מאור עינים (די רוסי)
 | |
| שער הספר "מאור עיניים", מנטובה ה'של"ד (1574ׂׂ) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | עזריה מן האדומים |
| תורגם לשפות | אנגלית (ג'ואנה ויינברג 2001); לטינית - חלקית (ג'וליו ברטולוצ'י (אנ'), המאה ה-17) |
| הוצאה | |
| מקום הוצאה | מנטובה |
| תאריך הוצאה | ה'של"ד (1574) |
| מהדורות נוספות | |
| תאריך מהדורות נוספות | ברלין 1794; וינה 1829; אדינבורו 1854; ועוד (ראו להלן: מהדורות הספר) |
| מספר כרכים | 1 |
מְאוֹר עֵינַיִם (כך במקור, בכתיב חסר ניקוד; מצוטט גם בשם "מאור עיניים") הוא חיבור של עזריה מן האדומים שהתפרסם במיוחד בשל ייחודו ביחסו המורכב, הביקורתי והלא-שגרתי למסורת חז"ל ולכרונולוגיה המסורתית. הספר מאופיין בגישה מחקרית ומודרנית שבה משתמש המחבר לפרש עובדות ורעיונות רבים בתנ"ך ובספרות חז"ל. רבנים רבים דנו את הספר לחרם ולשריפה, והיחס אל המחבר הפך ביהדות הרבנית למורכב ומסויג.
מבנה הספר ותכניו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר מורכב משלושה חלקים:
- קול א-להים - ספר המתאר רעידת אדמה עזה שארעה בפרארה בשנת ה'של"א (1570). ברעידת אדמה חזקה זו נהרגו למעלה מ-200 איש, וביתו של רבי עזריה מן האדומים חרב יחד עם רוב בתי העיר. ב"קול א-לוהים" הוא מתייחס לרעידת אדמה זו כאל פעולה ישירה של ה', יותר מאשר תופעת טבע רגילה.
- הדרת זקנים - תרגום עברי של אגרת אריסטיאס, המתארת את דרך כתיבתו של תרגום השבעים בפקודת המלך תלמי השני. את חלק זה חיבר ר"ע מן האדומים לאחר שפנה אליו חכם נוצרי תושב העיר בשאלה אם קיים תרגום כזה, בשעה שעמד ברחוב מפחד רעידת האדמה וקריסת הבתים. רבי עזריה השיב לו כי לא קיים תרגום כזה, אך מיד ישב לתרגם את הספר, וסיים את המלאכה בתוך 20 יום.
- אמרי בינה - ארבעה מאמרים הכוללים 60 מחקרים שעוסקים באגדה ובמדרשי חז"ל, בכתות יהודיות בזמן בית המקדש השני, ביהודי אלכסנדריה ובפילון האלכסנדרוני, בקדמותה של השפה העברית, בשירה העברית, בתרגום אונקלוס, בספר יוסיפון ובאופן נרחב בכרונולוגיה של תולדות עם ישראל תוך עימות והקבלה לכרונולוגיה המסורתית.
מן הספר עולה שרבי עזריה מן האדומים מאמין בכל עיקרי האמונה היהודית: בקיום ה', בהשגחתו, בשכר ועונש, בניסים ובבחירת עם ישראל. כמו כן, מביע רבי עזריה מן האדומים אמון רב בנכונות הקבלה, בקדמות ספר הזוהר ובסמכותם של החכמים בענייני הלכה ובענייני השקפה.
במחקריו מנסה רבי עזריה מן האדומים ליישב את דברי חז"ל כך שיתאימו למחקר המקובל בימיו ולניסיונו האישי. לצורך כך, מסביר רבי עזריה אגדות רבות שלא כפשוטן, ובמקרים מסוימים אומר כי חז"ל שגו בהבנת ענייני טבע וכדומה. הוא אף מרשה לעצמו לפקפק בכמה מסורות מקובלות, למשל בייחוסו של תרגום אונקלוס לעקילס ובייחוס ספר יוסיפון ליוסף בן מתתיהו. כמו כן, מפקפק רבי עזריה בדיוקה של הכרונולוגיה המקובלת על החכמים: לדעתו החלו לחשבה רק החל מתקופת הגאונים. הוא מעלה את בעיית השנים החסרות, והוא מוסיף למניין שנות בית המקדש הראשון כ-20 שנה.
