כריסטופר ויילדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כריסטופר ברנרד ויילדר
Christopher Bernard Wilder
לידה 13 במרץ 1945
סידני, ניו סאות' ויילס, אוסטרליה
פטירה 13 באפריל 1984 (בגיל 39)
קולברוק (אנ'), ניו המפשייר, ארצות הברית
מדינה אוסטרליה
ארצות הברית
מקום קבורה גופתו נשרפה ואפרו פוזר במקום לא ידוע
בת זוג אישה אלמונית (1968–1969)

כריסטופר "כריס" ברנרד ויילדר (באנגלית: Christopher Bernard Wilder,‏ 3 במרץ 1945 – 13 באפריל 1984) היה רוצח ואנס סדרתי אוסטרלי-אמריקאי אשר חטף, עינה, אנס ורצח לפחות שמונה ילדות, נערות ונשים צעירות במהלך מסע קטל בין-מדיני שערך בראשית 1984 בארצות הברית. נודע לשמצה גם בשם רוצח מלכות היופי משום שהפך לחשוד העיקרי במקרה היעלמותה של מלכת היופי בת השמונה עשרה תמי לין לפרט (אנ') ב-1983, וכן רוצח התמונות בשל מנהגו לפתות את קורבנותיו על ידי הצעות לצלמן עבור סוכנויות יוקרתיות מעולם הדוגמנות. ירה בעצמו למוות בשוגג כאשר נאבק בשוטר אשר ניסה לעצרו בניו המפשייר, ונותר עד היום החשוד המרכזי במקרי רצח לא-מפוענחים רבים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריסטופר "כריס" ברנרד ויילדר נולד ב-13 במרץ 1945 בסידני, ניו סאות' ויילס, אוסטרליה, הבכור מבין ארבעת ילדיהם של קולי צ'אפמן ויילדר, קצין ימי אמריקאי ובחייו המאוחרים עוזר מעבדה (אנ') באוניברסיטת ניו סאות' ויילס, וג'ון דקר ויילדר, עקרת בית אוסטרלית. לידתו לא עברה בקלות והוא כמעט איבד את חייו במהלכה בעקבות סיבוכים רפואיים[1].

עקרונות המשמעת שספג אביו במסגרת הצבאית בה שהה חלחלו לביתם וילדיו חונכו לפנות אליו בתור "אדוני", על אף שלא היה נוקשה איתם יתר על המידה. לאורך שנותיו המוקדמות של ויילדר נאלצה משפחתו לעזוב את מקום מגוריה לעיתים תכופות בעקבות עבודתו של אביו, שמטבעה התחלפה בין בסיסים צבאיים שונים של הצבא האמריקאי בארצות הברית ובעולם, בין השאר בנורפוק, סן פרנסיסקו, לאס וגאס, והפיליפינים. באחרית שנות החמישים, עם זאת, לאחר פרישתו של אביו לגמלאות, התיישבה המשפחה בקביעות ברייד (אנ'), סידני[2].

בשנים הבאות החל את חוק חינוכו בבית הספר התיכון אפינג בויז (אנ') אך נחשב לתלמיד ממוצע לכל היותר ובעל ציונים גרועים למדי. מנת המשכל שלו נמדדה באותה העת ונקבעה בכ-104. על אף זאת הפך לספורטאי נלהב, אם כי העדיף את ענף הבייסבול אשר נתפש יותר כתחום אמריקאי מאשר את ענף הקריקט שהיה נפוץ יותר באוסטרליה דאז. במרוצת הזמן התדרדרו ציוניו מדכי לדכי עד שלבסוף נכשל במבחני הבגרות הראשונים שלו ונשר מלימודיו, ובמקום זאת פנה לחפש אחר לימודי מקצוע שבתומם הפך לשוליית נגר. באותה העת פיתח אובססיה ארוכת שנים כלפי מכוניות שבשיאה עתיד היה להפוך לנהג מרוצים[3].

ניצני הפשע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודשים האחרונים לפני שהפך באופן רשמי לאדם מבוגר בן שמונה עשרה שנים נהג ויילדר להסתובב עם חבריו ברכבו בסביבת חופי הים המקומיים. במקרה אחד שהתרחש ב-4 בינואר 1963 בילו הוא ושניים מחבריו עם מספר נערות, בטרם שכנע ילדה בת שלוש עשרה להצטרף אליהם בתואנה כי יסיעו אותה לביתה. לאחר שחלפו על פני מקום מגוריה, עם זאת, נבהלה וניסתה לצאת מהרכב, אולם ויילדר החזיק בה בכוח והמשיך לנסוע לאורכה של דרך כפרית עד שהגיעו למחצבה נטושה[4].

עם הגעתם למקום פתח ויילדר בהתרברבות אודות בילוי משפחתי עתידי בקווינסלנד אליו תכנן לצאת בטרם אמר לילדה, ”אני הולך לתת לך מתנת פרידה”; הוא הורה לשני חבריו לצאת החוצה ולהתרחק מהרכב לפני שעבר למושב האחורי והחל לאנוס אותה לקול צרחותיה. השניים שבו למקום כעבור עשר דקות והבחינו בה לובשת את חזייתה. ויילדר פנה אליהם ושאל האם ירצו לשכב איתה גם, אך הם סירבו. לאחר שחזרו העירה אמרה לו הילדה כי תספר להוריה אודות מה שקרה[5].

ויילדר נעצר ב-11 בפברואר אותה שנה בידי מספר בלשים שהגיעו לביתו. הוא הואשם באונס ובידע בשרי (אנ')[א] ולאחר שהאפשרות לשחררו בערבות נדחתה נלקח למוסד בשם "המחסה לילדים ברחוב אלבינון" למשך שמונה ימים, בו טען מאוחר יותר כי עבר התעללות שטבעה אינו ברור. אישומי האונס הופלו לבסוף ב-18 באפריל כחלק מהסדר טיעון שבמסגרתו הודה רק באישום הידע הבשרי, בגינו הורשע ב-18 ביוני ונידון לשנים עשר חודשי מאסר על תנאי. הערכה פסיכיאטרית שעבר באותה העת בהוראת בית המשפט לא מצאה ראיות להפרעות נפשיות כלשהן. מאוחר יותר טען כי קיבל טיפול בנזעי חשמל במהלך אותה תקופה[6] על אף שלא נמצאו כל ראיות לכך[7].

נישואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כעבור ארבע שנים סיים ויילדר את התמחותו והחל לעבוד כנגר במשרה מלאה. את זמנו הפנוי בילה על חוף הים של הפרבר פאלם ביץ' בו צד אחר נשים צעירות, פעילות שבמהלכה גם הכיר לראשונה אישה אלמונית שעתידה הייתה להפוך לאשתו. באחד הימים נתקל בהוריה, אשר הגיעו למקום יחד עם שתי בנותיהן, האחת בת החמש עשרה והשנייה בת העשרים[8]. החמישה בילו יחדיו במשך זמן-מה ואף המשיכו להיפגש בשבועות הבאים, אולם לאחר שהוריהן של הבנות הבחינו כי הלה גילה עניין בבתם הצעירה והבהירו לו כי היא קטנה מדי מכדי להיכנס למערכת יחסים עם אדם בגילו, העביר את מלוא תשומת לבו לאחותה המבוגרת יותר, חרף סלידתם מכך[9].

בשבועות הראשונים לזוגיותם ביקר ויילדר בביתם ויצא עמה מספר פעמים לבית הקולנוע. במקרה אחד הסיע אותה לאזור מיוער לא הרחק מהמחצבה בה אנס את הילדה הצעירה וביקש לצלמה, בטרם משך בחוזקה בחולצתה עד שכפתוריה נתלשו וניסה להתיר את חזייתה. כאשר ביקשה ממנו לעצור השיב ”אני רוצה שתורידי את הבגדים כדי שאוכל לצלם אותך עירומה, ואם לא תעשי את זה אני אשכב איתך כאן ועכשיו”; לאחר שסירבה דחף אותה ארצה, אך כאשר החלה לצרוח באיומים כי לא תיפגש איתו שוב לעולם הניח לה לנפשה, והשניים נסעו חזרה לביתה[10].

על אף התקרית הזו, וכן אירוע אלים אחר בו ניפץ ויילדר את חלונית הדלת של בית משפחתם עם אגרופו החשוף, בנוסף לעוד מאורע בו ניסה לפתות את אם המשפחה אשר איימה עליו כי אם לא יעזוב אותה תתקשר למשטרה ואף תרצח אותו במו ידיה, השניים נישאו זה לזו ב-17 בפברואר 1968. הוריה של אשתו הבהירו כי לא יקבלו אותו לחיק משפחתם, אולם בתם עזבה את ביתם ולנה באופן זמני בהוסטל לנשים עד שויילדר והיא עברו לגור יחדיו[11].

