נוסח לא-אורתודוקסי

"ומפני חטאינו גלינו מארצנו" בסידור ההיכל בהמבורג, 1818, הרפורמי המובהק הראשון.

נוסחים לא-אורתודוקסיים או לא-מסורתיים הם נוסחי התפילה המשמשים בזרמים הלא-אורתודוקסיים ביהדות, ובכלל זה בתנועות הרפורמית, הקונסרבטיבית, הרקונסטרוקטיבית, ובקהילות עצמאיות שונות. נוסחים אלו שונים באופן מהותי מהסידורים המסורתיים המקובלים בבתי הכנסת האורתודוקסיים. הם מותאמים למקום ולזמן, ומשקפים את התפיסות הדתיות ותפישות העולם המקובלות על הקהילה. מטרתם היא להפוך את התפילה למובנת ורלוונטית למתפללים, לאפשר להם להתפלל מתוך הזדהות עם תוכן הטקסט, ולהעצים את החוויה הרוחנית שבתפילה. הנוסחים מתאפיינים במחיקת קטעים המתייחסים לאמונות תאולוגיות שאינן מקובלות על התנועות הלא-אורתודוקסיות ובקיצור התפילה, אם כי הם מוסיפים להישען על השלד המסורתי של הסידור.

היות שמטרתם המוצהרת של הנוסחים הלא-אורתודוקסיים היא התאמה לרוח הזמן והמקום, מטבע הדברים הם שונים בין קהילות שונות ואף משתנים באותה קהילה לאורך זמן. קיימים מספר רב של סידורים ומחזורי תפילה לא-אורתודוקסיים. לדוגמה, בתנועה הרפורמית (והליברלית) באירופה בלבד, יצאו בשנים 1816–1967 כחמישים סידורי תפילה שונים ביותר מ-175 מהדורות. כמו כן, קהילות ומנייני תפילה שונים עשויים לבחור להשמיט או להוסיף קטעי תפילה על מה שמופיע בטקסט הכתוב.

היסטוריה

מגוון מסידורים ליברליים בגרמניה. למעלה: תחליף לברכת קיבוץ גלויות מ-1870; באמצע: ברכת "אלוהי נשמה", ללא התייחסות לתחיית המתים, 1894; למטה: קדושה, בהשמטת ההתייחסות למלאכים, 1881.

ההצעות לרפורמה בנוסח התפילה החלו בסוף המאה ה-18 בגרמניה. תנועת ההשכלה היהודית החלה לשים דגש על החוויה הרוחנית-דתית בתפילה, בניגוד ל"עבודת האלוהים" שיש לקיימה כמצווה פורמלית. תהליך החילון המהיר הביא להפחתת מספר באי בתי הכנסת, בעיקר בערים הגדולות, והביא את חלק מהמשכילים להמליץ על שינויים בנוסח התפילה שיחזירו לבתי הכנסת את החילונים החדשים.

מלכתחילה, היו שתי מגמות עיקריות בתיקון התפילה. הזרם המתון לא רצה לצור פילוג בקהילות, ולכן ביקש להכניס שינויים מעטים יחסית בנוסח ובצורת התפילה. בקהילות אלה המשיכו להתפלל מן הסידור המסורתי לפחות עד אמצע המאה ה-19, תוך הכנסת שינויים באופן שבו נאמרו התפילות בפועל.

הזרם הקיצוני יותר פרש מלכתחילה מהקהילות והתפלל במניינים נפרדים, ולכן יכול היה להרשות לעצמו לערוך שינויים מפליגים בנוסח. כבר בשנת 1818 הוציאו מתפללי "ק"ק בית חדש" בהמבורג סידור משל עצמם, שנכתב עברית וגרמנית ונקרא משמאל לימין. בברלין, האגודה לרפורמה ביהדות התקיימה וקיימה תפילות בנוסח רדיקלי משלה משנת 1845 ועד חורבן הקהילה בשואה.