רבי עזריה מן האדומים משתמש במגוון רב מאוד של מקורות בספרו. מלבד הספרות היהודית המסורתית, ומלבד הספרים הפילוסופיים הזרים בהם השתמשו גם חכמים אחרים כמו כתביהם של אריסטו, אפלטון וקיקרו, מוסיף עזריה מן האדומים גם מקורות ספרותיים כמו כתבי הומרוס, ורגיליוס, הורטיוס ואובידיוס, ואפילו כתבי אבות הכנסייה והאוונגליונים עצמם. רבי עזריה היה גם הראשון מבין חכמי היהודים שהשתמש בכתבי פילון האלכסנדרוני, והוא שהביאו לידיעת אנשי היהדות המסורתית.
סגנונו של ספר מאור עיניים קשה לקריאה. הוא רצוף שיבוצים מקראיים, אם כי בסגנון רבני מאוחר, עשיר בביטויים ארמיים. בספר מספר רב מאוד של ציטוטים ומקורות, דבר המסרבל את הקריאה בו. סגנון הבאת הדברים קשה גם הוא, ורבים בספר המקומות בהם לשון המחבר חמקמקה והביטויים דו משמעיים ולא מוחלטים. במקומות רבים כותב רבי עזריה בסיכום דבריו שאם נראה לקורא שישנה טעות במסקנתו אזי דבריו בטלים, ו"לא אמר כלום".
הפולמוס על הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
המתנגדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיד עם פרסום הספר מאור עיניים, יצאו נגדו מספר חכמים באיטליה. הטענות העיקריות נגד רבי עזריה מן האדומים היו פקפוקיו במסורות מקובלות - בעיקר ביחס לכרונולוגיה, והשימוש שעשה בספרים חיצוניים בבירור נושאים הקשורים ליהדות. בעוד מספר חכמים, למשל רבי משה פרובינצאלו ורבי יצחק פנצי, שלחו אליו את השגותיהם ובקשו את הבהרותיו, הזדרזו חכמים אחרים לפרסם מכתב שבו מוגדר הספר כ"ספרים החיצונים" ומוטל איסור לקרוא בספר אלא באישור מפורש מחכמי העיר[1]. בנוסף, הובעה במכתב התקווה כי "גאוני עולם שבכל עיר ועיר" יזדרזו ויצטרפו לאיגרת המחאה. למעשה, איש מחכמי איטליה לא הצטרף לקריאה, אך מכתבים עם השגות, קושיות והתראות החלו זורמים לביתו של רבי עזריה מן האדומים. אחד מן המשיגים המתונים יותר היה רבי יהודה מוסקאטו, ששלח לרבי עזריה איגרת ידידותית בה הביע את הסתייגויותיו מכמה מן הדעות שנכתבו בספר. רבי משה פרובינצאלו ביקר בחריפות את עמדת הספר כלפי לוח השנה העברי.
לפני סיום הדפסת הספר הטילו רבני ונציה, ובראשם רבי שמואל יהודה קצנלבוגן, חרם על החזקת הספר וקריאה בו. החרם התפשט גם לערים נוספות, ובהן: רומא, פזארו, קרימונה, סיינה, פרארה, פדובה, ורונה ואנקונה. גם במנטובה, העיר שבה הודפס הספר ושמחברו היה מוכר על תושביה, נאסרה הקריאה בספר על צעירים מתחת גיל 25.
