איסאק באבל

איסאק באבל
Исаак Эммануилович Бабель

לידה	13 ביולי 1894 אודסה, האימפריה הרוסית
הוצאה להורג	27 בינואר 1940 (בגיל 45) בוטירקה, רוסיה
מדינה	האימפריה הרוסית, ברית המועצות
מקום קבורה	בית הקברות דונסקויה החדש
אירועים משמעותיים	שריפת הספרים בגרמניה הנאצית (1933)
מקום לימודים	האוניברסיטה הכלכלית הלאומית של קייב ע"ש ואדים הטמן
שפות היצירה	רוסית, עברית, יידיש, צרפתית, אוקראינית
סוגה	פרוזה, סיפור סקטץ', סיפור קצר, מחזה
יצירות בולטות	Red Cavalry
תקופת הפעילות	1921 – 27 בינואר 1940 (כ־19 שנים)
בן או בת זוג	אנטונינה פירוז'קובה
חתימה

איסָאק (יצחק) עמנואילוביץ' בַּאבֶּל (בכתב רוסי: Исаа́к Эммануи́лович Ба́бель;‏ 30 ביוני 1894 – 27 בינואר 1940) היה סופר, עיתונאי, מחזאי רוסי-סובייטי יהודי. ידוע בעיקר בשל הסיפורים הקצרים שכתב. מגדולי הסופרים הרוסים במאה ה-20. הוצא להורג על ידי הנ.ק.ו.ד. בתקופת סטלין.

ביוגרפיה

איסאק באבל נולד בעיר אודסה (כיום באוקראינה) בפרבר מולדבאנקה. אביו היה סוחר בציוד חקלאי. בשנות ילדותו הראשונות עברה המשפחה לעיר ניקולאייב, שם גרה בזמן ניסיון המהפכה של 1905 והפוגרומים שפרצו באודסה ובעיר מגוריהם. לאחר שנה המשפחה חזרה לאודסה והפעם למגורים במרכז העיר.

על מנת להיכנס ללימודים בבית הספר למסחר באודסה, שבו הונהגה מכסה (נומרוס קלאוזוס) של עד 5% יהודים, היה על באבל להתחרות במועמדים יהודים אחרים. על אף שהשיג ציונים טובים, נתפס מקומו של באבל על ידי מועמד אחר שהוריו שיחדו את פקידי בית הספר. באבל למד בביתו במשך שנה, ובנוסף למקצועות בית הספר הרגילים למד גם תלמוד ומוזיקה. בהשראת מורו לצרפתית וספרות העריץ באבל את גוסטב פלובר וגי דה מופאסאן, וסיפוריו הקצרים הראשונים נכתבו בצרפתית.

לאחר שנכשל ניסיונו להירשם לאוניברסיטת אודסה, שוב בשל בעיות נומרוס קלאוזוס, נרשם באבל ללימודים אקדמיים במכון קייב לפיננסים ועסקים. בקייב פגש באבל את יבגניה גרונפיין, מי שלימים תהיה אשתו. הסיפור הראשון שפרסם באבל, שלוימה הזקן הופיע בקייב ב-1913. הסיפור נכתב על רקע גירוש היהודים מהכפרים וגל האנטישמיות שליווה את משפט בייליס.

לאחר שסיים את לימודיו ב-1915 עבר באבל לפטרוגרד, שם הכיר את מקסים גורקי שהשפיע עמוקות על המשך דרכו. אחד מסיפוריו הראשונים הסיפור על השובך שלי הוקדש לגורקי. שניים מסיפוריו הראשונים של באבל פורסמו בכתב העת של גורקי ליטופיס (דברי הימים) ב-1916.

בסוף 1916 התגייס באבל לצבא האימפריה הרוסית והוצב בחזית הרומנית במלחמת העולם הראשונה. בחורף 1917 חלה, ופונה לאודסה. לאחר מהפכת אוקטובר הגיע לפטרוגרד. הוא הועסק כמתרגם באגף לריגול נגדי בצ'קה, ופרסם אמרים בעיתונו המנשביקי של גורקי נובאיה ז'יזן שלנין סגר ביולי 1918. ב-9 באוגוסט 1919 נישא באבל ליבגניה גרונפיין.

