צ'טלהויוק
צ'טלהויוק (טורקית Çatalhöyük, בתרגום לעברית: "תל המזלג") הוא אתר ארכאולוגי במישור קוניה בדרומה של אנטוליה בטורקיה, בגובה של 800 עד 1,000 מטרים מעל פני הים. במקום שכנו יישובים גדולים המתוארכים לתקופה הנאוליתית והכלקוליתית (6200 – 5500 לפנה"ס).
האתר הוא בין האתרים הנאוליתיים המשומרים ביותר, והוא נחשב לאתר הגדול והמתקדם מבין האתרים מתקופת האבן שנתגלו עד כה. במקום שני תלים - מזרחי ומערבי. התל המזרחי מתנשא לגובה של כעשרים מטרים מעל המישור, ואילו התל המערבי קטן ממנו. בין שני התלים זרמה בעבר שלוחה של הנהר צ'רשמבה (Çarşamba), וההתיישבות קמה על אדמות סחף של שלוחת הנהר אשר אפשרה לעבד את הקרקע. האתר נזנח לפני תקופת הברונזה, וחשיבותו היא בכך שלמרות התקופה הקדומה, צורת התיישבות מזכירה מבנה של עיר. בצ'טלהויוק אובחנו 18 שכבות שונות, ומספר תושביו של התל הגדול מוערך בכ-5,000 עד 8,000 איש לאורך השנים, ובשיא של כ-10,000 נפשות.
תוכן עניינים |
[עריכה] החפירות באתר
האתר נחקר לראשונה בשנת 1958, ובהמשך בין השנים 1961–1965, על ידי הארכאולוג האנגלי ג'יימס מלארט (James Mellaart)[1]. מלארט גילה לעולם את קיומה של תרבות כה מתקדמת באזור בתקופה הנאוליטית (תקופת האבן החדשה). החפירה הופסקה ב-1965 בעקבות גירושו של מלארט מטורקיה בגלל מעורבותו בפרשת "האוצר מדוראק". הוא פרסם ציורים של פריטים מתקופת הברונזה הקדומה, לטענתו, אך אלה לא נמצאו מעולם. מלארט הספיק לחקור רק כ-4% מהאתר.
החפירות באתר התחדשו רק ב-12 בספטמבר 1993 בראשותו של הארכאולוג איאן הודר (תלמידו לשעבר של מלארט) מאוניברסיטת קיימברידג'. הודר בחן את המקום באספקלריה אנתרופולוגית ונסמך על בדיקות של תיארוך פחמן-14 וטבעות עצים. מצב השימור של האתר אפשר לבצע בדיקות אלה שכן שריפה שהתחוללה בו לא כילתה לחלוטין שרידי עץ בתוך טיט. הודר אף עשה שימוש במכ"ם כדי לשחזר את מראה המבנים.
[עריכה] הממצאים באתר
_%C3%87atalh%C3%B6y%C3%BCk2.jpg)
באתר לא נתגלו מבני ציבור למעט אזורים להשלכת פסולת, והוא מורכב מבתי מגורים עשויים לבני בוץ שחלקם גדולים ומעוטרים מהאחרים. מטרתם של חללים גדולים אלה לא הובהרה, אם כי הועלתה האפשרות ששימשו לפולחן[1]. המבנים היו דבוקים זה לזה ללא שבילים או רחובות שחצצו ביניהם (דמויי חלת דבש), והגישה אל רובם הייתה באמצעות סולמות שהובילו אל הגגות, ומשם, דרך פתחים בתקרה וסולמות אחרים, אל תוככי המבנים. למעט פתחים אלה לא היו במבנים חלונות או דלתות נוספים, והפתחים שימשו הן לכניסת אוויר מן החוץ והן לפליטת חום ועשן מהתנורים שבפנים. החדרים המרכזיים שימשו לבישול וכמרכז הפעילות הביתית. ספסלים מוגבהים לאורך הקירות שימשו לשינה ולישיבה. החדרים המשניים שימשו כמחסנים, והכניסה אליהם הייתה דרך פתחים נמוכים מהחדר הראשי. חלק מהפעילויות התבצעו על הגגות כאשר מזג האוויר איפשר זאת, ובשכבות המאוחרות יותר נתגלו תנורים גדולים שהוקמו על הגגות. חדרים קטנים לצידם של מרחבי המגורים שימשו לאחסנה. הבתים היו נקיים מפסולת וזו רוכזה בשטחים שיועדו לכך מחוץ לאתר, ובאלה נתגלו שרידי ביוב, פסולת מזון וכמות נכבדה של אפר מבעירת עץ.