בארצות הברית, כמעט מלכתחילה התפללו האורתודוקסים והרפורמים (ואחרי כן בני הזרמים האחרים) בבתי כנסת נפרדים. בשנת 1857 פרסם הרב יצחק מאיר וייז סידור בשם "מנהג אמריקה", שנועד לשמש בכל בתי הכנסת במדינה. אבל גישתו נדחקה, כאשר חלק מן היהודים שם דבקו בנוסח המסורתי, ואילו הרפורמים בחרו להתפלל בנוסחים שכללו שינויים רבים יותר, כמו "עולת תמיד" של הרב דוד איינהורן משנת 1885 וספר התפילה של איגוד הרבנים הרפורמיים משנת 1894.

חידושים ושינויים מהנוסח המסורתי

למרות הגיוון הרב של נוסחי התפילה הלא-אורתודוקסיים, ישנם מאפיינים ועקרונות שרבים מהנוסחים מקיימים לפחות את חלקם.

תפילה בשפת המדינה

בקהילות הרפורמיות (אך לא בקהילות הקונסרבטיביות) מחוץ לישראל נהוג לעיתים קרובות לומר חלק מהתפילה או רובה בשפת המדינה הידועה למתפללים, ולא בעברית. לעיתים קרובות הסידורים מודפסים כך שהנוסח העברי והנוסח בשפת המקום מופיעים זה לצד זה (וכן לצידם, לעיתים, הנוסח העברי בתעתיק), כך שכל קהילה יכולה לבחור באיזה שפה לומר כל תפילה, וכן, אם התפילה נאמרת בעברית, יכולים מי שאינם דוברי עברית לעקוב אחריה ולהבינה.

התאמת התפילה למצבה של האמונה

באופן כללי, נוסחי התפילה הלא-אורתודוקסיים משמיטים מן התפילה נושאים שסותרים את תפיסת העולם הדתית של הקהילה המתפללת. בין הנושאים שנחשבו בעייתיים לאורך ההיסטוריה והושמטו מחלק מהסידורים:

• הציפייה למשיח בן דוד ורעיון תחיית המתים מוחלפים ברעיונות מופשטים יותר של גאולה רוחנית והישארות הנפש. לדוגמה, בסידור המקובל בקהילות הרפורמיות בארץ, בפיוט "יגדל אלוהים חי", העוסק בעיקרי האמונה, מוחלפות שתי השורות האחרונות שעניינן ביאת המשיח ותחיית המתים בשורות "ישלח לקץ ימין גאולתו/לפדות מחכי קץ ישועתו; חיים מכלכל אל ברוב חסדו/ברוך עדי-עד שם תהילתו".
• שיבת ציון - הרפורמה הקלאסית במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 בגרמניה ובארצות הברית התנגדה או הפחיתה בחשיבות השיבה לארץ-ישראל, וקטעים שעסקו בנושא הושמטו מהתפילה. עם השנים, חלה התקרבות בין הרפורמה לציונות, והזיקה לארץ-ישראל חזרה לסידורי התפילה. כיום סידורים הלא-אורתודוקסיים כוללים מעמדים מיוחדים ליום העצמאות, יום השואה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
• בניית בית המקדש וחידוש עבודת הקורבנות - מרבית היהודים הלא-אורתודוקסים אינם שואפים לבנייה של בית המקדש בירושלים וחידוש עבודת הקורבנות בו. בהתאם לכך, החל מימיה הראשונים של הרפורמה, חלק מהסידורים השמיט קטעי תפילה המזכירים שאיפה זו. לדוגמה, סידור התפילה של הקהילה הרפורמית בהמבורג מכיל את הנוסח "למשה ציוית" לתפילת מוסף של שבת (כמו במנהג תימן ומנהג ספרד הקדום) במקום "תכנת שבת" (שהוא הנהוג כיום ברוב העדות) תוך השמטת אזכור הקרבנות.
• מאחר שביטול עבודת הקורבנות נתפסה בראשית הרפורמה כהתקדמות דתית, הטיפו חלק מהרבנים הרפורמים הראשונים לביטול מנהגי האבלות בתשעה באב, ותפילות יום זה הוצאו מנוסח התפילה. כיום הקהילות הלא-אורתודוקסיות מציינות את המועד, באופן ההולם את תפיסת עולמן. נוסחים רבים מקשרים בין אירועי החורבן של ירושלים ושל בית המקדש לבין הרעות שפקדו את עם ישראל במשך השנים מאז, ובעיקר השואה.
• בחירת עם ישראל
• פדות מרדיפות ונקמה בשונאים
• המלאכים