כדי לשכך את ההתנגדות, נאלץ המחבר לערוך בו מספר שינויים: הוא הדפיס מחדש מספר גיליונות וכרכם בספר במקום הישנים, הוסיף לספר את ההשגות של הרב יצחק פנצי עם תשובותיו והסבריו, והסיף לספר כתב התנצלות בשם "מצרף לכסף". למעשה הצליח רבי עזריה מן האדומים להפיס את דעת המתנגדים בשינויי ניסוח בלבד, בלא שיצטרך לסגת מטענה מרכזית כלשהי בספרו. עם הדפסת הספר במהדורתו המתוקנת שככה ההתנגדות, והרב שעמד בראש פרסום המכתב המגנה את הספר, פרסם מכתב נוסף שבו ביטל את קודמו.
בתקופה זו הגיע הספר לארץ ישראל, ושם נודע על מכתב נוסף האוסר על הקריאה בספר. הספר הובא בפני רבי יוסף קארו, והלה הביע את תרעומתו הקשה על תוכנו. רבי יוסף קארו לא הספיק לכתוב את מכתב המחאה שלו, אך תלמידו רבי אלישע גאליקו הודיע בשמו כי מן הראוי היה להכריז חרם גמור על הספר ורבי משה אלשיך העיד שגם הוא שמע זאת[2], ולערך בשנת של"ו חתמו עשרה מרבני צפת על כרוז בו הובאה עדות זו ולאחריה נכתב[3]:
מאחר שהעידו שני החכמים השלמים החתומים לעיל מה ששמעו מפי מורינו הרב זלה"ה, חייבים כל ישראל לקיים מאמרו לחוס לכבוד התורה ועִקריה; לכן אנו גוזרים בגזרת התורה על כל בר ישראל אשר ימצא הספר הזה ברשותו שיבער אותו מביתו, והמקיימו - יחוש לעצמו כעובר על דברי חכמים, ועל כל המקיימים גזרתינו תבא ברכת טוב
— כרוז חכמי צפת נגד המאור עינים, ונציה, של"ו לערך
לאחר זמן מה, כנראה עם קריאת התנצלויותיו של המחבר בספרו מצרף לכסף, שככה גם התנגדותם החריפה של חכמי צפת.
במהלך השנים לאחר מכן, חזרה ועלתה לעיתים סוגיית ההתנגדות לספר. המהר"ל מפראג בספרו "באר הגולה" ביקר בחריפות את השקפותיו של רבי עזריה על האגדה, חלק על דבריו שנגד פשטות דברי חז"ל, והסיק:
כי זה האיש הוציא מפיו דברים נגד קדושים עליונים, ולא הבין פשט דבריהם, כמו שעשה בכמה מפרקיו. לכן ספר זה הוא בכלל ספרים החיצונים, אשר אסור לקרות בהם. וכל איש בעל דת תורת משה, ומאמין בתורה שבכתב ובתורה בעל פה, יהא הספר הזה בבל יראה ובל ימצא, ולא יביט אליו ולא יסתכל בו, לא ראיה שכלית, ולא ראיה חושית
— באר הגולה, באר השישי, פרק י"ח
[4].
הרב יעקב עמדן הוציא גם הוא חרם חמור על הספר והתבטא בחריפות נגד מחברו[5]. מסופר שלאחר מכן חזר בו והתבטא כי "לא תתעב אדומי", אך לטענת יהושע מונדשיין מדובר בבדיה של המשכיל הזייפן יצחק סטאנוב[6] גם הרב חננאל ניפי, שחי בסוף המאה השמונה עשרה, מספר כי ראה כתב האוסר על קריאת הספר ללא אישור מרבני העיר, אך לאחר שקראו, לא מצא בו שום פסול. הוא מוסיף ואומר, כי ייתכן שהאיסור נועד כדי למנוע מתלמיד צעיר לטעות באחדים מן הדברים המובאים בספר[7].
