נזיר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בנזיר בדתות שונות. אם התכוונתם למשמעויות אחרות של המלה נזיר, ראו נזיר (פירושונים).
נזיר הוא אדם הנוטל על עצמו סייגים הקשורים בתענוגות החיים; סייגים אלה משתנים מתרבות למשנתה.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביהדות
-
ערך מורחב – נזיר (יהדות)
ביהדות, הנזיר מחויב להימנע מצריכת כל מוצר הקשור ביין, כגון ענבים, צימוקים וכדומה, להימנע מכל מגע עם מתים ושלא לספר או לגלח את שיערו. ההתחייבות היא לתקופת זמן שהנזיר מצהיר עליה מראש, ותקופת המנימום לנזירות היא חודש ומקסימום כל חיו. בתום תקופת הזמן האמורה, על הנזיר לגלח את כל שיער ראשו ולהביא קורבן לה'.
[עריכה] בנצרות
-
ערך מורחב – נזיר (נצרות)
הנזירים בנצרות נודרים נדר נזירות הכולל הימנעות מחיי משפחה (לא מתחתנים ולא מקימים בית ומשפחה), והקדשת עצמם לאל ולהליכה בדרכי ישו ושליחיו.
בראשית ימי הנצרות - ובמידה קטנה יותר גם מאוחר יותר - רוב הנזירים היו מתבודדים שהסתובבו במדבריות. רק במאה ה-4 לסה"נ החלו הנזירים להתקבץ במקומות מסוימים - מנזרים. מייסדי מוסד הנזירות היו אנטוניוס הקדוש רבה במזרח שנחשב גם כאב הנזירות הנוצרית בעולם ובנדיקטוס הקדוש במערב; זה האחרון ייסד לא רק מנזר אחד כי אם מסדר שלם של נזירים בכך שחיבר תקנון שעל-פיו פעלו מספר מנזרים. מאוחר יותר, תקנון זה היווה את הבסיס למסדרים נוספים שקמו.
[עריכה] רקע היסטורי
המקום הראשון שבו התקיימה הנזירות הנוצרית הוא המדבר המצרי. הנזירות הנוצרית התקיימה על ידי אחד אבות הכנסייה הנוצרית אנטוניוס הקדוש (251 - 356), שהוא נזיר מצרי שנחשב כקדוש על ידי הכנסייה הקופטית שהתשייך אליה, וגם על ידי הכנסייה הקתולית והכנסייה האורתודוקסית ונחשב גם כאב הגדול של כל הנזירים.
ומאז התפשט רעיון הנזירות בכל רחבי מצרים וכמות הנזירים גדלה בהרבה. רעיון זה הגיע בשנת 340 למערב על ידי אתנסיוס פאטריארך של אלכסנדריה שהגיע לרומא ואיתו שני נזירים אמן ואיסידור שהיו תלמידיו של אנטוניוס. "חיי אנטוני הקדוש" או בלטינית "וויטא אנטוני" שנכתב על ידי אתנסיוס כאחרי כמה שנים תורגם ללטינית מה שנתן לאנשים להכיר את חיי הנזירות המצרית.
הנזירים האיטלקים הראשונים כמו ג'רום, רופינוס ופאולה הלכו למצרים על מנת לחיות את חיי הנזירות כמו הנזיר הראשון והגדול אנטוניוס.
המקום הראשון שאליו פנה אנטוניוס על מנת לחיות את חיי הנזירות הוא מדבר שכיום ידוע בשם "וואדי אל-נטרון" (בערבית: وادي النطرون ובלטינית ניטרא). ששם עד היום קיימים כמה מנזרים.
