מצפה הכוכבים של ברלין
 | |||||
| מצפה הכוכבים של ברלין עבר לבבלסברג כמבנה המרכזי של מכון לייבניץ לאסטרופיזיקה פוטסדם, תמונה המצפה מ-2006 | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידע כללי | |||||
| מיקום |
ברלין  | ||||
| תאריך ייסוד |
1836 | ||||
| קואורדינטות | 52°30′14″N 13°23′39″E / 52.50388889°N 13.39416667°E | ||||
  | |||||
מצפה הכוכבים של ברלין (בגרמנית: Berliner Sternwarte) הוא מוסד אסטרונומי, הכולל סדרת מצפי כוכבים וארגונים קשורים בברלין בירת גרמניה ובסביבתה, החל מהמאה ה-18. מקורו בשנת 1700, כאשר גוטפריד וילהלם לייבניץ יזם את "החברה למדעים של ברנדנבורג" (Sozietät der Wissenschaften), שלימים (1744) תהפוך לאקדמיה הפרוסית למדעים (אנ') (Preußische Akademie der Wissenschaften). לחברה לא היה מצפה כוכבים, אך היה חבר בה האסטרונום, גוטפריד קירך (אנ'), שהשתמש במצפה כוכבים פרטי בברלין. מצפה כוכבים קטן ראשון הוקם בשנת 1711, ומימן את עצמו באמצעות חישובים של לוח השנה.
בשנת 1825 מונה יוהאן פרנץ אנקה (אנ') למנהל מצפה הכוכבים על ידי פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה. בתמיכת אלכסנדר פון הומבולדט, קיבל אנקה את הסכמת המלך למימון מצפה כוכבים אמיתי, אך תנאי אחד היה לו, כי המצפה יהפוך לנגיש לציבור שני לילות בשבוע. הבניין תוכנן על ידי האדריכל הידוע קארל פרידריך שינקל, והחל לפעול בשנת 1835. הוא נושא כיום את קוד המצפה 548 של האיגוד האסטרונומי הבינלאומי.
מצפה הכוכבים המקורי אמנם נבנה בפאתי העיר, אך עם הזמן התרחבה העיר, כך שלאחר מאתיים שנים היה המצפה באמצע יישובים אחרים, שגרמו לזיהום אור והקשו מאוד על תצפיות, והועלתה הצעה להעביר את המצפה. המצפה הועבר לשכונת בבלסברג בפוטסדאם השכנה בשנת 1913 (קוד 536 של האיגוד האסטרונומי הבינלאומי). מאז 1992 הוא מנוהל על ידי מכון לייבניץ לאסטרופיזיקה פוטסדאם (אנ') (AIP), אם כי הוא לא שימש לתצפיות אסטרונומיות מאז אמצע המאה ה-20.
בברלין נותרו "מצפה הכוכבים וילהלם פורסטר" (Wilhelm Foerster Sternwarte, קוד 544), "מצפה הכוכבים ארכנהולד" (Archenhold Sternwarte, קוד 604) בברלין-טרפטו, "מצפה הכוכבים אורניה" (Urania Sternwarte, קוד 537), ו"מצפה הכוכבים ברונו ה. ברגל" (Bruno H. Bürgel Sternwarte).