על גישתו של רבי עזריה לספר הזוהר ולתקופת חיבורו, כתב בחריפות רבי יצחק אייזיק ספרין כי דבריו הם "כזב ושקר והיתול" ו"דברי הוללות ושגעונות", תוך כינויו כ"צר הצורר" ו"הכזבן השקרן הגדול"[8].
התומכים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבי שלמה חזן, בספרו הביוגרפי "המעלות לשלמה" (הודפס לראשונה באלכסנדריה שבמצרים, ה'תרנ"ד)[9], מתייחס באופן חיובי למחבר ולספרו, והוא מציין את התרשמותו ממנו:
והמסתכל היטב בספר הנזכר ראה יראה שהרב עזריה הנזכר היה חכם גדול בש"ס ובפוסקים הראשונים זלה"ה, וכל מדרשי חז"ל שנונים על לשונו; והיה בקי מאד בספרי הגוים, כמעט דמיין ליה כמאן דמנח בכיסתיה
— רבי שלמה חזן, המעלות לשלמה, מערכת גדולים, אות עין, ערך ב - מוהר"ר עזריה מן האדומים
רבי שלמה חזן אף הסיק מכך שרבי חיים בנבנישתי מצטט את רבי עזריה מן האדומים פעמים רבות בספרו "כנסת הגדולה", ש”מזה מוכח בבירור שהרב הכנסת הגדולה ז"ל קרא ספר מאור עינים הנזכר מראש ועד סוף”. הוא גם מוכיח כי החיד"א הכיר את החרם על ספרו, ואף על פי כן ציטטו בספרו תוך הזכרת שמו, אם כי החיד"א עצמו הסתייג שהסתכלותו היא אגבית ומקרית: "ראיתי באקראי ועראי בהדרת זקנים בספר ר' עזריה". לדעתו רבי שלמה חזן הסתייגות זו היא "בדרך התנצלות" - "משום כבודו של מרן הקדוש ז"ל (=רבי יוסף קארו)". רבי שלמה חזן מביא עוד רשימה של רבנים שהסתכלו בספר ואף ציטטו אותו, בהם: רבי דוד גנז (בספרו צמח דוד), רבי יוסף שלמה דלמדיגו, רבי ישעיהו באסאן ורבי משה חגיז. על פי זה הוא מסכם:
ועל כל אלין דהוו, בהכרח צריך לומר שכל הרבנים שלמדו בספר מאור עינים הנזכר וציינו אותו הלא בספרתם המה בחכמתם, לא נראה בעיניהם שיש דופי בספר הנזכר; והגם שקצת מהרבנים הנזכרים ראו הסכמתו של מרן הקדוש הנז"ל, ובכל זאת למדו בספר הנזכר, אפשר להליץ בעדם ולומר דסברי מרנן שמאחר שלא נכתבה ההסכמה הנזכרת ולא חתם עליה מרן ז"ל, רק בפה הוא דאמר להרב כמוהר"א גאליקו ז"ל לכותבה כדי לחתום עליה, ומוהרא"ג הנזכר לא כתבה עד שנח נפשיה דמרן ז"ל ולא יצאה מחשבת מרן ז"ל מן הכח אל הפועל כמבואר בתורף ההסכמה הנזכרת, כל כי האי מאת ה' היתה זאת דלא אסתייעא מילתא ולא בדרך מקרה ... שלא סייעו מן השמים בההסכמה
— רבי שלמה חזן, המעלות לשלמה, מערכת גדולים, אות עין, ערך ב - מוהר"ר עזריה מן האדומים
רבי שלמה הביא "קצת סיוע לסברא זו, שלא סייעו מן השמים בההסכמה הנזכרת", מכך שרבי אלישע גאליקו ורבי משה אלשיך לא הוציאו כתב חרם כרצון רבי יוסף קארו, ”רק כתבו כמו זכרון עדות מה ששמעו מפי מרן ז"ל. ולמה זה? וכי בציר חילייהו חס ושלום לעשות הסכמה אינהו גופייהו בכל תוקף ויצרפו בהסכמתם גם ציווי מרן ז"ל?”. אמנם למעשה הם כן הוציאו לבסוף חרם, על סמך דברי רבי יוסף קארו[3].
