יונית לוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יונית לוי בעמדת שידור של חדשות 2 בכיכר המדינה, בהפגנת הסיום של מחאת האוהלים (2011)

יונית לוי (נולדה ב-12 ביולי 1977) היא עיתונאית ואשת רדיו וטלוויזיה ישראלית. לוי מגישה את מהדורת החדשות המרכזית של חברת החדשות בערוץ 2 מדצמבר 2002.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוי נולדה בירושלים וגדלה בשכונת הגבעה הצרפתית[1]. היא בעלת תואר בספרות אנגלית ובהיסטוריה מהאוניברסיטה העברית.

החלה את דרכה העיתונאית בגלי צה"ל במחזור ממנו יצאו מספר עיתונאים בכירים, בהם עורך חדשות החוץ של ערוץ 10, נדב אייל, וסמנכ"ל התוכן של חברת החדשות, חיליק שריר. במהלך שירותה הייתה כתבת ובהמשך עורכת חדשות החוץ. בשלב מסוים שימשה מגישה מחליפה בתוכנית הרדיו "מה בוער". לאחר מכן עברה לחדשות ערוץ 2 והייתה עורכת חדשות החוץ ומגישה.

קריירה טלוויזיונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלה בעבודתה בטלוויזיה לראשונה בשנת 1999, כאשר דיווחה על המלחמה בבלקן מגבול קוסובו. נשלחה לניו יורק בעקבות פיגועי 11 בספטמבר 2001 וסיקרה משם בהרחבה את הנושא. הגישה מבזקי חדשות קצרים בכל שעות היממה והייתה אחראית על מבזק החדשות הרחב ב"אולפן שישי". בנוסף, שימשה מגישה במבזקי חדשות מיוחדים. מונתה לעורכת המשנה של המהדורה המרכזית.

לקראת סוף שנת 2002 הודיעה מיקי חיימוביץ' על פרישתה מהגשת המהדורה המרכזית ומעברה לחדשות 10, ולוי נבחרה להחליפה כמגישה לצדו של גדי סוקניק. בחירתה של לוי בת ה-25 להגשת המהדורה המרכזית הנצפית בישראל נחשבה בעיני רבים כמפתיעה, שכן היא הייתה צעירה יחסית לסוקניק וגם חסרת ניסיון. לוי הגישה את מהדורתה הראשונה ב-22 בדצמבר 2002 לצדו של גדי סוקניק. באוגוסט 2007 הודיע סוקניק על פרישתו מהגשת המהדורה המרכזית. אל יונית לוי, שבהתחלה נותרה כמגישה לבדה, הצטרף דני קושמרו כמחליף לסירוגין וכשותף להגשה בשידורים מיוחדים.

בצד תפקידה כמגישה, לא חדלה לוי מלתפקד גם כעיתונאית בשטח: נשלחה לסקר את טיסתו של אילן רמון לחלל בינואר 2003, ערכה כתבת מעקב אחר משפחה שפונתה מגוש קטיף ותיעדה את החודשים האחרונים שלהם כתושבי הגוש בזמן שלפני יישום תוכנית ההתנתקות. בזמן מלחמת לבנון השנייה נשלחה לא אחת למלא תפקידי "כתב שטח" במהלך שעות היממה במקומות אליהם נורו קטיושות. בנוסף, הגישה לוי מספר פעמים את המהדורה המרכזית מהשטח: במהלך ביצוע תוכנית ההתנתקות שידרה את המהדורה המרכזית מנווה דקלים, עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה ביולי 2006 נשלחה לעמדת השידור בצפון ומשם הגישה במשך מספר שבועות, במהלך מבצע עופרת יצוקה שידרה את המהדורה המרכזית מיישובי הדרום ומגבול רצועת עזה, ביולי 2011 שידרה משדרות רוטשילד בהפגנה של מחאת האוהלים, ובמבצע עמוד ענן שידרה עם דני קושמרו לסירוגין מעוטף עזה.

במהלך מבצע עופרת יצוקה, כאשר לוי העבירה את משדר החדשות של ערוץ 2 לאורך המבצע לצד דני קושמרו לסירוגין באולפן ובגבול רצועת עזה, חתמו כ-35,000 איש על עצומה הקוראת להדחתה מתפקיד מגישת החדשות המרכזית בערוץ 2, בטענה כי היא אינה אובייקטיבית בדיווחיה, וכי היא מגלה אמפתיה לפליטי עזה בעודה מתעלמת מסבלם של מיליון תושבי הדרום. העצומה עוררה דיון תקשורתי בנושא והביאה את חברת החדשות של ערוץ 10 לפרסם הודעת תמיכה בלוי באופן חריג.[דרוש מקור]

במהלך כל שנותיה כעיתונאית עסקה לוי באופן נרחב בסיקור הנעשה בארצות הברית. בין היתר סיקרה את פיגועי 11 בספטמבר, את מערכת הבחירות בשנת 2004 בה נבחר ג'ורג' ווקר בוש בפעם השנייה לנשיאות ואת מערכת הבחירות בשנת 2008 בה נבחר ברק אובמה לנשיא ארצות הברית. בסוף שנת 2009 הכינה כתבה מורחבת על סיכום העשור בארצות הברית. באותו העשור הספיקה לראיין שלושה נשיאים בארצות הברית: ברק אובמה בעודו מכהן, ג'ורג' ווקר בוש בעודו מכהן וביל קלינטון לאחר סיום תפקידו.

בין הראיונות הבולטים שערכה היו הראיון עם ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר, אותו ראיינה יחד עם הכתב המדיני של חדשות ערוץ 2 אודי סגל, והראיון עם מייסד חברת "מיקרוסופט" ביל גייטס, לצד סוקניק. נוסף על כך קיימה ראיונות עם כמה ראשי ממשלות בישראל ועם שרים בכירים. לוי הגישה את המהדורות המרכזיות של משדרי הבחירות בשנים 2003, 2006, 2009 ו-2013.

על פי סקר דעת קהל שערכה חברת שילוב Millward Brown בעבור TheMarker ופורסם בתום מבצע עופרת יצוקה, יונית לוי נתפסת כמגישה האמינה ביותר עם 8% מהקולות, לאחריה במקומות השני השלישי בסקר, יעקב אילון ורוני דניאל עם 7% כל אחד‏[2].

בשנת 2012 נבחרה על ידי nrg מעריב למגישת החדשות השנייה הטובה ביותר, בשוויון עם תמר איש-שלום ולאחר עמיתה דני קושמרו[3].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 באוקטובר 2011 נישאה לוי לאיש הטלוויזיה, עידו רוזנבלום. ב-6 בנובמבר 2013 נולד לזוג בן‏[4].

סרטים של יונית לוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יונית לוי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המהדורה המרכזית, 22 באפריל 2010‏
  2. ^ אופיר בר-זהר, יונית לוי - אשת החדשות האמינה ביותר, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 20 בינואר 2009
  3. ^ ‫כתבי זמן תל אביב, נאמר זאת כך, יונית: בחרנו את אנשי החדשות הטובים בישראל, באתר nrg‏, 24 ביוני 2012‬
  4. ^ בליסימו: יונית לוי ילדה בן בכור, באתר נענע 10, 6 בנובמבר 2013