משה כחלון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משה כחלון
Launch of 'British Club' for Holocaust survivors (6885473331).jpg
תאריך לידה 19 בנובמבר 1960 (בן 54)
חבר הכנסת
ממשלות 32
כנסות 1618, 20
סיעה הליכוד, כולנו
תפקידים בולטים

משה כחלון (נולד ב-19 בנובמבר 1960, כ"ט בחשוון ה'תשכ"א) הוא פוליטיקאי ישראלי. כיהן בין היתר כשר התקשורת, כשר הרווחה והשירותים החברתיים בממשלת ישראל וכחבר הכנסת מטעם מפלגת הליכוד. עומד בראש המרכז לרפורמות ומנהיגות במכללה האקדמית נתניה[1]. בדצמבר 2014 הקים מפלגה חדשה לקראת הבחירות לכנסת העשרים, בשם "כולנו בראשות משה כחלון".

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלון נולד, גדל והתחנך בשכונת גבעת אולגה שבחדרה, כבן למשפחה בת שבעה ילדים, להורים יהודה ומיסה כחלון שעלו ארצה מטריפולי שבלוב[2]. ב-1978 התגייס לצה"ל, ושירת עד 1986 בחיל החימוש. בתפקידו האחרון בשירות הקבע היה מדריך ראשי במתקן אימונים עורף צפון, בדרגת רב סמל.

עם שחרורו מצה"ל עסק בייבוא מוצרי רכב, תחום בו עסק עד לשנת 2001. במקביל עסק בפעילות ציבורית בתחומים שונים; בשנים 19902001 היה חבר מועצה והנהלה מורחבת ב"אגודה למען החייל".

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

את דרכו הפוליטית החל בסוף שנות ה-80 כשסייע לרמי דותן בהתמודדותו בבחירות לראשות עיריית חיפה. בעקבות מערכת בחירות זו הכיר את עוזי לנדאו, שמינה אותו לראש לשכתו (בשנים 2002-2001) במשרד לביטחון הפנים.‏[3]

בבחירות לכנסת השש עשרה נבחר לכנסת מטעם הליכוד, וכיהן כסגן יושב ראש הכנסת. נמנה עם המתנגדים לתוכנית ההתנתקות במפלגת הליכוד.

בשנת 2005, ערב ביצוע תוכנית ההתנתקות, הוצע לו על ידי ראש הממשלה אריאל שרון תפקיד השר לקליטת עלייה, אך כחלון סירב. בשנים 2005-2006 היה כחלון יו"ר אתו"ס - החברה לאמנות תרבות וספורט בחיפה.

בשנת 2006 בבחירות המקדימות לרשימת הליכוד לכנסת ה-17 דורג במקום הראשון, והוצב במקום השלישי ברשימת המפלגה לכנסת (המקום השני שוריין לסילבן שלום).

חקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכנסת ה-17 עמד בראש ועדת הכלכלה עד לאוקטובר 2007. בין החוקים שכחלון נמנה עם יוזמיהם:

עם עזיבת צחי הנגבי את הליכוד למפלגת קדימה, מונה כחלון על ידי יו"ר המפלגה, בנימין נתניהו, ליו"ר מרכז הליכוד. במאי 2008 נבחר רשמית לתפקיד כשגבר על גילה גמליאל בבחירות פנים-מפלגתיות. לקראת הבחירות לכנסת ה-18 נבחר כחלון במקום החמישי בפריימריז בתנועת הליכוד, והוצב במקום השישי ברשימת התנועה לכנסת.

בתפקיד שר התקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש מרץ 2009 מונה כחלון לשר התקשורת בממשלת נתניהו השנייה. בינואר 2011 מונה גם לשר הרווחה, במקומו של יצחק הרצוג. בתקופת כהונתו כשר התקשורת קידם וביצע את רפורמת הסלולר, עליה הכריז קודמו בתפקיד, אריאל אטיאס[8][9]. הרפורמה כללה מתן רישיונות למפעילי רשתות סלולר וירטואליים ומתן זיכיון לכניסתו של מפעיל סלולרי נוסף, גולן טלקום. רגולציות נוספות שיישם בשוק הסלולר, כללו הגבלה של דמי הקישוריות בין רשתות שונות ל-7 אגורות לדקה‏[10], הטלת איסור על חיוב הלקוחות בגין עזיבת תוכנית, הטלת איסור על החברות הסלולריות למכור מכשירי סלולר נעולים, שניתנים לשימוש רק עם כרטיסי ה- SIM של המוכרת, וחיובן לפתוח בחינם את המכשירים שכבר מכרו‏[11], והטלת איסור על חיוב לקוחות ללא ידיעתם בגין הודעות תוכן. רפורמה זו הובילה להגברת התחרות בשוק ולירידה חדה במחירים.