רבי חיים חזקיהו מדיני, מביא בספרו האנציקלופדי "שדי חמד", בערך על "מאור עיניים", כי קיבל מכתב מרבי יוסף זכריה שטרן בו הוא מצטט את הספר "מאור עיניים", והסיק מכך שהחרם על הספר לא היה ידוע לו, שאילולא כן לא היה מסתכל בו; משכך מוצא הוא לנכון להעתיק את נוסח החרם בספרו. לאחר כתיבת דברים אלו מצא ה"שדי חמד" את ספרו של רבי שלמה חזן, והוא - כמסתייג מהדברים שכתב לפני כן - מעתיק את דברי רבי שלמה חזן לספרו[10].
קיימים בנוסף עוד רבנים ופוסקים רבים - החל מסמוך לתקופתו, ועד לימינו - שציינו את ספרו, כמראה מקום או על מנת לחלוק עליו[11].
בתנועת ההשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל מהמאה ה-18 התחדשה ההתעניינות בהגותו של רבי עזריה מן האדומים, וזאת משום שאנשי תנועת ההשכלה היהודית מצאו קירבה בין הגותם להגותו. יום-טוב ליפמן צונץ פרסם ב'כרם חמד' (שנות הארבעים של המאה ה-19) ביוגרפיה עברית של רבי עזריה מן האדומים והציג את 'מאור עיניים' כמבשר מוקדם של חכמת ישראל בנוסח המחקר האקדמי המודרני. מאור עיניים הוא מקור חשוב לכמה מעיוניו של נחמן קרוכמל, ובמיוחד לגישתו החלוצית למקומו של פילון בתולדות הדת היהודית.
אלכסנדר הלוי צדרבוים, שצייר את רבי שמחה בונים מפשיסחה כמשכיל, מתאר את סדר הלימוד בחסידות פשיסחה בימי רש"ב ובו הגות בספרי מחקר כמורה נבוכים, ספר העיקרים, מאור עיניים וכדומה[12].
מהדורות הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר מאור עיניים יצא לאור במספר מהדורות.
- לראשונה הוציאו המחבר בשנת של"ד (1574), עם התוספת "מצרף לכסף" והערות שונות. ראו: מאור עיניים, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
- בשנת 1794 הוציא יצחק סטנוב את הספר בברלין, תוך שהוא משמיט את כלל ההערות, ההשגות והספר "מצרף לכסף".
- בשנת 1829 יצאה לאור מהדורה נוספת, על יסוד מהדורתו של סטנוב, תוך השמטת ההקדמה. לאחר שנה, יצא לאור ספרון ובו כל ההשמטות במהדורת סטנוב ובמהדורה זו. (מהדורת וויען 1830 באתר ספרים-google)
- בשנת 1854 יצא לאור על ידי צבי פיליפובסקי באדינבורו, בתוספת תולדות המחבר.
- בשנת 1864 יצא לאור על ידי דוד קאסל עם מבוא רחב, ותולדות המחבר מאת יום טוב ליפמן צונץ. (גרסה אלקטרונית של הספר באתר "ספרים google"; לוח הפרקים מאור עיניים ו מצרף לכסף, מהדורת וילנה תרכ"ד-תרכ"ו 1864–1866, באתר HebrewBooks)
- בשנת 1899 יצא לאור בוורשה על יסוד מהדורתו של דוד קאסל.
- בשנת 1970 יצאה לאור בירושלים (בהוצאת מקור) מהדורת צילום ממהדורת ורשה.
בנוסף, תורגם הספר לאנגלית, וקטעים שונים ממנו תורגמו לשפות אחרות על ידי חוקרי יהדות נוצריים[13].