"הצטרף לחיל הפרשים האדום" כרזה של המפלגה הסוציאליסטית-אוקראינית בזמן המלחמה נגד פולין שבה השתתף איסאק באבל, 1920

הקומיסר הצבאי נושא דברים בפני יהודי העיירה. פי הסיפור ברסטצ'קו. ציור של יפים לדיז'ינסקי, 1967, מתוך הסדרה איסָאק באבל: חיל הפרשים

באביב 1920 הצטרף אל שורות הצבא האדום ככתב צבאי בארמיית הפרשים הראשונה עמה נטל חלק במלחמה הפולנית-סובייטית, שבה כשל הצבא האדום בייצוא המהפכה למדינות נוספות. הוא תיעד את הזוועות שבהן חזה ביומן, שבו השתמש לאחר מכן לכתיבת הספר "חיל הפרשים" – אוסף של סיפורים קצרים המתארים את המלחמה. הוא חזר חולה לאודסה, ויצא עם רעייתו להחלמה בגאורגיה ובקווקז, שם פרסם מאמרים בעיתונות המקומית.

בין 1923–1924 כתב את סיפורי אודסה ואת רוב הסיפורים של "חיל הפרשים". כמה מהם פורסמו ב-1924 במגזין האוונגארד הידוע LEF. הסיפורים, שלא תמיד החמיאו לצבא האדום והתיאור הישיר של זוועות המלחמה, הקימו עליו מספר אויבים בעלי השפעה, ובהם סמיון בודיוני, מפקד הארמייה. למרות זאת הצליח באבל לפרסם את הספר ב 1926, והוא תורגם למספר שפות זמן קצר לאחר מכן, והפך את באבל לסופר ידוע ומוערך מאוד.

ב-1925 היגרה אשתו של באבל לפריז וב-1929 נולדה שם בתו נטליה. באבל נסע מספר פעמים לבקר את משפחתו בפריז ובבריסל (לשם היגרו אמו ואחותו). על רשמיו מהחיים בצרפת ובאיטליה סיפר במאמרים ובהרצאות, בהם תיאר את חיי הרוסים "הגולים הלבנים" ואת עליית הפשיזם. ניסיונו לאחד את משפחתו ולחזור עם אשתו לברית המועצות נכשל, והוא העדיף, על אף הקשיים הגוברים, לחזור ולחיות ברוסיה, שרק בה ובשפתה הרגיש בן-בית. ב־1932 נשא לאישה את אנטונינה פירוז'קובה, אשתו השנייה וכותבת הביוגרפיה שלו לאחר מותו. ב-1935, לאחר מספר רב של בקשות, נסע בפעם האחרונה לבקר את משפחתו בפריז שם גם נשא נאום בפני קונגרס הסופרים האנטי-פשיסטי.

באבל המשיך לכתוב סיפורים, מחזות, תסריטים ומאמרים, אך ככל שגברו המגבלות שהטיל סטלין על חופש הביטוי, והשתלטות הריאליזם הסוציאליסטי התקשה יותר ויותר לכתוב ולפרסם. ב-1930 נסע לאוקראינה וחזה באכזריות של תהליך הקולקטיביזציה. בסיפורים שכתב לאחר שחזר התקשה להסתיר את רשמיו הקשים, ורק סיפורים בודדים מתוך הספר שהתכוון לכתוב פורסמו.

בזמן הקמפיין הסטליניסטי כנגד הפורמליזם נמתחה על באבל ביקורת קשה, ובקונגרס של איגוד הסופרים הסובייטים ב-1934 העיר באבל שהוא הופך ל"אמן בז'אנר ספרותי חדש, ז'אנר השתיקה". ופרש בהדרגה מהחיים הציבוריים.

לאחר מותו החשוד של גורקי ב-1936 החל באבל לראות את סופו. ב-15 במאי 1939 התאמתו חששותיו, והוא נעצר והואשם בריגול, ולאחר הודאה כפוייה נשפט, הורשע וב-27 בינואר 1940 הוצא להורג בירייה. לפי רישומים סובייטיים רשמיים, באבל נפטר במחנה מאסר בסיביר ב-17 במרץ 1941. כל כתבי היד ומסמכיו הוחרמו על ידי הנ.ק.ו.ד. ואבדו.

ב-23 בדצמבר 1954, שנה לאחר מותו של סטלין, זוכה באבל באופן פומבי מכל ההאשמות נגדו.

על שמו רחוב בחיפה.

