הפועל ירושלים (כדורסל)
.png) | |||||||||
| מידע כללי | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תאריך ייסוד |
1943  | ||||||||
| מדינה |
 ישראל | ||||||||
| אולם ביתי | פיס ארנה, ירושלים (11,000[1] מושבים) | ||||||||
| מיקום |
 ירושלים | ||||||||
| ליגה |
ליגת העל בכדורסל יורוקאפ | ||||||||
| בעלים |
 מתן אדלסון 90% עמותת האוהדים 10% | ||||||||
| מנכ"ל |
אלון קרמר | ||||||||
| מנהל מקצועי |
דן שמיר | ||||||||
| מאמן |
יונתן אלון | ||||||||
| צבעי תלבושת | אדום, שחור ולבן | ||||||||
| תארים | |||||||||
| |||||||||
| תלבושת | |||||||||
| מדי בית וחוץ של הפועל ירושלים | |||||||||
| |||||||||
|
www | |||||||||
  | |||||||||
| מחלקות פעילות של הפועל ירושלים | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
|
|
|
| |||
| כדורגל (גברים) | כדורגל (נשים) | כדורסל (גברים) | כדורסל (נשים) | |||
_pictogram.svg){kind=small}
|
|
| ||||
| כדורעף (גברים) | שחייה | כדוריד (גברים) | ||||
_-_Pres._Weizman_Presents_State_Basketball_Cup.jpg)
.jpg)
הפועל ירושלים היא קבוצת כדורסל ישראלית מהעיר ירושלים המשתייכת לאגודת הפועל. הקבוצה משחקת בליגת העל בכדורסל וביורוקאפ. צבעי הקבוצה הם אדום, שחור ולבן.
מאז תחילת שנות ה-90 התבססה הפועל ירושלים כאחת הקבוצות המובילות והחזקות בליגה הישראלית. הקבוצה זכתה בשתי אליפויות (2015, 2017), גביע יול"ב (2004), 8 גביעי מדינה ו-6 גביעי ווינר, והופיעה 9 פעמים בגמר הפלייאוף.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האזכור הראשון של אגודת הספורט הפועל ירושלים הוא בכינוס הרביעי של אגודת הפועל בשנת 1935. היה זה הכינוס הראשון בו נערכו משחקי כדורסל, והקבוצה של אזור ירושלים זכתה במקום הראשון בטורניר בו השתתפו 4 קבוצות ממחוזות אזוריים שונים (ירושלים, תל אביב, יהודה ושומרון).[2]
השנים הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קבוצת הכדורסל של אגודת הפועל ירושלים נוסדה רשמית בשנת 1943, ושיחקה בשנותיה הראשונות באולם ברחוב ההסתדרות (שם גם התקיימו אימוניה). בהיעדר ליגה רשמית מסודרת הקבוצה השתתפה בעיקר בטורנירים ומשחקי ידידות שאורגנו עבורה, כשלאחר מכן הצטרפה לליגת "הפועל", שהתקיימה לפני הקמת הליגה הלאומית בכדורסל. הקבוצה זכתה בשתי אליפויות הליגה, בעונות 1946/47 ו-1949/50.[3]
הכוכב הראשון שגדל בקבוצה היה יהושע ויסמן שגם היה חלק מנבחרת ישראל בכדורסל – הראשונה שאורגנה בארץ ישראל (עוד לפני הקמת המדינה). ויסמן נפל במלחמת העצמאות בשנת 1948.
שחקנים בולטים נוספים טרום הקמת המדינה היו: יגאל עופר, נעמן (לוליק) קיברט, עמירם סנדרוב והאחים יודקה ויוסקה נהרי, ויחיאל כלב שנפל בקרב מחלקת הל"ה. המאמן הבולט בשנים הראשונות היה זאב לבנדל, ומנהל הקבוצה הראשון היה אפרים גילר שבנוסף לתפקידו בקבוצה היה גם שען בעל חנות ברחוב יפו בירושלים. בעת מלחמת העצמאות נפסקה פעילות האגודה זמנית.
לאחר הקמת המדינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר סיום מלחמת העצמאות עברה הקבוצה להתאמן באולם הספורט בימק"א וצירפה את השחקנים מרדכי ממרן ושמואל (סמי) ממרן במסגרת עליית יהודי מצרים כאשר שניהם היו כדורסלנים עוד בארץ מקורם. בשנות ה-50 אימן את הקבוצה אורי זמרי.
באמצע שנות ה-50 עברה הקבוצה לשחק ולהתאמן באולם בבית ההסתדרות ברחוב שטראוס, שהיה לאחד האולמות האיכותיים בתקופתו כיוון שהיה האולם המקורה הראשון בישראל. ב-1953 הוקמה ליגה לאומית נסיונית שהורכבה מ-4 קבוצות הפועל ו-4 קבוצות מכבי, אך הפועל ירושלים לא הייתה חלק מ-8 אלו ולא שיחקה עדיין בליגה מסודרת. רק בשנת 1955 הוקמה הליגה הבכירה הרשמית הראשונה שם הפועל ירושלים לקחה חלק אך כבר בעונתה הראשונה סיימה במקום האחרון עם 22 הפסדים וניצחון אחד בלבד וירדה לליגת המשנה, משם חזרה רק בשנת 1958. השחקן אריה (ארינקה) כהן שהיה חלק מסגל הקבוצה בשנים הראשונות בהדרגה הפך למאמן הקבוצה בשנים אלו.
