום היא מביאה ציטוט מתוך סיפרו של א. מ. פורסטר "המעבר להודו": "הד ('או בוהום', 'ou-boum') במערה הקדושה מזרז משבר בנושא הקולוניאלי ואחר כך במושבה... ההד עצמו מבצע סוג של 'חתרנות קולוניאלית חקיינית'. אין פלא ש'תוהו ובוהו' (האסייתי) המהדהד בתוך התנ"ך עצמו היה צריך להיות מעומעם מבחינה תאולוגית".. כלומר קלר מקבלת את הפרשנות ש"תהו ובהו" של בראשית הינו ביטוי המתיחס לשתי אלות נשיות קדומות מהתקופה הקדם פטריאכלית. בקטע שהיא מצטטת מפוסטר יש ביטוי לביקורת של פוסטר על קוליניאליזם, פגיעה במיעוטים, ופגיעה בנשים, ולכן לדבריה של קלר התוהו ובוהו האסייתי, של האלה המסופוטמית תיאמת והאלה הפיניקית בוהו חייב היה להופיע בתנך בצורה מעומעמת. כי עצם ההדהוד 'או בוהום' יש בכוחו, על פי פוסטר, למוטט אימפריאליזם, גזענות ואת המערך הפטריארכלי.

מקורות חיצוניים

• "Going to the Dogs": Healing Goddesses of Mesopotamia
• Ancient Mesopotamian Gods and Goddesses: Baba (goddess)

הערות שוליים

קטגוריה:אלים כנעניים