צריף בן-גוריון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צריף בן-גוריון
BenGurionSdehBokerHouse.JPG
מידע
סוג היסטוריה
שנת ההקמה 1953 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 30°52′27″N 34°47′21″E / 30.87416667°N 34.78916667°E / 30.87416667; 34.78916667 קואורדינטות: 30°52′27″N 34°47′21″E / 30.87416667°N 34.78916667°E / 30.87416667; 34.78916667 
(למפת צפון הנגב רגילה)
BeershebaNorthNegev.svg
 
צריף בן-גוריון
צריף בן-גוריון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הכניסה לאתר
צריף דוד בן-גוריון מבט אחורי
חדר האורחים בצריף
חדר העבודה בצריף
המטבח בצריף
החדר של פולה בצריף

צריף בן-גוריון הוא צריף המגורים בקיבוץ שדה בוקר, אשר שימש את דוד בן-גוריון ואשתו פולה בשנים 1953 - 1973, ואשר הפך לאחר מותו למוזיאון, העומד לרשות הציבור, במסגרת המכון למורשת בן-גוריון.

עלייתו של בן-גוריון לשדה בוקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1952, בדרכו חזרה מתמרון של צה"ל בנגב, ראה בן-גוריון צריף ומספר אוהלים. הוא עצר את הרכב, ירד ושוחח עם תושבי המקום. הם סיפרו לו כי הם קבוצה של צעירים אשר נלחמו על המקום במלחמת העצמאות, והם סבורים כי לא די להלחם עליו אלא יש להתיישב בו. בן-גוריון התרשם מאוד גם מהעובדה כי התושבים אינם שייכים לתנועה התיישבותית מסוימת ואינם מזוהים מפלגתית. לאחר מספר ימים התקבל בשדה בוקר מכתב מראש הממשלה ובו כתב:

במשך 47 שנותי בארץ ראיתי כמה מפעלים חלוציים, ואני יודע, שרק בזכותכם ובזכות המפעלים החלוציים שקדמו לבואי לארץ עשינו מעט החיל אשר עשינו [...] ותסלחו לי אם אומר, שלא ראיתי מימי מפעל חלוצי כשדה בוקר [...] לא קינאתי מעולם באיש או בקיבוץ אנשים, לא ברכוש ובתואר ובסגולות שיש לאנשים [...] אולם בביקורי אצלכם היה קשה לי לדכא בלבי מעין רגש של קנאה: למה לא זכיתי להשתתף במעשה מעין זה [...] היו ברוכים ותצליחו!

לאחר זמן הגיע בן-גוריון לשדה בוקר וביקש להצטרף אל היישוב. ב-1953 התפטר מתפקידיו כראש ממשלה ושר ביטחון והצטרף עם רעייתו לשדה בוקר. בן-גוריון לא פרט את הסיבות לעלייתו (כפי שהקפיד לומר, בניגוד ל"ירידתו") לשדה בוקר. בין הסיבות שהועלו: הצורך להשתחרר מהמתח העצום שהיה כרוך בתפקידו כראש ממשלה בשנותיה הראשונות; או שמא אדרבה, דווקא חוסר המתח וההתעסקות בעניינים פוליטיים במקום במלחמות ומבצעים גדולים שבן-גוריון נאלץ להתמודד עמהם בתקופה זו; הרצון לקדם את ההתיישבות בנגב על ידי דוגמה אישית; צעד דרמטי אחרון לסחוף המונים לנגב לאחר שנסיונותיו הקודמים, כגון הניסיון להקים תנועת המונים שתפריח את השממה, נכשלו; וגעגועיו לתקופת עבודתו בחוה בסג'רה בצעירותו.

