חרבונה
חַרְבוֹנָה או חַרְבוֹנָא, דמות מקראית, הוא אחד מסריסי המלך אחשוורוש המוזכר במגילת אסתר.
כמו חלקים אחרים הנאמרים בקול רם על ידי כל הקהל במגילה בחלק מהעדות נהגו לומר גם קטע זה בקול.
בסיפור המגילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חרבונה נזכר במגילת אסתר כאחד משבעת הסריסים שנשלחו להביא את ושתי במהלך המשתה שארגן אחשוורוש:
- ”בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן, אָמַר לִמְהוּמָן, בִּזְּתָא, חַרְבוֹנָא, בִּגְתָא וַאֲבַגְתָא, זֵתַר וְכַרְכַּס, שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים הַמְשָׁרְתִים אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ”.[1]
חרבונה נזכר בהמשך המגילה פעם נוספת, כאשר המלך מגלה בחמתו כי המן יעץ לו להשמיד את עמה של אסתר המלכה, מופיע חרבונה ומזכיר למלך כי לא זו בלבד יעץ המן, ”גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה” (מגילת אסתר, פרק ז', פסוק ט'), וכששומע זאת המלך הוא מצווה לתלות את המן עצמו על העץ שהכין למרדכי.
בספרות חז"ל
[עריכת קוד מקור | עריכה]במדרש ילקוט שמעוני[2] (מובא גם בפזמון "שושנת יעקב" הנאמר לאחר קריאת המגילה) מופיעה אימרה בדבר מעלתו של חרבונה: "חרבונה זכור לטוב".
יש בקרב חז"ל הטוענים כי אליהו הנביא היה זה שהזכיר את העץ שעשה המן[3], והוא התחפש לחרבונה כדי להזכיר זאת למלך. מנגד, רבי אלעזר (בן שמוע או בן פדת) או רבי חמא בר חנינא (ע"פי הילקוט שמעוני) טוען כי חרבונה היה רשע: ”אף חרבונה רשע באותה עצה היה, כיון שראה שלא נתקיימה עצתו מיד ברח”[4].
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי תמר עילם גינדין, "חרבונא" הוא שם אווסטי, שמקורו במילה "שמש", ומשמעותו אם כך היא זוהר כמו השמש.[5]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רות וולפיש, "תפקידן של דמויות המשנֶה במגילת אסתר", בתוך: אמנון בזק (עורך), הדסה היא אסתר: ספר זיכרון להדסה אסתר (דסי) רבינוביץ ז"ל; קובץ מאמרים על מגילת אסתר, מהדורה שנייה, אלון שבות: תבונות, תשנ"ט, עמ' 141–149
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מידע על חרבונה בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ מגילת אסתר, פרק א', פסוק י'.
- ↑ ילקוט שמעוני אסתר רמז תתרנט, באתר ויקיטקסט
- ↑ אבן עזרא, מגילת אסתר ז, ט. וכן בפרקי דר' אליעזר נ:י.
- ↑ בבלי מגילה טז, א
- ↑ תמר עילם גינדין, מגילת אסתר: מאחורי המסכה, הוצאת זרש, 2022, עמ' 41.
