ושתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דימוי של ושתי מעשה ידי הצייר אדווין לונג, 1879

וַשְׁתִּי היא דמות מקראית המופיעה במגילת אסתר כאשתו של אחשוורוש, אשר יש שמזהים אותו עם כסרכסס הראשון. הדעות חלוקות באשר לפירוש השם "ושתי": "הטובה ביותר" בפרסית עתיקה,‏[1], "יפה" בפרסית, ו"חוט" בעילמית. מקור השם בשפה הפרסית, ופירושו "הנחשקת" (vaš לחשוק; ti - פועל בהווה).‏[2]

על פי מקורות היסטוריים, לכסרכסס הייתה רק אישה אחת בשם "אמסטריס", ייתכן שהכוונה היא לאסתר.

במגילת אסתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מגילת אסתר

על פי מגילת אסתר‏[3], ביום השביעי של המשתה שערך אחשוורוש לאנשי העיר הוא שלח שבעה סריסים כדי להזמין אותה, על מנת "להראות העמים והשרים את יפיה כי טובת מראה היא". לאחר שושתי מסרבת שלושה פעמים לבוא, בעצת מועצת חכמים, מדיח אחשוורוש את ושתי לתת את מלכותה לטובה ממנה, זאת על-מנת שיתר נשות הממלכה לא ילמדו מרודנותה של ושתי וימרו את פי בעליהן. אחשוורוש אז מפרסם צו שמחייב את כלל נשות הממלכה להקשיב לבעליהן, וצו נוסף שיחליף את ושתי כמלכה.

"תֹּאמַרְנָה שָׂרוֹת פָּרַס-וּמָדַי, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת-דְּבַר הַמַּלְכָּה, לְכֹל, שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ; וּכְדַי, בִּזָּיוֹן וָקָצֶף. אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יֵצֵא דְבַר-מַלְכוּת מִלְּפָנָיו, וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס-וּמָדַי, וְלֹא יַעֲבוֹר: אֲשֶׁר לֹא-תָבוֹא וַשְׁתִּי, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ, לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה."

ביום שלאחר סיום המשתה, התפכח אחשוורוש והתחרט על מעשיו וביקש את ושתי אך לא יכל להחזירה. לאחר כשלוש שנים, נבחרה אסתר כמחליפתה.

במדרשי האגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • על פי המדרש, ושתי הייתה בתו של בלשאצר ונכדתו של נבוכדנצר השני, מלך בבל אשר היה אחראי באופן ישיר להחרבת בית המקדש, ובמותה נתקיימה נבואת ישעיהו על חורבן בבל, "והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד"‏[4].
  • המשתה הגדול של המלך מתחלק ל-2; משתה המלך, אחשוורוש, ומשתה המלכה, ושתי.
  • ושתי ממאנת לעזוב את משתה הנשים, לפי הפירושים; או כי גדל לה פצע מכוער או קרניים במצח; או כי סירבה להופיע בעירום; או כי סירבה לעזוב את משתה הנשים, שהיא ערכה, דבר שהיה מוריד מכבוד משתה המלכה לעומת זה של המלך.
  • המלך בשכרותו קיבל את עצת יועציו ושלח את הצו שמחייב את הנשים להקשיב לבעליהן לכל הממלכה, כשדין העובר עליו הוא מוות. דינה של ושתי נקבע למוות בהתאם לחוק החדש ביום שלאחר סיום המשתה. באותו היום לאחר שהתפכח אחשוורוש מהמשתה התחרט על מעשיו וביקש את ושתי. אך בעצת יועציו לא ביטל את גזרת המוות של ושתי שהוציא בעת שכרותו, שכן לא יכל לחזור בו מצו המלך (שכן הדבר היה מערער את מעמדו כמלך החלטי ומערער את שלטונו).

המדרש במסכת מגילה[5] מסביר שושתי הוצאה להורג על ידי אחשוורוש, ואומר שושתי נהגה להפשיט בנות ישראל ולהורות להן לעשות מלאכה בשבת, ועל כן נגזר עליה שתבוא ערומה ותהרג. המדרש מנמק את סירובה לבוא בסיבות שונות: נדרשה להופיע בעירום, נצטרעה או שבא המלאך גבריאל ועשה לה זנב.

דמותה בעת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל סירובה והשלכותיו, הוצע בספרות הפמיניסטית המודרנית, לראותה כמטרימה של טענות, אשר הועלו על ידי תנועות חברתיות לזכויות האדם ושחרור האישה בעת החדשה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעל שמש, "גלגוליה של ושתי: מקרא, מדרש חז"ל, הפרשנות הפמיניסטית והמדרש הפמיניסטי המודרני", בית מקרא, מ"ז, תשס"ב, עמ' 356–372.
  • רות וולפיש, "תפקידן של דמויות המשנֶה במגילת אסתר", בתוך: אמנון בזק (עורך), הדסה היא אסתר: ספר זיכרון להדסה אסתר (דסי) רבינוביץ ז"ל; קובץ מאמרים על מגילת אסתר, מהדורה שנייה, אלון שבות: תבונות, תשנ"ט, עמ' 141-‏149

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הלל גרשוני, ‏ד"ר עילם ומלכי פרס - בגליון השבוע, באתר בשבע - ערוץ 7, 12 בינואר 2012
  2. ^ מילים שחדרו לעברית: מפרסית, אתר השפה העברית
  3. ^ פרק א'
  4. ^ שם, דף י עמ' ב.
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף יב עמ' ב.
Asereth Haddibberoth.png ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.