חרט וילדרס
![]() | |||
וילדרס, 2014 | |||
לידה |
6 בספטמבר 1963 (בן 59) ונלו, הולנד | ||
---|---|---|---|
מדינה |
![]() | ||
השכלה |
האוניברסיטה הפתוחה בהולנד ![]() | ||
מפלגה | המפלגה למען החירות | ||
בן או בת זוג |
Krisztina Wilders (31 ביולי 1992) ![]() | ||
www | |||
| |||
![]() ![]() |
חֵרט וילדרס (בהולנדית: Geert Wilders; נולד ב-6 בספטמבר 1963) הוא איש עסקים ופוליטיקאי הולנדי המכהן כחבר בפרלמנט ההולנדי החל משנת 1998, תחילה מטעם מפלגת החירות והדמוקרטיה העממית, והחל מ-2006 מטעם המפלגה למען החירות (PVV), אותה ייסד ובראשה הוא עומד, נכון ל-2017.
וילדרס נודע כמבקר חריף של האסלאם, מתנגד להגירת מוסלמים להולנד ונחשב פרו-ישראלי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
וילדרס נולד ב-1963 בעיר פנלו שבמחוז לימבורג בדרום-מזרח הולנד, למשפחה קתולית ממעמד הביניים, הצעיר בארבעת ילדי המשפחה. אביו עסק בניהול בית דפוס. אמו נולדה באיי הודו המזרחיים ההולנדיים, לימים אינדונזיה. ב-2009 פרסם השבועון De Groene Amsterdammer מאמר המבוסס על חומרי ארכיון שחשף כי סבתו של וילדרס מצד אמו היא ממוצא אינדונזי[1][2]. לדברי כותבת המאמר, סבתו של וילדרס הייתה ממשפחה מאייר – משפחה יהודית-אינדונזית ידועה ועשירה – אך אמה הייתה ממוצא מעורב. לדברי מזכיר האגודה הגנאלוגית האינדונזית, אם-סבתו של וילדרס היא "כמעט בוודאות מוסלמית, או אולי סינית, הווה אומר בודהיסטית"[3].
רכש השכלה תיכונית בבית ספר ממלכתי בהולנד, ואחר כך פנה להכשרה מקצועית בתחום ביטוחי הבריאות. בנוסף, למד משפטים באוניברסיטה הפתוחה ולאחר שהשלים את לימודיו הוסמך בתחומו.
בשנות העשרים של חייו החליט להקדיש את ימיו למסעות בעולם ובאחד ממסעותיו אלה הגיע לישראל. הוא התנדב במושב תומר שבבקעת הירדן במשך כשנה. מאוחר יותר הגדיר את התקופה הזו בחייו כגורם שעיצב אותו כ"ידיד אמת של ישראל".
קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
כששב להולנד, החל וילדרס לעסוק בתחום לימודיו בביטוח בריאות, ולאחר מכן גם בפוליטיקה, ככותב נאומים למפלגת החירות והדמוקרטיה. בשנים 1990–1998 עבד בתור עוזר פרלמנטרי למנהיג מפלגתו פריץ בולקסטיין. במסגרת תפקידו זה, הוא ביקר כמעט בכל מדינות המזרח התיכון, לרבות מצרים, איראן, סוריה, ישראל וירדן. משקיפים מן הצד העידו כי בולקסטיין היווה מקור השראה לווילדרס. נראה כי הוא אימץ מבולקסטיין את הישירות המאפיינת אותו ואת ההתמקדות בנושא ההגירה ההמונית לאירופה בכלל ולהולנד בפרט.
בשנת 1997 נבחר וילדרס לראשונה כנציג שכונתו לעיריית רובע מגוריו, קנלנאיילנד (Kanaleneiland) שבאוטרכט. השכונה הייתה שכונת מעמד הביניים, שאליה הגיעו במהלך השנים מהגרים רבים מארצות האסלאם. כתוצאה מההגירה עלו שיעורי הפשיעה בשכונה, במידה ניכרת. וילדרס עצמו נשדד סמוך לביתו. יש הרואים באירוע זה זרז להפיכתו לפוליטיקאי במגרש הלאומי.
שנה לאחר מכן, ב-1998 הוא נבחר לפרלמנט ההולנדי, אך לא התבלט במיוחד. פריצתו לתודעה הציבורית הלאומית אירעה רק בשנת 2002, כשהחל להדגיש בכל נאומיו את הסכנות הכרוכות באסלאם הקיצוני.