בשוק האינטרנט אישר כחלון כניסת חברת תשתיות סיבים אופטיים שלישית, Unlimited, על בסיס התשתית של חברת החשמל, זאת בנוסף לבזק והוט.

ביוני 2011, על רקע מחאת הקוטג', אמר ראש הממשלה נתניהו בישיבת הממשלה: "כחלון עשה דברים גדולים, תהיו כחלונים ותמצאו פתרונות".‏[12] כחלון מצידו, לקראת הבחירות, תלה את הצלחת הרפורמות שקידם, בשיתוף הפעולה המלא של נתניהו, ואמר שהוא (כחלון) הלך בדרכו‏[13].

בדצמבר 2011 קיבל את אות אביר איכות השלטון[14].

פסק זמן מהפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2012 הודיע כחלון שהוא לוקח פסק זמן מהחיים הפוליטיים ולא יתמודד בבחירות המקדימות שיתקיימו בליכוד לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה[15] בינואר 2013 הודיע שגם לא יכהן כשר בממשלה שתקום לאחר הבחירות. יומיים לפני מועד הבחירות הודיע עם ראש הממשלה בנימין נתניהו כי מינהל מקרקעי ישראל יועבר ממשרד השיכון למשרד ראש הממשלה וכחלון ימונה לתפקיד יו"ר המנהל, כדי שיפעל להוזלת מחירי הדיור‏[16]. המינוי נכלל במסגרת ההסכם הקואליציוני עם מפלגת יש עתיד[17], אולם לבסוף נותר המנהל כפוף למשרד השיכון ועמד בראשו שר השיכון אורי אריאל ממפלגת הבית היהודי‏[18].

במרץ 2013 הושבעה הממשלה החדשה והסתיימה כהונתו של כחלון כשר. בסוף 2013 הקים את "המרכז לרפורמות ולמנהיגות" במכללה האקדמית נתניה. פרסומי המכון עוסקים בכחלון ובהתבטאויותיו, והוא ממומן מתרומות של אנשי עסקים, שאת מרביתן גייס כחלון בעצמו‏[19].

לקראת בחירות 2015[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2014 הודיע כחלון על חזרה לפוליטיקה, אך שיתקשה לשוב לליכוד, שלטענתו זנח את ההיבט החברתי ואת הפרגמטיות המדינית בשל השתלטות של גופי ימין קיצוני. עוד טען כי התוצאות שהשיגה הממשלה ביוקר המחיה ובבריחת המוחות אינן טובות, ושעמדותיו ותמיכתו במחאה החברתית בישראל 2011 התנגשו עם עמדותיו של ראש הליכוד נתניהו.‏[20] ב-20 באוקטובר באותה שנה, הצהיר שיקים מפלגה חדשה לקראת הבחירות הבאות‏[21] ולמחרת עזב רשמית את הליכוד‏[22]. בדצמבר, בעקבות הקדמת הבחירות, חתם על הסכם עודפים עם "ישראל ביתנו", ורשם את המפלגה שהקים, ששמה "כולנו בראשות משה כחלון"[23], המפלגה זכתה ל-10 מנדטים בבחירות.

השכלתו וחייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלון בעל תואר ראשון במדע המדינה ולימודים כלליים מאוניברסיטת חיפה, סיים לימודי משפטים במכללה האקדמית נתניה, ולמד שמאות במסגרת לימודי חוץ בטכניון.

באפריל ומאי 2013 למד באוניברסיטת הרווארד שבארצות הברית בתוכנית לניהול מתקדם שמטרתו "לבחון קונספטים ניהוליים מפרספקטיבה קפיטליסטית, שוק צרכני וסביבה כלכלית גלובלית".‏[24]