נישואיהם, עם זאת, עלו על שרטון במהרה ולא החזיקו מעמד במשך זמן רב. דרישותיו הבלתי פוסקות של ויילדר לקיים עמה יחסי מין, לעיתים עד שלוש פעמים מדי לילה, אשר כללו בקשות תכופות למין אנאלי, תנוחות כואבות ו-BDSM, בנוסף לאוסף תמונות נרחב של נשים עירומות אשר צילם באופן אישי ושאותו מצאה אשתו כאשר סידרה את ציוד הצילום שלו, וכן מנהגו לבגוד בה עם נשים אחרות[11], הובילו אותה לעזוב אותו פעמיים, על אף שחזרה בסופו של דבר[12]. רק כעבור שנה שלמה, בפברואר 1969, עזבה את ויילדר באופן סופי לאחר שמספר שוטרים הגיעו למפתן ביתם על מנת לעצור אותו באשמת אונס של אחות בת שמונה עשרה שפגש ב-29 בנובמבר אשתקד[12].

במהלך שיטוטיו על חוף הים בחיפוש אחר נערות ונשים צעירות, פעילות בה המשיך אף לאחר נישואיו, פגש באחות בת שמונה עשרה בשעה שהשתזפה והציע לצלם אותה בטענה כי תוכל להרוויח כסף נוסף מעיסוק צדדי בדוגמנות. לאחר שפיתה אותה לעלות לרכבו ונסע למקום מיוער ביקש לצלם אותה בעירום, אך כאשר סירבה והחלה לבכות החזיר אותה לביתה. בשבועות הבאים המשיך להטריד אותה תוך איומים כי יפרסם את התמונות שצילם אם לא תיפגש איתו שוב. ב-2 בפברואר הסיע אותה ליחידת דיור ששכר בה אנס אותה תוך שהוא ממשיך לאיים עליה שתעשה כרצונו. לאחר שאמה שכנעה אותה לדווח אודות העניין למשטרה נעצר ויילדר בביתו, אך משסירבה להעיד נגדו הוא שוחרר לאלתר[13].

הימלטות לארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחלה חדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום תקרית האונס אשר משכה את תשומת ליבן של רשויות החוק אליו, ולאחר שהפך לחשוד אפשרי בשני מקרים נוספים של אונס ורצח אשר התרחשו בסידני באותה העת ונותרו בלתי מפוענחים עד היום, החליט ויילדר לעזוב את אוסטרליה לארצות הברית בה קיווה למצוא עבודה כנגר בזמן שיתגורר אצל קרובי משפחתו של אביו. הגירתו התאפשרה הודות לאזרחות הכפולה בה החזיק. הוא טס לפורט לודרדייל, פלורידה, והשתכן אצל סבתו עד שהרוויח די כסף על מנת לעבור לגור לבדו[14].

מנהגו הכרוך בשוטטות על החוף בחיפוש אחר נשים בודדות אותו אימץ בנעוריו לא דעך בחלוף הזמן, אלא רק התגבר והפך זה מכבר לאובססיה ארוכת שנים אשר ליוותה אותו גם למסעו לארצות הברית. במרץ 1971 נעצר בפומפנו ביץ' כאשר אישה אלמונית דיווחה אודותיו למשטרה לאחר שהציע לה לדגמן עבורו בעירום. הוא הורשע בסעיף של התנהלות לא הולמת ונקנס בסכום בגובה של כעשרים וחמישה דולרים בטרם שוחרר לחופשי[15].

אופק הקריירה שלו התפתח במהירות והחל להיראות מבטיח יותר מיום ליום, לאחר שהקים מספר עסקים קטנים בתחום המקרקעין. כמו כן ניהל מעין בר חשפנות מסוג טופלס במשך תקופה קצרה. מכריו מאותה תקופה טענו כי סדר יומו היה ארוך וקשה, ושנהג לקום השכם בבוקר וללכת לישון רק לקראת חצות, לאחר שעסק בעבודה מאומצת לאורך כל שעות היום[16]. מצבו הכלכלי השתפר בהתאם, והוא עבר להתגורר ביחידות דיור יקרות אותן שכר במחירים של אלפי דולרים בחודש, ואף לנהוג ברכבי יוקרה שנהג למכור או להחליף מדי שנה[17].

באותה העת הכיר ויילדר אישה אמריקאית בשם נולה אשר עסקה בגידול כלבים למחייתה, ובין השניים התפתחה מערכת יחסים רומנטית. על אף שמעולם לא נישאו הפכה זוגיותם למוצלחת יותר ממה שנישואיו הראשונים באוסטרליה אי פעם היו, והשניים אף גרו יחדיו במשך שמונה שנים, ושמרו על קשר חברותי גם לאחר שנפרדו[17].

התקרית במקום העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרוצת השנים שקע ויילדר בעבודתו ובחייו החדשים ונדמה כי זנח את דרכיו הישנות, עד שב-1 באוקטובר 1976 התפרץ טבעו האלים שוב. בסביבות השעה 16:00 בצהריים הגיע לבוקה ראטון (אנ') עם משאיתו ונתקל בנערה בת שש עשרה אותה זיהה כבתו של אחד מלקוחותיו שאת גג ביתו תיקן באותה העת. לאחר שנעצר בסמוך אליה שוחחו השניים במשך מספר דקות עד שרכש את אמונה והציע להסיע אותה לביתה. רק לאחר שנסעו כברת דרך החל לסטור לה בחוזקה על פניה ולהכות אותה, לפני שעצר בצדי הכביש והתפשט לחלוטין באומרו, ”מעתה והלאה את הולכת לעשות כל מה שאני אגיד לך”; הוא ניסה לאנוס אותה אולם היא הצליחה לשכנע אותו שלא לעשות זאת לאחר שטענה כי כבר נאנסה קודם לכן וכעת הייתה בהיריון. לבסוף כפה עליה לבצע בו מין אוראלי והסיע אותה לביתו של בן זוגה בטרם עזב את המקום[18].

כעבור שלושה ימים נעצר במקום עבודתו לאחר שהנערה והוריה הגיעו לחפשו בליווי שוטרי משרד השריף המקומי וזיהו אותו. האישום המרכזי שהופנה נגדו היה בגין תקיפה מינית, וקודם לתחילת ההליכים הורה בית המשפט לערוך עבורו אבחנה פסיכיאטרית שתבחן את כשירותו לעמוד לדין. הוא נבדק על ידי שני פסיכיאטרים שונים שהגיעו למסקנות רחוקות זו מזו אודותיו[19].

חוות הדעת המרוסנת מבין השתיים מצאה כי היה מודע למעשיו בעת ביצועם וחש חרטה עמוקה בגינם, מבלי שניסה או שכלל היה מסוגל לסלוח לעצמו עבורם. כמו כן לא סבל מהזיות או מחשבות שווא כלשהן, היה בעל אינטליגנציה ממוצעת והבנה מוצלחת, יחסיו הבין-אישיים היו טובים למדי אם כי מוגבלים מבחינת כמות הקשרים שניהל בחייו, ובראייתו העצמית נתפשה דמותו כשל טיפוס בעל מזג מתון ונדיב שהרשה לאחרים לנצל אותו בשל כך. לאורך הבדיקה חזר והדגיש את נכונותו לקבל טיפול רפואי כדי שיוכל להבין את הסיבות להתנהגותו, ואף הודה בקיומה של בעיה. הבדיקה שעבר קבעה כי אינו לוקה בנפשו או סובל מהפרעה נפשית כלשהי, ושלא הותיר רושם התואם לפרופיל ממוצע של עברייני מין[20].

חוות הדעת הנחרצת יותר, אשר התבססה על מפגש בן שלוש שעות עם פסיכיאטר אחר, הייתה שונה בתכלית מקודמתה והגיעה למסקנות אחרות לחלוטין אודות אופיו הנסתר כביכול של ויילדר. לדעת הממצאים הוא היה טיפוס נעים רוח ובעל רצון לשתף פעולה אשר ידע להתבטא בצורה רציונלית ונוגעת לעניין על אף שלעיתים הפך דיבורו לתמוה ומאולץ. הרושם הכללי שהותיר לא היה אמין לחלוטין מאחר שנהג לספק הצהרות מסוימות ולאחר מכן לחזור בו מדבריו, ולעיתים תכופות גם לסתור את עצמו. יכולתו להבין ולעקוב אחר ההוראות שניתנו לו הייתה מוצלחת, והוא היה בעל אינטליגנציה ממוצעת או גבוהה מגדר הרגיל. הדרכים בהן השתמש כדי לפתור בעיות היו הגיוניות, אך רצונו ליצור שינוי או שיפור בחייו נותר ירוד. הסתמן כי היה מסוגל לשים את עצמו במקומם של אנשים אחרים ולהזדהות עם מצבם. במרבית הזמן נותר דרוך יתר על המידה כנגד סכנות אפשריות בצורה שלימדה אודות קיומה של תחושת פרנויה אצלו. בנוסף לא סבל מנזק מוחי או מפיגור שכלי. על אף שנחשב לעבריין מין על פי החוק בפלורידה ואף הציג מידה מסוימת של מסוכנות, נמצא שפוי למדי ולפיכך כשיר לעמוד לדין[21].