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספטמבר 1699 החליט הרייכסטאג להכניס "לוח שנה משופר" למדינות גרמניה הפרוטסטנטיות בלא צורך לאמץ את לוח השנה הגרגוריאני, שהוכנס לשימוש על ידי האפיפיור גרגוריוס השלושה עשר בשנת 1582. "לוח השנה המשופר" הוצג בשנה שלאחר מכן, וגרם לכך שהיום שאחרי 18 בפברואר 1700 היה 1 במרץ. פטנט על לוח השנה הוענק למצפה הכוכבים המתוכנן בברלין על ידי הנסיך הבוחר פרידריך השלישי (לעתיד המלך פרידריך הראשון) ב-10 במאי 1700, ושמונה ימים לאחר מכן מונה גוטפריד קירך למנהל המצפה. ב-11 ביולי (יום הולדתו ה -43) חתם הנסיך הבוחר על מסמך שייסד רשמית אקדמיה ומצפה כוכבים בברלין. לכן, ברלין קיבלה אקדמיה בדיוק כמו אלו שהיו כבר קיימות בלונדון, פריז ורומא – האקדמיה הפרוסית למדעים (אנ') (במקור השם הגרמני: ″ Kurfürstlich-Brandenburgische Societät der Wissenschaften ″), על בסיס התוכניות של גוטפריד וילהלם לייבניץ. לייבניץ הפך לנשיא הראשון של האקדמיה. ההכנסות מהפטנט של לוח השנה היו הבסיס הכספי הכמעט יחיד של המוסד לתקופה ארוכה. במקור לחברה לא היה מצפה ממשי משלה, וקירך ביצע את תצפיותיו במצפים פרטיים שונים, כולל החל משנת 1705, המצפה הפרטי של חבר המועצה ברנהרד פרידריך פון קרוזיק (Bernhard Friedrich von Krosigk) בוולשטראסה שבאזור קולן (אנ'). קירך נעזר באשתו מריה מרגרטה קירך ובבנו כריסטפריד (Christfried). מריה מרגרטה גילתה, בין השאר, את השביט של 1702. בינתיים הועלה הנסיך הבוחר בשנת 1701 לדרגת מלך בפרוסיה. ב-1 בינואר 1710 הורחבה הבירה על ידי איחוד העיירות העצמאיות בעבר דורותאנשטאדט, פרידריכשטאדט, פרידריכוורדר, קולן וברלין (העתיקה ביותר).
מצפה הכוכבים הישן של ברלין[עריכת קוד מקור | עריכה]
מצפה הכוכבים הראשון בברלין הוקם על האורוות ברובע דורותאנשטאדט (Dorotheenstadt). מבנה האורוות ל-200 סוסים הוקם בשדרת אונטר דן לינדן בין השנים 1687 ל-1688 על פי תוכניותיו של האדריכל יוהאן ארנולד נרינג (גר') וקומה שנייה נוספה בין השנים 1695 ל-1697 לאקדמיה לאמנויות של ברלין (אנ') שנוסדה בשנת 1696. בין השנים 1696 ל-1700, הרחיב האדריכל מרטין גרינברג (Martin Grünberg) את המתחם צפונה עבור החברה למדעים החדשה, והכפיל את גודל הבניין עד רחוב לטצן (Letzten Straße, לימים: Dorotheenstraße).[1] משנת 1700 עד 1711 נוסף מצפה הכוכבים לאגף הצפוני של המתקן, מגדל בן שלושה מפלסים שגרינברג בנה. הבניין בגובה 27 מטר היה אחד ממצפי הכוכבים הראשונים במגדל במאה ה-18.[2] המצפה פעל חלקית משנת 1706, וב-1709 הוא הושלם פחות או יותר. ב-15 בינואר 1711 קיימה "החברה המלכותית הפרוסית למדעים" (Königlich Preußische Sozietät der Wissenschaften) את פגישתה הראשונה במגדל, וכעבור ארבעה ימים התקיימה התכנסות רשמית ראשונה, בה הועבר באופן רשמי מצפה הכוכבים לרשות החברה, והפך למוקד חשוב שלה. עם הזמן, גם הספרייה ואוסף המוצגים השייכים להיסטוריה של הטבע שלה התמקמו תחת אותו גג. החברה אורגנה מחדש על ידי פרידריך השני, מלך פרוסיה בשנת 1744 כ"האקדמיה המלכותית למדעים" (Königlichen Akademie der Wissenschaften) ששכנה באתר זה עד 1752.[3]
גוטפריד קירך מת בשנת 1710, שנה לפני פתיחתם הרשמית של האקדמיה והמצפה. עוזרו יוהאן היינריך הופמן (Johann Heinrich Hoffmann) החליף אותו כראש המצפה. לאחר מותו בשנת 1716 הפך כריסטפריד קירך, בנו של גוטפריד קירך, ליורשו. הוא נעזר בעבודתו על לוח השנה באימו מריה מרגרטה קירך ואחותו, בדיוק כמו שהוא ואימו עזרו פעם לאביו. אימו נפטרה בשנת 1720. משנת 1720 עד 1736 נעזר ביוהאן גאורג שוץ (Johann Georg Schütz) בפעילות המעשית. שוץ התמנה למנהל המצפה לאחר מותו של כריסטפריד קירך בשנת 1740.
