בת מצווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כלת בת מצווה בברזיל מכבה נרות בצורת המספר "12" על עוגת יום ההולדת

בת מצווה הוא היום בו חוגגים לנערה יהודיה את הגעתה לגיל 12 בו היא מתחייבת בקיום מצוות. על פי ההלכה נערה בת 12 ויום אחד נחשבת לבוגרת, ומיום זה היא מחויבת בכל מצוות התורה שבהן חייבות נשים. גיל קבלת המצוות של הנערה נמוך בשנה אחת מהגיל שבו מגיע נער לעול מצוות ("בר מצווה"). ההסבר הנפוץ לכך הוא שהנערה מתבגרת, בראש ובראשונה מבחינה פיזיולוגית, מוקדם יותר מהנער ולכן היא חוגגת קודם. הרא"ש מסביר את המדרש בבראשית רבה במילים: "נתן הקב"ה בינה יתרה באישה יותר מבאיש. פירוש: הקדים בה בינה יותר מבאיש", כלומר ההתפתחות הרגשית של האישה קודמת לזו של הגבר.

דבר כניסתה של הבת למצוות בגיל 12, מקורו במשנה במסכת נידה [1]: בת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה קיימין" ובדברי הרמב"ם:[2] "בת שתים עשרה שנה ויום אחד... ובן שלוש עשרה שנה ויום אחד... הרי הן כגדולים לכל המצוות".

באופן היסטורי לא נהגו במרבית קהילות ישראל לציין באופן מיוחד את בת המצווה. החל מהמאה ה-19 החלו לחגוג אותה, ראשית בחוגים אורתודוקסיים-מודרניים וליברליים. השאלה האם יש לחגוג את האירוע וכיצד נותרה עד היום שאלה שבמחלוקת בין הזרמים השונים.

בת מצווה בחוגים אורתודוקסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חגיגת בת המצווה התפתחה במהלך הדורות, במקביל להתפחות שוויון הזכויות לנשים. בתחילה, נהגו שבת המצווה דורשת. מנהג הדרשה של בת המצווה מופיע כבר בשלהי המאה ה-19, כפי שכותב הרב מרדכי ברויאר [3] "שמעתי מפי מורי ורבי שלמה אדלר, שראה דרשה לכבוד חגיגת בת-מצווה מודפסת מהרב רבי יעקב עטלינגר".

בספרות הפוסקים קיימים דיונים האם האב מברך "ברוך שפטרני מעונשה של זו" כמו שהוא מברך על בן, ויש המצדדים שאכן יש לברך (אמנם בלי שם ומלכות) [4]. הרב עובדיה יוסף אף מתיר עריכת סעודת מצווה "צנועה" [5]. בספר כף החיים נאמר [6] "יש לה ללמוד באותו היום יותר מבשאר ימים, וכן הבן יעשה כן". בספר בן איש חי [7] מובא "וגם הבת, ביום שתיכנס בחיוב מצוות, אף על פי שלא נהגו לעשות לה סעודה. עם כל זה תהיה שמחה אותו היום ותלבש בגדי שבת, ואם יש לאל ידה תלבש בגד חדש ותברך עליו שהחיינו ותכוון גם על כניסתה בעול מצוות". מדברי הבן איש חי נראה שהוא לא אוסר עריכת סעודה אלא רק מציין את המנהג בזמנו - "שלא נהגו". הרב הראשי לישראל יצחק ניסים פסק "ראוי ורצוי לערוך חגיגה לכבוד מאורע זה בחייה. את החגיגה יש לערוך בבית, בחברת קרובים וידידים ובהשתתפות של רב. הרב ישא דברים לכבוד המאורע הזה, וידבר במעלת החובה לשמור את המצוות ובשכר של מקיימיהן. הבת, ראוי שתלבש בגד חדש ותברך עליו ברכת "שהחיינו". מן הנכון שתכין הרצאה קצרה על המאורע ועל ערך היום. האם (צ"ל: האב) יאמר: "ברוך שפטרני מענשה של זאת".[8]

ביהדות החרדית ובעיקר האשכנזית הובעה הסתייגות מן המנהג בשל חשש לרפורמה (ראו להלן). כך למשל אסר הרב משה פיינשטיין לחגוג בת מצווה בבית הכנסת כיוון שהוא "דברי רשות והבל בעלמא...אין זה שום עניין וסמך להחשיב זה דבר מצווה וסעודת מצווה" [9]. גם בעדה החרדית הביעו התנגדות חריפה לחגיגת בת המצווה עקב מקורה ברפורמה [10].

בחוגים אורתודוקסיים מודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באורתודוקסיה המודרנית מקובל זה עשרות שנים לערוך חגיגת בת מצווה לבנות 12. בשנים האחרונות נעשים מאמצים, בחלק מן המקרים, להעניק לאירוע נופך דתי, וזאת בלי לחרוג מהמוסכמות לגבי תפקידי נשים בתפילה. לדוגמה, בבתי כנסת מסוימים מקובל שאבי בת המצווה עולה לתורה ובת המצווה עצמה נושאת דרשה, לאחר התפילה‏[11]. קבוצות אחרות נהוג לערוך טקס הכולל עלייה לתורה בנוכחות נשים בלבד‏[12].

