כנסיית סן פדרו (טרואל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כנסיית סן פדרו
פנים כנסיית סן פדרו
כנסיית סן פדרו
מידע על המבנה
סוג כנסייה, מונומנט עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר מחוז טרואל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ספרדספרד  ספרד
קואורדינטות 40°20′33″N 1°06′23″W / 40.342600°N 1.106300°W / 40.342600; -1.106300
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אדריכלות מודחאר באראגון
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
המגדל של כנסיית סן פדרו
המגדל של כנסיית סן פדרו
מדינה ספרדספרד  ספרד
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1986, לפי קריטריונים 4
הערות הרחבות ב-2001 וב-2016
תקרת הכנסייה בסגנון מודחאר
הקלויסטר

כנסיית סן פדרוספרדית: Iglesia de San Pedro), היא כנסייה קתולית מהמאה ה-14 בעיר טרואל במחוז טרואל, באראגון שבספרד. הכנסייה היא דוגמה בולטת לאדריכלות בסגנון מודחאר. יחד עם כנסיות אחרות בעיר ובמחוז סרגוסה היא מוגדרת מ-1986 כחלק מאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשם אדריכלות מודחאר באראגון. מגדל הפעמונים שלה, מגדל סן פדרו (Torre de San Pedro), הוא הדוגמה העתיקה ביותר לסגנון מודחאר בטרואל ומתוארך למאה ה-13. פנים הכנסייה עוטר בין 1896 ל-1902 בסגנון מודרניסטי נאו-מודחאר על ידי הצייר סלבדור חיסברט (Salvador Gisbert), והאדריכל פאו מונגיו (Pau Monguió) שהקים גם קלויסטר חדש. באחת הקפלות הצדדיות שלה שוכבים האוהבים מטרואל. מאז 2005 הביקור בקפלה מתבצע דרך מתחם מוזיאון הקרוי "המאוזוליאום של האוהבים" (Mausoleo de los Amantes) שנבנה כנספח לכנסייה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1220 ייסדו בטרואל שני תלמידים של פרנציסקוס מאסיזי, חואן דה פרוסה (Juan de Perusa) ופדרו דה סקצ'ופרטו (Pedro de Saxoferrato), מנזר פרנציסקני שהמבדד שלו על שם סן ברטולומה נהרס בהוראת הארכיבישוף של סרגוסה (אנ') גרסיה פרננדס דה ארדיה (García Fernández de Heredia), על מנת להתחיל בשנת 1392 את בניית הכנסייה של ימינו.

בשנת 1555 התגלו המומיות של האוהבים מטרואל במרתף של אחת מקפלות הצד, שמאותו רגע הוקדשה כ"קפלה של האוהבים" (capilla de Los Amantes).

פנים הכנסייה עוטר בין 1896 ל-1902 בסגנון מודרניסטי נאו-מודחאר על ידי הצייר סלבדור חיסברט (Salvador Gisbert), והאדריכל פאו מונגיו (Pau Monguió) שהקים גם קלויסטר חדש.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנים הכנסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסייה מורכבת מספינה גבוהה אחת עם חמישה קטעים עם קפלות צדדיות בין התומכות, אפסיס מצולע ובית מקהלה גבוה לפניו. הספינה מכוסה בקמרונות צלעות פשוטים, מחוזקים בקשתות מסולסלות מחודדות ומשדרת תחושה טובה של אחדות ומקום מרווח.

מאחורי המזבח קיר מפוסל שהוקדש לקוסמאס ודמיאנוס הקדושים, עבודה של הפסל גבריאל יולי (Gabriel Yoly), שהכין גם את הפיסול מאחורי המזבח הראשי בקתדרלת טרואל, לפני 1537.

הכנסייה מבחוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגמלון המערבי של הכנסייה נפתח חלון רוזטה גדול באזור העליון והשער הראשי באזור התחתון, נפתח באמצעות קשת מלבנית משוקעת, ממוסגרת על ידי ארכיוולטים (אנ') מחודדים ומעליהם גמלון ומצדדיו צריחונים, ואילו השער המשני ממוקם ב"קיר השליחים" (Muro de la Epístola) ודומה במבנהו לשער הראשי, אך ממדיו קטנים יותר.