חיל הפרשים

באבל התגייס במאי 1920 לצבא האדום ככתב צבאי בארמית הפרשים הראשונה. הארמייה, בפיקודו של סמיון בודיוני, זכתה לתהילה לאחר ניצחונותיה המרשימים על הצבא הלבן במלחמת האזרחים. באפריל 1920 הארמייה עברה לחזית של המלחמה הפולנית-סובייטית. המלחמה התנהלה באזורים מולטי אתניים. שחיו בהם אוקראינים ופולנים, קולוניסטים צ'כים וגרמנים, ובעיקר יהודים. זה היה תחום המושב של האימפריה הרוסית, וגליציה המערבית שהייתה בתחומי הקיסרות האוסטרו-הונגרית. תחילת המלחמה הייתה מוצלחת מאוד. יחידות הצבא האדום שחררו את קייב והתקדמו לכיוון אוקראינה המערבית, אך במהלך אוגוסט 1920 הארמייה הפסידה לצבא הפולני, נסוגה והועברה לחזית אחרת. באבל ליווה את הקרבות הקשים ככתב של עיתון הארמייה הפרש האדום. במאמרים שכתב לעיתון, בחתימת ק. ליוטוב, פאר את גבורת הלוחמים וגם קרא להם לנקום באויבים הפולנים על הפוגרומים שערכו ביהודים. את מחשבותיו ואת רשמיו תיעד באבל ביומן שכתב כמעט מדי יום במהלך הקרבות, מתוך מחשבה שהרשימות ישמשו כחומר גלם לכתיבה ספרותית.

בסיפורי חיל הפרשים משלב באבל בדיון ומציאות. הוא מתאר ימי ניצחון וימי מפלה, אך בעיקר אפיזודות מחיי היום- יום של הלוחמים. גיבורי הסיפורים הם הקוזאקים מחבל קובאן, אנשי הארמייה הראשונה, מהמפקדים הבכירים ועד אחרוני הטוראים. המספר ליוטוב, שהוא בן דמותו של באבל, שונה מהם בכל מובן והוא גם מוקסם וגם סולד מהם. הוא יהודי, אינטליגנט, ממושקף, חלוש ורך לב, והם קשוחים ושואפי קרבות, אנטישמים, בורים, אכזריים וחסרי חמלה. יש בהם אמיצי לב עד טירוף, ויש עלובי נפש ותחמנים. מסירותם ואהבתם נתונה בעיקר לסוסיהם והאידאולוגיה הבולשביקית לא ממש מובנת וקרובה לליבם, אך הם מזדהים עם הנקמה במעמד האדונים שהיא מאפשרת להם. הוא מתאר את החיים בחזית כמסכת של תלאות וקושי בלתי נסבלים, שיש בהם רק רגעי חסד אנושיים נדירים. באבל מתאר את סבלם של האזרחים, קרבנות המלחמה בעל כורחם. איכרים שהצבא חומס את יבוליהם ומשאיר אותם בחוסר כל, עיירות שנשדדו ונחרבו, בתי כנסת וכנסיות שחוללו. הוא מתאר באירוניה את המפגש הקשה בין האזרחים והקוזאקים, לוחמי הארמייה, האמורים להביא לתושבים את בשורת השחרור הסובייטית, אך הם מתעמרים בהם או אדישים לסבלם. הסבל הנורא מכל שמור לנשים, כאשר מעשי האונס נחשבים בעיני הלוחמים כזכות מוכרת וברורה מאליה. לוחמי הארמייה פולשים לבתי התושבים, בוזזים אותם ומתגוררים בהם והנשים הן אלה שעושות מאמץ עילאי לאפשר למשפחותיהן לשרוד תחת דיכוי והשפלה. באבל אינו חוסך גם בתיאור ההשפלה, הביזוי, וההתעללות שעוברות גם הנשים המצורפות אל החיל, כאחיות וכסניטאריות, מצד הלוחמים השותפים להן לתלאות .