למרות ההבדלים התהומיים בין שתי חוות הדעת המסקנה המשותפת של שתיהן הייתה כשירותו של ויילדר לעמוד לדין. משפטו החל, אפוא, בראשית 1977, כאשר טען לחפות מפשע בגין כל האישומים שהופנו נגדו, ובתום ההליכים נמצא זכאי ושוחרר לחופשי[22].

התקרית במרכז הקניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרוצת שלוש השנים הבאות נפלה בחלקו של ויילדר הצלחה עסקית משמעותית שבשיאה ניהל או לכל הפחות היה מעורב באופן ניכר בניהולן של שלוש חברות מקרקעין שונות. הוא נחשב למשקיע מיומן שנהג לרכוש בתים שהזדקקו לשיפוץ באמצעות הלוואות נמוכות ריבית וארוכות טווח, לתקנם, ולמכרם במהירות רבה. הצלחתו אף החלה להסתמן באורח חייו הראוותני לאחר שרכש מספר רכבי יוקרה ועבר להתגורר בבתים מפוארים יותר מאלו בהם שכן עד כה[23]. לאחר שהוא ובת זוגו, נולה, נפרדו זה מזו בתום שמונה שנים יחדיו, נהג לשכור את שירותיהן של זונות צעירות עמן נהג להסתובב בפומבי כדי להציגן לראווה[24]. מדי כמה חודשים נסע לטייל בהוואי ובאיי בהאמה, וכמו כן ביקר לראשונה באוסטרליה מזה עשור מבלי שנתקל בבעיות מכל סוג שהוא בשל עברו הפלילי הקודם[25].

למראית עין נדמה היה כי זנח את מנהגו ארוך השנים של שיטוט בחופי ים ובמרכזי קניות בניסיון לצוד נשים קלות לפיתוי. בנוסף חיפש פתרון לשיפור בריאותו הנפשית בדמות פסיכולוג עמו החל להיפגש בקביעות מדי שבוע. אחיזת עיניים זו לא החזיקה מעמד במשך זמן רב, וב-21 ביוני 1980 החיים הנסתרים שניהל התפרצו שוב לאחר שפגש בשתי נשים בנות כשמונה עשרה במרכז קניות בפאלם ביץ', ושכנען לדגמן עבורו לאחר שהכיר את עצמו בתור סוכן דוגמנות בשם ”דייוויד פירס” וביקש מהן להתלוות עמו[26].

השלושה הסתובבו יחדיו במשך מספר שעות תוך שויילדר מצלם אותן במקומות שונים עד שלבסוף הצליח להפרידן זו מזו. בזמן שאחת מהן נותרה בחנות מקומית הוביל את השנייה עמו למשאיתו בה הורה לה לפשוט את בגדיה לפני שאנס אותה. הדבר לא נעשה בכפייה מאחר שהיא חשה מטושטשת, ככל הנראה בשל סמים שטמן בפיצה שאכלו יחדיו קודם לכן. במקביל דיווחה חברתה המודאגת אודות היעלמותה לסגל האבטחה של מרכז הקניות אשר יצר קשר עם המשטרה[27].

ויילדר נעצר ב-3 ביולי אותה שנה והואשם בתקיפה מינית. הערכתו המקצועית של התובע את המצב, עם זאת, הייתה שלילית למדי, מאחר שלא נמצאו כל עדי ראייה והראיות המעטות שנאספו נחשבו לבלתי מספקות. לפיכך, בתום הדיונים בין שני הצדדים, הגיעו הפרקליטות וההגנה להסדר טיעון שבמסגרתו הודה ויילדר באשמה ונידון לחמש שנות מאסר על-תנאי בכפוף למתן טיפול פסיכולוגי ושמירה על התנהגות טובה[28].

חזרה לאוסטרליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באחרית שנת 1982 שב ויילדר לאוסטרליה לזמן קצר כדי לבקר את הוריו, דבר שהתאפשר רק באישורו של שופט מאחר שעונש המאסר על-תנאי שקיבל בארצות הברית עדיין היה בתוקף. הוא נחת בסידני ב-6 בדצמבר אותה שנה ונסע כמעט מיד לחופי הים המקומיים כשבידיו ציוד הצילום שלו, כדי להתחקות אחר בחורות צעירות ולצלמן[29].

פעילותו נמשכה לאורך השבועות הבאים ועד ל-28 בדצמבר, אז נתקל בשתי נערות צעירות בנות כחמש עשרה שטיילו על החוף לאחר שהתפצלו מחבריהן, שלושה נערים בני גילן, מספר דקות קודם לכן. ויילדר שוחח עמן ושכנע אותן להתלוות עמו כדי שיוכל לבדוק האם כישרונותיהן צפנו להן עתיד כדוגמניות, ולאחר שנכנסו לרכבו והסתובבו בעיר במשך זמן-מה לקח אותן לבית המלון בו שהה. כאשר נכנסו פנימה הכריח אותן להתפשט, לנשק אותו, להצטלם בתנוחות שונות, ולבסוף כפה עליהן לצפות בו מאונן. כאשר סיים עטה כיסוי עיניים על פניהן והסיע אותן חזרה לחוף הים ממנו הגיעו[30].

חבריהן של הנערות הבחינו בהתנהגותן המוזרה ודיווחו אודות התקרית להוריהן ולמשטרה[31]. למחרת היום הן מסרו את גרסתן להשתלשלות האירועים ונסעו יחד עם בני משפחותיהן וגורמי החוק למלון אליו לקח אותן ויילדר, בו הוא אותר בחדרו בטרם זוהה ונעצר באופן רשמי. האישומים העיקריים שהועלו נגדו היו תקיפה בלתי הולמת ופיתוי בניסיון לעכב[ב], ושחרורו בערבות נדחה כך שנאלץ להישאר בתא המעצר המשטרתי בערב ראש השנה האזרחית[32].

שימועו הבא של ויילדר נערך ב-3 בינואר 1983 ובמהלכו הצליח עורך דינו לשכנע את השופט לאפשר את שחרורו בערבות, אשר נקבעה על סך של כארבע מאות אלף דולרים. הסכום כולו הושג בסיועם של בני משפחתו, אשר השתמשו בנכסיהם השונים ואף בבתי מגוריהם בתור ערבויות. ויילדר שוחרר למחרת היום לאחר שהתחייב להופיע לשימועו הבא ועזב באופן מידי לפלורידה במה שנדמה תחילה כניסיון הימלטות[33], על אף שחזר לבסוף לסידני ב-18 ביולי 1983 כפי שהתחייב לעשות[34]. תהליך הצגת הראיות ושמיעת העדים נמשך מספר ימים, ושימוע נוסף נקבע ל-4 באפריל 1984[35].

הרציחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפטו של ויילדר באוסטרליה לא התקדם כפי שתכנן היות שלא הצליח להגיע להסדר טיעון עם הפרקליטות, ולראשונה בחייו עמד בפני הדילמה של משפט ממושך ויקר או מאסר ארוך שנים. עם שובו לפלורידה באוגוסט 1983 רכש מיד כרטיסי טיסה חזרה לסידני עבור התאריך הצפוי של שימועו המשפטי הבא, אך מעולם לא מימש אותם. במקום זאת המשיך בשגרת חייו הרגילה במשך מספר חודשים לפני שפתח במסע הרג קטלני ברחבי ארצות הברית[36].

בראשית שנת 1984 השתתף במספר תחרויות מרוצים רשמיות, ביניהן מרוץ עשרים וארבע השעות של דייטונה ומרוץ הגרנד פרי מיאמי. במהלך אותה העת פגש לראשונה את רוזריו גונסאלס בת העשרים, דוגמנית אמריקאית-קובנית שעבדה כפרזנטורית עבור חברת תרופות במרוץ הגרנד פרי. בין השניים התפתח קשר זוגי ותוך זמן קצר הציע לה להינשא לו. היא נראתה בחיים בפעם האחרונה ב-26 בפברואר אותה שנה כאשר עזבה את מסלול המרוצים בחברת גבר אלמוני, ולדעת המשטרה הייתה הקורבן הראשון של ויילדר[37]. צעירה נוספת בשם אליזבת אן קניון בת העשרים ושלוש נעלמה ב-5 במרץ מתחנת דלק בקורל גייבלס. ויילדר והיא הכירו כשנה קודם לכן וכעבור זמן קצר הציע גם לה להינשא לו, אך היא סירבה בשל פער הגילאים הניכר ביניהם[38].

היעלמותן של שתי הנשים הצעירות משכו את תשומת ליבן של רשויות החוק, אשר פנו לבחון את ויילדר בתור החשוד המרכזי בפרשה. הדבר לא הפריע לו להמשיך בשגרת חייו, אולם מספר כתבות שפורסמו באותה העת הציתו במהרה את בהלתו, מאחר וכינו את החשוד בתור "נהג מרוצים מהגרנד פרי" והתיאור הפיזי שסיפקו עבורו התאים לחלוטין למראהו האישי[39]. הוא ארז את חפציו ואת ציוד הצילום שלו במהרה וכן ביטל את טיסתו הקרובה לאוסטרליה, לפני שפנה למשוך את כספיו מעסקי המקרקעין שניהל. בנוסף הודיע לשותפיו שככל הנראה יעזוב לחופשה באמריקה הדרומית, במקסיקו או בקריביים, אך במקום זאת נסע מערבה[40].