הכוכבים הבולטים בסוף שנות ה-50 ועד לאמצע שנות ה-60 היו דוד קמינסקי, ומיד אחריו ישראל אמיר ברלינסקי שהובילו את הקבוצה לניצחונות מרשימים בתקופתו על קבוצות מבוססות ובכירות כמו מכבי והפועל תל אביב, הישג השיא בשנים אלו היה המקום הרביעי בליגה בעונת 1960/61. בשנים אלו הקבוצה הייתה מרכז טבלה ומטה ובעיקר נאבקה על מקומה בליגה הראשונה. הקבוצה הייתה נוטה להפסיד את רוב משחקי החוץ שלה בשנים אלו, עקב כך שרובן המכריע של קבוצות הליגה קיימו את המשחקים באולמות פתוחים ששחקני הקבוצה לא היו רגילים אליו, ובבית לנצח ביחד עם דחיפת הקהל. הניצחון הראשון על מכבי תל אביב התרחש בעונת 1964/65 בתוצאה 63:60, קבוצה שנחשבה לבכירה ולחזקה ביותר בליגה לאורך השנים.
בשנת 1967 הוחלף המאמן ארינקה כהן על ידי אהרון קפלן. בין כוכבי הקבוצה בשנים אלו נמנו: ישראל אמיר ברלינסקי, יואל שטיינברג משה גור ואיציק נוימן.
בעונת 1969/1970 ירדה הפועל ירושלים חזרה לליגת המשנה כשהפסידה במשחק דרמטי להפועל בית אלפא במחזור האחרון, לאחר 9 עונות רצופות בליגה העליונה, כאשר קפלן התפטר לקראת סוף העונה ובמקומו מונה שמעון (צ'ינגה) שלח שניסה להציל אותה מירידה אך כשל. לאחר 2 עונות חזרה הפועל ללאומית בעזרתו של המאמן הישן-חדש דוד קמינסקי שחזר לקבוצה לאחר שהוביל גם את בית"ר שנה קודם לכן לליגה הבכירה. בעונת 1972/1973 בליגה הלאומית.
בשנת 1973 זכתה קבוצת הנוער במקום הראשון בגביע המדינה ברשות עדי בן ארי זיו איילון יורם חרוש אייל שר ועמירם שושני, הקבוצה הגיעה למקום השלישי בליגה – הישג השיא בשנים אלו תחת הדרכתו של המאמן הצעיר והחסר ניסיון רלף קליין. בשנה זו הגיעו לראשונה שחקנים זרים מארצות הברית לחזק את הקבוצה: לי טראס, אלן פרידמן, ג'רי פישר ומייק לין. בעונת 1973/74 זכתה הקבוצה לראשונה להשתתף בגביע קוראץ' אך השתתפותה במפעל בוטלה בעקבות מלחמת יום הכיפורים שפרצה בעונה זו.
את שנות ה-70 המאוחרות ועד אמצע שנות ה-80 בילתה הפועל ירושלים בין ליגה לאומית לליגה הארצית כשאת שורותיה מאכלסים בעיקר שחקנים ברמה נמוכה שלא הצליחו להרים את הקבוצה לזכייה בתארים או הישגים מיוחדים, תחת הדרכתם של המאמנים אריה דוידסקו, קמינסקי שחזר בפעם השלישית לקבוצה אך לא הצליח לעזור לה להתבסס בליגה ולאחר מכן אלכס שפירא. בעונת 1979/80 רשם נער בשם דורון שפע את הופעת הבכורה שלו במדי הבוגרים, שעתיד להיות אחד השחקנים הבולטים של הקבוצה. בשנת 1985 עזבה הקבוצה את האולם המיושן בבית ההסתדרות ועברה לאולם מלחה שהיווה גורם חשוב בשנים הבאות של הקבוצה והתבססותה בליגה העליונה.
התבססות בליגה הראשונה וזכייה בגביע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1986 העפילה הקבוצה לליגה הראשונה תחת המאמן שימי ריגר, ומאז לא ירדה ליגה. בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 בלטו במיוחד השחקנים דורון שפע, ארז חזן, אמיר מוטאפצ'יץ', עדי גורדון, יוברט רוברטס והמאמן יורם חרוש, אשר הובילו את הקבוצה להתבססות בחלק העליון של הליגה הראשונה. בעיות כספיות בשנת 1994 הביאו לעזיבתם של מרבית כוכבי הקבוצה, אך כניסת צוות ניהולי חדש ברשות דני קליין ואורי מנצור והגעתו של הספונסר נחום מנבר בקיץ 1995, שינו את פניה של הפועל. גורדון, שפע ונוריס קולמן חזרו לקבוצה ויצרו הרכב חזק מאוד יחד עם בילי תומפסון ופפי תורג'מן. כתוצאה מכך, זכתה הפועל ירושלים בגביע המדינה לראשונה בתולדותיה, בשנים 1996 ו-1997 לאחר ניצחונות על מכבי תל אביב בהיכל הספורט יד אליהו, תחת שרביטם של המאמנים פיני גרשון (1996) וגדי קידר (1997) ובהנהגתו של כוכב הקבוצה וסמלה עדי גורדון. הפועל ירושלים הייתה הקבוצה השנייה בישראל (אחרי מכבי תל אביב) שזכתה במשך שנתיים רצופות בגביע המדינה בכדורסל.