תושבי צ'טלהויוק קברו את מתיהם בתחומי האתר, ושרידים אנושיים נתגלו בבורות מתחת לרצפות הבתים והמקדשים, במיוחד מתחת לתנורים ולספסלים שלאורך קירות הבתים. הגופות נדחסו בתנוחה מכווצת לעתים בתוך בורות, סלים או נעטפו בחלקי בדים. בסמוך להם נמצא מגוון רחב של מנחות קבורה כגון: קופסאות עץ, ראשי חץ,מראות מאובסידיאן, כלי עצם, חותמות, צלמיות חרס ועוד. עצמות שנמצאו בקברים בתפזורת עשויות להצביע על כך שהגופות הושארו באוויר הפתוח עד שנרקבו, ואז נאספו העצמות וניקברו.
לעתים הופרדו ראשי הגופות מהשלדים וייתכן ששימשו בטקסי פולחן, וכן נמצאו גולגלות על הרצפןת שנעטפו ונצבעו בגווני אוכרה כדי לשוות להן מראה אנושי. בסמוך להן על הקיר צויירו עופות גדולים מעל ראשי אנשים חסרי ראש. לראשונה נמצאה גולגולת ללא מוח אשר הוצא ממנה בטרם נקברה ובמקומו הוכנס בד מגולגל.[2]
על קירות חיצוניים ופנימיים באתר נמצאו ציורי קיר של דמויות, בעיקר של גברים עם איבר מין זקור ושל קבוצות גברים בעת ציד, וכן ציורים בצבע אדום של שור הבר האירופי שנכחד בינתיים, ושל עופות טרף העטים על דמויות ללא ראשים. ממצאים אלה, כמו גם צלמיות נשים מחרס שנתגלו בשכבות המאוחרות של האתר ואשר מייצגות ככל הנראה את האלה האם[3], מראים כי אף שלא נמצאו מקדשים במקום, הייתה לתושביו דת עשירה בסמלים. יתר על כן, ייתכן שהחדרים בהם נתגלו ריכוזים גדולים של ממצאים אלה שימשו כמקום פולחן. הממצאים באתר רומזים גם לחברה שיוויונית, ללא מעמד שולט וללא הבחנה במעמדם החברתי של גברים ונשים. ממצא מעניין נוסף הוא ציור קיר של הר הסאן (Hasan Dağı) המרוחק 140 ק"מ מהתל, והנחשב למפה ו/או תיאור הנוף העתיק ביותר שנתגלה עד כה[1].
[עריכה] כלכלת האתר
הכלכלה באתר התבססה על חקלאות גידול של חיטה שעורה, קטניות, שומשום שקדים ופיסטוקים. גידול כבשים ועיזים אשר שרידיהם נמצאו בכמויות גדולות. כן נמצאו שרידי בקר. ביות בקר היה נדיר בתקופת ההתיישבות באתר. באתר נמצאו גם סימני דיג בנהרות ובנחלים. בנוסף המשיך השימוש גם בלקט וציד. באתר נמצאו חתיכות בדים טוויה מפשתן וצמר כבשים. ממצאים נוספים באתר הראו שהתושבים עסקו גם במסחר. הם ייבאו מוצרים ממקומות אחרים כגון צדפים מהים התיכון והים האדום, נחושת וזהב אשר שימשו לעיטור. בתמורה מכרו התושבים אובסידיאן, זכוכית וולקנית אשר ניתן לייצר ממנה כלים. הכלים היו חדים יותר מכלי צור. מקור האובסידיאן בהר חסאן. באתר נמצאו סימנים ברורים של תעשייה, ויוצרו בו כלי נשק, סכינים ועוד.
[עריכה] קישורים חיצוניים
 |
|
[עריכה] הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Kleiner, Fred S.; Mamiya, Christin J. (2006). Gardner's Art Through the Ages: The Western Perspective: Volume 1, Twelfth, Belmont, California: Wadsworth Publishing, 12-4. ISBN 0-495-00479-0.
- ^ עופר בר יוסף, עצמות ורוח - מנהגי קבורה פרהיסטוריות בישראל, המוזיאון לפרהיסטוריה ע"ש שטקליס, 1992 , עמודים 71-70
- ^ James Mellaart, Catal Huyuk: A Neolithic Town in Anatolia. McGraw-Hill 1967, p. 181
