תשלומי חובל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

במשפט העברי תשלומי חובל הם חמישה חיובי תשלומים (המכונים במשנה: חמישה דברים[1]) שההלכה מטילה על אדם החובל בחברו והזיקו בגופו. חמשת התשלומים הם: נזק, צער, ריפוי, שבת ובושת.

מקור ומהות התשלומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המשפט העברי במקרה של נזק גופני אין להתחשב רק בנזק הישיר, אלא על המזיק לשלם חמשה תשלומים שונים, המתחשבים בכל נזק אפשרי שרק נגרם.

בתלמוד למדו את חיוב חמישה דברים אלו מהמקרא. החיוב בחמשת התשלומים הוא רק כאשר הפגיעה נעשית על ידי אדם (ולא בעל חיים), בכוונה או ברשלנות לפי חלק מהדעות. לכל הדעות חייבים בבושת רק אם הפגיעה נעשית בכוונה. בנזק חייבים בכל מקרה, כולל אונס[2].

פירוט התשלומין[עריכת קוד מקור | עריכה]

נזק[עריכת קוד מקור | עריכה]

תשלומי הנזק הוא חיוב על אובדן קבוע של יכולת השׂתכרות שאירע עקב הנזק.

צער[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הדין שמים כמה מוכן אדם לשלם כדי למנוע ממנו צער מסוים כזה, לדוגמה אם נגזרה מהמלכות שיחתכו את ידו, כמה מוכן לשלם שיחתכו את ידו תחת הרדמה כללית או מקומית ללא הצער שנגרם לו. הסיבה לכך שהמדד הוא באופן כזה, ולא כמה מוכן אדם לקבל ולהסכים לקבל צער כזה, הוא מכיוון שאדם שפוי לעולם לא יסכים שיחתכו את ידו ללא הרדמה במקום הרדמה בשום סכום שבעולם, גם אם ישלמו לו על כך הרבה כסף, אך ההפך - אדם שנגזר עליו שיחתכו את ידו ללא הרדמה, לא ישלם כל סכום שבעולם כדי שיעשו זאת עם הרדמה.

ריפוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזיק חייב לשלם את הוצאות הרופא, בית החולים, תרופות או הניתוח, עד להבראתו השלימה של הניזוק.

שֶׁבֶת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנלמד מהפסוק "רק שבתו יתן",[3] חייב אדם לשלם את ההפסד שנגרם לניזוק בזמן שבו גופו נפגע ולא יכול היה לעבוד. אם כי, מכיוון שתחת תשלומי "נזק" כבר שילם המזיק את הנזק שנגרם בעקבות חתיכת היד, בתשלומי ה"שבת" חייב המזיק לשלם את הנזק שנגרם בעבודה המועטת שיכול אדם לעבוד גם אם יד אחת - למשל שמירה.

בושת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תשלומי בושת

כל בושה שנגרמה בשעת הנזק, בעקבות צפייה של הרואים, או שם רע שיצא בעקבות מעשה הנזק (למשל בעקבות מעשה אונס).

במקרים אחרים[4] קבעו חז"ל קנסות קבועים על מקרים ספציפיים, דוגמת מתן סטירה או בעיטה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משנה, מסכת בבא קמא, פרק ח', משנה א'
  2. ^ שולחן ערוך חושן משפט תכא סעיפים א' וג'
  3. ^ ספר שמות, פרק כ"א, פסוק י"ט
  4. ^ תחילת פרק שלישי בבבא קמא

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.