בת מצווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Cleo
נערה נושאת נאום בת-מצווה

בת מצווה הוא היום בו מגיעה נערה יהודייה לגיל 12 ומתחייבת בקיום מצוות. הכינוי בת מצווה משמש גם לאירוע שלפעמים נערך סמוך ליום ההולדת.

המקור לגיל שתיים עשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד הבבלי[1] מובאת מחלוקת תנאים האם הבת מתחייבת במצוות בגיל שלוש עשרה והבן בגיל שתיים עשרה, או שהבת בגיל שתיים עשרה והבן בגיל שלוש עשרה:

בת אחת עשרה שנה ויום אחד - נדריה נבדקין, בת שתים עשרה שנה ויום אחד - נדריה קיימין... בן שתים עשרה שנה ויום אחד - נדריו נבדקין, בן שלוש עשרה שנה ויום אחד - נדריו קיימין... אלו דברי רבי, רבי שמעון בן אלעזר אומר: דברים האמורים בתינוקת (ילדה) - בתינוק (ילד) אמורים, דברים האמורים בתנוק - בתנוקת אמורים

תלמוד בבלי מסכת נדה דף מה עמוד ב

בהמשך הגמרא שם מובא טעמו של רבי:

אמר רב חסדא: מאי טעמא דרבי (מה טעמו של רבי)? דכתיב: "ויבן ה' אלוהים את הצלע" - מלמד שנתן הקדוש ברוך הוא בינה יתירה באשה יותר מבאיש

כלומר הבת מגיעה לתבונה שלמה קודם לבן.

להלכה נפסק כדעת רבי, שהבת מתחייבת במצוות מגיל שתיים עשרה והבן מגיל שלוש עשרה, וכבדברי הרמב"ם:[2] "בת שתים עשרה שנה ויום אחד... ובן שלוש עשרה שנה ויום אחד... הרי הן כגדולים לכל המצוות".

על פי ההלכה, יהודייה שהגיעה לגיל 12 חזקתה שיש לה סימני נערות ונחשבת לבעלת דעת ומחויבת בכל מצוות התורה שבהן חייבות נשים. גיל קבלת המצוות של הנערה נמוך בשנה אחת מהגיל שבו מגיע נער לעול מצוות ("בר מצווה"). הסבר נפוץ לכך הוא שהנערה מתבגרת, בראש ובראשונה מבחינה פיזיולוגית, מוקדם יותר מהנער ולכן היא חוגגת קודם. הרא"ש מסביר את המדרש בבראשית רבה במילים: "נתן הקב"ה בינה יתרה באישה יותר מבאיש. פירוש: הקדים בה בינה יותר מבאיש", כלומר ההתפתחות השכלית של האישה קודמת לזו של הגבר.

באופן נוסף באר הרב זלמן סורוצקין שני כוחות עיקריים באדם: מוח לחשוב מחשבות - בזה עולה על פי רוב האיש על האשה. רגש שבלב - בזה עולה האשה על האיש. האמונה תלויה בלב וברגשותיו לכן האשה מתחייבת במצוות קודם לאיש.[3]

מסיבת בת מצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמנים קדומים לא נהגו לציין את הגעת הבת לחיוב מצוות בסעודה כפי שנהגו ביחס לבן המגיע לגיל בר מצווה, וכפי שמתאר רבי יוסף חיים מבגדאד (בספרו בן איש חי), אך ציין שעליה לשמוח וללבוש בגדי שבת, ובמידת האפשר ללבוש בגד חדש בשביל להתחייב בברכת שהחיינו.[4] בכף החיים נכתב[5] "יש לה ללמוד באותו היום יותר מבשאר ימים, וכן הבן יעשה כן".

בתחילת המאה העשרים, היחס למסיבת בת מצווה היה מסויג, כיוון שלעתים היה זה ניסיון חיקוי של סממנים השאובים מטקס הקונפירמציה, ואכן היו רבנים, כמו הרב אהרן וולקין, שאסרו את המנהג משום חוקות הגויים[6], או שהתייחסו אליו בחשדנות, כמו רבי משה פיינשטיין, שבתשובה משנות ה-50 אסר קיום אירוע בבית הכנסת כיוון שהוא "דברי רשות והבל בעלמא...אין זה שום עניין וסמך להחשיב זה דבר מצווה וסעודת מצווה".[7] גם בעדה החרדית הביעו התנגדות עזה לחגיגת בת המצווה עקב מקורה בחוגים רפורמיים.[8] ב-1977 עוד התייחס אליו הרב יהודה דוד בלייך כאחת "הבעיות הנוכחיות בהלכה", וציין כי רק מיעוט בקרב האורתודוקסים חוגג אותו וכי התפשט אליהם מקרב הקונסרבטיבים.[6]