- The light of the eyes, (תרגם והוסיף הערות: Joanna Weinberg) New Haven : Yale University Press, 2001 ISBN 0300079060
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ישראל מלמן, סביב ספר "מאור עיניים" לר’ עזריה מן האדומים (שתי מהדורות לדפוס ראשון, שלד-ה), זר לגבורות - קובץ מחקרים במקרא, בידיעת הארץ, בלשון ובספרות תלמודית, (מוגש לר’ זלמן שזר, נשיא המדינה, ביום הולדתו הפ"ג.) תשל"ג, עמ' 638–657
- דוד מלכיאל, מיפת לשם ושוב ליפת: תרגום אנגלי של "מאור עיניים" מאת עזריה מן האדומים, פעמים - רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח, 104, תשס"ה, 135-143
- עשהאל אבלמן, על חבל דק (מגזין סגולה 7 (תשע"א) עמ' 26–33)
- דוד קאופמן "לתולדות הפולמוס של עזריה מן האדומים" בגרמנית ובצרפתית שניהם עם מקורות בעברית
- "קול אלוהים", באתר "דעת"
- מיכאל ריז'יק, "מאור עיניים" לעזריה די רוסי, באתר האקדמיה ללשון העברית
- מאור עיניים, טקסט מלא של הספר באתר האקדמיה ללשון העברית
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משה וינברגר-כרמלי, ספר וסיף, ירושלים תשכ"ז, עמ' 53–58, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- מאיר בניהו, "הפולמוס על ספר מאור עינים לרבי עזריה מן האדומים", בתוך: אסופות, כרך ה', ירושלים תשנ"א, עמ' רי"ג-רס"ה, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- מאור עינים, בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ האיסור של רבני ויניציאה (ורבנים אחרים באיטליה) נדפס בקיץ של"ד בדף בודד בשם "יהי מורא שמים עליכם" (מקור: מפעל הביבליוגרפיה של הספר העברי, רשומה מס' [/F/?func=direct&con_lng=heb&local_base=&doc_number=000167456 0167456]). נוסח החרם מצוטט באנציקלופדיה אוצר ישראל.
- ^ ההודעה פותחת במילים ”למען לא תהיה האמת נעדרת...”. ההודעה מצוטטת על ידי החיד"א בספרו "מחזיק ברכה" (קונטרוס אחרון, אורח חיים, סימן ש"ז, אות ה'. מהדורת ליוורנו 1785, עמ' קל"ג.) ומועתקת משם באנציקלופדיה אוצר ישראל.
- ^ 1 2 רישום החרם בקטלוג הספרייה הלאומית; טופס החרם, באתר אוצר החכמה.
- ^ ראו גם בספרו "נצח ישראל" (פרק ה', ד"ה ואם לא), בו הוא מכנה אותו "המהביל עזריה מהאדומי".
- ^ ראו שו"ת שאילת יעבץ, חלק א', סימן ל"ג.
- ^ יהושע מונדשיין, מכתב, בתוך: חיים קרויס, מכלכל חיים בחסד, ירושלים תשמ"א, עמ' י"ז, בהערה, באתר אוצר החכמה.
- ^ מאיר בניהו, "הפולמוס על ספר מאור עינים לרבי עזריה מן האדומים", "אסופות" קובץ ה', ירושלים תשנ"א, עמ' רמ"ו, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ רבי יצחק אייזיק ספרין, זהר חי, הקדמת הזוהר (על דף י"ד, עמוד ב').
- ^ רבי שלמה חזן, המעלות לשלמה, מערכת גדולים, אות עין, ערך ב - מוהר"ר עזריה מן האדומים, אלכסנדריה ה'תרנ"ז, דף ע"ז עמ' א' ואילך; מהדורה חדשה: ירושלים תשנ"ז, עמ' קצ"ח ואילך.