במשך שנים רבות נעשו החישובים של לוח השנה ברובם על ידי כריסטינה קירך (Christine Kirch). היא הייתה אחראית גם על ניהול החשבונות. במהלך השנים ש"מצפה הכוכבים הישן" פעל התבררו סוגיות באסטרונומיה בברלין על ידי מדענים כמו לאונרד אוילר, ז'וזף-לואי לגראנז' ויוהאן היינריך למברט. בשנת 1765 קיבל האסטרונום האיטלקי ג'ובאני סלוומיני (אנ') את תפקיד האסטרונום הראשי. בשנת 1768 קיבל המצפה מכשיר מדידה (mural quadrant) שייצר האסטרונום האנגלי ג'ון בירד (John Bird), מכשיר התצפית הראשון החשוב באמת של המצפה. כעת ניתן לראות מכשיר זה במצפה הכוכבים בבבלסברג.
יוהאן ברנולי השלישי (Johann III Bernoulli, נכדו של יוהאן ברנולי) כיהן בשנים 1764–1787 כמנהל מצפה הכוכבים הישן, ואת מקומו ירש יוהאן אלרט בודה. למברט הביא את בודה לברלין בשנת 1773 על מנת לפרסם אלמנך. לאחר מותו של למברט הפך בודה לעורך היחיד. מהדורה הראשונה של "שנתון האסטרונומיה של ברלין" (Berliner Astronomisches Jahrbuch) כבר הופיעה בשנת 1774, והופעתה החלה את סדרת הפרסומים הארוכה ביותר באסטרונומיה, שנמשכה עד 1959. בהשפעתו התפתח מצפה הכוכבים בברלין למקור מידע בעל חשיבות עליונה באירופה.[4] במקור נעזר בודה בכריסטינה קירך לסייע לו בעבודה על לוח השנה. בשנת 1774 הוא נישא לנכדה של אחת מאחיותיה. גם היא הופקדה על עבודה אסטרונומית בהתאם למסורת של משפחת קירך. כריסטינה קירך מתה בשנת 1782. כמנהל מצפה הכוכבים הצליח בודה, באמצעות מענקים מפרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה, להרחיב את המוסד שציודו היה עד אז בדרג שלישי לרמת תצפית שנייה. כאשר בודה פנה למלך ב-2 בנובמבר 1798, היה המרחב המוקצה למצפה בתוך המגדל מוגבל עדיין לקומה השלישית. שתי הקומות מעליו אוחדו לקומה מרווחת אחת. משם ניתן היה להרחיב את פעילויות הצפייה לאחר שאושרו התוכנית והמחיר המחושב של 4,465 טאלרים ב-7 באפריל 1800, וההסבה הנדרשת הושלמה ביוני 1801.
בשנת 1797 הגיע יוהאן גאורג זולדנר (Johann Georg Soldner) לברלין כעמיתו לעבודה של בודה, וב-1801 (שנתון האסטרונומיה ל-1804) הופיעה עבודתו של זולדנר על משקל האור עם השלכות על קימור קרני האור בשדה הכבידה. בשנת 1805 הגיע יאבו אולטמנס (Jabbo Oltmanns) לברלין וסייע לבודה בתצפיותיו האסטרונומיות ועבודתו על השנתון, בו הופיעו גם המאמרים הראשונים שלו. אולטמנס גם הפך לעוזרו של אלכסנדר פון הומבולדט ועיבד את נתוני משלחת המחקר שהסתיימה זה עתה דרך אמריקה המרכזית והדרומית; במהלך עבודה זו, הצטווה הומבולדט לנסוע לפריז במשימה דיפלומטית לאחר שנפוליאון בונפרטה כבש את ברלין בשנת 1806, ואולטמנס הלך בעקבותיו בשנת 1808. עד שנת 1811, מימן המכון האסטרונומי את עצמו כמעט אך ורק מהמונופול על חישובי לוח השנה, שהוענק לאקדמיה בעת הקמתה. באותה שנה האקדמיה איבדה את המונופול על לוח השנה והייתה תלויה בתקציב המדינה ובתרומות.