תחילה פנה לכיוון העיר דייטונה ביץ' שבמזרח פלורידה, אשר הייתה ידועה בתחרויות המרוצים הרבות שאירחה מדי שנה. עם הגעתו למקום החל גל היעלמויות פתאומי נוסף שכל קורבנותיו היו נשים. הראשונה מביניהן הייתה תרזה אן פרגוסון בת העשרים ואחת, שנעלמה בשעה שבילתה במרכז קניות מקומי וגופתה נמצאה כעבור מספר ימים כשהיא צפה בנחל סמוך[41]. קולין אמילי אורסבורן בת החמש עשרה נעלמה אף היא וגופתה נמצאה לאחר מספר שבועות במחוז אורנג' (אנ'). שתי הנשים עברו התעללות ונרצחו, אם כי תיק החקירה הסובב את מותה של אורסבורן נותר פתוח וייתכן כי ויילדר לא היה אחראי למותה[42].

ברקע המצוד שנפתח אחריו בפלורידה נסע ויילדר לעיר טלהסי הנמצאת בפינתה הצפונית-מערבית של המדינה, שם נתקל בלינדה גרובר בת התשע עשרה בחנות כלבו מקומית. הוא הציע לצלמה עבור מגזין גלישה אך משסירבה עקב אחריה עד שהגיעה למגרש חנייה קרוב והכה אותה עד לאובדן הכרה. לאחר מכן חטף אותה לאור יום והשליכה לתוך תא המטען של רכבו[43].

בתום חטיפתה של גרובר פתח בנסיעה ארוכה לכיוון אכסניית דרכים בג'ורג'יה. בעצם חצייתו את קו הגבול שבין שתי המדינות עבר המקרה מידי רשויות החוק המדיניות לאלו של הבולשת הפדרלית. כאשר הגיע לבסוף למקום לינה שסיפק את דעתו ניסה לתחוב את גרובר לתוך מזוודה, אך משלא הצליח קשר אותה וסתם את פיה בנייר דבק בטרם הכניסה לתוך שק שינה פרוס לרווחה. כשהתמקם לבסוף בחדרו החל לחשמל אותה בעזרת אלקטרודות שחיבר לאצבעות ידיה ורגליה, ואף עיוור אותה באמצעות דבק מגע ששפך על עיניה אותו ניסה לייבש באמצעות מייבש שיער. כעבור מספר שעות בהן נמשכה מסכת העינויים הזו קפצה גרובר על רגליה בפתאומיות וניסתה להיאבק בו. על אף שויילדר הכניע אותה במהירות היא הצליחה לנעול את עצמה בשירותים לפני שהחלה לצעוק לעזרה. ויילדר המבוהל אסף את דבריו ונמלט מהמקום[43]. צו מעצר הוצא נגדו ב-22 במרץ על סמך עדותה של גרובר, שנלקחה לבית החולים בזמן וחייה ניצלו[44].

לאחר שעזב את ג'ורג'יה המשיך ויילדר מערבה לטקסס. ב-23 במרץ נעלמו עקבותיה של טרי דיאן ולדן בת העשרים ושלוש, אשר נראתה לאחרונה בסביבת אוניברסיטת לאמאר (אנ') בשעה 07:00 בבוקר אותו יום. בעלה העיד כי יומיים לפני כן סיפרה לו אודות אדם אלמוני שניגש אליה בשעה שבילתה במרכז קניות מקומי והציע לה לדגמן עבורו. גופתה אותרה כעבור שלושה ימים בתוך תעלת מים אזורית, כשהיא נושאת סימני התעללות, דקירה וחניקה[45].

למחרת היום ביקר ויילדר בכנס מרוצים שנערך במרכז קניות בדאלאס ואף שוחח עם מספר עוברים ושבים בחיפוש אחר נשים שידגמנו עבורו. הוא השתכן בבית מלון מקומי תוך שהוא משתמש בזהותו של אחד משותפיו לעסק המקרקעין שניהל. בצהרי היום הבא נעלמו עקבותיה של סוזן לוגאן בת העשרים, אשר נראתה לאחרונה במרכז קניות באוקלהומה. גורמי החקירה מצאו תיעוד מאכסניה בקנזס בה עבר ויילדר ללון בהמשך אותו לילה. גופתה של לוגאן נמצאה כעבור מספר שעות בקרבת מקום, ונתיחה שלאחר המוות קבעה שנאנסה ונדקרה למוות[46].

בהמשך אותו היום בו אותרה גופתה עבר ויילדר לאכסנייה נוספת בדנוור, קולורדו. לא חלף זמן רב בטרם רצח אישה נוספת, שריל לין בונאוונטורה בת השמונה עשרה. לא ידוע כיצד נפגשו או את טיב היחסים שהתפתחו ביניהם, למעט כי ויילדר שכנע אותה לנסוע עמו ללאס וגאס, נבדה. הוא אכן הגיע לעיר ב-31 במרץ, אך ככל הנראה רצח את בונאוונטורה במהלך הדרך מאחר שגופתה נמצאה ב-3 במאי ביוטה לאחר שנדקרה מספר פעמים ונורתה למוות[47].

בצהרי היום למחרת ביקר ויילדר בתחרות יופי שנערכה במרכז קניות מקומי, ונראה עוזב את המקום בחברתה של מישל קורפמן בת השבע עשרה. גופתה נמצאה ב-11 במאי ביער הלאומי אנג'לס (אנ'). הנתיחה שלאחר המוות קבעה כי נחנקה למוות כתוצאה מאדמה שנדחסה בכוח לתוך גרונה, משמע שויילדר החזיק את פניה כנגד החול עד שמתה מחנק[48].

עם עזיבתו את נבדה נסע ויילדר ללוס אנג'לס, קליפורניה, שם פגש את טינה מארי ריזיקו בת השש עשרה בשעה שחיפש אחר קורבנות נוספים במרכז קניות בטורנס. לאחר ששכנע אותה להתלוות עמו כדי שיוכל לצלם אותה למגזיני דוגמנות נסעו השניים למקום הררי ומבודד, בו שלף לראשונה את אקדחו וסיפר לה אודות הנשים הרבות שרצח בשבועות הקודמים. תחת איומי אקדח הורה לה להיכנס לרכב וכפה עליה להתיישב עליו כך שיוכל לאנוס אותה תוך כדי שהיא נאלצת להביט בו. כשסיים קשר אותה והחזירה לרכב, בטרם נסע לבית מלון באל סנטרו בקרבת הגבול עם מקסיקו, שם המשיך לאנוס ולענות אותה לאורך כל הלילה, בין היתר בעזרת האלקטרודות בהן השתמש קודם לכן על לינדה גרובר[49].

לאורך הימים הבאים המשיך ויילדר במסעו עם ריזיקו כאסירתו כשהוא משתמש בשמות בדויים ולן באכסניות דרכים זולות. הם המשיכו דרומה תוך חציית גבולות של מדינות רבות, ביניהן אריזונה, אלבקרקי, ניו מקסיקו, אוקלהומה, ארקנסו, מיזורי ואילינוי, עד שלבסוף עצרו באינדיאנה ב-10 באפריל. עם הגעתם למקום חטף ויילדר את דואנט סו וילט בת השש עשרה בה נתקל במרכז קניות בשעה שחיפשה אחר עבודה. הוא הכריח את ריזיקו לנהוג בשעה שקשר את וילט על רצפת הרכב, והשלושה הגיעו למלון דרכים בו עינה ואנס אותה לאורך כל הלילה כשריזיקו ישנה לצדם[50].

שגרה זו נמשכה לאורך הימים הבאים כשבמהלך היום התקדמו בנסיעתם מזרחה ולאורך הלילה התעלל ויילדר בשתי הנשים ואנס אותן כרצונו. ב-12 באפריל הצליחה דואנט להימלט מידיו לאחר שסימם אותה בעזרת כדורי שינה ודקר אותה שלוש פעמים בגופה. הוא השליך אותה באזור מבודד באגמי האצבעות בניו יורק ועזב את המקום למשך מספר דקות, אך כאשר שב הופתע לגלות שנעלמה. בפרק הזמן שנעדר הצליחה דואנט לחבוש את פצעיה בעזרת חולצתה ולברוח לכיוון הכביש המהיר כדי להזעיק עזרה[50]. מאחר שחשש כי תדווח לרשויות החוק אודות פשעיו גמר אומר בדעתו לגנוב רכב חדש. הוא וריזיקו המשיכו להסתובב בחוסר מעש עד שנתקלו בבת' אליין דודג' בת השלושים ושלוש באזור פלפס (אנ') בשעה שחנתה את רכבה במגרש חנייה. משחטף וכבל אותה כשהיא מרותקת לרצפת הרכב נסע ויילדר לאזור מיוער סמוך, שם הוציא אותה החוצה וירה בה למוות[51].