העשור הראשון של המאה ה-21
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקראת עונת 1998/9 הציגה ירושלים סגל חזק, שבו הורכבה חמישייתה מפפי תורג'מן, אייץ' וולדמן (אנ'), דרק המילטון, קני ויליאמס וראדיסאב צ'ורצ'יץ', באימונו של אפי בירנבוים. הפועל ירושלים סיימה את הליגה הסדירה במקום הראשון, אך בסוף העונה נותרה ללא תואר לאחר שהפסידה בגמר הפלייאוף למכבי תל אביב, כאשר על הסדרה העיבה פרשת הפיצה. בעונות שלאחר מכן לא שחזרה ירושלים את יכולתה. בין השנים 1998 - 2002 במסגרת גביע המדינה הופיעה הפועל ירושלים ב-4 משחקי גמר גביע רצופים כולם מול מכבי תל אביב, אך בכולם היא הפסידה. ב-2001/2002 העפילה לחצי גמר גביע ספורטה.
בשנת 2001 הוגש כתב אישום כנגד העמותה לקידום כדורסל בירושלים וכנגד אברהם פלדה, דני קליין, אשר ביטון ואליהו אפרתי בפרשת הדרכון הצ'כי המזויף של שחקן הקבוצה קני ויליאמס. בית המשפט המחוזי בירושלים זיכה את אפרתי והרשיע את העמותה ואת פלדה, וגזר קנס של 40,000 ש"ח על העמותה, שישה חודשי עבודות שירות לתועלת הציבור וקנס של 40,000 ש"ח על פלדה ועבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף של 500 שעות על קליין.[4] בעקבות ערעור המדינה, בית המשפט העליון הרשיע את קליין בעבירה של תחבולה, בלי ששינה את עונשו.[5]
בשנת 2004, תחת שרביטו של שרון דרוקר ובהובלת דורון שפר, ויל סולומון, קלי מקארתי, טונג'י אווג'ובי ומשה מזרחי, הפועל ירושלים זכתה בגביע יול"ב אחרי שניצחה בגמר את ריאל מדריד 72:83. הייתה זו הזכייה הראשונה של קבוצה ישראלית חוץ ממכבי תל אביב בתואר אירופי בכדורסל.
בשנת 2005 נכנס בתור ספונסר לקבוצה איש העסקים הרוסי ארקדי גאידמק, שהזרים כספים רבים לקבוצה, ובעזרתם שדרגה ירושלים משמעותית את סגל השחקנים. בשנת 2005/06 סיימה הקבוצה במקום השני והגיעה לחצי גמר גביע יול"ב. ב-2007 זכתה בגביע המדינה בכדורסל בפעם השלישית, לאחר שגברה במשחק הגמר על בני השרון 103–85, בכיכובם של מאיר טפירו, מריו אוסטין ודרור חג'ג'.[6] בשנת 2007 פוצץ משחקה של הקבוצה נגד נגד הפועל חולון, כאשר התרחש אירוע השלכת החזיז במלחה. עוד ב-2007 הפסידה הקבוצה את תואר האליפות למכבי תל אביב, במשחק שזכה לכינוי "המשחק שלא היה", לאור חשדות להטיות בשיפוט. ב-2008 זכתה ירושלים בגביע המדינה בפעם הרביעית, לאחר שגברה במשחק הגמר על מכבי תל אביב 93–89 ומחקה ברבע הרביעי פיגור בן 22 נקודות. את הגביע הניף הקפטן ארז מרקוביץ' שבחר לצרף לטקס ההענקה את המאבטח יואב גליצנשטיין שנפצע מרימון הלם אשר הושלך במשחק בית מול הפועל חולון. על אף הזכייה בגביע, הקבוצה סיימה רק במקום השישי בליגה, והגיעה לשלב השני בגביע יול"ב. הכישלון היחסי הביא להתפטרותו של המאמן דן שמיר.