מקום בולט במיוחד מקדיש באבל למפגש עם היהודים. הם שרדו פוגרומים שערכו בהם החיילים הפולנים, הצבא הלבן ובעיקר הצבא האוקראיני של פטליורה. גם פרשי הדיוויזיה הראשונה מתעללים בהם. הוא מתאר אותם כמי שחיים בעליבות נוראה ובעוני מחפיר, אם כי יש בהם גם אמידים ובעלי בתים נאים. בסיפורים כמו גדליה, הרבי, ובן הרבי, הוא מתאר יהודים ערמומיים, מכוערים ומעוררי דחייה וגם כאלה המנסים ומצליחים לשמור על צלם האדם שלהם ועל קיום אמונתם ומנהגיהם בכל מחיר. מפגשיו של ליוטוב-באבל עם יהודי העיירות של תחום המושב וגליציה, השונים כל כך מהיהודים שהכיר באודסה, מתוארים מתוך אמפתיה וחמלה. ליוטוב המספר, בן דמותו של באבל, מבקש לפגוש את הרבי הזקן, רבי מוטלה, היושב עם חסידיו בערב שבת. הרבי שואל אותו מנין בא ובמה הוא עוסק. הוא משיב כי מוצאו מאודסה וכי הוא "כותב בחרוזים את עלילות הרשלה האוסטרופולי". בהנמשך שואל אותו הרב: "מה למד יהודי?", "תורה" הוא משיב. ו"מה מחפש יהודי?", שואל הרב. "שמחה" מכריז ליוטוב.

"חיל הפרשים" מאת איסאק באבל, מוסקבה 1926

הסיפורים הראשונים של חיל הפרשים הופיעו כבר בשנים 1921 - 1923 בכתבי עת באודסה ובמוסקבה. קובץ הסיפורים חיל הפרשים (Конармия, Konarmiya,) המכיל 34 סיפורים פורסם ב 1926 בהוצאה הסובייטית הממשלתית "גוסאיזדט". הוא שב ויצא לאור בשמונה מהדורות ותורגם תוך מספר שנים לאנגלית, צרפתית, איטלקית, ספרדית וגרמנית והפך את באבל לסופר בינלאומי מפורסם. עם זאת, התיאור הריאליסטי ובמקרים רבים המאוד לא מחמיא ללוחמי הדיוויזיה ובעיקר למפקדים, הקים לו שונאים בצמרת השלטון ותרם לרדיפה נגדו ולחיסולו.

סיפורי אודסה

תשעה מהסיפורים שכתב באבל הוכתרו על-ידו בכותרת "סיפורי אודסה". רק ארבעה מסיפורים אלה נקבצו יחד בחייו של באבל ופורסמו בקובץ בשם זה ב 1931.

כרזה של הסרט בניה קריק, ברית המועצות 1926

במוקד סיפורי אודסה עומד רובע העוני מולדבאנקה, שרוב דייריו היו יהודים. רבים מהם עניים מרודים, קבצנים, או סוחרים זעירים, רוכלים "סוחרי אוויר" (לופטמנטשען), עגלונים וסבלים. גיבורי הסיפורים הם אנשי העולם התחתון היהודי של אודסה. הם השולטים ברחוב ביד רמה, מטילים אימה על הבורגנים ובעלי הרכוש, ומשטים במשטרה. ראש וראשון להם הוא בניה קריק, המכונה המלך. בניה הוא בן דמותו של מישקה יאפונצ'יק, מי שהיה ראש כנופיית פשע יהודית באודסה, שהגן על היהודים בפוגרומים בזמן מלחמת האזרחים ואחר כך נורה למוות על ידי הבולשביקים. דמויות אחרות הם בעלי זרוע החוברים לעולם התחתון: אביו של בניה, מנדל קריק, בריון גס רוח ואלים, בעל עסק גדול של עגלות, ליובקה קוזאק, בעלת בית מרזח ובית בושת, המנהלת עסקים אפלים, והעגלון פרוים גרץ, "שהוא המנהיג האמיתי של ארבעים אלף הגנבים שבאודיסה". באבל מתאר אותם ואת מעלליהם בהתפעלות לא ממש מוסתרת ובהומור. בניה הוא מעין רובין הוד יהודי השודד את הגבירים ונדיב לנדכאים. גם פרוים גראץ, אביה של באסקה המייחלת לחתן ונדחית בגלל מעמדו הנחות של האב, מתואר מתוך אמפתיה ואפילו חיבה. ניכר שבאבל מעריץ את היהודים האלה על שהם חזקים, אינם מפחדים מאיש, ושמים לצחוק את המשטרה - אותה משטרה שהעלימה עין כשהתחוללו הפוגרומים ביהודי העיר. המהפכה הבולשביקית שמה קץ לעולם התחתון היהודי של אודסה. ובאבל, המאמין במהפכה, יודע שאין לו מקום במשטר החדש.