בתום מסע בן יותר משלושה עשר אלף קילומטרים לאורכה של ארצות הברית הגיע ויילדר יחד עם ריזיקו לנמל התעופה הבין-לאומי לוגן בבוסטון. הוא נכנס פנימה וקנה עבורה כרטיס טיסה חזרה לקליפורניה, לפני ששב לרכב ונישק אותה לשלום במה שכינתה מאוחר יותר בתור ”רגע סנטימנטלי ושובר לב”. לדבריו, הוא תכנן להמשיך צפונה בניסיון לחצות את הגבול עם קנדה[52].

מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסע הקטל של ויילדר הסתיים ב-13 באפריל 1984 כשעצר בתחנת דלק בקול ברוק (אנ'), ניו המפשייר, כדי לבקש מעוברים ושבים הוראות כיצד יוכל להגיע לקנדה. כאשר שני שוטרים מקומיים שנכחו במקום באותה שעה התקרבו אליו הוא ניסה להימלט לרכבו על מנת לקחת את האקדח שהשאיר בתוכו. אחד השוטרים תפס אותו בזרועו בדיוק לאחר שהספיק לאחוז בכלי הנשק והשניים נאבקו זה בזה במשך מספר שניות, במהלכן ירה ויילדר שתי יריות בשוגג. הקליע הראשון פגע בחלקו הקדמי של גופו ויצא דרך גבו לפני שפגע גם בשוטר עמו נאבק, והשני פגע בחזהו, הורג אותו באופן מידי. השוטר נפצע אף הוא באופן קשה אך שרד. גופתו של ויילדר הוחזרה לפלורידה ונשרפה, ואפרו פוזר במקום לא ידוע. הוא השאיר אחריו הון בשווי של כשבעה מיליון דולרים, אשר לפי החלטת בית משפט מיוני 1986 חולק בין משפחות הקורבנות[53].

קורבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויילדר מעולם לא נחקר באופן ישיר בדבר מקרי הרצח הרבים שקושרו אליו מאחר שהפך לחשוד המרכזי בביצועם רק לאחר מותו. לדעת הקונצנזוס הרווח כיום, עם זאת, הוא היה אחראי מעל לכל ספק לשמונה מקרי רצח, ונותר החשוד המרכזי בשנים עשר נוספים. לפיכך, מספר הקורבנות שמתו תחת ידיו עשוי להיות עשרים לכל הפחות. שמותיהם ונסיבות מותם של כל הקורבנות המאומתים והמשוערים שנרצחו וכן של אלו שחייהם ניצלו הם כדלהלן.

קורבנות מאומתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רוזריו "צ'ארי" תרזה גונסאלס בת העשרים הייתה דוגמנית אמריקאית-קובנית אשר עבדה כפרזנטורית עבור חברת תרופות במרוץ הגרנד פרי מיאמי. ויילדר והיא נפגשו לראשונה בקולג' הקהילתי מיאמי דייד (אנ') במיאמי, פלורידה, בו למדה באותה העת לתואר במדעי המחשב[54]. ויילדר וגונסאלס התארסו במהרה והיו אמורים להתחתן, אולם היעלמותה הפתאומית ב-26 בפברואר 1984 עצרה את תוכניותיהם. היא נראתה בחיים בפעם האחרונה זמן קצר לאחר שעזבה את מסלול המרוצים של הגרנדפריקס, בסביבות השעה 13:00 בצהריים, כשהיא מלווה בגבר לבן-עור בשנות השלושים לחייו. רכבה הפרטי נמצא מאוחר יותר לא רחוק משם. גופתה לא אותרה מעולם, אך לטענת רשויות החוק קיימת סבירות ודאית כי ויילדר הוא זה שרצח אותה, וזה הרצח הראשון המיוחס לו בהיעדר כל ספק[55].
  • אליזבת אן קניון בת העשרים ושלוש הייתה דוגמנית מצליחה שהתפרסמה לאחר שהגיעה לגמר של תחרות מיס פלורידה (אנ')[56]. ויילדר והיא ניהלו קשר זוגי במשך זמן קצר לפני שהציע לה להינשא לו, אך היא סירבה מפאת פער הגילאים שביניהם. קניון נראתה בחיים בפעם האחרונה ב-5 במרץ 1984 כשעזבה תחנת דלק סמוכה לקורל גייבלס. רכבה הנטוש נמצא כעבור שישה ימים בסביבת נמל התעופה הבין-לאומי מיאמי. גופתה לא אותרה מעולם[57].
  • תרזה אן פרגוסון בת העשרים ואחת נראתה בחיים בפעם האחרונה ב-18 במרץ 1984 כאשר יצאה מתוך מרכז קניות מקומי באי מריט (אנ')[58]. לדברי רשויות החוק היא ככל הנראה נכנסה לרכבו של ויילדר אחרי שהשניים נפגשו בין אחת החנויות, בטרם פיתה אותה לבוא עמו באמצעות הצעה לדגמן עבורו. גופתה נמצאה זרוקה באדמת ביצה סמוכה להיינס סיטי (אנ') כשידיה ורגליה קשורות. הנתיחה שלאחר המוות קבעה כי הוכתה למוות בכל חלקי גופה[41].
  • לינדה גרובר בת התשע עשרה הייתה סטודנטית באוניברסיטה המדינית של פלורידה שעקבותיה נעלמו בפתאומיות ב-20 במאי 1984. ויילדר והיא נפגשו במרכז קניות בטלהסי שם הציע לה לדגמן עבורו, אולם כשסירבה עקב אחריה עד שהגיעה למגרש חנייה סמוך והתנפל עליה. תחילה הכה אותה בראשה בחוזקה עד שהתעלפה ואז קשר את ידיה ורגליה. לבסוף השליך אותה לתוך תא המטען של רכבו ונסע לבית מלון קרוב בו אנס אותה במשך זמן קצר ופתח במסכת עינויים בת מספר שעות, במהלכה קשר את ידיה ורגליה בשנית באמצעות כבל נחושת, עיוור אותה על ידי שפיכת דבק מגע על עיניה, ולבסוף חישמל אותה. גרובר החלה להיאבק בו בפתאומיות ואף הצליחה לברוח לחדר השירותים הסמוך בתוכו נעלה את עצמה וצרחה בחוזקה לעזרה, דבר שהבהיל את ויילדר אשר החליט להימלט מהמקום מבלי להרגה[43].
  • טרי דיאן ולדן בת העשרים ושלוש הייתה אחות מבומונט, טקסס, שנעלמה ב-23 במרץ מאזור אוניברסיטת לאמאר (אנ'). יומיים לפני כן שוחחה עם אדם אלמוני במרכז קניות מקומי אשר הציע לה לדגמן עבורו. גופתה נמצאה ב-26 במרץ בתעלת מים כשהיא נושאת סימני התעללות קשים[45].
  • סוזן לוגאן בת העשרים, נעלמה בשעה שבילתה במרכז קניות באוקלהומה ב-25 במרץ. גופתה נמצאה למחרת היום בג'נקשן סיטי (אנ'), קנזס, בשמורת טבע מבודדת. היא נאנסה ונדקרה למוות[46].
  • שריל לין בונאוונטורה בת השמונה עשרה נעלמה ב-29 במרץ 1984 לאחר שויילדר והיא נפגשו במרכז קניון בקולורדו. עדי ראייה טענו כי ראו אותם מסתובבים יחדיו, ובונאוונטורה אף אמרה לחברתה כי תכננו לנסוע ללאס וגאס. גופתה נמצאה ב-3 במאי ביוטה כשהיא נושאת סימני דקירה. ממצאי החקירה קבעו כי נורתה למוות בראשה[47].
  • מישל קורפמן בת השבע עשרה נעלמה ב-1 באפריל 1984 מתחרות יופי שנערכה במרכז קניות בלאס וגאס לאחר שנראתה עוזבת את המקום בחברתו של ויילדר. גופתה נמצא ב-1 במאי אותה שנה ביער הלאומי אנג'לס (אנ') לאחר שנחנקה למוות.[48].
  • טינה מארי ריזיקו בת השש עשרה נחטפה על ידי ויילדר ב-4 באפריל 1984 מתוך מרכז קניות בטורנס, לוס אנג'לס, לאחר שפיתה אותה להיכנס לרכבו כדי שיוכל לצלם אותה עבור מגזין דוגמנות. הוא עינה ואנס אותה במשך קרוב לשבועיים תוך כדי שנסעו ברחבי ארצות הברית, עד שלבסוף שחרר אותה ב-13 באפריל בבוסטון ורכש עבורה כרטיס טיסה חזרה לביתה בקליפורניה.[49].
  • דואנט סו וילט בת השש עשרה נחטפה על ידי ויילדר ב-10 באפריל 1984 לאחר שנתקל בה בשעה ששוטט ברכבו באינדיאנה בחיפוש אחר קורבנות, כל זאת כשטינה ריזיקו, אותה חטף כשבוע לפני כן, יושבת לצדו. הוא התעלל בה ואנס אותה לאורך היומיים הבאים אך ב-12 באפריל הצליחה להימלט מידיו לאחר שסימם, דקר והשליך אותה למות באזור מיוער בניו יורק. היא הצליחה לחבוש את פצעיה ולהזעיק עזרה, והעדות שמסרה לבולשת הפדרלית תרמה רבות לזיהויו של ויילדר ולמצוד שהתנהל אחריו באותה העת.[50].
  • בת' אליין דודג' בת השלושים ושלוש הייתה מורה ומנתחת מידע מפלפס (אנ'), ניו יורק, בה נתקל ויילדר ב-12 באפריל 1984 בשעה שנמלט מהמשטרה וחיפש אחר רכב שיוכל לגנוב. לאחר שהוציא אותה מתוך תא הנהג באיומי אקדח הורה לה לשכב על רצפת הרכב תחת המושבים האחוריים, ונסע למקום מיוער ומבודד בו הוציא אותה להורג באמצעות ירייה בודדת בראשה[51].

