גשור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גשור
קיבוץ גשור.jpg
מחוז הצפון
מועצה אזורית גולן
גובה ממוצע ‎347‏ מטר
תאריך ייסוד 1976
תנועה מיישבת התנועה הקיבוצית
סוג יישוב קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2016[1]
  - אוכלוסייה 272 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה
‎3.0%‏ בשנה עד סוף 2016

קואורדינטות: 32°49′08″N 35°43′01″E / 32.818903065166°N 35.7170158841234°E / 32.818903065166; 35.7170158841234

גְּשׁוּר הוא קיבוץ של תנועת הקיבוץ הארצי הממוקם בדרום רמת הגולן, בגובה של 345 מטרים מעל פני הים, בסמוך לנחל סמך. היישוב קרוי על שם הממלכה ההיסטורית - ממלכת גשור ששכנה באזור הגולן בתקופה המקרא.

נח"ל גשור[עריכת קוד מקור | עריכה]

היאחזות נח"ל גשור הוקמה ב-8 באפריל 1968[2] על ידי שני גרעינים של השומר הצעיר מדרום להר פרס ליד צומת רפיד, והיה אז נקודת היישוב המזרחית ביותר בישראל. טקס רשמי לציון הקמת ההיאחזות התקיים לאחר חצי שנה באוקטובר 1968[3]. ההיאחזות שכנה באופן ארעי בבסיס של חיל האספקה הסורי עד לסיום הקמת נקודת הקבע שלה[4]. במקום היו מבנה גדול ושני צריפים שהיוו את כל ההיאחזות. במרץ 1970 כבר הייתה ההיאחזות בנקודת הקבע שלה למרגלות תל פארס[5]. בינואר 1970 חוברה ההיאחזות לרשת הטלפון[6].

ההיאחזות סבלה מהפגזות ויריות מסוריה[7][8]. ביוני 1970 נהרגה אחת מחיילות ההיאחזות מהפגזה פתאומית שגם גרמה נזק כבד לבתי היישוב[9]. בעקבות ההפגזה נחפרו תעלות בתוך היישוב ונבנו מבנים חדשים במקום אלו שניזוקו קשות[10]. בניית המבנים הושלמה בפברואר 1971[11].

אזרוח היישוב נדחה על ידי תנועת הקיבוץ הארצי בגלל אי רצונה להקים יישובי קבע בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים[12]. חברי הגרעין במקום התווכחו ביניהם האם ראוי לאזרח את המקום[13]. במרץ 1973 הוחלט לאזרח את היאחזות גשור[14] ובמאי 1973 הוקצה שטח להקמת היישוב האזרחי במקומו הנוכחי, צפונית מזרחית לקיבוץ אפיק[15]. באוקטובר 1973 הבטיח שר השיכון שבניית מבני הקבע של היישוב תחל עוד באותה שנה תקציבית[16]. עם פרוץ המלחמה פונתה ההיאחזות[17] ובחודשים שלאחר מכן שימשה את חיילי צה"ל שנערכו ברמה[18]. חיילי הנח"ל לא שבו אל ההיאחזות לאור הסכם שביתת הנשק בין ישראל לסוריה, על פיה נכלל צומת רפיד בשטח המפורז. אולם התוכניות להקים את יישוב הקבע גשור נמשכו[19]. ב-30 ביוני 1974 אישרה מועצת הקיבוץ הארצי להתיישב בגשור במיקומו החדש[20].

קיבוץ גשור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרעין של מקימי היישוב האזרחי גשור התיישב במחנה פיק ב־15 באפריל 1975, ועבר למקומו הנוכחי ב־22 בנובמבר 1976. בשנת 1979 יצא הקיבוץ למסע פרסום לגיוס חברים נוספים[21]

כלכלת היישוב מבוססת על חקלאות שלחין (ענבים לייצור יין, אבוקדו, תפוחים), כותנה וכן גידול בקר לבשר ולולי עופות לפיטום. חלק מחברי הקיבוץ עובדים במפעל בת של טל-דור (בשיתוף עם קיבוץ עין דור) המייצר כבלי חשמל למטוסים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גשור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גודל האוכלוסייה לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף 2016. צפיפות אוכלוסייה על פי גודל האוכלוסייה חלקי שטח שיפוט של הרשות המקומית.
  2. ^ אהרן בר, ההתיישבות בארץ־ישראל מאז מלחמת ששת הימים: יהודה ושומרון, עמ' 48
  3. ^ היאחזות נח"ל גשור התנחלה ברמת הגולן, דבר, 11 באוקטובר 1968
  4. ^ אלעד ולפיד - שני גרעיני נח"ל התנחלו אתמול במרכז הרמה, מעריב, 11 באוקטובר 1968
  5. ^ דב גולדשטייןגשור בגבול הסורי, מעריב, 20 במרץ 1970
  6. ^ ישובי הגולן חוברו לרשת הטלפון הארצית, דבר, 25 בינואר 1970
  7. ^ בסיסי ח"א תקפו בסיס חבלנים בירדן, מעריב, 13 באוקטובר 1969
  8. ^ הסורים הפגיזו ישובים ברמת הגולן, דבר, 12 בפברואר 1974
  9. ^ הסורים פתחו בהפגזה פתאומית, מעריב, 9 ביוני 1970
  10. ^ צבי מגןמשקי רמת הגולן מגדלים זרעים משובחים לייצוא, דבר, 14 באוגוסט 1970
  11. ^ נח"ל גשור למגורי קבע, דבר, 3 בפברואר 1971
    נחל גשור למגורי קבע, דבר, 19 בפברואר 1971
  12. ^ מנחם רהטמי בולם את ההתיישבות בגולן?, מעריב, 25 באוגוסט 1969
  13. ^ נחל גשור - נלהבים ומתלבטים, דבר, 2 ביוני 1972
  14. ^ השומר הצעיר מתאזרח ברמת הגולן, מעריב, 13 במרץ 1973
  15. ^ אותר שטח בגולן, מעריב, 22 במאי 1973
  16. ^ 14 מתוך 17 יישובי רמת הגולן נכנסו למגורי קבע, דבר, 5 באוקטובר 1973
  17. ^ דוד שליו, מפוני רמת הגולן מחכים לרגע שיורשו לשוב לבתיהם, דבר, 8 באוקטובר 1973
  18. ^ מ"מהטלפון נותק בהיאחזות, דבר, 17 בינואר 1974
  19. ^ עוד השנה: 4 ישובים חדשים יוקמו בגולן, דבר, 4 ביוני 1974
  20. ^ הקיבוץ הארצי: התיישבות בגשור, דבר, 1 ביולי 1974
  21. ^ קיבוץ גשור, מעריב, 29 במאי 1979