לקראת עונת 2008/9 מונה גיא גודס למאמן הקבוצה. הקבוצה הפסידה למכבי חיפה בחצי גמר גביע המדינה ובחצי גמר הפיינל פור, ולא עברה את הסיבוב הראשון ביורוצ'לנג'. בעונת 2009/10 המשיך גודס לאמן את הקבוצה, ובנה סגל המונה שישה זרים, לצד הישראלים הבולטים, יובל נעימי, יוגב אוחיון, אורי קוקיה ושרון ששון. הקבוצה הודחה בשלב שמינית גמר גביע המדינה על ידי ברק נתניה, אך העפילה לשלב רבע הגמר ביורוקאפ, שם הודחה על ידי אלבה ברלין. את העונה הסדירה סיימה ירושלים במקום השני, ובהמשך העפילה לפיינל פור שם הפסידה בחצי הגמר להפועל גלבוע גליל. בתום העונה הודיע גודס שלא ימשיך באימון הקבוצה, ובמקומו מונה עודד קטש. בעונתו הראשונה קטש לא הגיע להישגים משמעותיים אך המשיך בקבוצה לעונה נוספת, עונה שגם היא לא הסתיימה בהצלחה רבה.
בעונת 2011/2012 הודיע יו"ר הקבוצה דני קליין על מכירה של 60% ממניות הקבוצה לאיש העסקים גומא אגייאר.[7] עם היעלמותו של אגייאר, הועברה הקבוצה לידי האפוטרופוס הכללי על מנת למצוא בעלים חדש.
עידן אורי אלון ואליפויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביולי 2013 נמכרו מניותיו של אגייאר ו-30% ממניות הקבוצה מעמותת הפועל ירושלים (סה"כ 90% ממניות הקבוצה) לקבוצת רכישה בראשות איש ההייטק אורי אלון, הכוללת גם את הפרסומאי אייל חומסקי מבעלי משרד אדלר חומסקי.
לקראת עונת 2015/2014 הושלמה בניית האולם החדש של הקבוצה "פיס ארנה ירושלים". כחלק מההתחדשות הכוללת של הקבוצה הושקו סמל חדש ואייקון חדש. בעונה זו מונה דני פרנקו לאמן את הקבוצה. הפועל ירושלים הודחה בשלב הבתים הראשון ביורוקאפ והפסידה למכבי תל אביב בגמר גביע המדינה. הפועל ירושלים הגיעה לגמר אליפות המדינה נגד הפועל אילת, לאחר שסיימה את העונה הסדירה במקום השני וניצחה בסדרת רבע הגמר ובסדרת חצי הגמר 3–0. הגמר נערך בשיטת שני משחקים, בית וחוץ, כאשר המשחק הראשון נערך באילת ובו ניצחה הפועל ירושלים בתוצאה 80–65. במהלך המשחק השני אילת הובילה ב-11 הפרש אך ריצה של 10–27 של הפועל ירושלים ברבע השלישי העניקה לה ניצחון 88–68 ואת תואר האליפות הראשון בו זכה המועדון ב-72 שנות קיומו.
בעונת 2016/2015 המשיך פרנקו לאמן את הקבוצה, וסגל השחקנים נשמר ברובו. הקבוצה לא הצליחה להעפיל לשלבים הגבוהים בגביע המדינה, ונכנעה 72–87 למכבי חיפה כבר בשלב שמינית הגמר. גם באירופה לא הצליחה הקבוצה לרשום הצלחה כשהעפילה אמנם לשלב הבתים השני, אך סיימה אותו עם שישה הפסדים בשישה משחקים. בליגה לעומת זאת הצליחה הקבוצה לרשום עונה מוצלחת במיוחד שכללה לא מעט הישגי שיא למועדון. את העונה הסדירה סיימה הקבוצה כשהיא במקום הראשון, כולל שלושה ניצחונות מתוך שלושה משחקים מול מכבי תל אביב. הקבוצה העפילה לפלייאוף בו שיחקה ברבע הגמר מול הפועל תל אביב אותה ניצחה 3–2 בסדרת הטוב מחמישה. בפיינל פור ששוחק בהיכל הארנה בירושלים שיחקה הקבוצה בשלב חצי הגמר מול הפועל אילת. ירושלים ניצחה 82–78 והעפילה לגמר, אך בו הפסידה למכבי ראשון לציון בתוצאה 83–77.
ב-20 ביוני 2016 מונה האיטלקי סימונה פיאניג'אני למאמן הקבוצה.[8] בעונה זו הפסידה הפועל ירושלים בגמר הגביע למכבי תל אביב והעפילה לחצי גמר היורוקאפ בו הודחה על ידי ולנסיה. את הליגה הסדירה סיימה במקום השלישי. ברבע הגמר הפלייאוף ניצחה את עירוני נהריה 3–2 בסדרת הטוב מחמישה. בחצי הגמר ניצחה ירושלים את האלופה היוצאת מכבי ראשון לציון 93–76 והעפילה לגמר. בגמר ניצחה הפועל ירושלים 83–76 את מכבי חיפה בהיכל מנורה מבטחים, וחגגה אליפות שנייה בתוך 3 עונות. עונת 2018/2017 הייתה חלשה יחסית, הקבוצה הודחה בשלב הראשון ביורוקאפ והגיעה לחצי גמר הפלייאוף וחצי גמר הגביע. לאחר פיטורי המאמנים פוטיוס קציקאריס ולאחריו מודי מאור, מונה למאמן הקבוצה עודד קטש. ביוני 2018 הודיע אלון על עזיבתו את הקבוצה על רקע צמיחתה של חברת ההייטק קומפאס (Compass) שבבעלותו.[9]
לאחר עזיבתו של אלון מונו גיא הראל ואייל חומסקי לעסוק בניהול השוטף של הקבוצה. בנוסף, החליטה הקבוצה לעזוב את היורוקאפ ולעבור לליגת האלופות של פיב"א. עודד קטש המשיך לאמן את הקבוצה. בגביע ווינר הקבוצה הודחה בחצי הגמר לאחר הפסד 81–92 למכבי ראשון לציון. בגביע המדינה זכתה הקבוצה לראשונה מאז 2008 לאחר ניצחון 67–82 על מכבי ראשון לציון. בליגת האלופות של פיב"א הודחה הקבוצה ברבע הגמר על ידי טנריפה הספרדית לאחר שניצחה בארנה 73–75 אך הפסידה בספרד בתוצאה 64–81. את העונה הסדירה בליגה סיימה במקום השני, והעפילה לחצי גמר הפיינל פור בו הפסידה בהיכל מנורה מבטחים למכבי ראשון לציון בתוצאה 86–92.