כשהגיע הזמן לחפש יורש לקריאה הפרישה של בודה, דחו הן קרל פרידריך גאוס והן פרידריך בסל את המשרה.[5] בהמלצתו של בסל, נקרא יוהאן פרנץ אנקה,[6] שהיה מאז 1822 מנהל מצפה הכוכבים זיברג (Seeberg-Sternwarte) ליד גותה, לברלין על ידי המלך פרידריך וילהלם השלישי בשנת 1825 ומונה למנהל מצפה הכוכבים בברלין. הודות להשפעתו של אלכסנדר פון הומבולדט, התקבלו מכשירים יקרים, ובעזרתו הצליח אנקה לגרום למלך הפרוסי להסכים להקמת מצפה כוכבים חדש, הממוקם בקצה העיר של אותה תקופה. התנאי היה כי המצפה צריך להיות זמין לציבור בשני ערבים בשבוע.
המכשיר הראשי היה טלסקופ שובר-אור חדש מבית המלאכה של יוזף פראונהופר במינכן עם צמצם פנימי של 24.4 סנטימטרים ואורך מוקד פנימי של 4.33 מטרים. הומבולדט הגיש בקשה לרכישתו ב-9 באוקטובר 1828, כולל מכשיר נוסף (Meridian circle) מיצרן מכשירים מברלין וכרונומטר משען בברלין. כתוצאה מכך, שישה ימים לאחר מכן, העניק פרידריך וילהלם השלישי 8,500 טאלרים לטלסקופ, 3,500 טאלרים למעגל המרידיאן ו-600 טאלרים לכרונומטר. טלסקופ שובר-האור היה הטלסקופ הגדול האחרון של פראונהופר, שהיה עדיין זמין במינכן. במקביל, הומבולדט קיבל מהמלך את הסמכות לאחסון המסמכים הקשורים ברכישה במשרד התרבות (Kultusministerium).
הטלסקופ שובר-האור של פראונהופר הגיע לברלין ב-3 במרץ 1829. כיום הוא נמצא במוזיאון הגרמני במינכן. ב-7 באפריל 1829, חמישה ימים לפני שהומבולדט יצא במשלחת לרוסיה, הוא קיבל ייפוי כוח מלכותי לפרויקט מצפה הכוכבים החדש שתכנן האדריכל קארל פרידריך שינקל ובנייתו במקום רצוי. לאחר שובו, ב-1 במאי 1830, ביקש הומבולדט משינקל במכתב להכין עיצוב. ב-10 באוגוסט 1830 אושרה רכישת חלקת אדמה עבור מצפה הכוכבים החדש.[7]
מגדל מצפה הכוכבים הישן שימש כתחנת טלגרף מספר 1 בין השנים 1832 ו-1849, אחת מ-62 תחנות הטלגרף האופטי הפרוסי מברלין דרך קלן לקובלנץ.[3] ב-3 ביולי 1903 נהרס המגדל. כל האזור של מתחם האורוות בין דורותאנשטראסה לאונטר דן לינדן הועבר בשנת 1914 לספריית המדינה בברלין.
מצפה הכוכבים החדש של ברלין[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניית מצפה הכוכבים החדש בברלין החלה לפי צו של הממשלה מיום 10 בנובמבר 1830 על פי תכנונו של שינקל. נרכש מגרש אחד על שטח של כ-10 דונם במחיר של 15,000 טאלרים באזור ברלין-קרויצברג של ימינו. אבן היסוד הונחה ב-22 באוקטובר 1832, והמצפה היה מוכן עד 1835, באזור המוגבל כיום ברחובות פרידריכשטראסה, בסלשטראסה ולינדנשטראסה. הקצה הדרומי של שרלוטנשטראסה נקרא מאוחר יותר אנקהפלאץ לכבוד המנהל באותה תקופה, וכתובת מצפה הכוכבים הייתה אנקהפלאץ A 3 (כיום: אנקהשטראסה 11).[8]
הבניין בן שתי הקומות היה מבנה מטויח "בסגנון הלני פשוט" כחיבור בין המודרני והעתיק. הבניין עוצב בצורת צלב והוארך מזרחה בזרועו הארוכה ביותר. בנקודת המפגש של זרועות הצלב הונחה כיפת ברזל מסתובבת בקוטר 7.5 מטרים. זו הייתה כיפת מצפה הכוכבים הראשונה בפרוסיה בצורת חצי כדור עם מנגנון לסיבובו ולפתיחת חריץ. בפועל היו יסודות מצפה הכוכבים נפרדים מהבניינים האחרים, כדי למנוע העברת רעידות. מתחת לכיפה הייתה הספרייה. בקומה העליונה היו מרחבי תצפית נוספים כמו גם אזורי עבודה מדעיים. מגורי מנהל המצפה שכנו באגף המזרחי הארוך בקומת הקרקע שהוא עוטר בחזית מקדש, שכחזית הראשית הראתה את אלוהי האור אפולו עם קוודריגה בתבליט על הגמלונים. ממזרח לבניין ניצב בית קטן עם מגורי מנהל המתחם.