הפרוזה של באבל

הפרוזה של באבל מתייחדת בכך שהיא תמציתית, דחוסה ומלאה בניגודים חריפים. תיאוריו של באבל משלבים בין נטוריאליזם גס וברוטאלי, שבו הוא בוחר לתאר את פרטי המציאות, לבין פאתוס רומנטי ופיוטי. גם כשהוא מתאר את אימי המלחמה או חיים של ניוול, סיאוב ואומללות, הוא משתמש בדימויים מלאי יופי. נילי מירסקי מוצאת את הניגודיות גם בדרך שבה הוא רואה את העולם ומתאר אותו.

את דרכי הסתכלותו של באבל בעולם מאפיינים ריחוק רגשי גמור, כביכול, שנקרע מפעם לפעם בפרץ של הזדהות עזה; הסתכלות מתנכרת, אירונית, שמתוכה מבליחה ראיית הדברים מבפנים. ודווקא כבליו של הניכור, שהוא ספק התגוננות וספק צינה ממשית – מעניקים להזדהות את כוחה.

מירסקי מגדירה את באבל כ"משורר בפרוזה". אך באבל הוא סופר, המספר סיפורים ומעשיות, לא פחות מכפי שהוא משורר. (שלא כתב שורת שירה אחת בימיו, כפי שמציינת מירסקי) הייחוד שלו הוא בעירוב הבלתי רגיל בין סיפור המתנהל כאילו בשטף, כמעשיה, לבין השימוש במטאפורות מפתיעות ונועזות ההופכות את הסיפור לשירה. מה שמחבר ומחשק את הניגודים האלה הם המשפטים המלוטשים והמצומצמים, שעליהם שקד באבל בכל יצירותיו.

ספריו של באבל בעברית

• סיפורים (תרגם: אברהם שלונסקי), מרחביה: ספרית פועלים, 1963.
• להמשיך אל השמש: סיפורים ורשימות (תרגם: אברהם שלונסקי; הביא לדפוס אריה אהרוני), ספרית פועלים, יד שלונסקי, 1984.
• שלושה סיפורים של יצחק באבל: מעשה בשובכי המלך בן הרבי, תרגמה מרוסית: חמוטל בר-יוסף, הוצאת משרד החינוך והתרבות, מרכ'ל תוכניות לימודים, 1987.
• חיל הפרשים ועוד סיפורים (תרגמה: נילי מירסקי), הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 1987 (מהדורה חדשה - הספריה החדשה ב-2002)
• איסאק באבל, כל הכתבים: כרך ראשון, הסיפורים, תרגום מרוסית: חמוטל בר-יוסף, עריכה מדעית: אפרים זיכר הוצאת כרמל, ירושלים, 2008.
• איסאק באבל - כל הכתבים: כרך שני - מחזות תסריטים וסיפורים, תרגום מרוסית: חמוטל בר-יוסף, עריכה מדעית: אפרים זיכר, הוצאת כרמל ירושלים 2009
• איסאק באבל - כל הכתבים: כרך שלישי - מסות זכרונות ונאומים, תרגום מרוסית: חמוטל בר-יוסף, עריכה מדעית: אפרים זיכר הוצאת כרמל ירושלים 2009

מחזות שהועלו בארץ

• השקיעה, (סוסיו של מנדל חץ פורח סוסיו כנשר), תרגום : אברהם שלונסקי, ביים : שרגא פרידמן, צייר : נפתלי בזם, מוזיקה : מאיר נוי, הבימה, 1965, ("דגש קל", ספרית הפועלים,1993)
• עיר - סיפורי אודסה על פי סיפוריו של איסאק באבל .1996. תיאטרון גשר. במאי: ייבגני אריה
• שכר הסופרים הראשון שלי, תרגום ועיבוד לתסכית רדיו : אריה אהרוני, גלי צה"ל, "בימת רדיו", בימוי : גיורא מנור, 1975.