עונת 2023 התחילה בצורה לא טובה עבור הקבוצה. הדחה בחצי גמר גביע וינר על ידי הפועל תל אביב 71–76. העונה הסדירה התחילה עם 4 הפסדים רצופים. ככל שהעונה התקדמה הקבוצה התחילה להתחבר, והקבוצה הגיעה לשיאה בזכייה בגביע המדינה והגעה לגמר ליגת האלופות (בו הפסידה לטלקום בון 70–77). העונה נגמרה באכזבה עם הפסד בחצי גמר הפיינל פור להפועל תל אביב. עם זאת, תוארי מאמן העונה ושחקן העונה הוענקו לירושלמים (אלכסנדר דז'יקיץ' וזאק הנקינס בהתאמה).
בסדרת רבע גמר ליגת האלופות, סדרת הטוב מ־3 מול אא"ק אתונה, הפועל ירושלים ניצחה את המשחק הראשון, אך במשחק השני (שנערך באתונה) הקהל הישראלי נתקל באלימות מצד הקהל המקומי שהטיל עליהם אבנים וזיקוקים ושרף דגלי ישראל.[10] לאחר שהמשטרה היוונית המליצה שלא להפסיק את המשחק, הירושלמים הפסידו 78–94 והסדרה המשיכה למשחק שלישי. לאור אירועי המשחק השני, במשחק השלישי הארנה התמלאה עד אפס מקום, וכ־11 אלף אוהדים ירושלמים צפו באדומים מביסים את אא"ק 91–51 ומעפילה לחצי גמר ליגת האלופות. על אירועי המשחק השני אא"ק אתונה נענשה בקנס של 50 אלף יורו ובמשחקים ללא קהל לכל עונת 23/24 של ליגת האלופות, עונש שהומתק לסגירת 80% מהיציעים לאחר ערעור הקבוצה ל-CAS.
עידן מתן אדלסון
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב־1 ביוני 2023 נרכשה הקבוצה על ידי מתן אדלסון (בנם הצעיר של שלדון ומרים אדלסון).[11] אדלסון רכש 90% ממניות הקבוצה תמורת כ־20 מיליון דולר, כאשר 10% שנותרו בידי העמותה הם עניין סמלי בלבד, וקבלת ההחלטות הופקדה כולה בידי אדלסון.
אדלסון, הכריז שמטרתו היא להביא לארץ את תרבות הכדורסל האמריקאי ("תרבות הממבה" לדבריו), ולהפוך את הפועל ירושלים למועדון המוביל בישראל. בזירה העולמית אדלסון אמר כי הוא שואף להפוך את הפועל ירושלים לשם דבר בינלאומי, והמטרה העיקרית היא להגיע ליורוליג אך הדרך לשם לא ברורה.[12] מבחינה מעשית, אדלסון הכריז שהוא שואף לשדרג את כל המועדון באמצעות השקעה במחלקת הנוער, בעבודה הרפואית בקבוצה ובמתחם אימונים שלא נראה כמותו בישראל. להנהלת הקבוצה הצטרפו אלון קרמר כמנכ"ל, ושחקן העבר גל מקל כבעלים-שותף. הארכות חוזה ארוכות טווח הוענקו לרבים מסגל הקבוצה.