מפלגת החירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספטמבר 2004 עזב וילדרס את מפלגתו כדי לייסד את מפלגת החירות. אחת הסיבות לכך הייתה אי הסכמתו עם עמדת מפלגתו לגבי המשא ומתן לצירוף טורקיה לאיחוד האירופי. במצע של מפלגתו החדשה ניתן למצוא את הצורך בהקטנת הסקטור הציבורי, צמצום המיסוי, הקמת תחנות כוח גרעיניות, הכללת זכויות בעלי חיים בחוקה האירופית, אכיפת חוק קפדנית ודמוקרטיה ישירה. בענייני מדיניות חוץ תומכת מפלגתו בהגדלת השותפות של הולנד בנאט"ו, אי הרחבת האיחוד האירופי, התנגדות לחוקת האיחוד האירופי, ואיסור על החזקת אזרחות כפולה.
כחודשיים בלבד לאחר הקמת המפלגה החדשה, בנובמבר 2004 תפסה משטרת האג שני טרוריסטים מוסלמים - הולנדים, מקבוצה הקרויה Hofstad Network, שתכננו להתנקש בחייו ובחיי אייאן חירסי עלי.
הסרט "פיתנה"[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2008 כתב וילדרס, הפיק וביים את הסרט הקצר "פיתנה", המציג את נקודת המבט שלו על האסלאם והקוראן, ואשר עורר סערה גלובלית. בפברואר 2009 אף נאסרה בשל כך כניסתו לממלכה המאוחדת, אך לאחר שערער, הוסרה ההגבלה ובמרץ 2010 הוא התארח בבית הלורדים ובמסגרת זו גם הוצג סרטו בפני הלורדים.
משפט וזיכוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות דברים שאמר בגנות האסלאם הואשם וילדרס בהסתה לגזענות ובערכאה שיפוטית נמוכה אף הורשע בכך, אולם ב-23 ביוני 2011 זיכה אותו בית המשפט באמסטרדם מכל ההאשמות וקבע כי "גם אם הצהרותיו בגנות האסלאם פגעו במוסלמים רבים, הן נאמרו במסגרת השיח הפוליטי הלגיטימי"[4].
וילדרס הגיב על הזיכוי באומרו כי:
אפשר מעתה לבקר בפומבי את האסלאם. אנו זקוקים להיתר כזה משום שהאיסלמיזציה של החברות שבהן אנו חיים היא בעיה מהותית ואיום על החופש שלנו. כעת מותר לי לומר זאת.
— חירט וילדרס זוכה מאשמת הסתה נגד האיסלאם, באתר הארץ, 23 ביוני 2011
כוח אלקטורלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – המפלגה למען החירות
עד ספטמבר 2012 החזיקה "המפלגה למען החירות" - PVV בראשותו, ב-24 מתוך 150 המושבים בבית התחתון של הפרלמנט ההולנדי (כפול ויותר ממה שהיה לה בבחירות שקדמו). המפלגה נטלה חלק בקואליציית הימין - מרכז ששלטה במדינה מאז 2010, גם אם לא השתתפה בממשלה. אחת ההתחייבויות הקואליציוניות העיקריות שניתנו למפלגתו של וילדרס בתקופה זו, כנגד תמיכתה, הייתה הקטנת זרם ההגירה (המוסלמית) למדינה.
בבחירות ספטמבר 2012 בהולנד ירדה המפלגה לכוחה הקודם כמעט, כשזכתה ב-15 מושבים בלבד, בפרלמנט[5]. המפלה הזו הייתה על רקע המשבר הכלכלי וסירובה של מפלגת החירות לתמוך בצעדי צנע נוספים בהתאם לדרישות האיחוד האירופי, וללא קשר לענייני ההגירה[6]. הממשלה שהוקמה בנובמבר, כחודשיים לאחר הבחירות הייתה ממשלת אחדות הולנדית בראשות הימין - מרכז אך ללא PVV.
כעבור חמש שנים, בבחירות מרץ 2017 המפלגה עלתה שוב, גם אם לא חזרה לשיא אליו הגיעה ב-2012. היא קיבלה 20 צירים בפרלמנט והייתה למפלגה השנייה בגודלה במדינה. עם זאת, מרבית המפלגות האחרות הצהירו שלא יישבו איתה בממשלה אחת ולפיכך תורכב הקואליציה ההולנדית ככל הנראה בלעדיה.
אידאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]
וילדרס מרבה לעסוק באסלאם ובמוסלמים באירופה. הפחד העיקרי שלו הוא שאירופה תהפוך לאסלאמית. הוא מתאר כיצד שכונות שלמות מקבלות אופי מוסלמי, ונוהגות בחוסר סובלנות ובאלימות כלפי זרים, במיוחד כלפי הומוסקסואלים ונשים מערביות. לדבריו, ההתפשטות של המוסלמים באירופה אינה נובעת מתוך רצון להשתלב בחברה, אלא מתוך רצון לשלב את החברה האירופית בעולם האסלאם. הוא קורא למניעים אלו מניעים קולוניאליסטים[7].
לווילדרס ביקורת קשה על האסלאם. הוא טוען שהיא כמעט ואינה דת במובן הרגיל של קשר בין האדם לאל, אלא בעיקר אידאולוגיה פוליטית, שיטה המכתיבה ליחיד ולחברה כל פרט בחייו. השיטה הזו אינה דוגלת בחירות של האחר, ולכן ניתן לכנותה אידאולוגיה טוטליטרית.
בנוסף, יש לווילדרס ביקורת קשה גם על נביא האסלאם, מוחמד. לדבריו, הוא היה "רוצח המונים, פדופיל, ונשוי לכמה נשים בעת ובעונה אחת". באסלאם אין מקום לביקורת כלפי מוחמד, אלא הוא מהווה דמות לחיקוי מוחלט, והתפיסה של הקוראן היא כדיבור שנמסר מידי אללה, בלי מקום לשינויים.
מכאן הוא מגיע למסקנה שהקוראן קורא "לשנאה, לאלימות, לשעבוד, לרצח ולטרור", ולג'יהאד כלפי לא מוסלמים.
לדבריו בהרצאה שנשא בניו יורק, ב-25 בספטמבר 2008, "הקוראן מבטא אנטישמיות גלויה ומתאר את היהודים כקופים וחזירים... באסלאם אין קריאה מוסרית, אלא המוסר היחיד של האסלאם הוא קידום האסלאם". ובהמשך הוא מצטט את וינסטון צ'רצ'יל, שקרא לאסלאם "הגורם הריאקציונרי ביותר בעולם", והשווה בין הקוראן ל"מיין קאמפף".
וילדרס מתאר כבגידה את עמדת האליטה האירופית. במקום להזדהות עם הערכים היודו-נוצריים של המוסר והחירות, ולשמור על התרבות המערבית, הם פנו לכיוון הרב-תרבותיות, שתוצאותיה הן אובדן הערכים והתרבות המערביים. לדבריו, סובלנות צריכה לבוא רק כלפי סובלנים, ולא כלפי לא-סובלנים, אך בפועל, הממסד המערבי מצדד דווקא באויב התרבותי, בעודו נלחם במגיני הערכים המערביים. בבתי ספר באירופה חדלו ללמד יצירות מערביות קלאסיות, מפני שהן פוגעות באסלאם. זוהי לדעתו גם הסיבה למאבק כנגד הסרט שלו ולפגיעה בחופש הביטוי, דווקא כנגד הידיד.
וילדרס אינו תולה תקוות רבות לשינוי מצד הממסד, אלא סבור שהשינוי יבוא רק מהציבור הרחב, תוך שהוא מחלחל כלפי מעלה על ידי כיבוש עמדות הכוח הפוליטיות, התקשורתיות והמשפטיות.
בעקבות התבטאויותיו הרבות כנגד תהליך האיסלמיזציה שעוברת אירופה וכנגד הקהילה המוסלמית בהולנד נתון וילדרס לאיומים רבים על חייו מקרב המוסלמים בהולנד. עקב כך, נמצא וילדרס תחת אבטחה כבדה. בשנת 2008 דווח בעיתון הדר שפיגל הגרמני כי רק באותה השנה קיבל וילדרס כ-300 איומים על חייו (מתוך כ-400 איומים על פוליטיקאים הולנדים), למעשה כ-75 אחוז מקרב האיומים על פוליטיקאים הולנדים מופנים נגדו[8].
ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
וילדרס התגורר בישראל בצעירותו, למשך שנתיים, וביקר בישראל 40 פעמים. לדבריו, ביקר במקומות מעניינים רבים במזרח התיכון, אך בשום מקום לא חש את האחווה המיוחדות כפי שחש בישראל. וילדרס רואה בישראל דמוקרטיה בודדת, מוקפת עמים אסלאמיים, ומהווה את קו ההגנה הראשון של המערב. אילולא ישראל, היה המאבק של הטרור האסלאמי מתקדם יותר לכיוון אירופה. לדבריו, הסיבה לסכסוך אינה מעשה כלשהו של ישראל נגד הפלסטינים, או פלישת ארצות הברית לעיראק, אלא היא חלק מובנה באסלאם. לכן, הפקרתה של ישראל וחיסולה, לא רק שלא יפתרו את הבעיה, אלא יהוו זריקת עידוד לאסלאם. ווילדרס גורס כי "ירדן היא פלסטין"[9].
בדצמבר 2016 נחקר וילדרס על ידי השירות החשאי ההולנדי בחשד לקיום קשרים עם ישראל שעלולים להוות "איום על הביטחון הלאומי של הולנד"[10]. במרץ 2017 אמר בריאיון לערוץ 2 כי הקשר בין ישראל להולנד יתחזק אם הוא יצליח להרכיב קואליציה[11], אולם לבסוף מפלגתו הגיעה למקום השני וזכתה ב-20 מתוך 150 מושבים בבית הנבחרים של הולנד.
לאחר החלטת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בדבר ביטול אשרות כניסה לאזרחים מ-7 מדינות מוסלמיות (שבוטלה על ידי בית המשפט האמריקאי) טען וילדרס לצביעות של השמאל האירופי והאמריקאי עקב גינוי החלטתו של טראמפ, והתעלמות מוחלטת לאיסור כניסת ישראלים לשטחיהן של מדינות מוסלמיות רבות[12].
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נישואיו הראשונים של וילדרס לא החזיקו זמן רב. ב-31 ביולי 1992 נישא וילדרס לכריסטנה.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Marked for Death: Islam's War Against the West and Me, Regnery Publishing (May 1, 2012), מסת"ב 1596987960
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של חרט וילדרס (בהולנדית)
חרט וילדרס, ברשת החברתית טוויטר
- חרט וילדרס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- הבלוג של חרט וילדרס
- ניר מגל, יוצר "סרט הקוראן": אין איסלאם מתון, זו מלחמה, באתר ynet, 14 בדצמבר 2008
- קרני אלדד, הולנד פוחדת, באתר הארץ, 22 במרץ 2010
- עופר קניג, "ימין עולה: האם הימין הקיצוני באירופה מרים את ראשו?", 23 ביוני 2010, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
- כנען ליפשיץ, חירט וילדררס ל"הארץ": יש ציד מכשפות נגד מפלגתי, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2010
- אוריה כנף, הנסיך הזהוב של הימין מתרסק אחרי שקרא לגרש מרוקאים, באתר וואלה!, 23 במרץ 2014
- נדן פלדמן, סוף עידן התמימות: כך משתלט הימין הקיצוני גם על הולנד הליברלית, באתר TheMarker, 15 בדצמבר 2016
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Lizzy van Leeuwen, Wreker van zijn Indische grootouders, De Groene Amsterdammer, 02-09-2009 (בהולנדית)
- ^ Lizzy van Leeuwen, What motivates Geert Wilders? – De Groene Amsterdammer, The Groene Amsterdammer, 02-09-2009 (באנגלית)
- ^ Seije Slager, Wilders' overgrootmoeder was moslim of boeddhist, Trouw, 20-06-2009 (בהולנדית)
- ^ לאטמה - 26 ביוני 2011
- ^ תוצאות הבחירות - ספטמבר 2012 - NOS
- ^ רויטרס, בחירות בהולנד || מפלגת הימין הקיצוני של וילדרס איבדה כמחצית מכוחה, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2012
- ^ תום יפרח, על המשגה של חירט וילדרס, באתר "העוקץ", 27 בפברואר 2011
- ^ "הולנד: חירט וילדרס מבודד מאי פעם". NRG. נבדק ב-2018-11-03.
- ^ רועי נחמיאס, מנהיג ימין בהולנד: לשנות שמה של ירדן לפלסטין, באתר ynet, 20 ביוני 2010
- ^ "הולנד: הקשר הישראלי של וילדרס איים על ביטחון המדינה". NRG. נבדק ב-2018-11-03.
- ^ "אם אבחר, הקשר עם ישראל יתחזק"
- ^ "הולנד: אלו המדינות שאוסרות כניסת ישראלים לשטחן". NRG. נבדק ב-2018-11-03.