קורבנות משוערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מקרה הרצח הבלתי-מפוענח המפורסם ביותר בו חשוד ויילדר הוא פרשת הרציחות בחוף ואנדה (אנ') אשר התרחש ב-1 בינואר 1965[59]. הפרשה סובבת את הרצח הכפול של מריאן שמידט וקתרין שארוק בנות החמש עשרה שעקבותיהן נעלמו באותו יום. למחרת נמצאו גופותיהן קבורות למחצה בחוף הים לאחר שנרצחו. שארוק נהרגה כתוצאה מחבלה בראשה שניפצה את גולגולתה, ובנוסף לכך נדקרה כארבע עשרה פעמים בעזרת סכין ברחבי גופה. שמידט נדקרה אף היא שש פעמים וגרונה שוסף. שאריות נוזל זרע נמצאו על הבגדים של שתיהן ותחתוניהן נקרעו לגזרים, על אף שהן לא נאנסו[60].
  • וילהלמינה קרוגר בת החמישים ושש הייתה אשת ניקיון שנרצחה בוולונגונג, ניו סאות' ויילס, ב-29 בינואר 1966[61]. גופתה נמצאה על ידי קצב בקומת המרתף של בית המטבחיים בו עבד. לאחר שהותקפה באחת הקומות העליונות, ככל הנראה בסביבות השעה 04:30 לפנות בוקר בליל אמש, משך אותה הרוצח בכוח במורד המדרגות עד לתחתית הבניין. היא נמצאה עירומה לחלוטין עם סימני דקירה, השחתה וחניקה על גופה. בנוסף נמצאו סימני חריכה שנגרמו כתוצאה מכיבוי סיגריות על בגדיה[62].
  • אנה טוסקאיואה דאולינגקואה בת העשרים ושבע הייתה זונה שעבדה באזור בונדיי ביץ' שבסידני[63]. עקבותיה נעלמו ב-16 בפברואר 1966 בסביבות חצות, לאחר שעזבה מועדון מקומי ופנתה ללכת לכיוון ביתה. גופתה נמצאה כעבור עשרה ימים, ב-26 בפברואר, בידי נהג משאית אשר עצר בצדי הדרך בדרכו לפרוור מיאני (אנ') שבניו סאות' ויילס. הגופה אותרה כשהיא עירומה למחצה ונושאת סימני דקירה, השחתה וחניקה[64].
  • תמי ג'ו אלכסנדר (אנ') בת השש עשרה נעלמה בסביבות נובמבר 1979 מברוקסוויל (אנ'), פלורידה. גופתה נמצאה ב-10 בנובמבר אותה שנה לאחר שנורתה פעם אחת בעורפה ופעם אחת במצחה. רשויות החוק לא הצליחו לגלות את זהותה במשך שנים רבות והיא הוגדרה כג'יין דו[ג] עד ל-2015 אז זוהתה באמצעות טכנולוגיית זיהוי דנ"א חדשה[65]. מספר חוקרים הציעו כי ייתכן שויילדר רצח אותה בשל ראיות נסיבתיות שנמצאו לצד גופתה[66].
  • מארי אופיץ בת השבע עשרה נעלמה ב-16 בינואר 1981 מפורט מאיירס (אנ'), פלורידה, לאחר שנראתה עוזבת מרכז קניות מקומי בדרכה למגרש חנייה סמוך. היא הגיעה למקום יחד עם אמה ואחיה וביקשה לחזור לרכבם לבדה משום שהייתה עייפה. גופתה מעולם לא נמצאה, אולם אישה נוספת בשם מארי אליזבת הייר אשר נראתה אף היא לאחרונה באותו מגרש חנייה נרצחה וגופתה נמצאה בחודשים הבאים[67].
  • מארי אליזבת הייר בת השמונה עשרה נעלמה ב-11 בפברואר 1981 מאותו מגרש חנייה בפורט מאיירס, פלורידה, בו נעלמה מארי אופיץ בת השבע עשרה כחודש לפני כן. גופתה נמצאה ביוני אותה שנה באזור חקלאי בליהאי אייקרס (אנ'), פלורידה, כשהיא במצב של ריקבון מתקדם. נתיחה שלאחר המוות גילתה כי נדקרה למוות בגבה[67].
  • טינה מארי ביבי בת השבע עשרה מפורט מאיירס (אנ'), פלורידה, נעלמה ב-20 בינואר 1981 לאחר שסיפרה לאחותה שאדם אלמוני הציע לה עבודה בתור דוגמנית. עצמותיה נמצאו בתוך שקית ניילון כעבור יותר משנה, ב-29 במאי 1982, בלוקסהאצ'י (אנ'), לא הרחק מחלקת אדמה אשר הייתה בבעלותו של ויילדר. שרידיה לא זוהו באותה העת והיא הוגדרה בתור ג'יין דו במשך שנים רבות, עד שביולי 2013 הצליחו חוקרים לאמת את זהותה באמצעות שימוש בצילומי הרנטגן הדנטליים שלה[68].
  • שארי לין בול בת העשרים נעלמה ב-27 ביוני 1983 מבוקה רטון (אנ'), פלורידה, לאחר שהודיעה לקרוביה כי היא מתכוונת לעזוב את ביתה ולבנות לעצמה קריירה כדוגמנית. הפעם האחרונה בה שמעו ממנה הייתה כעבור יומיים, כאשר התקשרה לחברתה מתחנת עצירה למשאיות באשלנד (אנ'), וירג'יניה. גופתה נמצאה ב-29 באוקטובר אותה שנה בשלבי (אנ'), ניו יורק, במצב של ריקבון מתקדם. רשויות החוק לא הצליחו לקבוע את סיבת המוות המדויקת על אף חוסר הספק כי נרצחה, והיא הוגדרה בתור ג'יין דו עד שזוהתה לבסוף ב-2014[69].
  • תמי לין לפרט (אנ') בת השמונה עשרה נעלמה ב-6 ביולי 1983 מקוקו ביץ', פלורידה[70]. היא הייתה אישיות מוכרת בשל פעילותה כשחקנית, דוגמנית ומלכת יופי. נראתה בחיים בפעם האחרונה בשעה שהתווכחה בקולניות עם גבר אלמוני בסביבת ביתה. משפחתה טענה כי ויילדר והיא נפגשו על סט הצילומים של הסרט ספרינג ברייק (אנ') מ-1983 בפורט לודרדייל, ואף הגישה נגדו תביעה עבור סכום בגובה של כמיליון דולרים, אך נאלצה לבטלה לאחר מותו. גופתה מעולם לא נמצאה[71].
  • לורי ג'יין קירסי בת העשרים ושלוש נעלמה ב-16 בפברואר 1984 מדייווי (אנ'), פלורידה[72]. גופתה נמצאה לאחר מספר ימים כשהיא צפה בתוך תעלת מים. הנתיחה שלאחר המוות קבעה שסיבת מותה הייתה חניקה, וכי היא נרצחה יומיים לפני שגופתה אותרה[73].
  • מלודי מארי גיי בת התשע עשרה נחטפה במהלך משמרת הלילה במקום עבודתה ב-7 במרץ 1984 בפלורידה, בידי לקוח אלמוני שהגיע למקום. גופתה נמשטה מתוך תעלת מים באזור חקלאי כעבור שלושה ימים[74].
  • קולין אמילי אורסבורן בת החמש עשרה נראתה בחיים בפעם האחרונה כאשר עזבה את ביתה ב-15 במרץ 1984 בדייטונה ביץ', פלורידה, בדרכה לבית הספר[42]. לדעת הקונצנזוס הרווח בקרב רשויות החוק פספסה אורסבורן את האוטובוס עליו הייתה אמורה לעלות כדי להגיע למוסד הלימודי בכוונת תחילה, ובמקום זאת הלכה לבלות בחוף הים. גופתה נמצאה כעבור מספר שבועות, ב-6 באפריל אותה שנה, כשהיא קבורה למחצה על גדת אגם במחוז אורנג' (אנ'). היא הוגדרה בתור ג'יין דו ולא זוהתה באופן רשמי עד ל-2011[75].