את עונת 2024 התחילה הקבוצה בהצלחה עם זכייה בגביע ווינר 79–71 מול מכבי תל אביב. מעט לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל עזב מאמנה, אלכסנדר דז'יקיץ' את הקבוצה, ובמקומו הגיע איליאס קנצוריס. לאחר חמישה משחקים בהם ניצחה הקבוצה תחת קנצוריס, עברה הקבוצה למגמה שלילית והפסידה ברוב משחקיה (9 מתוך 12 משחקיה האחרונים תחתיו). לאחר שהקבוצה הודחה מליגת האלופות, פוטר קנצוריס לאחר חודשיים וחצי בתפקיד, ועוזרי המאמן שי אולארצ'יק ותאודורוס ינאקופולוס מונו למלא את מקומו,[13] כשבפועל שימש יונתן אלון, רשמית המנהל המקצועי של הקבוצה, כמאמן ראשי. תחת הנהגתו של אלון זכתה הקבוצה בגביע המדינה בכדורסל בפעם השמינית בתולדותיה ובפעם השנייה ברציפות, בגמר שהתקיים בהיכל מנורה מבטחים מול מכבי תל אביב והסתיים בתוצאה 72:85.[14]
אצטדיונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראשיתה שיחקה הפועל ירושלים באולם קטן ברחוב ההסתדרות 3 במרכז העיר ירושלים שהכיל רק כמה עשרות מושבים. החל מאמצע שנות ה-50 ועד סוף שנות ה-80 שיחקה באולם "שטראוס" - אולם קטן וביתי, בעל תכולה של כ-500 מקומות, הוא היה בזמנו האולם המקורה היחיד שהיה קיים בארץ. האולם הוקם במרתפו של "בית ההסתדרות" ברחוב שטראוס הסמוך למרכז העיר ירושלים.
בסוף שנות ה-80 עברה הקבוצה לשחק בהיכל הספורט מלחה שנחנך ב-1983, בו ישנם כ-2,500 מקומות ישיבה, וכולל שלושה יציעי עמידה. לקראת משחק גמר הגביע בשנת 1996 חילק עדי גורדון אשר האוהדים רואים בו עד היום את סמל הקבוצה, חולצות של הפועל ירושלים לכל האוהדים ועליהם הסיסמה "יש בנו אהבה והיא תנצח". (משפט שנלקח מהשיר "יש בי אהבה") וזו הפכה לאחת מססמאות הקבוצה. לאוהדי הפועל יריבות קשה וארוכה עם מכבי תל אביב, אנשיה ואוהדיה, ובמיוחד עם יו"ר הקבוצה שמעון מזרחי, מאמנה בעבר פיני גרשון, ושחקן העבר גיא פניני. כמו כן ישנה יריבות פחות עוינת עם אוהדי הפועל חולון והפועל תל אביב.
עם המעבר לארנה החדשה ב-2014 התמקם הגוש המעודד ביציעים 12 ו-1 (יציע אמיר ואלעד, ע"ש אוהדי הקבוצה אמיר ואלעד הירשנזון), בסמוך לספסל של הפועל.
פיס ארנה ירושלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פיס ארנה ירושלים
באוגוסט 2005 הצהיר ראש עיריית ירושלים אורי לופוליאנסקי, כי העירייה אישרה בניית היכל חדש, שזכה לכינוי 'הארנה', שיוקם סמוך לאצטדיון טדי. במחאה על הסחבת בבניית ההיכל הקימו אוהדי הקבוצה מטה מאבק הפועל למען בניית האולם. לאחר בחירת ניר ברקת לראשות העיר, קודמו תוכניות לבניית האולם, ובנייתה החלה בפועל בספטמבר 2009, כשהתוכנית הייתה להשלימה בתוך כשלוש שנים (בשנת 2012). לאחר עיכובים, הושלמה בניית האולם בספטמבר 2014.
האולם בן 11,000 המושבים נחנך במשחק מול הפועל חולון במסגרת גביע הליגה. בשלושת משחקיה הראשונים באולם, ניצחה הקבוצה את שלוש יריבותיה הגדולות, הפועל חולון, הפועל תל אביב ומכבי תל אביב, וזכתה בגביע הליגה ("גביע ווינר").
בעונת 2014/2015 נערכו לראשונה חצאי גמר וגמר גביע המדינה בירושלים, בארנה, ובעונת 2016/2015 אירח האולם לראשונה את משחקי הפיינל פור במסגרת אליפות המדינה בכדורסל.
בעונת 2022/2023 לראשונה התמלאה הארנה באוהדים מקומיים, וכ-11 אלף אדומים צפו בירושלמים מביסים את אא"ק אתונה ועולים לחצי גמר ליגת האלופות.
אוהדים וקהילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בריגדה מלחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
להפועל ירושלים אוהדים רבים ברחבי הארץ, אך הגרעין הקשה מהם מגיע מירושלים[דרוש מקור]. החל משנות ה־70 וה־80 כבר אוהדיה גדשו את האולמות בהן שיחקה אך באופן לא מאורגן.