לקריאה נוספת

• ברל רוזן, איסאק בבל (1894–1941), דמויות ומוטיבים יהודיים בספרות הרוסית, תשס"ג-2003.
• עליזה צ'ודנובסקי, "חייו ומותו של איסאק באבל", עיתון 77, 204, תשנ"ז-1997.
• אפרים זיכר, "יצחק באבל, החכם מאודסה", זהות ב', תשמ"ב-1982.
• צבי וולובסקי, "יצחק בבל – הגבורה והאכזבה", מעריב, אפריל 1981.
• שלום לוריא, "יצחק באבל: יצירתו ולבושה העברי", שבות, 6, תשל"ט-1979.
• שמעון מרקיש, "יצחק באבאל והספרות הרוסית-יהודית", מבפנים ל"ט, תשל"ז-1977.
• י. ב. מינץ, "הרהורים על יצירתו של י.ע. בבל", הגות עברית בברית המועצות, תשל"ו-1976.
• אריה אהרוני, "יצחק באבל והקולקטיביות", שבות 3, תשל"ה-1975.
• ד. אלון, "באבל", קשת ס"ז, תשל"ה-1975.
• עקיבא גוברין, "פגישה עם י. באבל", 'בעקבי המשימות', הוצאת עם עובד, תשל"ד 1974, עמ' 344 - 361.
• אפרים זיכר, "יצחק באבל — משורר עברי בספרות הרוסית", דפים למחקר בספרות 17/16, תשס"ח-תשס"ט, עמ' 359–382 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• "מחווה לשישה סופרים של המאה העשרים : ג'יימס ג'ויס, פרנץ קפקא, איסאק באבל, ויליאם פוקנר, חורחה לואיס בורחס, אלבר קאמי". (פרוזה אחרת), ג'ויס, ג'יימס, 1882-1941 ; קפקא, פרנץ, 1883-1924 ; בבל, יצחק, 1894-1940 ; פוקנר, ויליאם, 1897-1962 ; בורחס, חורחה לואיס, 1899-1986 ; קמי, אלבר, 1913-1960 ; יבין, אברהם, 1929- ; המרמן, אילנה ; מירסקי, נילי, 1943- ; ליטוין, רנה, 1939-2012 ; פורת, אמציה, 1932-; תל אביב, עם עובד, תש"ס, 1999.
• מחווה לאודסה עריכה: רחל ארבל.מוזיאון העם היהודי בית התפוצות על שם נחום גולדמן תל אביב 2002
• The complete works of Isaac Babel / edited by Nathalie Babel ; translated with notes by Peter Constantine ; introduction by Cynthia Ozick.

I. Babel (Isaak), 1894-1940;Babel, Nathalie;c2002

New York : W.W. Norton

• Geschichten aus Odessa : autobiographische Erzählungen / I. Babel ; Deutsch von Milo Dor und Reinhard Federmann.

I. Babel (Isaak), 1894-1940;Dor, Milo, 1923-2005 ; Federmann, Reinhard, 1923-;1987

München : Deutscher Taschenbuch Verlag

• Isaac Babel's selected writings : authoritative texts, selected letters, 1926-1939, Isaac Babel through the eyes of his contemporaries, Isaac Babel in criticism and scholarship / Isaac Babel ; translated by Peter Constantine ; selected and edited by Gregory Freidin.

I. Babel (Isaak), 1894-1940;Constantine, Peter, 1963- ; Freidin, Gregory;c2010

New York : W.W. Norton & Co

• Izaak Babel na scenach polskich / Czesław Andruszko.

Czesław Andruszko;Babel, I. (Isaak), 1894-1940;2005 Poznań : Uniwersytet im. Adama Mickiewicza

קישורים חיצוניים

• כתבי איסאק באבל בפרויקט בן-יהודה
• יובל שחל, ‏איסאק באבל — סופר צבאי (אם לא למעלה מזה), קשר 47, חורף 2015, עמ' 32–42
• מנחם בן, על הפרוזה של איסאק באבל, באתר nrg‏
• איסאק באבל, הסיפור "התעוררות", באתר ynet
• איסאק באבל, הסיפור "החיה שותקת", באתר ynet, 8 בפברואר 2009
• מאיה ערד, אודסה האקזוטית, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2008
• אורי הולנדר, פרלודים, זמר המפוחית המפורזלת, באתר הארץ, 12 בפברואר 2010
• מאשה צור גלוזמן, פרש האפוקליפסה: זיכרונותיו של איסאק באבל, באתר הארץ, 17 בפברואר 2010
• השוואת תרגומים חמוטל בר-יוסף, לעומת נילי מירסקי, הארץ, 8 באפריל 2009
• איסאק באבל, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
• אפרים זיכר, איסאק באבל, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)
• מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות, איסאק באבל - משורר הביבים היהודי של רוסיה, באתר הארץ, 31 בינואר 2019
• צביה ליטבסקי, הלשון המכונפת: על לשונם הציורית של צ'כוב ובאבל, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, פברואר 2019
• איסאק באבל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הסופר היהודי שהמפעל הציוני היה מעדיף שתשכחו
• אצל הבטקו שלנו- אלכסון
• איסאק באבל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• מידע על איסאק באבל בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
• יצחק בבל (1894-1940), דף שער בספרייה הלאומית