קיצור התפילה וביטול חזרות

חלק מהחזרות המקובלות בתפילות הושמטו. בסידורים בגרמניה במאה ה-19, הושמטו כמעט כל הפיוטים והקרובות שנאמרו באותה תקופה בארצות אשכנז. עם זאת, במקביל אומצו מספר פיוטים ממסורת ספרד. בחלק מהנוסחים המקובלים היום, מושמטת חזרת הש"ץ, ומותירים ממנה רק את החלקים שאינם נאמרים בתפילה בלחש.

שילוב של טקסטים מודרניים

נוסחים רבים כוללים קטעי שירה ומחשבה של יוצרים והוגים מודרניים. חלק מהסידורים כוללים אנטולוגיות נרחבות, שמאפשרות למתפללים הבודדים או לקהילות להחליף את התפילה או להרחיב חלקים ממנה, בהתאם לצורכיהם הרוחניים.

נוסח שוויוני

רבים מנוסחי התפילה הלא-אורתודוקסיים עושים מאמץ להפוך את הנוסח לשוויוני, ולמביע את כל באות ובאי בית הכנסת. הנוסחים הלא-אורתודוקסיים מחליפים בדרך-כלל את הברכה, "ברוך שלא עשני אישה", בברכה "ברוך שעשני בצלמו" או ברכה אחרת. הם מתייחסים לאמהות לצד האבות (לדוגמה: "ברוך אתה ה' אלוהי אבותינו ואמותינו", ו"ברוך אתה ה', מגן אברהם ופוקד שרה" בברכת אבות). הם מתייחסים גם לתרומת הנשים לאורך הדורות, לדוגמה בהחלפת הנוסח "משה ובני ישראל לך ענו שירה", בברכת הגאולה, בנוסח "משה ומרים ובני ישראל לך ענו שירה".

שמרנות וחדשנות

נוסחי התפילה הלא-אורתודוקסיים נתונים במאמץ מתמיד לאזן בין השינויים והחדשנות, כפי שפורטו לעיל, לבין הזיקה לנוסח התפילה המסורתי. כך לדוגמה, לעיתים השמטת החזרת הקורבנות או תחיית המתים היא שיטתית בכל חלקי התפילה, ולעיתים משאירים נושאים אלה בחלק מהתפילות המרכזיות. בחלק מהנוסחים ההיסטוריים, נותרו התפילות העבריות בנוסחן המקורי, ואילו התרגום לשפת המקום כלל שינויים והשמטות.

ישנו גם הבדל בין הזרמים השונים בדרך שהם בוחרים לתפילה. לדוגמה, הסידורים הקונסרבטיביים שמרנים יותר מן הרפורמיים ואינם משמיטים אזכורים של עבודת הקרבנות והמקדש באותו אופן בו נוהגים הרפורמים, אך הם כן מכילים גישה שוויונית לגברים ונשים.

