דדי צוקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף דוד צוקר)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דוד (דדי) צוקר
דדי צוקר.jpg
לידה 11 בספטמבר 1948 (בן 70)
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
כנסות 11 - 14
סיעה רצ, מרצ, ח"כ יחיד
תפקידים בולטים

דוד ("דדי") צוקר (נולד ב-11 בספטמבר 1948, חיפה) הוא ממקימי "שלום עכשיו", ומייסדו של ארגון "בצלם", חבר בכנסות ה-11 עד ה-14 מטעם מפלגות רצ ומרצ.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דדי (דוד) צוקר נולד בחיפה ב-1948, ילדם השלישי של שמחה וציפורה צוקר.

עד גיוסו גר בשכונת נווה שאנן בחיפה שם למד בבית ספר יסודי 'בארי' וסיים תיכון עירוני ג', במגמה הומנית. היה חניך קן נווה שאנן של התנועה המאוחדת שהתאחדה עם הנוער העובד והקימה את הנוער העובד והלומד. בגיל 18 התגייס עם גרעין 'דלב' שיצא להגשמה בקיבוץ מעין ברוך. צוקר שירת בנח"ל המוצנח וסיים את שירותו הצבאי בתעלת סואץ בזמן מלחמת ההתשה. את שירות המילואים שלו עשה צוקר בחטיבת הצנחנים הצפונית. בתום שירותו הצבאי עבר לירושלים שם עבד באוניברסיטה עם עולים חדשים במהלך לימודיו לתואר ראשון. צוקר  למד באוניברסיטה העברית. הוא בוגר התואר הראשון בכלכלה וביחסים בינלאומיים (1974) ותואר שני בהצטיינות במדע המדינה (1983). עבודת הגמר שלו עסקה בחינוך המקצועי בשנות ה-60.

עם סיום הלימודים לתואר הראשון החל לעבוד כעוזרו של מנכ"ל משרד החינוך והתרבות, אלעד פלד, בתקופת כהונתם של יגאל אלון ואהרון ידלין כשרי חינוך ותרבות.

מיד בסיום העבודה במשרד החינוך והתרבות יצא לקריית שמונה מטעם שרי האוצר החינוך והרווחה, בניסיון ליצור מודל של איחוד כל השירותים החברתיים בעיר שדה. הניסיון לא עלה יפה.

בתום העבודה בקריית שמונה החל לעבוד כמנהל 'עצרת בית הנשיא לשלום הילד' שקדמה ל'המועצה לשלום הילד'. בשנים 1977–1982 עבד ב'מכון ואן ליר' בירושלים, במחקר חינוכי. העבודה כונסה בספר שהיה בו עורך שותף וכותב שותף- 'ישראל בחברה מתהווה'. אבא לארבעה וסבא לשניים.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1978 נמנה צוקר על הקבוצה המרכזית בירושלים, שהקימה את 'שלום עכשיו', עליה נמנו צלי רשף, עמרי פדן, מוטי פרי ויולי תמיר, יחד עם פעילים בקיבוץ הארצי ובתל אביב וחיפה.

צוקר היה מדובריה המרכזיים של התנועה בשנים הראשונות לקיומה ועסק בגיוס כספי תרומות בחו"ל ובסוגיות ארגוניות של התנועה. בשנת 1980 עוררה פגישה של צוקר ויולי תמיר עם איש אש"ף עיסאם סירטאווי, סערה בתנועת 'שלום עכשיו'.  בעקבות הסערה הושעו תמיר וצוקר מהתנועה לפרק זמן.

תמיר וצוקר הצטרפו ב-1981 ל' רצ- התנועה לזכויות האזרח' מיסודה של שולמית אלוני. דדי צוקר מונה למזכ"ל התנועה והוצב במקום השלישי ברשימתה לכנסת בבחירות 1981.  הרשימה זכתה במנדט אחד- שולמית אלוני- בלבד.

