בני ברבש – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏קישורים חיצוניים: ויקישיתוף בשורה
שורה 5: שורה 5:


==ביוגרפיה==
==ביוגרפיה==
[[קובץ:הסופר בני ברבש נואם בהפגנה בחיפה כנגד ההפיכה המשטרית של נתניהו בכיכר חורב 8 באפריל 2023 05.jpg|200px|ממוזער|שמאל|בני ברבש נואם בהפגנה בחיפה כנגד ההפיכה המשטרית של נתניהו בכיכר חורב 8 באפריל 2023 ]]
ברבש, נצר ל[[משפחת שניאורסון]], הוא בנם של רות (לבית הבר) ו[[מנחם ברבש]]. הוא נולד ב[[באר שבע]], לשם עברה משפחתו מ[[תל אביב]]. אביו היה איש ה[[ש"י]] ולאחר מכן איש השירות הציבורי. אמו הייתה מורה, מנהלת בית ספר ומדריכת מורים. בנעוריו גר שנתיים ב[[ארגנטינה]], בעקבות שליחויותיו של אביו. אחיו הוא הבמאי [[אורי ברבש]], איתו הוא משתף פעולה ביצירתו.
ברבש, נצר ל[[משפחת שניאורסון]], הוא בנם של רות (לבית הבר) ו[[מנחם ברבש]]. הוא נולד ב[[באר שבע]], לשם עברה משפחתו מ[[תל אביב]]. אביו היה איש ה[[ש"י]] ולאחר מכן איש השירות הציבורי. אמו הייתה מורה, מנהלת בית ספר ומדריכת מורים. בנעוריו גר שנתיים ב[[ארגנטינה]], בעקבות שליחויותיו של אביו. אחיו הוא הבמאי [[אורי ברבש]], איתו הוא משתף פעולה ביצירתו.



גרסה מ־16:47, 9 באפריל 2023

בני ברבש
בני ברבש
לידה 8 באוגוסט 1951 (בן 72)
באר שבע, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בני ברבש (נולד ב-8 באוגוסט 1951) הוא תסריטאי, במאי וסופר ישראלי.

ביוגרפיה

בני ברבש נואם בהפגנה בחיפה כנגד ההפיכה המשטרית של נתניהו בכיכר חורב 8 באפריל 2023

ברבש, נצר למשפחת שניאורסון, הוא בנם של רות (לבית הבר) ומנחם ברבש. הוא נולד בבאר שבע, לשם עברה משפחתו מתל אביב. אביו היה איש הש"י ולאחר מכן איש השירות הציבורי. אמו הייתה מורה, מנהלת בית ספר ומדריכת מורים. בנעוריו גר שנתיים בארגנטינה, בעקבות שליחויותיו של אביו. אחיו הוא הבמאי אורי ברבש, איתו הוא משתף פעולה ביצירתו.

בשנת 1969 התגייס לצה"ל והתנדב לשייטת 13. הוא עבר טירונות צנחנים והכשרה כלוחם, אולם נאלץ לפרוש מן המסלול ושובץ בחטיבת גולני בגדוד 51 (הבוקעים הראשון). בגולני עבר קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. עם סיום הקורס שב לחטיבת גולני ושימש כמפקד מחלקה בגדוד. בהמשך היה מפקד פלוגה בגולני[1]. ברבש לחם במלחמת ההתשה ובמבצעים שונים כנגד ארגוני המחבלים בלבנון, והשתחרר סמוך למלחמת יום הכיפורים בשנת 1973. במלחמה הצטרף ברבש לכוחות חטיבת גולני ולחם ברמת הגולן כקצין בגדוד 51. שלושה ימים לפני שהיה אמור להשתתף במבצע קינוח לחם ברבש בהיתקלות עם חיילי הקומנדו הסורי ונפצע משני כדורים, בחזה ובברך[2]. לאחר המלחמה נענה ברבש לבקשתו של מח"ט גולני, אל"ם אמיר דרורי, ושב לשירות בצה"ל. השלים את לימודיו במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה ושימש כקצין אג"ם חטיבתי וכסמג"ד. ברבש השתחרר מצה"ל בדרגת סא"ל לאחר ששימש כמג"ד בגולני. כמפקד גדוד במילואים לחם ברבש במלחמת לבנון[3]. עם שחרורו מצה"ל הצטרף ברבש לתנועת שלום עכשיו ובמהלך שנות ה-80 היה ממובילי התנועה.