אמנם מנגד, כבר בתחילת המאה העשרים החלו רבנים לעודד עריכת מסיבת בת מצווה לבת, בדומה למסיבה שנהוג לעשות לבן, כאשר הדבר נעשה מתוך מטרה לחזק את שמירת המצוות בקרב בנות ישראל. בשתי תשובות מקיפות בעניין שניתנו על ידי הרב יחיאל יעקב וינברג בשו"ת שרידי אש (ח"ב, צ"א; וח"ג צ"ג) הוא כותב:

ויש הרוצים לאסור משום ובחוקותיהם לא תלכו, ולענ"ד תלוי בזה, שבאם נאמר שהקונפירמציאן של העכו"ם הוא לשם עבודה זרה, יש לאסור משום (כך)... וגם הרפורמיים מעמנו אינם עושים כן כדי להידמות להם, אלא לשם חגיגת משפחה ושמחתה... ואלה מאחינו שהנהיגו זה מחדש חגיגת בת מצווה אומרים, שהם עושים כן כדי לחזק בלב הבת, שהגיעה למצוות... ולמעשה הדבר תלוי בכוונת הרוצים לחדש מנהג זה של חגיגת הבת מצוה, אם הם מתכוונים לשם מצוה או חלילה לשם חיקוי המינים... והואיל וכבוד תורתו כתב שרוב בני הקהלה רוצים דוקא להנהיג מנהג זה של חגיגת בת מצוה לבנות, אין לכבוד תורתו לצאת במחלוקת נגדם, רק לדאוג לכך שמנהג זה ישמש באמת חיזוק וחוסן להשלטת רוח תורה ומצות בלב בנות ישראל

בשנות ה-60 קבע הרב הראשי לישראל יצחק ניסים, בתשובה לשאלת נערה שסבה התנגד לכך, כי "ראוי ורצוי לערוך חגיגה לכבוד מאורע זה בחייה. את החגיגה יש לערוך בבית, בחברת קרובים וידידים ובהשתתפות של רב. הרב ישא דברים לכבוד המאורע הזה, וידבר במעלת החובה לשמור את המצוות ובשכר של מקיימיהן. הבת, ראוי שתלבש בגד חדש ותברך עליו ברכת "שהחיינו". מן הנכון שתכין הרצאה קצרה על המאורע ועל ערך היום. האם (צ"ל: האב) יאמר: "ברוך שפטרני מענשה של זאת".[9] הרב עובדיה יוסף, בתשובות הלכתיות משנות ה-70, גם כתב שבתקופה זו יש לערוך סעודת מצווה.[10]

באורתודוקסיה המודרנית ישנם בתי כנסת בהם הונהג שאבי בת המצווה עולה לתורה ובת המצווה עצמה נושאת דרשה לאחר התפילה.[11] קבוצות אחרות נהוג לערוך טקס הכולל עלייה לתורה בנוכחות נשים בלבד.[12]

מנהגים טקסיים בקרב היהדות הקונסרבטיבית והרפורמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת החדשה הונהג לערוך לבנים שהגיעו לגיל מצוות טקס שכלל עלייה לתורה וסעודת מצווה. אך באופן מסורתי לא נערך טקס לרגל הגעתה של נערה לגיל מצוות.

עוד בראשית המאה ה-19, בימיה המוקדמים של היהדות הרפורמית החלו להיערך טקסי קונפירמציה לבנים ולבנות בהן נבחנה ידיעתם על הדת, בדומה לנהוג אצל הנוצרים. היא התפשטה בחוגים הליברליים יותר ביהדות גרמניה, ועד אמצע המאה החלה להיות נפוצה גם בקרב הבורגנות האורתודוקסית. הרב יעקב עטלינגר מאלטונה נאלץ מכח תקנות הקהילה להשתתף באירוע כזה ב-1867, ופרסם את הדרשה שהכין לשם כך מאוחר יותר. הוא הדגיש כי חויב במעשה מכח חוק, וכי היהדות אינה מכירה בכך שעקרונות הדת יאומצו בהצהרה פומבית שכזו, מאחר שהיא מחייבת מלידה. עם זאת, כחלק מניסיונו לבלום את הרפורמה, תמך במעין הליך מקביל שנועד להיערך אך ורק מחוץ לבית הכנסת.[13][6] לא תמיד נתקל רעיון הקונפירמציה בהתנגדות, בעיקר בנוגע לנערות: הרב הראשי של הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת, שלמה זלמן אולמן, התיר זאת לבני שני המינים ב-1843. ב-1844 נערכה קונפירמציה לצעירים יהודים לראשונה בוורונה שבאיטליה. בשנות ה-80 הסכים הרב צבי הרמן אדלר להחלה גורפת של הטקס, לאחר שהפך נפוץ יותר ויותר בבתי-הכנסת, אך סירב לקרוא לו 'קונפירמציה'. ב-1901 התיר זאת הרב אליהו בכור חזן באלכסנדריה, לבנים ולבנות, בהשראת הנעשה באיטליה. פוסקים אחרים הורו לכתחילה על קיום אירוע שמרני יותר.