בשנת 2006 הוקם הארגון "בריגדה מלחה" (מאנגלית: "Brigade Malcha") על מנת לשפר את ארגון העידוד ביציעים ולהוסיף אביזרי עידוד וצבע. בנוסף, הארגון ארגן הסעות של אוהדי הקבוצה למשחקיה, והטסת משלחות עידוד למשחקיה במפעלים האירופיים בעזרת הקבוצה, כמו גם הארגון מתחזק את הקשר בין הקהל והנהלת הקבוצה. בהתחלה הכיר המועדון בארגון זה כארגון האוהדים הרשמי שלו[דרוש מקור]. במהלך שנת 2018 התגלעה מחלוקת בין הארגון שטען שההנהלה מצלמת, מרחיקה, שוללת מנויים ותובעת אוהדים שלה על לא עוול בכפם לבין ההנהלה בראשות המנכ"ל גיא הראל שטענה כי הארגון מאפשר ומעודד שירה של שירי נאצה ואלימות כנגד אישים בכדורסל ומחוץ לו, מה שגורר עונשים ופגיעה בקבוצה. המחלוקת הידרדרה ובמרץ 2019 הודיע הארגון כי הוא מפסיק להגיע למשחקים עד אשר תיפסק הרדיפה ואף הפסיק להגיע למשך כמעט חודשיים למשחקי הקבוצה. לאחר ניסיונות גישור רבים של חלקים בקהל בין הארגון לבין ההנהלה, במאי נוסחה הצהרה שמסירה את התביעות כלפי האוהדים ומהצד השני שהארגון מתחייב להפסיק את השירים הפוגעים בקבוצה, והארגון הודיע כי הוא חוזר לעודד ביציעים.[15] ארגון הבריגדה הוא גם ארגון האוהדים של הפועל ירושלים בכדורגל.
מעורבות בקהילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקבוצה יוזמת פעילויות חברתיות משותפות עם הקהילה ומבקרת במהלך השנה במחלקות ילדים בבתי חולים בשיתוף פעולה עם עמותת חיים. מדי משחק ביתי מקיימת הפועל ירושלים טקס קהילה, ובו היא מארחת ומחלקת מתנות לילדים, חולים ואנשים הזקוקים לסיוע ולתמיכה מוראלית.
במלחמת חרבות ברזל
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך מלחמת חרבות ברזל ציינו הקבוצה ואוהדיה את החטופים וההרוגים אוהדי הקבוצה בהזדמנויות רבות. לאורך העונה החלו אוהדי הקבוצה לקרוא מספר פעמים בכל משחק "להחזיר את כולם הביתה". כמו כן הניפו אוהדי הגוש המעודד מספר דגלי ענק שכללו בין השאר את דמויותיהם אופיר אנגל ושל הירש גולדברג-פולין, אוהדי הקבוצה שנחטפו לעזה.[16] בחודש מרץ, עם נופלו של רס"ם מיכאל גל במלחמה, הניפו אוהדי הקבוצה דגל עם דמותו של גל. במעמד גמר גביע המדינה בשנת 2024, הניפו האוהדים דגל ענק עם דמותו של גולדברג-פולין החטוף עדיין,[17] ולאחר הזכייה בגביע הוזמן אנגל, ששוחרר בינתיים משבי החמאס, להניף את הגביע יחד עם קפטן הקבוצה, ליוואי רנדולף. על הגביע עצמו הולבשה בטרם הונף חולצה שגם עליה דמותו של גולדברג-פולין החטוף.[18] מיד לאחר הזכייה יצאו אנשי הקבוצה עם הגביע, והניחו אותו על קבריהם של אוהדי הקבוצה שנהרגו במלחמת חרבות ברזל, ובשנים קודמות.[19]
בעלים, צוות מקצועי והנהלה (2024/2025)
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בעלים: מתן אדלסון
- בעלים שותף: גל מקל
- מאמן ראשי: יונתן אלון
- עוזרי מאמן: תאודורוס ינאקופולוס, שי אולארצ'יק ואלסנדרו לוטסורייר
- מנכ"ל: אלון קרמר
- מנהל מקצועי: דן שמיר
- דובר ומנהל קבוצה: רועי כהן
- מתאם כדורסל: עדי כהן סבן
- מנהלי מכירות: עדו מידן דוד ושחר רגב
סגל הקבוצה בעונת 2024/2025
[עריכת קוד מקור | עריכה]| הפועל ירושלים | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שחקנים | מאמנים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
מאמן:
עוזרי מאמן:
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| עודכן בתאריך: 8 בנובמבר 2024[20][21] | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
הישגים לפי עונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]תארים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- זכייה (1): 2003/2004
- סגנות (1): 2022/2023
- זכייה (2): 1946/47, 1949/50
שחקנים ומאמנים בולטים בעבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קלעים מובילים
[עריכת קוד מקור | עריכה]להלן רשימת הקלעים המובילים של הקבוצה במשחקי הליגה:[22]
מעודכן לתחילת עונת 2023/2024
| דירוג | שם | נקודות |
|---|---|---|
| 1 | ישראל אמיר ברלינסקי | 3,135 |
| 2 | דורון שפע | 2,788 |