ב-11 במאי 1982 כינסו שישה קציני מילואים של צה"ל, וביניהם יובל נריה וברבש שהיה אז מג"ד בדרגת רס"ן, מסיבת עיתונאים. השישה מחו על הפגיעה בטוהר הנשק בשטחים, תוך שהם מבססים את דבריהם על ניסיונם האישי[4].

בשנת 1984, לאחר שחרורו מהצבא, שיתף פעולה לראשונה עם אחיו, אורי ברבש, כאשר כתב עם ערן פרייס, את התסריט לסרט "מאחורי הסורגים" העוקב אחר מאבקם המאוחד של אסירים יהודים וערבים בהנהלת הכלא בו הם נמצאים. שיתוף הפעולה הצליח והסרט זכה לשבחים רבים ולהתמודדות בפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר.

שיתוף הפעולה בין שני האחים המשיך גם בסרטיהם הבאים, בהם "אחד משלנו" ו"דרך הנשר" כשבני כתב את התסריט ואורי ביים. מאמצע שנות התשעים החל בני ברבש לכתוב סדרות טלוויזיה המשודרות ברשת בערוץ 2 בבימוי אחיו, בהם "טירונות"[5] ו"מילואים" העוסקות בהווי הצבאי. עיבד לסדרת-טלוויזיה גם את ספרו המצליח "מיי פירסט סוני", המספר על ילד המתעד את משפחתו השסועה.

ברבש מלמד בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב תסריטאות, קולנוע וטלוויזיה.

חיים פרטיים

ברבש נשוי לאדריכלית סיגל סרוסי ואב לשלושה בנים. מתגורר בהרצליה.


עץ משפחתו


 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי שניאור
זלמן מלאדי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דבורה לאה
אלטשולר[א]
 
רבי דובער שניאורי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הצמח צדק, רבי
מ"מ שניאורסון
 
חיה מושקא
שניאורסון
(אנ')
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
זלטא
שניאורסון[ב]
 
רבי ישראל
נח שניאורסון
 
שרה
שניאורסון[ג]
 
(1) רבי יהודה
לייב שניאורסון
 
 
 
 
 
 
 
בתו של שלמה פריידעס[ד]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ברוך שלום שניאורסון[ה]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אסתר ליבא
שניאורסון
 
רבי שמריה
נח שניאורסון
 
 
 
רחל מוניסזון[ו]
 
רבי שלמה זלמן שניאורסון
 
 
 
 
רבקה[ז]
 
 
 
 
 
רבי שלום דובער
שניאורסון (רצ'יצ'ה)
 
 
 
 
 
 
 
מרדכי שניאורסון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מנחם מנדל[ח]
שניאורסון (בברויסק)
 
מוסיא (אשת
דוד ברבש)[ח]
 
גב' גינזבורג[ח]
 
גב' הנלין[ח]
 
(2) יהודה לייב
שניאורסון[ח]
 
גב' וישלצקי[ח]
 
הרב שניאור[ט][ח] זלמן שניאורסון
 
רחל מגזניק[ח]
 
 
משה
שניאורסון[ח]
 
(3) יהודה לייב
שניאורסון[ח]
 
ביילא
שניאורסון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ברוך שניאורסון[י]
 
ישראל משה ברבש[י"א]
 
שיינה רבקה[י"ב]
 
שמואל בזפלוב[י"ג]
 
 
 
דבורה לאה שניאורסון[י"ד]
 
יצחק שניאורסון (אנ') [ט"ו]
 
פישל
שניאורסון
 
חיים ישעיה שניאורסון[ט"ז][ח]
 
אשתו
 
פנחס
שניאורסון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רחל שניאורסון
 
שניאור זלמן ברבש[י"ז]
 
 
 
מנחם ברבש
 
שטרה דובקין[י"ח]
 
אליהו דובקין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חנה בזפלוב[י"ט]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
גבי ברבש
 