מגדל הפעמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגדל סן פדרו הוא המבנה העתיק ביותר בסגנון מודחאר בטרואל. הוא נבנה בשליש האחרון של המאה ה-13, והיה מחובר לקצה של הכנסייה המקורית, לפני שהוקם הבניין הנוכחי.

הקלויסטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקלויסטר בכנסיית סן פדרו בטרואל מהווה את אחת הדוגמאות הבודדות לקלויסטרים הבנויים תוך שימוש באמנות מודחאר באראגון. הוא נבנה במחצית השנייה של המאה הארבע עשרה כשהוא צמוד לכנסייה, כמימוש צוואה של פרנסיסקו מוניוס (Francisco Muñoz) אחד מעשירי טרואל, שנקבר באחת מקפלות הכנסייה עצמה. הקלויסטר הוא בסגנון גותי-מודחאר, הוא בנוי מלבנים ובעל קמרון מצולע. היה בו בור מים שהיה ממוקם בחצר, שלא נשמר כיום. אף על פי שנחשב לפני מספר עשורים שהמבנה מימי הביניים נהרס ונבנה מחדש, הוכח שבין 1901 ל-1902 שופץ הקלויסטר וקושט מחדש על ידי האדריכל פאו מונגיו, שהעניק לו מראה נאו-גותי. בשיפוץ זה נוספו תחרת חלונות וזיזים פיגורטיביים.

בשנת 2007 שוחזר הקלויסטר, ובנוסף בוצעה חפירה ארכאולוגית, תוך איתור כמה קריפטות עם קברים מהמאה ה-17 וה-18, שהוסבו לגלוסקמאות. בין הממצאים הארכאולוגיים שנחשפו בולטת אסטלת הלוויה מימי הביניים מעוטרת בצלב ועם המפתחות של פטרוס הקדוש.

הנקרופוליס מימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרגל עבודות השיפוץ של סביבת המאוזוליאום של האוהבים, התגלה בשנת 2004 נקרופוליס מימי הביניים מהמאה ה-13, שהשתרע על פני השטח של המאוזוליאום עצמו ופטיו הגישה אליו. החקירה הארכאולוגית אפשרה לזהות אותו כבית הקברות של הכנסייה הקדומה של סן פדרו. לאחר בניית הכנסייה הנוכחית במאה ה-14, ננטש אזור הקבורה ושימש פטיו או מכלאה לבעלי חיים.

הממצאים הארכאולוגיים בחצר כנסיית סן פדרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צמוד לכנסייה ולקלויסטר, שימש האזור המכונה גן-פטיו (patio-jardín), כבית קברות של הכנסייה במאות ה-17–19. בשנים 2006, 2013 ו-2014 בוצעה חפירה ארכאולוגית, תוך איתור שרידי שלושה בתים מימי הביניים המאוחרים, שנהרסו בסוף המאה החמש עשרה, מבלי ששטח זה פותח מחדש. חלק מהחדרים השתמרו עד לגובה של 3 מטרים. העיסוק האחרון באתר היה בית מלאכה לניפוח זכוכית מהמאה השבע-עשרה, שבו היו חמישה תנורי התכה עגולים קטנים. כל שרידי המבנים הארכאולוגיים השתמרו תחת הריצוף הנוכחי של החצר.

עם זאת, הממצא החשוב ביותר הוא ארקדה או גלריה סגורים ונרחבים שחצו חלק מהחצר, והיו חלק מאמת לוס ארקוס (ספ'), שנקראה בתקופתה "מוביל המים" (Traída de las Aguas), תשתית מהמאה ה-16 לאספקת מים באזור העיר, עבודה שתוכננה על ידי פייר ודל (Pierre Vedel). הגלריה שימשה הגנה על הולכת מים דרך קשתות הממוקמות בפנים. האולם נשמר במצב מושלם, ואפשר להיכנס פנימה עד לבניין המאוזוליאום של האוהבים, שם הוא נקטע.

אתר מורשת עולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 ביוני 1931 הוכרז האתר כ"אתר אמנותי היסטורי" ( Monumento histórico artístico), כיום "אתר של עניין תרבותי" (Bien de Interés Cultural). המגדל וכנסיית סן פדרו בטרואל הוכרזו, יחד עם המכלול המונומנטלי של מבנים בסגנון מודחאר של העיר, אתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 1986.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כנסיית סן פדרו בוויקישיתוף