סדר (ישיבה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מראה אופייני של סדר. הצילום הוא מישיבת מיר בשנגחאי בעת מלחמת העולם השנייה

סדר הוא כינוי המקובל בעולם הישיבות לזמן המוקדש ללימוד במהלך היום. המונח "סדר" מציין סתמית זמן המוקדש ללימוד עם חברותא תלמוד בבקיאות או בעיון[1], אך גם זמן לימוד המוסר שמונהג בחלק מהישיבות מכונה "סדר המוסר" וכן בישיבות חסידיות מכנים את זמן לימוד החסידות "סדר חסידות".
מקור המונח "סדר" אינו ברור, אך סביר כי קיים קשר הדוק בינו לבין הרצון ליישם שמירה קפדנית על סדרי הלימוד שלא יתרופפו, ובביטוי הנפוץ בישיבות - "שמירת הסדרים".

סדרי לימוד תלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופתנו נהוג בישיבות כי ביממה שלושה סדרים:

  • סדר א' (בוקר) - לרוב סדר לימוד בעיון. מתחיל בערך בין תשע לעשר ומסתיים לאחר השעה אחת.
  • סדר ב' (צהריים) - אינו בעל מאפיין קבוע, בישיבות מסוימות משמש ללימוד בעיון ובאחרות ללימוד בבקיאות. מתחיל בין שלוש לארבע ומסתיים לרוב בשבע.
  • סדר שלישי (ערב) - לרוב סדר לימוד בבקיאות. מתחיל בערך בין שבע לשמונה ומסתיים, פורמלית, בין עשר לאחת עשרה.

למעט לימוד ההלכה, המושג "סדר" הוא כנראה אחד המושגים היחידים המקובלים בכל סוגי הישיבות (אף כי לא באותה מתכונת) - קטנות וגבוהות, ישיבות חרדיות או ישיבות הסדר ואף במכינות קדם צבאיות דתיות. אך עם זאת, התפיסה באשר לנוקשות תוכן הלימוד ב"סדר" משתנה מישיבה לישיבה. בישיבות קטנות או תיכוניות ה"סדר" נוקשה יותר ואין כמעט לתלמידים חופש לימודי, לעומת זאת בישיבות לגיל הבוגר קיים חופש רב יותר. גם בין הישיבות החרדיות וישיבות ההסדר קיים הבדל בנדון, בישיבות חרדיות תוכן הלימוד ב"סדר" הוא קבוע ומסורתי ואילו יש ישיבות הסדר, ובוודאי גם מכינות, בהן לתלמידים מותר ללמוד תנ"ך, מוסר, חסידות וכדומה ולא רק תלמוד[2].

התפתחות הסדר בישיבה המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה אופייני של סדר מודרני יותר ופחות נוקשה בישיבת ההסדר "הכותל"

בישיבת וולוז'ין, שהייתה הבסיס לישיבה המודרנית, הונהגו ככל הנראה רק שני סדרים ביום. וכך מתאר אחד מבוגריה, את סדר היום הטיפוסי בישיבה[3]:

"כשגמר אכילת ארוחת הבוקר, היה שב אל הישיבה ונשאר בה עד השעה הראשונה אחר הצהרים. ואם היה שומע את השיעור של ראש-הישיבה, היה נשאר לשמעו, ואם לא, היה שב אל האכסניה שלו לאכול את ארוחת הצהרים... עד השעה הרביעית היה יכול להישאר בחדרו ולמלאות את הזמן הפנוי במה שלבו חפץ... (ו)בשעה הרביעית היה שב אל הישיבה ולומד - בקיץ - עד השעה השמינית, ובחורף - עד השעה העשירית בלילה".

מ. זלאטקון, "ישיבת וולאזין בתקופת ביאליק", שביבים (שנה א' כרך א') פריז, תשט"ו.

ככל הנראה, גם בישיבות אחרות בליטא של המאה ה-19 כגון ישיבת טלז וישיבת סלבודקה, הונהגו שני סדרים בלבד ביום[4]. כיום רוב האברכים לומדים רק בשני הסדרים הראשונים של היום והסדר השלישי נותר נחלתם של בחורים- לא נשואים שיכולים להרשות לעצמם ללמוד עד השעות הקטנות של הלילה.

סדר-מוסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

"סדר המוסר" ייחודי והוא חדש יחסית ל"סדר" הרגיל. בתקופת המצאתו היה מהפכני מסוגו. בניגוד ל"סדר" הרגיל, "סדר המוסר" ברוב המקרים לא נלמד בחברותא, והוא התקיים רק בישיבות שהיו שייכות לתנועת המוסר, כגון ישיבת סלבודקה או ישיבת נובהרדוק. לעומתן, בישיבות האחרות כדוגמת ישיבת וולוז'ין או ישיבת טלז,[5] לא הונהג כלל סדר מסוג זה. אלה האחרונות, אף התנגדו ל"סדר המוסר" מטעמי ביטול תורה ומטעמים אקטיביים שכנגד תנועת המוסר.

