צ'טאלהייק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צ'טאלהֵיִיק (טורקית Çatalhöyük - "תל המזלג") הוא אתר מתקופת האבן החדשה ומהתקופה הכלקוליתית בדרום אסיה הקטנה, ליד צ'ומרה, כ-45 ק"מ דרומית-מזרחית לעיר קוניה שבטורקיה. השכבות המוקדמות באתר מתוארכות ל-7500 לפנה"ס בערך, והוא נחשב לאתר הגדול והמתקדם מבין האתרים מתקופת האבן שנתגלו עד כה. התל המזרחי נישא בסוף תקופת האבן החדשה לגובה של 20 מטר מעל מישור קוניה, ומערבית לו, מעבר ליובל היסטורי של נהר צ'רשמבה (Çarsamba), נמצא תל קטן יותר. האתר נזנח לפני תקופת הברונזה.
תוכן עניינים |
[עריכה] החפירות באתר
צ'טאלהֵיִיק התגלה לראשונה בשנת 1958 והתפרסם במהלך חפירות שערך במקום הארכאולוג הבריטי ג'יימס מלארט (James Mellaart) בשנות ה-60 של המאה ה-20[1]. חפירות אלה חשפו את העובדה כי באזור זה של אסיה הקטנה התקיימה תרבות מתקדמת בתקופת האבן החדשה, ומלארט תיאר את המקום כ"עיר הקדומה בעולם". מאז 1993 מתקיימות חפירות במקום בניצוחו של איין הודר (Ian Hodder) מאוניברסיטת קיימברידג'.
בצ'טאלהֵיִיק אובחנו 18 שכבות שונות, ומספר תושביו של התל הגדול מוערך ב-5,000 עד 8,000 איש לאורך השנים, ובשיא של כ-10,000 נפשות.
[עריכה] הממצאים באתר
באתר לא נתגלו מבני ציבור למעט אזורים להשלכת פסולת, והוא מורכב מבתי מגורים עשויים אבני בוץ שחלקם גדולים ומעוטרים מהאחרים. מטרתם של חללים גדולים אלה לא הובהרה, אם כי הועלתה האפשרות ששימשו לפולחן[2]. המבנים היו דבוקים זה לזה ללא שבילים או רחובות שחצצו ביניהם, והגישה אל רובם הייתה באמצעות סולמות שהובילו אל הגגות, ומשם, דרך פתחים בתקרה וסולמות אחרים, אל תוככי המבנים. למעט פתחים אלה לא היו במבנים חלונות או דלתות נוספים, והפתחים שימשו הן לכניסת אוויר מן החוץ והן לפליטת חום ועשן מהתנורים שבפנים. החדרים המרכזיים שימשו לבישול וכמרכז הפעילות הביתית. ספסלים מוגבהים לאורך הקירות שימשו לשינה ולישיבה. חלק מהפעילויות התבצעו על הגגות כאשר מזג האוויר איפשר זאת, ובשכבות המאוחרות יותר נתגלו תנורים גדולים שהוקמו על הגגות. חדרים קטנים לצידם של מרחבי המגורים שימשו לאחסנה. הבתים היו נקיים מפסולת וזו רוכזה בשטחים שיועדו לכך מחוץ לאתר, ובאלה נתגלו שרידי ביוב, פסולת מזון וכמות נכבדה של אפר מבעירת עץ.
תושבי צ'טאלהֵיִיק קברו את מתיהם בתחומי האתר, ושרידים אנושיים נתגלו בבורות מתחת לרצפה, ובמיוחד מתחת לתנורים ולספסלים שלאורך קירות הבתים. הגופות נדחסו לעתים לתוך סלים או נעטפו במחצלות. עצמות שנמצאו בקברים בתפזורת עשויות להצביע על כך שהגופות הושארו באוויר הפתוח עד שנרקבו, ואז נאספו העצמות וניקברו. לעתים הופרדו ראשי הגופות מהשלדים וייתכן ששימשו בטקסי פולחן, וכן נמצאו גולגלות שנעטפו ונצבעו בגווני אוכרה כדי לשוות להן מראה אנושי.
על קירות חיצוניים ופנימיים באתר נמצאו ציורי קיר של דמויות, בעיקר של גברים עם איבר מין זקור ושל קבוצות גברים בעת צייד, וכן ציורים בצבע אדום של שור הבר האירופי שנכחד בינתיים, ושל עופות טרף העטים על דמויות ללא ראשים. ממצאים אלה, כמו גם דמויות נשים מחרס שנתגלו בשכבות המאוחרות של האתר ואשר מייצגות ככל הנראה את האלה האם[3], מראים כי אף שלא נמצאו מקדשים במקום, הייתה לתושביו דת עשירה בסמלים. יתר על כן, ייתכן שהחדרים בהם נתגלו ריכוזים גדולים של ממצאים אלה שימשו כמקום פולחן. הממצאים באתר רומזים גם לחברה שיוויונית, ללא מעמד שולט וללא הבחנה במעמדם החברתי של גברים ונשים. ממצא מעניין נוסף הוא ציור קיר של הר חסאן (Hasan Dağ) המרוחק 140 ק"מ מהתל, והנחשב למפה ו/או תיאור הנוף העתיק ביותר שנתגלה עד כה[4].
בשלבים המאוחרים להתקיימות היישוב, רכשו תושביו יכולות חקלאיות ובייתו בעלי חיים כמו כבשים ובקר, אם כי צייד נותר מקור עיקרי לבשר. הם גידלו חיטה, שעורה, אפונה, שקדים ופיסטוק, ואספו פירות מהעצים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צ'טאלהֵיִיק |
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ^ a b c d e Kleiner, Fred S.; Mamiya, Christin J. (2006). Gardner's Art Through the Ages: The Western Perspective: Volume 1, Twelfth, Belmont, California: Wadsworth Publishing, 12-4. ISBN 0-495-00479-0.
- ^ ראו הערה 1 לעיל
- ^ James Mellaart, Catal Huyuk: A Neolithic Town in Anatolia. McGraw-Hill 1967, p. 181
- ^ ראו הערה 1 לעיל