בת מצווה בזרמים הליברליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חגיגת בת מצווה בבית הכנסת בדומה למתכונת של בר המצווה החלה בזרמים הקונסרבטיבי והרקונסטרוקטיבי בארצות הברית בשנות ה-20 של המאה ה-20. הראשונה שחגגה כך, בשנת 1922, הייתה יהודית קפלן, בתו של הרב מרדכי קפלן, מייסד הזרם הרקונסטרוקטיבי. קפלן קראה את הברכות בניגון, וקראה את פרשת השבוע בעברית ובאנגלית מתוך ספר תורה מודפס ובלי לעמוד על במת בית הכנסת. אך מגבלות אלה הוסרו במהירות ועלייה לתורה של בנות מצווה הפכה למנהג נפוץ בזרמים אלה.

ביהדות הרפורמית הקלאסית, באירופה ובארצות הברית, הוחלף טקס הבר מצווה לבנים בטקס קונפירמציה, שהושאל מהנצרות. טקס זה נערך מימיו הראשונים, לבנות ולבנים כאחד: טקס הקונפירמציה הראשון לבנות נערך כנראה בברלין בשנת 1815. בשנות ה-30 של המאה ה-20, כאשר טקס בר-המצווה חדר מחדש לקהילות הרפורמיות, החלו לערוך שם גם טקסי בת-מצווה. טקס בת-המצווה הראשון בבית כנסת רפורמי התקיים ככל הנראה בשיקגו ב-1930, וב-1960 כבר נערכו טקסי בת ובר מצווה כמעט בכל הקהילות הרפורמיות. [13]

כיום חגיגת בת המצווה של נשים בזרמים האלה כוללת בדרך כלל קריאת המפטיר וההפטרה ונשיאת דרשה. בחלק מהקהילות מקובל בנוסף להניח תפילין ביום חול. מקובל גם שבנות ובני המשפחה עולים גם הם לתורה בעליות הנוספות שבאותו היום.

בנוסף, לצד המנהגים המסורתיים של טקס בר ובת המצווה, קהילות רפורמיות נוהגות לערוך מפגשי הכנה קבוצתיים וחווייתיים, בהם עוסקים בני ובנות המצווה במשמעות הטקס ומרכיביו השונים, בזהותם היהודית והישראלית, ובמושגים של אחריות חברתית, בגרות והקשר עם העם היהודי ומסורתו. התפילה מונהגת על ידי רב או רבה, ולעתים גם על ידי חזן או חזנית, ומלווה בהדרכה ובהסברים על התפילות ומערך הטקס.

בת מצווה בקרב חילוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב חילונים ומסורתיים בישראל ובקהילות יהודיות ברחבי העולם רבים חוגגים בת מצווה במסיבה ללא סממנים דתיים. מסיבות כאלו נערכות בבית, במסעדה או באולם אירועים. הן כוללות סעודה, מוזיקת רקע או מוזיקה לריקודים ולעתים נאום של כלת השמחה ושל הוריה. יש המוסיפים לאירוע הופעות בידור, הקרנת סרט אודות הנערה החוגגת, ספר אורחים ועוד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרק ה' משנה ו'
  2. ^ הלכות שביתת עשור, ב', י"א
  3. ^ "המעיין" שנה י"ב - תשל"ב, עמוד 61
  4. ^ לדוגמה: הרב יצחק נסים שכתב "יש מקום לברך על הבת בלי שם ומלכות" (נועם, ספר ז' עמוד ד')
  5. ^ הליכות עולם, חלק ב', עמוד ר"ב
  6. ^ אורח חיים סימן רכ"ה אות י"ב
  7. ^ שנה ראשונה, פרשת ראה, י"ז
  8. ^ תשובה משנת תשכ"ג שנמצא בארכיון של יד הרב ניסים, מצוטט במאמרו של ד"ר אהרן ארנד, חגיגת בת מצווה בפסקי הרב יצחק ניסים
  9. ^ שו"ת אגרות משה חלק או"ח א' סימן קד
  10. ^ אוצרות ירושלים, קכ"ט, עמודים תס"א-תס"ג
  11. ^ תמר ביטון, ‏סיבת עילויה - טקס בת מצווה כמחולל שינוי בקהילה, באתר קולך
  12. ^ שרה פרידלנד בן ארזה, ‏תפילה בלי עזרת גברים, באתר קולך
  13. ^ מיכאל מאיר, בין מסורת לקידמה, תולדות תנועת הרפורמה ביהדות, הוצאת מרכז שז"ר, 1990.


מצוות ומנהגים יהודיים
הלכהתרי"ג מצוותמשפט עבריתפילהלימוד תורהצדקהגמילות חסדיםשמע ישראל
משפחה: ברית מילהפדיון הבןזבד הבתבת מצווהבר מצווהחופה וקידושיןטהרת המשפחהמעמד האישה ביהדותצניעות
מוות: הלוויהקבורהאבלותאזכרהקדישחברה קדישא
מגן דוד