ועדת הקבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוטוקול ועדת הקבלה של בן-גוריון לשדה בוקר:

- חגי: ראש הממשלה הנוכחי מודיע לכם שהוא ורעיתו רוצים לבוא אלינו, לחיות בתוכנו, לעבוד איתנו. הם רוצים להקים צריף לעצמם.
- רפי: האם קיימת האפשרות לסרב?
- אהרונצ'ו: חושב שהמשק עדיין שייך לנו.
- יהושע: צריך לקבל את בן-גוריון למרות שזה יהיה לנו למעמסה.
- רפי: מתנגד בגלל הקשיים שרואה שיוצרו עם בואו.
- יהושע: הגענו למצב כזה שאין אנו יכולים להתנגד אלא עלינו לדאוג שבואו לא יגרום לנו לאינורמליזציה.
- דני: הלואי שבואו של בן-גוריון ישמש דוגמה לאחרים. אבל בל נראה את בואו של בן-גוריון מקור תועלתי. ואינו מוכן לזה. אנו אמנם חיים בעזרה ומקוה שבמשך השנים הקרובות נצדיק את העזרה שקיבלנו.
- צביקה: יש לו הרגשה שיבואו אנשים בעלי השקפות שונות ויגרמו לכל מיני בעיות וזה עלול להביא לזעזועים ועלינו להחליט מה אנו מסוגלים לקלוט. זה עלול להביא לנו אנשים טובים אבל גם מפלגתיות.
- דני: ומקווה ששהותו כאן ישמש לנו דחיפה לנהל חיים סדורים יותר.
- אהרונצ'ו: חושב שבואו יאלץ אותו למשמעת פנימית יותר.
- דני: מציע לערוך מסיבה ביום השישי הראשון לבואו.
- אהרונצ'ו: למען הסדר מעמיד את בואו של בן-גוריון להצבעה.
- תוצאות ההצבעה: בעד: 7, נגד: 0.

תמליל ועדת הקבלה של דוד בן-גוריון,
מתוך ארכיון קיבוץ שדה בוקר, אספת חברים מיום 17-10-1953.
פורסם בגלובס 04-05-2014.

החיים בשדה בוקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצריף שהוכשר למגוריהם, הוכנו לבן-גוריון ורעייתו חדרי שינה נפרדים וחדר עבודה גדול ובו ספרייה המכילה מקום לאלף ספרים. בן-גוריון סיכם עם חברי הקיבוץ שיעבוד 4 שעות ביום ויוכל להקדיש את שאר זמנו לקריאה וכתיבה. העבודה הפיזית הייתה קשה לו ולכן הוחלט לשבץ אותו לעבודה בדיר עם הטלאים. הוא נהג לצעוד פעמיים ביום למרחק 4 קילומטרים בכל פעם, ואכל פעמיים ביום "קוץ'-מוץ'" - תערובת בריאות חסרת טעם שהכינה לו פולה.[1]

בן-גוריון שהה בשדה בוקר כ-14 חודשים עד ששב לתפקיד שר הביטחון ומאוחר יותר לראשות הממשלה. בקיבוץ עבד מספר שעות ביום ואת שאר היום הקדיש לכתיבה. למרות שלא נשא בתפקיד רשמי, שימש ביתו מקום עלייה לרגל למדינאים ואנשי ציבור רבים. כמו כן ניסה בן-גוריון לרתום את העם למשימות הלאומיות שלא במסגרת ממשלתית. הוא פעל להקמת תנועת נוער ממלכתית, "חזית הנוער", שתכוון את הנוער לקליטת עלייה ולהתיישבות בנגב במסגרת הגדנ"ע והנח"ל. בן-גוריון יצא לכנסי נוער במקומות שונים בארץ, שהמפורסם שבהם התקיים בשייח מוניס (כיום אוניברסיטת תל אביב) ב-1954, ובו השתתפו תלמידי כיתות י"א וי"ב מכל הארץ. בן-גוריון קרא לנוער להירתם למשימות הלאומיות של התקופה: קליטת עליה והתיישבות, בעיקר בנגב. ברם, תגובתו של הנוער, ושל העם כולו, הייתה אדישה, ולא הייתה היענות לקריאותיו אל העם לבוא אל הנגב בהמוניו.