מצפה הכוכבים קיבל מכשיר Meridian circle מקארל פיסטור (Karl Pistor).
ב־24 באפריל 1835 יכול היה אנקה לעבור למצפה הכוכבים החדש, יחד עם עוזרו החדש, יוהאן גוטפריד גלה. ב-19 במאי נערכו התצפיות הראשונות, אם כי בניית הבניין הסתיימה רק בסוף 1835.[9] גלה הגיש בקשה להיות עוזר לאנקה זמן ניכר לפני שהבניין היה מוכן לאכלוס.
ממאי עד אוגוסט 1835 ביצע האסטרונום פרידריך וילהלם בסל מקניגסברג תצפיות על מטוטלת ב"בית המגנט הקטן" (" Magnetisches Häuschen ") בשטח המצפה (ראה ציור של פריידנק בעמוד זה) ליצירת מידת אורך פרוסית חדשה. בשנת 1837 גילה אנקה בעזרת טלסקופ מחזיר-האור של פראונהופר את הפער בטבעות שבתאי, שלימים נקרא על שמו, ובשנת 1838 גילה גלה טבעת כהה נוספת של שבתאי - טבעת C - וכן שלושה שביטים חדשים בין השנים 1839 עד 1840.
ב-23 בספטמבר 1846, גילו גלה ותלמיד האסטרונומיה היינריך לואי ד'ארה, שמאז שנת 1845 היה עוזרו במצפה הכוכבים, את כוכב הלכת נפטון, על בסיס חישובי מיקום ששלח הצרפתי אורבן לה-ורייה. לאחר חוסר הצלחה ראשוני הם אימתו את הנתונים ששלח להם לה-ורייה עם הגיליון העדכני של "מפת הכוכבים של האקדמיה של ברלין" (Berliner Akademische Sternkarte), בעריכת האקדמיה הפרוסית למדע. המכתב של לה-ורייה הגיע במקביל באותו יום בו חל יום הולדתו ה-55 של אנקה, שנתן את אישורו לחפש במיקום השמיימי המצופה. במצפי הכוכבים האחרים, נתפסה בקשתו של האסטרונום הצרפתי כמי שאינה מבטיחה מספיק סיכוי הצלחה, לאתר כוכב לכת גדול אחר על בסיס הסטיות בין התיאוריה והתצפיות על מסלולו של כוכב הלכת אורנוס, בהם מצפה הכוכבים של פריז, שמאוחר יותר הפך לה-ורייה למנהלו. מכוח גילוי נפטון, זכה מצפה הכוכבים בברלין לשם עולמי.