- ^ רבי חיים חזקיהו מדיני, שדי חמד, כללי הפוסקים, סימן ט"ו, אות ל"ט, ניו יורק תש"ט, חלק ט', עמ' א'תתל"ג, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ מהם: יום-טוב ליפמן הלר, תוספות יום טוב, מנחות, פרק י', משנה ג', ד"ה כל כך; יאיר חיים בכרך, חוות יאיר, סימן ט', בראש התשובה; החתם סופר, הזכירו בספריו כמה פעמים: שו"ת חתם סופר, חושן משפט, סי' קצ"ג, ד"ה מ"ש, ברטיסלבה ה'תרכ"ב, דף ע"ג, עמוד א'; תורת משה, שמות, פרק ג', פסוק ד'; שם, במדבר, פרק י"א, פסוק כ"ו; צבי הירש חיות, מהר"ץ חיות, מסכת אבות, פרק א', משנה ג'; משה שיק, שו"ת מהר"ם שיק, סימן קפ"ז, ד"ה וכבר האריך; ישראל ליפשיץ, תפארת ישראל, יכין, מסכת מידות, סימני צורת בית המקדש תוב"ב, אות א'; עזריאל הילדסהיימר, שו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר, חלק א - אורח חיים, סוף סימן קט"ז; המלבי"ם, פירוש המלבי"ם לתנ"ך, ישעיהו, פרק כ"ד, פסוק כ'; מתתיהו שטראשון, הוספות לרש"ש (הודפס בסוגריים), בבא בתרא, דף י"ד, עמוד ב'; צדוק הכהן מלובלין, מחשבות חרוץ, אות י"א, ד"ה ובאידך קרא; בצלאל זאב שפרן, שו"ת הרב"ז, חלק ג' (חושן משפט), סימן קל"ב; משולם ראטה, שו"ת קול מבשר, חלק א', סימן ס', ד"ה אולם מה; ברוך הלוי אפשטיין, תורה תמימה, דברים, פרק י"ז, הע' צ"ב; ישכר תמר, עלי תמר (על תלמוד ירושלמי), יומא, פרק ג', הלכה ח', ד"ה למפרס; שם, פרק ד', הלכה א', ד"ה והנה; שקלים, פרק ד', הלכה ב', ד"ה מגיהי; מגילה, פרק א', הלכה ט'; יבמות, פרק א', הלכה ו', ד"ה א"ל; מרדכי פוגלמן, שו"ת בית מרדכי, חלק א', סימן י"ח; שם, חלק ב', סימן מ'; יצחק יעקב וייס (בציטוט דברי החת"ם סופר), מנחת יצחק, חלק ג', סימן צ"ח, אות ז'; חלק ד', סימן ל', אות ח'; עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, חלק ח' - אורח חיים, סימן נ"ג, אות ג'. בצורה מסויגת, מופיע גם אצל רבי מנחם מנדל שניאורסון מלובביץ', לקוטי שיחות טו, עמ' 368 הערה 17. וראו ילקוט יוסף, שבת, ב', סימן ש"ז, סעיפים יב-יז, הערה כ"ב, ד"ה ומה שכתבנו, שהזכיר את החרמת הספר. וראו גם שצוטט באנציקלופדיה תלמודית, ערך אגדה, הערה 10; ערך הוגה את השם, הערה 144; ערך חכמות חיצוניות, הערות 25 ו-255; ערך טעמים, הערה 61; ועוד.
- ^ ציפי קויפמן, "'והנה בקהלת מהביל הכל ובשיר השירים היפוך מזה': לדרכו של ר' שמחה בונים מפשיסחה"', בתוך: תרביץ – רבעון למדעי היהדות, שנה פ"ב, חוברת ב', תשע"ד, עמ' 343. וראו שם אצל קויפמן שנוטה לקבל את עדותו של צדרבוים, בלא פרשנותו לדברים.
- ^ ראו פירוט בערך הנידון באנציקלופדיה אוצר ישראל, קישור לערך מופיע בפסקה "לקריאה נוספת".