| 3 | יואל שטינברג | 2,490 |
| 4 | איציק נוימן | 1,984 |
| 5 | ארז חזן | 1,947 |
| 6 | דוד קמינסקי | 1,891 |
| 7 | עדי גורדון | 1,873 |
| 8 | פפי תורג'מן | 1,813 |
| 9 | מאיר טפירו | 1,771 |
| 10 | ליאור אליהו | 1,736 |
| 11 | נוריס קולמן | 1,540 |
| 12 | משה תלם | 1,513 |
| 13 | בר טימור | 1,502 |
| 14 | לי טראס | 1,369 |
| 15 | יותם הלפרין | 1,367 |
מאמנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
גלריית סמלי הקבוצה:
-
הסמל המקורי של הקבוצה
(1943–1991) -
סמל הקבוצה בעבר
(1991–1999) -
סמל הקבוצה בעבר
(1999–2014) -
סמל הקבוצה החל מעונת 2014/2015 -
אייקון הקבוצה החל מעונת 2014/2015
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הפועל ירושלים
הפועל ירושלים, ברשת החברתית פייסבוק
הפועל ירושלים, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הפועל ירושלים, ברשת החברתית אינסטגרם
הפועל ירושלים, ברשת החברתית טיקטוק
הפועל ירושלים, סרטונים בערוץ היוטיוב- דף הקבוצה באתר מנהלת ליגת העל בכדורסל
- היסטוריית המועדון באתר הרשמי של הפועל ירושלים
- גלעד צוויק, "אין קשר בין היכולות הכלכליות שלי למודל העסקי של הפועל ירושלים", באתר כלכליסט, 13 בנובמבר 2016
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ היכל פיס ארנה
- ^ תוצאות הכינוס הארצי הרביעי של "הפועל"; פסח תרצ"ה, בעיתון דבר, 17 במאי 1935
- ^ אלישע שוחט, "ספר הכדורסל הישראלי"
- ^ מדינת ישראל נ' אברהם פלדה ואחרים, ניתן ב-24 באפריל 2003, באתר "נבו"
- ^ nrg מעריב, דני קליין הורשע בפרשת הדרכון הצ'כי, באתר nrg, 4 בספטמבר 2007
ע"פ 5102/03 מדינת ישראל נ' דני קליין, ניתן ב־4 בספטמבר 2007 - ^ ynet, הפועל ירושלים זכתה בגביע, ניצחה את בני השרון 85:103, באתר ynet, 8 בפברואר 2007
- ^ שי לוי, אגייאר רכש 60% מהפועל ירושלים והפך לבעל הבית, באתר ONE, 25 בספטמבר 2011
- ^ אהרלה ויסברג, ורד כהן, הפועל ירושלים: סימונה פיאניג'אני מונה למאמן הקבוצה, באתר וואלה, 19 ביוני 2016
- ^ שירות כלכליסט, רעידת אדמה בהפועל ירושלים: אורי אלון, אחד הבעלים, עוזב את הקבוצה, באתר כלכליסט, 12 ביוני 2018
- ^ במשחק כדורסל באתונה: חזיזים, זיקוקים ואבנים הושלכו על אוהדי הפועל ירושלים, באתר ynet, 12 באפריל 2023
- ^ אהרלה ויסברג, מתן אדלסון רכש את הפועל ירושלים: "נהפוך לקבוצה הטובה בישראל", באתר וואלה, 1 ביוני 2023
- ^ אפרת עמורבן, מתן אדלסון הוצג כבעלים של הפועל ירושלים: "נגביר את המאמצים להשתתף ביורוליג", באתר ynet, 28 ביוני 2023
- ^ עמרי מנהיים, לא ויתרה על העונה: מאחורי פיטורי אליאס קנצוריס מהפועל ירושלים, באתר ערוץ הספורט, 20 במרץ 2024
- ^ אפרת עמורבן, בפעם השמינית - ואחרי ניצחון על מכבי ת"א: הפועל ירושלים זכתה בגביע המדינה, באתר ynet, 16 במאי 2024
- ^ "בריגדה מלחה" ישוב ליציעי הפועל ירושלים, באתר ערוץ הספורט, 26 במאי 2019
- ^ עד שיחזרו כולם: הפועל למען החטופים, 15 בנובמבר 2023, אתר הפועל ירושלים
- ^ אפרת עמורבן, אחרי הסערה: המשטרה אישרה את הכנסת הדגל עם דיוקנו של הירש גולדברג-פולין לגמר הגביע, באתר ynet, 16 במאי 2024
- ^ אפרת עמורבן, מרגש: הפועל ירושלים הניפה את גביע המדינה יחד עם האוהד אופיר אנגל, ששוחרר משבי חמאס, באתר ynet, 16 במאי 2024
- ^ אפרת עמורבן, הגביע על קברי הנופלים: המחווה המרגשת של הפועל ירושלים, באתר ynet, 17 במאי 2024
- ^ סגל הקבוצה באתר הרשמי
- ^ סגל הקבוצה באתר מנהלת הליגה
- ^ קלעי כל הזמנים, באתר מנהלת הליגה
| יורוקאפ - 2024/2025 | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| בית א' | בית ב' | ||||||
| הפועל תל אביב
|
 גראן קנריה
|
ולנסיה
|
הפועל ירושלים
| ||||
| חובנטוד בדאלונה
|
 רטיופארם אולם
|
 JL בורק
|
 טורק טלקום
| ||||
 בודוצ'נוסט פודגוריצה
|
בשיקטש
|
 רייר ונציה
|
 אריס סלוניקי
| ||||
| בחצ'שהיר קולג'י
|
 וולבס
|
לייטקבליס
|
 צדביטה אולימפיה
| ||||
| אקילה באסקט טרנטו
|
 טרפל סופוט
|
המבורג טאוורס
|
 קלוז'-נאפוקה
| ||||