מעבר לכך הם עשו עבודה רבה על חישוב מסלולי שביטים ואסטרואידים. גאלה נקרא להיות מנהל מצפה הכוכבים בברסלאו בשנת 1851. בשנת 1852 התווסף קרל כריסטיאן ברוהנס (Karl Christian Bruhns) כעוזרו השני של אנקה ובשנת 1854 הפך לעוזר ראשון. בשנת 1855 קיבל וילהלם פורסטר (אנ') תפקיד כעוזר שני. משנת 1857 למד ג'ובאני סקיאפארלי במוסד במשך שנתיים. כאשר עבר ברוהנס ללייפציג בשנת 1860, הפך פורסטר ליורשו כעוזר ראשון. באותה שנה, פורסטר, יחד עם חברו לעבודה אוטו לסר (Otto Lesser), גילו את האסטרואיד אראטו 62 (אנ'). לאחר שאנקה חלה בשנת 1863, הוא מונה כסגנו, ובשנת 1865, השנה בה מת אנקה, הפך למנהל המצפה.[10] מצפה הכוכבים היה בעת ההיא מוסד המחקר והחינוך האסטרונומי החשוב ביותר בגרמניה. בשנת 1873 הגיע ויקטור קנורה (Viktor Knorre) למצפה. בשנת 1887 הוא גילה את האסטרואידים קורוניס 158 (אנ'), אוינונה 215 (אנ'), פנתסיליאה 271 (אנ') והיפאטיה 238 (אנ'). משנת 1884 ועד תחילת שנות ה-90 של המאה ה-19 הועסק גם קרל פרידריך קסטנר (אנ') כצופה; הוא גילה בתקופה זו את תנודות הקטבים (אנ') כתוצאה מפעילות המדידה שלו. בין השנים 1866 עד 1900 חיבר ארתור אוורס (אנ') בברלין את קטלוג הכוכבים הבסיסי (Fundamentalkatalog) שלו, קטלוג כוכבים (אנ') מקיף המכיל 170,000 כוכבים.
באגף הצפוני של המצפה הייתה נקודת הייחוס לגובה של פרוסיה, המכונה בגרמנית Normalnull ("האפס התקני (גר')"). הסימון הוצג באופן רשמי ביום הולדתו ה-82 של הקייזר וילהלם הראשון ב-22 במרץ 1879. נקודה זו נגזרה מנתון הגובה שנקבע באמסטרדם (Normaal Amsterdams Peil) המסומנת 37 מטר מעל אפס.[11]
וילהלם פורסטר ניהל את המצפה עד מותו בשנת 1903. הוא דחף להקמת מצפי הכוכבים האסטרופיזיקליים (Astrophysikalischen Observatoriums Potsdam) בשנת 1874 על "גבעת הטלגרף" (Telegrafenberg, טלגרפנברג) בפוטסדאם. על הגבעה עמדה בעבר "תחנת הטלגרף האופטי מספר 4" (Telegraphenstation 4) שהעניקה לגבעה את שמה. באותה שנה ייסד פורסטר את "מכון החישובים האסטרונומיים" (Astronomisches Rechen-Institut) בברלין, על בסיס הנפח ההולך וגדל של החישובים של האפמריס האסטרונומיים, בבניין משלו בלינדנשטראסה 91, על שטח המצפה ובשיתוף פעולה איתו. רוב האסטרונומים עבדו כעת בחלק התאורטי הזה - בנפרד מהקטע המעשי של התצפיות. את המכון ניהל פרידריך טיטיאן (גר'), שעבד במצפה הכוכבים מאז 1861. בשנת 1865 הוא גילה את האסטרואיד סמלה 86 (אנ').לאחר מותו של טיטיאן, נקרא יוליוס באושינגר (Julius Bauschinger) לברלין בשנת 1896 כיורשו. בשנה שלאחר מכן הוא הצליח לשנות את מעמד המכון שהפך עצמאי לחלוטין מהמצפה. בשנת 1912 הוא עבר לבניין חדש בברלין-ליכטרפלדה (אנ'). בשנת 1944 הועבר המכון לשליטת חיל הים הגרמני והועבר לסרמות בסקסוניה כדי להימנע מפגיעה בהפצצות. לאחר מלחמת העולם השנייה הועבר החלק הגדול להיידלברג בשנת 1945. רק קטע קטן שנותר חזר למצפה, שאז כבר עבר לשכונת בבלסברג בפוטסדאם והוא שולב שוב בשנת 1956.[12]
מכיוון שפורסטר לא היה חבר באקדמיה, הופרד מצפה הכוכבים מהאקדמיה בשנת 1889 והיה מסונף לאוניברסיטת ברלין. מצפה הכוכבים המקורי של האקדמיה כבר שימש את האוניברסיטה מאז הקמת אוניברסיטת ברלין בשנת 1809. בשנת 1890 החל פרידריך סימון ארכנהולד (אנ') לעבוד במצפה הכוכבים והקים בהוראתו של פורסטר עמדת צילום בשכונת האלנזה (אנ') בגרונוולד לצילום ערפיליות.