החל משנת 1982 פרסם מדי שלושה חודשים דו"ח 'שלא תאמרו לא ידעתי'.  בדו"ח קיבץ מידע על הפרות זכויות אדם של פלסטינים בשטחים הכבושים ופעילות התנחלותי שהחלה לצבור תנופה באותן שנים. בשנת 1985 –היה  היזם ומו"ל ראשון של 'פוליטיקה'- ירחון פוליטי (במסגרת רצ)

באותה שנה היה המייסד- בשותפות- של 'נוער רצ' שהיה ארגון הנוער המפלגתי הראשון בישראל. בבחירות 1984 – אחרי איחוד עם של"י וחבירת אישי ציבור לתנועה- הוצב במקום הרביעי. עם התפטרותו של מרדכי (מורה'לה)  בראון שהיה במקום השלישי ברשימה, הושבע צוקר לכנסת בדצמבר 1986.

בשנת 1989 יזם את הקמת ארגון 'בצלם- לשמירת זכויות האדם בשטחים'. צוקר הגה את הרעיון והקים את הארגון מחוץ למערכת המפלגתית והביא לחתימתם של 63 אישים ממספר מפלגות, מהעולם האקדמי, משפטנים ואנשי רוח, כמניחי היסוד של הארגון.

הקמת הארגון התאפשרה על ידי תרומה בהביא צוקר מ'קרן קפלן' הניו יורקית. מיד עם ההקמה גויסה לפעילות זהבה גלאון ששימשה עד אז עוזרת אישית של צוקר ועמה עבדו נעמה ישובי ורוני טלמור.

חברות בכנסת

עם כניסתו לכנסת מונה לוועדת הכספים בה שירת עד סוף כהונת הכנסת ה 11. בהמשך הכהונה בכנסת מילא שורת תפקידים במספר ועדות: חבר בוועדות חינוך 1986-1992, יו"ר וועדת החוקה חוק ומשפט  1996-1992, חבר וועדת חוץ וביטחון- 1996-1999, חבר הוועדה לביקורת המדינה  1996- 1999

פעילות החקיקה של צוקר התמקדה בשאלות של זכויות האדם ובתחום הפוליטי והמדיני עסק בכל שנות השירות בכנסת בשאלה הפלסטינית וקידום הסיכוי לפתרון שתי המדינות. עיקר הפעילות החקיקתית הייתה בשנים בהן מילא את תפקיד יו"ר ועדת החוקה של הכנסת.

עוד לפני כן העביר, יחד עם ח"כ חנן פורת את חוק למניעת התעללות בקטינים וחסרי ישע שקבע לראשונה את חובת הדיווח לרשויות המדינה, על התעללות בקטינים וחסרי ישע.

צוקר שימש כיו"ר ועדת החוקה עליה הוטל לנסח מחדש את חוק היסוד:כבוד האדם וחירותו וחוק היסוד: חופש העיסוק, בעקבות משבר שפרץ סביב 'חוק הבשר'. ועדת החוקה ניסחה מחדש את שני חוקי היסוד, וניסחה אותם באופן דומה. החקיקה מחדש שימשה הזדמנות להכנסת שינוי אחד מהותי ומרחיק לכת, בשני החוקים: שני החוקים קובעים את מגילת העצמאות כמקור השראה לכל מעשי החקיקה והפרשנות המשפטית, בישראל. בתחום החוקתי ביצעה הכנסת בשנת 1994 מאמץ נוסף לקדם את חוקי היסוד וועדת החוקה קיימה במשך כשנה דיונים ארוכים בשורת חוקי יסוד והצליחה להביא שלוש הצעות חוק לאישור בקריאה ראשונה: הצעת חוק יסוד: זכויות במשפט ; הצעת חוק יסוד חופש ביטוי והתאגדות; והצעת חוק יסוד זכויות חברתיות שאף היא אושרה בקריאה ראשונה. כל שלוש ההצעות הוכנו  בוועדה לקריאה שנייה, ואולם הן לא הובאו לאישורה של מליאת הכנסת

כיו"ר הוועדה העביר צוקר את חוק הסנגוריה הציבורית. הצעת חוק פרטית, שמוזגה עם הצע"ח ממשלתית. 1995;  חוק שוויון זכויות לבעלי מוגבלויות- פרק 'חופש תנועה' . הצע"ח פרטית שמוזגה עם הצעת החוק הממשלתית. בשנת 1996 אושר בקריאה ראשונה הצעת חוק חופש המידע שהוצעה ונוסחה על ידי ח"כ צוקר וקבוצת ח"כים ולאחר שנה הצטרפה הממשלה להצעת החוק והוא אושר סופית ב 1998.