[עריכה] שיטת חיי הנזירים
נזירים שחיים במנזר כפופים בכל לאב המנזר, שכפוף בעצמו לראש המסדר הכפוף לאפיפיור, ומחויבים לציית לחוקים נוקשים. הם נודרים שלא להחזיק רכוש פרטי, מעבר לחפצים אישיים מועטים: גלימה, ברדס, סכין, מחט, לוח כתיבה וכלי כתיבה. עליהם להשתתף בתורנויות בעבודות הביתיות של המנזר, לעסוק בשעות היום בעבודות כפיים שונות ובשעות מסוימות לקרוא את כתבי הקודש. חייהם צנועים מאוד, מה שמתבטא, למשל, בזה שהם מכינים בעצמם את מאכליהם. חלק מרכזי מחיי הנזירים הוקדש לשימור כתבים עתיקים ולהעתקתם בעידן שלפני המצאת הדפוס.
[עריכה] הנזירות בימי הביניים
למרות צניעות חייהם של הנזירים עצמם, המסדרים והמנזרים צברו במהלך ימי הביניים אדמות רבות ורכוש עצום. עושר זה גרם לביקורת רבה בתוך הכנסייה והביא להקמת מסדרי הקבצנים (כגון הפרנציסקנים והדומיניקנים), אלא שגם הם הסתאבו והתעשרו עם הזמן. עושר זה היה אחד הגורמים לרפורמציה ולהריסת המנזרים והחרמת הקרקעות על ידי מלכים ונסיכים שתמכו בה במאה ה-16.
[עריכה] באיסלאם
האיסלאם, ככלל, אינו מכיר בנזירות ובסגפנות ואף רואה בה חטא. בקוראן נכתב, שהמוסלמים אינם מצווים על ההתנזרות. עם זאת, חסידי הסופיזם, אחת מכתות האיסלאם, מנהלים אורח חיים צנוע ונזירי. כמו כן, ישנן באיסלאם כתות אשר טוענות להיות ממשיכי דרכם של אישים חשובים באיסלם כגון אבו בכר והחליף עלי, אשר מנהגיהן דומים לכללי הנזירים הנוצריים.
[עריכה] בדתות המזרח
בבודהיזם נהוג להקדיש את הילדים כשהם קטנים למנזר, שבו דואגים לחינוכם. שם הילדים חיים חיי שיתוף ומקדישים את עצמם לעבודה רוחנית. ישנם מנזרים שלומדים בהם אמנויות לחימה שונות, במטרה לחשל את הנפש, ולהתעלות מעל מגבלות הגוף. נהוג גם לעשות מדיטציות רבות.
על פי שיטת ורנאשרם, השיטה החברתית המקובלת בהינדואיזם, מומלץ לקיים אורך חיים נזירי בשלב הברהמצ'אריה, השלב הראשון בחיים בו על הצעיר להיות עסוק בלימודיו. לאחר מכן הוא מתחתן וחי חיי משפחה. בגיל זיקנה מומלץ לאדם לקחת נדר נזירות נוסף הקרוי סניאסה בו הוא פורש לחלוטין מהחברה האנושית. ישנם זרמים מסוימים ביוגה הממליצים על ברהמצ'אריה, על נזירות, לכל החיים.
כמו כן, קיימות בהינדואיזם כתות נזיריות שונות, כאשר החשובות שבהן הן הכת הווייסנאביסטית והכת הסאיוויסטית. ככלל, הכתות האלה הן לגברים בלבד, אף שכיום חלק מהקבוצות מקבלות לשורותיהן גם נשים. אף שבין כת לכת ישנם הבדלים מסוימים בנדרי הנזירות, המשותף לכולן הוא התנזרות מבעלות על כל קניין שהוא, למעט קערה, ספל, שני מערכי ביגוד ועזרים רפואיים; איסור על מגע בכסף או דברי ערך בכל צורה שהיא; איסור על אכילה לשם ההנאה; איסור על מגע, מבט, חשיבה והימצאות באותו מקום עם נשים; ואיסור על קיום קשרים אישיים.
בשונה מההינדואיזם והבודהיזם, בסיקיזם הנזירות לא רק שאינה קיימת כמוסד, אלא אסורה במפורש.
[עריכה] מקורות
- האנציקלופדיה הקתולית: הנזירות המערבית (באנגלית)
- האנציקלופדיה הקתולית: הנזירות המזרחית (באנגלית)
- הגב' בוטצ'ר (1897), היסטוריית העם הקופטי - הכרך הראשון