בישראל

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בתנועה ליהדות מתקדמת בישראל (התנועה הרפורמית), עושים באופן כללי שימוש בסידור "תפילת האדם" בעריכת דליה מרקס ואלונה ליסיצה (ראה אור בשנת 2021 בהוצאת זמורה ביתן ומחליף את סידור "העבודה שבלב", שנערך על ידי ועדת הסידור של התנועה בראשות יהורם מזור, שהוצא לאור לראשונה בשנת תשמ"א). הסידור מכיל תפילות לימות חול, לשבתות ולמועדים. עקרונות עריכתו, לפי המצוין בהקדמה אליו: שמירה על כנות הביטוי בנוסח התפילות, קיצור התפילה, התמודדות עם מציאות החיים המתהווה של עם ישראל ושמירה על מטבע התפילה ועל מסגרתה המסורתית. הסידור הישראלי החדש מציין המשכיות בהתפתחות הליטורגיה הרפורמית בעולם ובישראל ובד בבד מפנה משמעותי בה במספר היבטים: זהו סידור מסורתי יותר, המחזיר תפילות מסורתיות שהשמטו בעבר. הסידור מרחיב את שפת התפילה ומקורותיה; בסידור נכללות, לצד לשון התפילה המסורתית, תפילות משורת ענפים של היצירה היהודית לדורותיה. הסידור כולל תפילות לכל מרחבו של לוח השנה היהודי-הישראלי כולל ימי הזיכרון. בניגוד להסתמכות על נוסח אשכנז, הסידור החדש מרחיב את המנעד העדתי וכולל תפילות ופיוטים של עדות ישראל השונות. הסידור מייצג מחויבות מגדרית רב ממדית וגישה מגדרית שוויונית ומייצג קריאה לבחירה ולאחריות, כאשר במקרים רבים מוצגים בפני המתפלל או מתפללת מספר נוסחים לבחירה.

לתנועה ליהדות מתקדמת יש גם מחזור תפילה לראש השנה וליום הכיפור, "כוונת הלב", שערכו יהורם מזור ומרדכי (מוטי) רותם. לעקרונות עריכת הסידור נוספו עקרונות נוספים, כמו הסרת התפילות לחידוש עבודת הקורבנות, ודגש רב יותר על שיויון בין נשים לגברים.

בתנועה המסורתית בישראל (התנועה הקונסרבטיבית) נעשה שימוש נרחב בסידור "ואני תפילתי", היוצא לאור על ידי התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל בשיתוף עם הוצאת "ידיעות ספרים". הסידור מבוסס, רובו ככולו על הנוסח האורתודוקסי המקובל, אך עם התאמות ותוספות המשקפות את רוח התנועה.

בשנת 2013 הוציאה התנועה המסורתית בישראל מהדורה ראשונה של מחזור ליום הכיפורים בשם "פותח שער", ולפני ראש השנה תשע"ח הוציאה את מחזור "פותח שער - מחזור ישראלי" לראש השנה ויום הכיפורים, בהוצאת "ידיעות ספרים".

לקריאה נוספת

• מאיר אזרי, חושבים יהדות מתקדמת – מסע להכרת היהדות הרפורמית, הוצאת בבל, 2005.
• מיכאל מאיר, בין מסורת לקידמה – תולדות תנועת הרפורמה ביהדות, הוצאת מרכז שזר, 1990.
• Die deutsche Synagoge, סידור התפילה של אגודת ברלין, 1817
• סדר העבודה לשבתות השנה ומועדי יי מקראי קדש כמנהג קהל בית חדש אשר בהמבורג, סידור התפילה מ-1819
• סידור רפורמי רדיקלי מברלין, 1847.
• סידור תפילה רפורמי רדיקלי (כמעט ללא עברית) מהקהילה של שמואל הולדהיים בברלין, 1852.
• סידור התפילה של אברהם גייגר, 1870.

קישורים חיצוניים

• שמואל רוזנר, הסידור הכי מסורתי של התנועה הרפורמית, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2007 - על הסידור הרפורמי החדש בארצות הברית
• יאיר שלג, תפילת שבת חילונית למהדרין, באתר הארץ, 20 בינואר 2005
• יאיר שלג, אחרי שהכירו את ארון הספרים היהודי, החילונים רוצים גם להתפלל, באתר הארץ, 9 ביוני 2006
• דליה מרקס, התפילה הרפורמית למרכזיה ולדורותיה.
• Annette Boeckler,‏ Prayerbook Reform in Europe Continued: Bibliography and Developments in Progressive Jewish Liturgy 1967-2015. השלמה עדכנית לביבליוגרפיה של פטוכובסקי.