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סרט הטלוויזיה טרף קל (אנ') מבוסס על חייו ופשעיו של ויילדר[76].

ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר העיון "רוצח מלכות היופי" מאת ברוס גיבני מ-1990 עוסק בחייו ופשעיו של כריסטופר ויילדר, ומתרכז בעיקר במסע הקטל בן ששת השבועות שערך הלה בארצות הברית לאורך שנת 1984. זה הוא הספר הראשון שהעלה לכתב אי פעם מידע אודות הפרשה[77].
  • ספר העיון "כריסטופר ויילדר: סיפורו האמיתי של רוצח מלכות היופי" מאת ג'ק רוזווד ובעריכתו של דוויין ווקר מ-2016 הוא הכרך השישה עשר בסדרת ספרי הפשע האמיתי "פשע אמיתי בידי רוצחים מרושעים"; הוא מסכם בקצרה את חייו ופשעיו של כריסטופר ויילדר ומסתמך בעיקר על מקורות קודמים מאשר על חומרי חקירה או ראיונות מקוריים[78].
  • ספר העיון "רוצח התמונות: סיפורו המצמרר והאמיתי של הרוצח הסדרתי כריסטופר ויילדר – מחופיה של סידני לרשימת המבוקשים ביותר של ארצות הברית" מאת דנקן מקנאב מ-2022 הוא כתב היד המקיף ביותר אודות חייו ופשעיו של כריסטופר ויילדר. הוא נשען במידת-מה על ספרו של גיבני מ-1990, אולם גם מציג תוכן חדש שנאסף מתוך חומרי החקירה הרבים של הפרשה, לרבות תגליות חדשות שנחשפו בשלושת העשורים שחלפו מאז מותו של ויילדר[79].

הסכתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פודקאסט הפשע האמיתי "פשע אמיתי כל הזמן" שידר פרק אודות כריסטופר ויילדר ב-15 במאי 2017 בשם "כריסטופר ויילדר – רוצח מלכות היופי"[80].
  • פודקאסט הפשע האמיתי "רוצחים סדרתיים" שידר שני פרקים אודות כריסטופר ויילדר בינואר 2021 בשם "רוצח מלכות היופי", חלק א'[81] וב'[82].
  • פודקאסט הפשע האמיתי "אי הפשע האמיתי" שידר שני פרקים אודות כריסטופר ויילדר ב-29 בנובמבר וב-21 בדצמבר 2020 בשם "כריסטופר ויילדר" חלק א'[83] וב'[84].
  • פודקאסט הפשע האמיתי "פשעים והשלכותיהם" שידר שני פרקים אודות כריסטופר ויילדר ב-1 וב-8 במאי 2023 בשם "רוצח מלכות היופי", חלק א'[85] וב'[86].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקיפדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריות פשע אמיתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיבני, ברוס; רוצח מלכות היופי; ספרי פסגות, 1990 (מסת"ב 1558173455, מסת"ב 978-1558173453) Gibney, Bruce; The Beauty Queen Killer; Pinnacle Books, 1990 (ISBN 1558173455, ISBN 978-1558173453)
רוזווד, ג'ק; פשע אמיתי בידי רוצחים מרושעים, כרך ט"ז; כריסטופר ויילדר: סיפורו האמיתי של רוצח מלכות היופי; קרייטקייס אינדפנדט פובלישינג פלאטפורם, 2016 (מסת"ב 153307030X, מסת"ב 978-1533070302) Rosewood, Jack; True Crime By Evil Killers, Volume XVI; Christopher Wilder: The True Story Of The Beauty Queen Killer; Createspace Independent Publishing Platform, 2016 (ISBN 153307030X, ISBN 978-1533070302)
מקנאב, דנקן; רוצח התמונות: סיפורו המצמרר והאמיתי של הרוצח הסדרתי כריסטופר ויילדר – מחופיה של סידני לרשימת המבוקשים ביותר של ארצות הברית; האצ'ט אוסטרליה, 2022 (מסת"ב 0733644708, מסת"ב 978-0733644702) Mcnab, Duncan; The Snapshot Killer: The Shocking True Story Of Serial Killer Christopher Wilder – From Sydney's Beaches To America's Most Wanted; Hachette Australia, 2022 (ISBN 0733644708, ISBN 978-0733644702)