בתחום זכויות הנשים יזם את תיקון מס' 6- פקודת החברות: נציגות לשני המינים בדירקטוריון בחברה ממשלתית הצע"ח פרטית. עם ח"כ חיים אורון  וזמן קצר לאחר מכן את חוק שירות המדינה. תיקון מס' 7- יצוג הולם לשני המינים בשירות הממשלתי, 1995.  בשנת 1996 נקבעו בוועדת החוקה לראשונה עונשי מינימום בעבירות מין בהצע"ח פרטית של צוקר עם ח"כים נוספים.

ב 1995 אישרה הוועדה את הצעת הממשלה להקמת בתי המשפט למשפחה. בשנת 1996 עסקה הוועדה במשך כשנה ברפורמה בחוק המעצרים (עילות מעצר והבאה בפני שופט תוך 24 שעות) והיא אושרה אחרי חילוקי דעות עם משטרת ישראל.

בסוף כהונת הכנסת ה13 אושר חוק האימוץ-אימוץ חו"ל. הצע"ח ממשלתית שמוזגה עם הצעת חוק פרטית של חכ צוקר. החוק 'הלבין' את האימוצים שנעשו עד אז בחו"ל וקבע את דרכי האימוץ בחו"ל והתאמתם לאמנות בין לאומיות.

בכנסת ה-14 העביר ח"כ צוקר את 'חוק הקבורה האזרחית-חלופית' שאפשר קבורה חילונית וחייב את בתי הקברות להעמיד חלקות קבר, למבקשים קבורה אזרחית.

יחד עם חה"כ ראובן ריבלין וי. יהב חוקק צוקר את חוק הקולנוע שקבע הקצאה של סכומי כסף 'משוריינים' לטובת הפקות קולנוע ישראלי, באמצעות קרנות ייעודיות. יחד עם חבר הכנסת א. פורד[דרושה הבהרה] ומרינה סולודקין חוקקו השלושה ב-1998 את הנוסח הראשון של החוק למחזור מיכלי משקה.

בשנת 1999 צוקר הקים סיעת יחיד לאחר שהוצב במקום לא ראלי ברשימת מרצ לקראת הבחירות לכנסת החמש עשרה. בבחירות התמודד צוקר כראש הרשימה הראשונה של מפלגת הירוקים לכנסת אך הרשימה לא עברה את אחוז החסימה.[1]

פעילות אחרי הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילותו המקצועי של צוקר התרכזה סביב תוכן דיגיטלי החל משנת 2000. הוא ניהל והיה בעלים של חברות שהפיקו ערוצי טלויזה בכבלים ותכנים לאינטרנט. אחת הפעילויות נמשכה 8 שנים: 'צרצר פיס' -תחרות סיפורים קצרים בני 140 תווים

בשנים 2010 היה היזם ושותף במיזם LEARNI שפיתח תכנות שאיפשרו למידה והוראה באמצעות טאבלטים. מאז 2015 צוקר מנהל סטארטאפ שיזם- Books On Map: פלטפורמה דיגיטלית המחברת בין תכנים לבין המיקום בו הם מתרחשים.

 פרסומים והוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 200 עד 2004 כתב צוקר טור דו שבועי קבוע בעתון 'גלובס' ובשנים 2002 עד 2004 לימד בפקולטות למשפטים בקרית אונו ובאוניברסיטת תל אביב.

2000-2003    במהלך השנים פרסם מספר ספרים: 1999-אנחנו היהודים החילוניים'- עורך וכותב, 1985-זכויות הילד בישראל, 1982-זכויות האדם בשטחים המוחזקים-הוצאת המרכז הבינ"ל לשלום, 1980- חינוך בחברה מתהווה". הוצאת מוסד ואן-ליר עריכה וכתיבה.

 קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]