חגיגת קונפירמציה לנערות באלכסנדריה, המחצית הראשונה של המאה ה-20.

חגיגת בת מצווה בבית הכנסת בדומה למתכונת של בר המצווה החלה בזרמים הקונסרבטיבי והרקונסטרוקטיבי בארצות הברית בשנות ה-20 של המאה ה-20. הראשונה שחגגה כך, בשנת 1922, הייתה ג'ודית קפלן, בתו של הרב מרדכי קפלן, מייסד הזרם הרקונסטרוקטיבי. קפלן קראה את הברכות בניגון, וקראה את פרשת השבוע בעברית ובאנגלית מתוך ספר תורה מודפס ובלי לעמוד על במת בית הכנסת. אך מגבלות אלה הוסרו במהירות ועלייה לתורה של בנות מצווה (ובנות בכלל) הפכה למנהג נפוץ בזרמים אלה. בשנות ה-30 של המאה ה-20, כאשר טקס בר-המצווה חדר מחדש לקהילות הרפורמיות, החלו לערוך שם גם טקסי בת-מצווה. טקס בת-המצווה הראשון בבית כנסת רפורמי התקיים ככל הנראה בשיקגו ב-1930, וב-1960 כבר נערכו טקסי בת ובר מצווה כמעט בכל הקהילות הרפורמיות.[14]

קריאה בתורה כחלק מטקס בת מצווה בכותל הדרומי

כיום בקרב הזרמים הלא-אורתודוקסיים חגיגת בת המצווה של נשים כוללת בדרך כלל קריאת המפטיר וההפטרה ונשיאת דרשה. בחלק מהקהילות מקובל בנוסף להניח תפילין ביום חול. מקובל גם שבנות ובני המשפחה עולים גם הם לתורה בעליות הנוספות שבאותו היום. בנוסף, בהמשך למסורת הקונפירמציה, קהילות רפורמיות נוהגות לערוך מפגשי הכנה קבוצתיים וחווייתיים, בהם עוסקים בני ובנות המצווה במשמעות הטקס ומרכיביו השונים, בזהותם היהודית והישראלית, ובמושגים של אחריות חברתית, בגרות והקשר עם העם היהודי ומסורתו. התפילה מונהגת על ידי רב או רבה, ולעיתים גם על ידי חזן או חזנית, ומלווה בהדרכה ובהסברים על התפילות ומערך הטקס.

בקרב חילונים ומסורתיים בישראל ובקהילות יהודיות ברחבי העולם רבים חוגגים בת מצווה במסיבה ללא סממנים דתיים. מסיבות כאלו נערכות בבית, במסעדה או באולם אירועים. הן כוללות סעודה, מוזיקת רקע או מוזיקה לריקודים ולעיתים נאום של כלת השמחה ושל הוריה. יש המוסיפים לאירוע הופעות בידור, הקרנת סרט אודות הנערה החוגגת, ספר אורחים ועוד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בת מצווה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף מ"ה, עמוד ב'.
  2. ^ הלכות שביתת עשור, ב', י"א
  3. ^ קול תודה, מכתב לבת המצווה, אוצר ההודיה לבת המצווה, קרית אתא תשע"ח, עמ' עמודים 9–19
  4. ^ בספר בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת ראה, י"ז
  5. ^ אורח חיים סימן רכ"ה אות י"ב
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 J. David Bleich, Contemporary Halakhic Problems, Volume 1, KTAV Publishing House, Inc., 1977. עמ' 77-78.
  7. ^ שו"ת אגרות משה חלק או"ח א' סימן קד
  8. ^ אוצרות ירושלים, קכ"ט, עמודים תס"א-תס"ג(הקישור אינו פעיל, 24.1.2019)
  9. ^ תשובה משנת תשכ"ג שנמצא בארכיון של יד הרב נסים, מצוטט במאמרו של ד"ר אהרן ארנד, חגיגת בת מצווה בפסקי הרב יצחק ניסים
  10. ^ תשובותיו צוטטו באתר דעת
  11. ^ תמר ביטון, ‏סיבת עילויה - טקס בת מצווה כמחולל שינוי בקהילה, באתר קולך
  12. ^ שרה פרידלנד בן ארזה, ‏תפילה בלי עזרת גברים, באתר קולך
  13. ^ Michael Hilton, Bar Mitzvah, a History, U. of Nebraska Press, 2014. עמ' 88-89.
  14. ^ מיכאל מאיר, בין מסורת לקידמה, תולדות תנועת הרפורמה ביהדות, הוצאת מרכז שז"ר, 1990.