מתגורר בחיפה בשכונת כרמליה, נשוי ואב לשלושה ילדים. אחיו, קובי כחלון, הוא סגן ראש עיריית ירושלים מטעם רשימתו של ראש העיר ניר ברקת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ״הרשימה של כחלון״, הפלוג, 4 ביולי 2014
  2. ^ לי-אור אברבך, כחלון הזדמנויות: ראיון עם שר התקשורת משה כחלון, באתר nrg‏, 19 בספטמבר 2009
  3. ^ ‏מגזין ממון, ידיעות אחרונות, 28 במאי 2009‏
  4. ^ חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 12), התשס"ז-2007, במאגר חוקי מדינת ישראל באתר הכנסת.
  5. ^ חוק דם טבורי, התשס"ז-2007, במאגר חוקי מדינת ישראל באתר הכנסת.
  6. ^ חוק משק החשמל (תיקון מס' 6), התשס"ז-2007, במאגר חוקי מדינת ישראל באתר הכנסת.
  7. ^ חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות לוב, התשס"ז-2007, במאגר חוקי מדינת ישראל באתר הכנסת.
  8. ^ הודעת משרד התקשורת, משרד התקשורת פועל לכניסתם של מפעילים סלולרים נוספים, באתר משרד התקשורת, 6 בינואר 2009
  9. ^ אריאל אטיאס מציג: האתגרים של משה כחלון, באתר TheMarker
  10. ^ הודעת משרד התקשורת, דמי הקישוריות הסלולרית יירדו בצורה משמעותית, באתר משרד התקשורת, 31 בדצמבר 2010
  11. ^ הודעת משרד התקשורת, הרפורמה בענף התקשורת יוצאת לדרך, באתר משרד התקשורת, 29 בדצמבר 2010
  12. ^ יאיר אלטמן ואטילה שומפלבי, נתניהו על הקוטג': "תהיו כחלונים ותמצאו פתרון", באתר ynet‏, 19 ביוני 2011
  13. ^ לפי קטעים מוקלטים שהוצגו בדף הפייסבוק של הליכוד
  14. ^ משה כחלון, איתן ששינסקי ומירב ארלוזורוב נבחרו לאבירי איכות השלטון, באתר TheMarker
  15. ^ אטילה שומפלביפצצה פוליטית: משה כחלון לא יתמודד בפריימריז, באתר ynet‏, 14 באוקטובר 2012
    אטילה שומפלבי ומורן אזולאי, משה כחלון: עוזב את הכנסת, לא את הליכוד, באתר ynet‏, 15 באוקטובר 2012
  16. ^ פנחס וולף, מחטף בחירות? כחלון ימונה ליו"ר מועצת מנהל מקרקעי ישראל, באתר וואלה!, 20 בינואר 2013
  17. ^ ההסכם הקואליציוני עם יש עתיד - המסמך המלא, באתר כלכליסט, 15 במרץ 2013
  18. ^ מורן אזולאי ואטילה שומפלבי, נתניהו חזר בו, כחלון לא ימונה ליו"ר המנהל, באתר ynet‏, 4 ביוני 2013
  19. ^ שרון שפורר, נתי טוקר, כמה מרוויח כחלון במכון המחקר בנתניה, ומיהו הרכש החדש שלו מערוץ 2, באתר TheMarker‏, 15 בדצמבר 2014
    רשימת פרסומי המכון
  20. ^ אמירה לם, ידיעות אחרונות, כחלון חוזר: "הליכוד קיפל את הדגל החברתי", באתר ynet‏, 8 באפריל 2014
  21. ^ איתי בלומנטל, כחלון: אקים מפלגה שתטפל ביוקר המחיה, באתר ynet‏, 20 באוקטובר 2014
  22. ^ גיא עזרא, רשמית: כחלון עזב את הליכוד, 21 באוקטובר 2013, באתר סרוגים.
  23. ^ משה כחלון בחר שם למפלגה החדשה: "כולנו"
    הודעה על הגשת בקשה לרישום מפלגה בפנקס המפלגות, י"פ 6941 מ-14 בדצמבר 2014
  24. ^ לירון שמם, משה כחלון, תעודת סטודנט כבר הוצאת?, באתר "mako",‏5 בנובמבר 2012


יושבי ראש ועדת הכלכלה של הכנסת

מנחם בדרמרדכי בנטובבנימין אבניאלאברהם שכטרמןיגאל הורביץשמואל תמירגד יעקביאליהו שפייזרשושנה ארבלי-אלמוזלינואברהם בייגה שוחטצחי הנגביגדעון פתאלי גולדשמידטאברהם יחזקאלאמנון רובינשטייןאברהם פורזאיתן כבלאמנון כהןשלום שמחוןרוברט אילטובגלעד ארדןישראל חסוןמשה כחלוןאופיר אקוניסכרמל שאמה הכהןאבישי ברוורמן