אבגתא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אֲבַגְתָא הוא דמות מקראית, אחד מסריסי המלך אחשוורוש המוזכר במגילת אסתר.

בסיפור המגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבגתא נזכר במגילת אסתר פעם אחת כאחד משבעת הסריסים שנשלחו להביא את ושתי במהלך המשתה שארגן אחשוורוש:

"בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן, אָמַר לִמְהוּמָן, בִּזְּתָא, חַרְבוֹנָא, בִּגְתָא וַאֲבַגְתָא, זֵתַר וְכַרְכַּס, שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים הַמְשָׁרְתִים אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ".[1]

ושתי סירבה לבוא, ובעקבות כך נגזר עליה עונש מוות. יש הסוברים שאבגתא הוא למעשה בגתא הנזכר לפניו ונפלה כפילות.[2] לעומת זאת במדרשים נכתב: "בזתא בוז ביתיה, חרבונא אחריב ביתיה, בגתא ואבגתא בוז ובזבוז"[3] בתרגום השבעים מתורגם שמו כ-"אביגתא" או "אגבותא".[2] יש המעריכים שהשם אבגתא הוא למעשה מאותו מקור של השם בגתן.[4]

במחזהו של אייסכילוס, "הפרסים", נזכר שם דומה, ושם נכתב שהוא היה ידיד קרוב של המלך קסרקסס ושהוא נהרג בקרב סלמיס.[5] יש המזהים אותם כאותה דמות.[2]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מגילת אסתר, פרק א', פסוק י'.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, כרך א', עמ' 2.
  3. ^ אסתר רבה (וילנא) פרשה ג.
  4. ^ אבגתא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
  5. ^ אייסכילוס, הפרסים, 955.