"סדר המוסר" נועד לשיפור ותיקון המידות על ידי התבוננות עצמית. תוכנו של "סדר המוסר" ואופיו, השתנו מישיבה לישיבה בהתאם לאופייה ושיטתה הרוחנית. בישיבת נובהרדוק, שהתאפיינה בעבודה עצמית סוערת ובהתנהגות רדיקלית, על מנת לשנות את המידות ו"לשבור" את ה"יצר הרע" מתוך תפיסה כי העולם הוא זירת מאבק מול כוחות הרע - הונהגה וריאציה מיוחדת של "סדר מוסר" שכונתה - "הבורסה". ב"בורסה" טיילו התלמידים בזוגות בבית המדרש, דנו והתייעצו זה עם זה בסערה וצעקות בנוגע לשבירת המידות הרעות.

את התחושה ב"סדר המוסר" בנובהרדוק תימצת הרב ד"ר בני לאו:

"שעת "סדר מוסר" בערבו של יום הייתה שעה של סיכום יום קרב והערכות להמשך המלחמה. את ההרמוניה שבין כל חלקי האדם: גופו, נפשו ונשמתו, לא למד(נ)ו בסדר זה".

הרב ד"ר בני לאו, על "צמח אטלס" מאת חיים גראדה, אתר הצופה, 19.3.2009

גם בישיבת סלבודקה שהייתה ממעוזי "תנועת המוסר" אך עם זאת נחשבה סולידית יותר, התנהל "סדר המוסר" באופן סוער למדי ועל יחודו של "סדר המוסר" הסלבודקאי, ניתן ללמוד מתוך התיאור הבא:

"מלבד עצם קיום סדר מוסר, היה חידוש מהפכני יותר בצורת הלימוד - לא רק לימוד פרק מסודר מתוך ספר מוסר, אלא תוספת של שינון פסוקים ואמרות חז"ל, צעקות, בכי ויללות - כל זאת כדי להפנים את תוכנם".

כיום, לפחות מבחינה פורמלית, מקובל "סדר המוסר" רק בישיבות חרדיות ולא בישיבות תיכוניות, הסדר או מכינות. גם בישיבות החרדיות בהם מונהג "סדר המוסר", חלו שינויים בהתפתחותו הממתנים אותו. ניתן להבחין בניגוד היטב, תוך השוואת הציטוט הקודם מתקופתה המוקדמת של ישיבת סלבודקה, לגלגולה המאוחר יותר - "ישיבת חברון"[6] בירושלים, שם מתואר סדר המוסר כך:

"בניגוד ללימוד הגמרא במשך היום, המתבצע בשיטת החברותות... הלימוד בסדר מוסר הוא אישי, דומה יותר לתפילה. כל תלמיד יושב במקומו, לבד, רכון על הסטנדר, לבוש במדים הישיבתיים, חליפה וכובע, וקורא בקול, לאט ובמנגינה, מספר המוסר".

ספרי הלימוד המקובלים ב"סדר המוסר" הם: "מסילת ישרים" מאת ר' משה חיים לוצאטו, "אורחות צדיקים" (מחבר לא ידוע), "שערי תשובה" מאת ר' יונה גירונדי - בעיקר בזמן אלול, ו"תורת חובת הלבבות" של ר' בחיי אבן פקודה. נוספים להם אך נפוצים פחות, כתבים נוספים כגון: "פרקי אבות" מסדר נזיקין במשנה, "איגרת הרמב"ן", כתבי המהר"ל מפראג, ועוד. בישיבות הקטנות הליטאיות, מקובל גם הספר "בנין עולם" העוסק במעלת ההתמדה בלימוד התורה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בנוגע להבדל בין לימוד בעיון ולימוד בבקיאות, יש לעיין בערך סיני ועוקר הרים הדן ביחס שבין אדם הבולט בעיון מעמיק בהלכה לבין אדם הבולט בבקיאותו בה.
  2. ^ את החופש הרב יותר בבחירת נושאי הלימוד בישיבות הסדר ניתן לראות ב: הרב ש. יוסף וייצן, ""סדר יום בישיבה", אתר ישיבה.
  3. ^ מתוך: הרב ד"ר שמואל ק. מירסקי, "ישיבת וולוז'ין", אתר דעת.
  4. ^ ראו: עמנואל אטקס ושלמה טיקוצ'ינסקי, ישיבות ליטא - פרקי זכרונות, מרכז זלמן שזר ומרכז דינור, 2004 במאמרים הבאים: שמחה אסף, "שנות הלימודים שלי בישיבת טלז" (בעמ' 232 - 233 מתוך המאמר) ויהושע לייב ראדוס, "ישיבת סלבודקה" (בעמ' 338 - 339 מתוך המאמר)
  5. ^ בתקופתה המוקדמת. וראו על השתלשלות תפיסת המוסר בישיבת טלז.
  6. ^ הערך משותף ל"ישיבת סלבודקה" ולגלגולה המאוחר "ישיבת חברון".