אורי ברבש[כ]
 
בני ברבש[כ"א]
 
נחמה דקל
 
יהודה דקל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אבישי דקל

- עץ זה הוא חלק ממשפחת שניאורסון ענף מהרי"ל מקאפוסט, והוא מרכז את צאצאיה המפורסמים של משפחת אדמור"י חסידות קאפוסט, חוליה המקשרת בין דורות, סבי המשפחה, ילדי מהרי"ל מקאפוסט וילדיהם של שאר אדמו"רי קאפוסט
- להרחבה על שושלת האדמור"ים ראו בעץ שושלת חב"ד, להרחבה על סבי המשפחה וחלקים אחרים של המשפחה ראו בעץ המרכזי של משפחת שניאורסון[כ"ב]
- אדמור"י בית קאפוסט סומנו בצבע כזה | קישור לענף אחר במשפחת שניאורסון סומן בבצבע תכלת | מספור בצבע אדום כגון זה: (2) - כדי להבדיל בין שלושת ה"יהודה לייב" השונים

הערות:

  1. ^ ‏דבורה לאה אלטשולר‏ (Q29348543)
  2. ^ ‏זלטא שניאורסון‏ (Q91481822).
  3. ^ מסמכי אזרח נכבד לדורותיו, אגרות קודש הצמח צדק, עמוד קכ"ב, מספר 2 בשורת הנשים
  4. ^ ספר הצאצאים עמוד 135
  5. ^ לענף שלו ראו כאן
  6. ^ ספר הצאצאים עמוד 172
  7. ^ מסמכי אזרח נכבד לדורותיו, אגרות קודש הצמח צדק, עמוד קכ"ב, מספר 3 בשורת הנשים
  8. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 ספר הצאצאים, עמוד 214
  9. ^ ‏שניאור זלמן שניאורסון (רעפקא)‏ (Q90392481)
  10. ^ מספר 591 בספר הצאצאים, עמוד 292
  11. ^ מספר 593 בספר הצאצאים, עמוד 293
  12. ^ מספר 597 בספר הצאצאים, עמוד 293 | כרטיס ביד ושם
  13. ^ שימש כרב העיר בברויסק, במקום הסבא שמריה נח שניאורסון עד להירצחו בשואה | אביו הוא יעקב מרדכי בזפלוב - ‏יעקב מרדכי בזפלוב‏ (Q117074631)
  14. ^ ספר הצאצאים עמוד 294, קטע מספר 623, ועמוד 386 קטע מספר (623) 578
  15. ^ ספר הצאצאים עמוד 291, קטע מספר 578
  16. ^ ‏חיים ישעיה שניאורסון‏ (Q93565199) | התחתן עם בת המשפחה, הנדל - בתו של הרה"ק רבי מרדכי דב מהורנסייפול. הוא ואשתו מופיעים גם בעץ משפחת טברסקי
  17. ^ מספר 1186 בספר הצאצאים, עמוד 387
  18. ^ או: שטערנא | מספר 599 בספר הצאצאים, עמוד 293
  19. ^ בעלה שניאור זלמן בזפלוב בן יעקב מרדכי בזפלוב - ‏יעקב מרדכי בזפלוב‏ (Q117074631)
  20. ^ מספר 2169 בספר הצאצאים
  21. ^ מספר 2170 בספר הצאצאים
  22. ^ מקורות העץ כאן הם מספר הצאצאים אלא אם כן נכתב אחרת

פילמוגרפיה נבחרת

ספריו

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בני ברבש בוויקישיתוף

מכּתביו:

הערות שוליים

  1. ^ אביחי בקר, "הברבשים חוזרים לצבא", הארץ, ‏ 16.04.1998.
  2. ^ גל פרל פינקל, כדורסל מנצחים בהגנה, ומלחמה?, באתר זמן ישראל, 16 בנובמבר 2020.
  3. ^ בועז כהן,כלל וכלל לא צפוי, עיתון נט"ל, ‏ גיליון 10 מאי 2008.
  4. ^ היום לפני 29 שנה, באתר הארץ, 11 במאי 2011
  5. ^ דוד שליט, ‏מורשת קרב, באתר גלובס, 08.03.2007.