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ידע בשרי (באנגלית: Carnal Knowledge) הוא מונח משפטי מיושן המתאר קיום של יחסי מין והוחלף זה מכבר במרבית מדינות העולם במושגים חדשים יותר כגון חדירה.
  2. ^ שני האישומים המקוריים הם "תקיפה בלתי הולמת" (באנגלית: Indecent Assault) כלומר אלימות שיש בה נטייה למעשה מגונה כלשהו, וכן "פיתוי עם כוונה להחזיק" (באנגלית: Entice With The Intention To Hold) משמע שכנוע של אדם אחר לחבור או להצטרף במטרה לחטוף, לעכב או להחזיק בו מאוחר יותר.
  3. ^ בארצות הברית גופה לא מזוהה מכונה "ג'ון דו" במקרה של גבר ו"ג'יין דו" במקרה של אישה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שום דבר לא קורה כאן, הכרוניקל אקספרס, לוג'יין ג'ונס, פורסם במקור ב-6 במאי 2009, אורכב מהמקור ב-20 בפברואר 2012. (באנגלית)
  2. ^ מקנאב, פרק א': תינוק המלחמה, עמודים 8–9.
  3. ^ מקנאב, פרק א': תינוק המלחמה, עמודים 9–10.
  4. ^ מקנאב, פרק ב': בואו נלך לגלוש, עמודים 12–13.
  5. ^ מקנאב, פרק ב': בואו נלך לגלוש, עמודים 13–14.
  6. ^ רוצח מלכות היופי ונהג המירוצים כריסטופר ברנרד ויילדר פותח במסע מדמם ברחבי ארצות הברית כשהוא חוטף, אונס ורצח לפחות שמונה נשים לאורך שנת 1984, ניו יורק דיילי ניוז, מארה בובסון, פורסם במקור ב-19 בספטמבר 2015, אורכב מהמקור ב-3 באפריל 2016. (באנגלית)
  7. ^ מקנאב, פרק ב': בואו נלך לגלוש, עמודים 14–15.
  8. ^ מקנאב, פרק ה': אומללים לנצח ונצח, עמוד 35.
  9. ^ רוצח התמונות: בתוך מסע הקטל הרצחני של כריסטופר ויילדר לאורכן של שתי מדינות, חדשות ערוץ שבע, דנקן מקנאב, פורסם במקור ב-15 בדצמבר 2020, אורכב מהמקור ב-19 באפריל 2024. (באנגלית)
  10. ^ מקנאב, פרק ה': אומללים לנצח ונצח, עמודים 36–37.
  11. ^ 1 2 מקנאב, פרק ה': אומללים לנצח ונצח, עמודים 37–38.
  12. ^ 1 2 מקנאב, פרק ה': אומללים לנצח ונצח, עמוד 40.
  13. ^ מקנאב, פרק ו': הקש האחרון, עמודים 41–43.
  14. ^ מקנאב, פרק ז': פשעים במיאמי, עמודים 50–51.
  15. ^ מקנאב, פרק ז': פשעים במיאמי, עמודים 51–52.
  16. ^ מקנאב, פרק ז': פשעים במיאמי, עמוד 54.
  17. ^ 1 2 מקנאב, פרק ז': פשעים במיאמי, עמוד 52.
  18. ^ מקנאב, פרק ח': בריחה קרובה, עמודים 57–59.
  19. ^ מקנאב, פרק ח': בריחה קרובה, עמוד 60.
  20. ^ מקנאב, פרק ח': בריחה קרובה, עמודים 60–62.
  21. ^ מקנאב, פרק ח': בריחה קרובה, עמודים 62–64.
  22. ^ מקנאב, פרק ח': בריחה קרובה, עמוד 64.
  23. ^ מקנאב, פרק ט': הזמנים הטובים, עמוד 65.
  24. ^ מקנאב, פרק ט': הזמנים הטובים, עמוד 68.
  25. ^ מקנאב, פרק ט': הזמנים הטובים, עמוד 67.
  26. ^ מקנאב, פרק ט': הזמנים הטובים, עמודים 68–69.
  27. ^ מקנאב, פרק ט': הזמנים הטובים, עמודים 71–72.
  28. ^ מקנאב, פרק ט': הזמנים הטובים, עמודים 74–76.
  29. ^ מקנאב, פרק י"א: תחייכי למצלמה, עמוד 87.
  30. ^ מקנאב, פרק י"א: תחייכי למצלמה, עמודים 93–100.
  31. ^ מקנאב, פרק י"א: תחייכי למצלמה, עמוד 100.
  32. ^ מקנאב, פרק י"א: תחייכי למצלמה, עמודים 101–105.
  33. ^ מקנאב, פרק י"ב: יש לך את הזכות לשמור על שתיקה, עמוד 106.
  34. ^ מקנאב, פרק ט"ז: התחמקות מהצדק, עמוד 123.
  35. ^ מקנאב, פרק ט"ז: התחמקות מהצדק, עמוד 129.
  36. ^ מקנאב, פרק ט"ז: התחמקות מהצדק, עמוד 131.
  37. ^ מקנאב, פרק י"ח: מת לפגוש אותך, עמוד 144.
  38. ^ מקנאב, פרק י"ח: מת לפגוש אותך, עמוד 147.
  39. ^ מקנאב, פרק כ': לצאת לדרך, עמוד 163.
  40. ^ מקנאב, פרק כ': לצאת לדרך, עמודים 164–165.
  41. ^ 1 2 מקנאב, פרק כ"א: המצוד חוצה-היבשות מתחיל, עמודים 166–169.
  42. ^ 1 2 מקנאב, פרק כ"א: המצוד חוצה-היבשות מתחיל, עמודים 169–170.
  43. ^ 1 2 3 מקנאב, פרק כ"ב: מעבר לקווים, עמודים 171–179.
  44. ^ מקנאב, פרק כ"ג: תקווה להפסקה, עמוד 181.
  45. ^ 1 2 מקנאב, פרק כ"ג: תקווה להפסקה, עמודים 193–195.
  46. ^ 1 2 מקנאב, פרק כ"ד: לצפות את הבלתי צפוי, עמודים 197–198.
  47. ^ 1 2 מקנאב, פרק כ"ד: לצפות את הבלתי צפוי, עמודים 199–201.
  48. ^ 1 2 מקנאב, פרק כ"ד: לצפות את הבלתי צפוי, עמודים 201–203.
  49. ^ 1 2 מקנאב, פרק כ"ו: עשרת המבוקשים ביותר, עמודים 204–215.
  50. ^ 1 2 3 מקנאב, פרק כ"ז: תחילתו של הסוף, עמודים 216–222.
  51. ^ 1 2 מקנאב, פרק כ"ז: תחילתו של הסוף, עמודים 223–224.
  52. ^ מקנאב, פרק כ"ח: הבריחות לחופש, עמוד 219.
  53. ^ משפחת הקורבן מהטבח מקבלת כ-3.6 מיליון דולרים, סידני מורנינג הרלד, פורסם במקור ב-26 באפריל 1987, אורכב מהמקור ב-22 באפריל 2024. (באנגלית)
  54. ^ רוזריו תרזה גונסאלס, פרויקט צ'ארלי, אורכב מהמקור ב-6 במרץ 2021. (באנגלית)
  55. ^ מקנאב, פרק י"ח: מת לפגוש אותך, עמודים 142–147.
  56. ^ אליזבת אן קניון, פרויקט צ'ארלי, אורכב מהמקור ב-25 באפריל 2024. (באנגלית)
  57. ^ מקנאב, פרק י"ט: התדרדרות לכאוס, עמודים 148–161.
  58. ^ מותה של בתה הביא לה תקווה בדמות אישה הטוענת כי שמעה את קולה של יקירתה מבעד לקבר, אורלנדו סנטינל, פורסם במקור ב-1 במאי 1988, אורכב מהמקור ב-25 באפריל 2024. (באנגלית)
  59. ^ מקנאב, פרק ג': הפשע שזעזע את האומה, פרק ד': חידת החולות, עמודים 18–34.
  60. ^ כאשר רוצח שוטט בחופים הצפוניים, דיילי טלגרף, פורסם במקור ב-11 בספטמבר 2015, אורכב מהמקור ב-3 ביוני 2023. (באנגלית)
  61. ^ מקנאב, פרק ד': חידת החולות, עמודים 32–33.
  62. ^ גופת אישה נמצאה בסנדהילס גרייב, סידני מורנינג הרלד, פורסם במקור ב-6 בפברואר 1966, אורכב מהמקור ב-17 ביולי 2018. (באנגלית)
  63. ^ מקנאב, פרק ד': חידת החולות, עמוד 33.
  64. ^ הרוצח מסידני הוא "כמו ג'ק המרטש", קנברה טיימס, עמוד 26, פורסם במקור ב-19 בינואר 1967, אורכב מהמקור ב-23 באפריל 2024. (באנגלית)
  65. ^ רשויות החוק זיהו נערה שנמצאה מתה בשדה תירס ב-1979, דמוקרט כרוניקל, גרי קרייג, טינה אי, מתיו דיינמן, פורסם במקור ב-26 בינואר 2015, אורכב מהמקור ב-20 במרץ 2015. (באנגלית)
  66. ^ "רוצח הוידויים" טען כי רצח שש מאות נשים – האם תמי ג'ו אלכסנדר הייתה אחת מהם, כל מה שמעניין, ג'ון קורוסקי, קייטי סרנה, פורסם במקור ב-4 בדצמבר 2019, אורכב מהמקור ב-24 באפריל 2024. (באנגלית)
  67. ^ 1 2 מקנאב, פרק י': מלך הכביש, עמודים 82–83.
  68. ^ עשר עובדות מצמררות אודות רוצח מלכות היופי, ליסט ורס, בנג'מין ולטון, פורסם במקור ב-7 באוגוסט 2019, אורכב מהמקור ב-24 באפריל 2024. (באנגלית)
  69. ^ רוצח סדרתי עשוי להיות קשור למקרה רצח ישן של צעירה מניו יורק מ-1983, פוקס ניוז, פורסם במקור ב-27 ביוני 2017, אורכב מהמקור ב-24 באפריל 2024. (באנגלית)
  70. ^ מקנאב, פרק ט"ו: ההיסטוריה חוזרת על עצמה, עמודים 117–118.
  71. ^ תמי לין לפרט, פרויקט צ'ארלי, אורכב מהמקור ב-8 בפברואר 2012. (באנגלית)
  72. ^ משטרת דייווי זיהתה אישה שגופתה נמצאה בתוך תעלה בתיק חקירה ישן מ-1984, ערוץ שבע (אנ'), ג'וליאן קווינטאנה, ונסה מדינה, פורסם במקור ב-24 באוקטובר 2023, אורכב מהמקור ב-25 באפריל 2024. (באנגלית)
  73. ^ לורי ג'יין קירסי, רשת דו, אורכב מהמקור ב-25 באפריל 2024. (באנגלית)
  74. ^ מלורי מארי גיי, משרד השריף של מחוז קולייר, אורכב מהמקור ב-26 בנובמבר 2015. (באנגלית)
  75. ^ דוקטור ג'י מצא התאמה עבור הדנ"א של הנערה הנעדרת מאז 1984, היומן, אנדרו גאנט, פורסם במקור ב-2 בפברואר 2011, אורכב מהמקור ב-25 באפריל 2024. (באנגלית)
  76. ^ טרף קל, בסיס הנתונים האינטרנטי לסרטים, אורכב מהמקור ב-27 במרץ 2024. (באנגלית)
  77. ^ רוצח מלכות היופי, גודרידס, אורכב מהמקור ב-25 באפריל 2024. (באנגלית)
  78. ^ כריסטופר ויילדר: סיפורו האמיתי של רוצח מלכות היופי, גודרידס, אורכב מהמקור ב-25 באפריל 2024. (באנגלית)
  79. ^ רוצח התמונות, גודרידס, אורכב מהמקור ב-25 באפריל 2024. (באנגלית)
  80. ^ כריסטופר ויילדר – רוצח מלכות היופי, אווראנד, פורסם במקור ב-15 במאי 2017, אורכב מהמקור ב-22 באפריל 2024. (באנגלית)
  81. ^ רוצח מלכות היופי: כריסטופר ויילדר חלק א', ספוטיפיי, פורסם במקור בינואר 2021, אורכב מהמקור ב-22 באפריל 2024. (באנגלית)
  82. ^ רוצח מלכות היופי: כריסטופר ויילדר חלק ב', ספוטיפיי, פורסם במקור בינואר 2021, אורכב מהמקור ב-22 באפריל 2024. (באנגלית)
  83. ^ כריסטופר ויילדר חלק א', אווראנד, פורסם במקור ב-29 בנובמבר 2020, אורכב מהמקור ב-22 באפריל 2024. (באנגלית)
  84. ^ כריסטופר ויילדר חלק ב', אווראנד, פורסם במקור ב-29 בנובמבר 2020, אורכב מהמקור ב-22 באפריל 2024. (באנגלית)
  85. ^ רוצח מלכות היופי חלק א', ספריקר, פורסם במקור ב-1 במאי 2023, אורכב מהמקור ב-22 באפריל 2024. (באנגלית)
  86. ^ רוצח מלכות היופי חלק ב', ספריקר, פורסם במקור ב-1 במאי 2023, אורכב מהמקור ב-22 באפריל 2024. (באנגלית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=כריסטופר_ויילדר&oldid=38567447"