החזרה לראשות הממשלה והפרישה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1955 שב בן-גוריון לכהן כשר ביטחון ולאחר מספר חודשים נבחר שוב כראש ממשלה ושימש בתפקיד זה עד 1963. בכל התקופה התגורר בן-גוריון בשדה בוקר. בשנת 1963 פרש מתפקידיו בממשלה וחי בקיבוץ שדה בוקר. בשנת 1968 נפטרה פולה ובן-גוריון נותר לבדו בצריף. הוא חי בקיבוץ עד פטירתו בשנת 1973.

צריף בן-גוריון היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני מותו כתב בן-גוריון בצוואתו:

אֲבַקֵּשׁ כִּי הַמִּבְנֶה בִּשְׂדֵה בֹּקֶר אֲשֶׁר שִׁמֵּשׁ כִּמְקוֹם מְגוּרַי עַד לְיוֹם פְּטִירָתִי יִשָּׁמֵר בְּצוּרָתוֹ הַנּוֹכְחִית עַל כָּל הָרִהוּט, הַסְּפָרִים וְכִתְבֵי הָעֵת הַמְּצוּיִים בּוֹ. אֵין בָּאָמוּר כְּדֵי לִמְנֹעַ הַעֲבָרַת הָרִהוּט, הַסְּפָרִים וְכִתְבֵי הָעֵת וְכָל שְׁאַר הַדְּבָרִים הַמְּצוּיִים בִּצְרִיף הַמְּגוּרִים לְמִבְנֶה שֶׁל קֶבַע, בְּמִדָּה וְיָקוּם מִבְנֶה כָּזֶה בְּסָמוּךְ לְאוֹתוֹ צְרִיף, וּבִלְבַד שֶׁיִּשָּׁמֵר אַף בְּאוֹתוֹ מִבְנֶה הָאֹפִי וְהַסִּגְנוֹן הַמְּקוֹרִי. בַּקָּשָׁתִי כִּי לְאַחַר מוֹתִי יִהְיוּ בֵּית הַמְּגוּרִים בִּשְׂדֵה בֹּקֶר עַל הַסִּפְרִיָּה וְהַנְּכָסִים שֶׁבּוֹ פְּתוּחִים לַצִּבּוּר הָרָחָב. אֲבַקֵּשׁ כִּי יָבִיאוּ אוֹתִי לִקְבוּרָה בְּנַחֲלַת הַקֶּבֶר בְּמִדְרֶשֶׁת שְׂדֵה בֹּקֶר לְצַד קִבְרָהּ שֶׁל פּוֹלָה זָ"ל. אֲבַקֵּשׁ כִּי בְּעֵת הַלְוָיָתִי וּלְיַד קִבְרִי לֹא יִנָּשְׂאוּ הֶסְפֵּדִים וְלֹא יֻשְׁמַע יְרִי מַטְּחֵי כָּבוֹד.

חוק דוד בן-גוריון, התשל"ז 1976, קבע כי יוקם מכון למורשת בן-גוריון והוא:

יהיה בשדה בוקר ויכיל את הצריף ששימש למגוריו של דוד בן-גוריון בקיבוץ שדה בוקר ואת ספרייתו במקום שהייתה בעת פטירתו.

כיום משמש הצריף כמוזיאון. המבקר בצריף נחשף אל דמותו של בן-גוריון כאדם וכמנהיג ואל התקופה שבה הוא חי. בצריף השומרים הסמוך מוצגת תערוכה המציגה את הקשר בין בן-גוריון והנגב. בנוסף לביקור בצריף בן-גוריון, נערכות בו פעילויות מוזיאליות. הצריף מציע פעילויות קצרות במסגרת טיולי בית ספר, לצד סדנאות בנושאי מנהיגות, תקשורת ונגב במסגרת ימי עיון וסמינרים למורים ולתלמידים. בצריף נמצא גם חדר העבודה המקורי של בן-גוריון ובו חלק מספרייתו, בה נמצאים כ-5,000 ספרים. ממגוון תחומים: יהדות, תנ"ך, פילוסופיה, היסטוריה, גאוגרפיה, צבא וביטחון. בחדר זה כתב בן-גוריון את ספריו ומאמריו, כמו גם את זכרונותיו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צריף בן-גוריון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אניטה שפירא, בן-גוריון: דמותו של מנהיג, עמ' 160.