הצמיחה המהירה של ברלין בסוף המאה ה-19 הביאה לכך שמצפה הכוכבים שהיה פעם בפאתי העיר היה מוקף כעת לגמרי בבניינים, ולכן פעילויות תצפית הפכו לכמעט בלתי אפשריות לרמה הנדרשת למחקר. באמצע שנות ה-90 של המאה ה-19 הציעו וילהלם פורסטר ואחרים לבנות מצפה כוכבים חדש מחוץ לאזור המטרופוליטני.
בשנת 1904 מונה הרמן פון סטרובה (אנ') כמנהל המצפה. תחת הנהגתו הוגדל המחקר במידה ניכרת והפרויקט של העברה נוספת של המצפה לבש צורה מעשית. לאחר תצפיות מבחן באזור שמסביב לפארק בבלסברג בפוטסדאם החל מיוני 1906 שנערכו על ידי פול גותניק (אנ'), שהיה פעיל במצפה הכוכבים מאז 1906, לאחר הכשרתו כעוזר במצפה בין השנים 1901 ל-1903, ההחלטה שהתקבלה במשרד התרבות הייתה לטובת מקום זה.
המיקום שננטש בלינדנשטראסה נרשם על ידי האיגוד האסטרונומי הבינלאומי (IAU) בקודי המצפה שלהם כקוד מספר 548.
כמה ממכשירי התצפית הועברו למקום החדש: טלסקופ מחזיר-אור חדש בקוטר 30 סנטימטרים מחברת קרל צייס, מעגל מרידיאן מבית Pistor & Martins משנת 1868 עם צמצם של 19 סנטימטרים ואורך מוקד של 2.6 מטרים, טלסקופ מחזיר-אור של 6 צוֹל (אינץ') וטלסקופ מחזיר-אור של ½4 צוֹל מ-Merz & Mahler.[13] לאחר הריסת הבניין עצמו, שימש חלק מהשטח בשנת 1912 לדרך חדשה, אשר נקראה "אנקהשטראסה" (Enckestraße מאז 1927). מבנים על מגרשים לאורך הרחוב החל להיבנות משנת 1913, כולל שוק הפרחים הסיטונאי של קרויצברג (Blumengroßmarkthalle, 1922).
מצפה הכוכבים ברלין-בבלסברג[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1913, עבר מצפה הכוכבים של ברלין שוב, לאחר 78 שנים בביתו השני, אל בבלסברג (מאז הוא מכונה לעיתים קרובות מצפה הכוכבים בבלסברג). המצפה בקרויצברג פונה באוגוסט 1913. מכירת הקרקע כיסתה את עלות הקמת הבניין החדש (1.1 מיליון גולדמרק, ורכישת מכשירים חדשים בסכום של 450,000 גולדמרק). האדמה עצמה בבבלסברג שבפארק בבלסברג לא עלתה לממסד המלכותי דבר. הגבעה המעניקה את שמה לאזור נמצאת כשלושה קילומטרים מצפון-מזרח לגבעת הטלגרף.
בניית הבניין הראשי בוצעה בין השנים 1911 ל־1913 על בסיס התכנון של תכנון של תיר וברסטליין (Thür und Brüstlein). על המהלך פיקחה חברת ההנדסה המדויקת, שייצרה גם אסטרוגרף (אנ') ומעגל מרידיאן.
המכשיר הראשון מבין המכשירים החדשים הגיע באביב 1914. בשנה שלאחר מכן הושלמה הצבתו של טלסקופ מחזיר-אור בקוטר 65 סנטימטרים. זה היה הכלי האסטרונומי הגדול הראשון מחברת קרל צייס מהעיר ינה. בשנת 1924 לאחר השלמת הטלסקופ מחזיר-האור בקוטר של 120 סנטימטרים, אז הטלסקופ השני בגודלו בעולם והגדול ביותר באירופה. לאחר מלחמת העולם השנייה פורק הטלסקופ מחזיר-האור ונשלח לברית המועצות כפיצויי מלחמה (גורל משותף למכשירי תצפית אחרים) הוא נשלח לחצי האי קרים עם כיפתו, במטרה לשקם את מצפה הכוכבים האסטרופיזיקלי של קרים (Крымская астрофизическая обсерватория) שנהרס במלחמה,[14] ושם הוא עדיין פועל. בשנת 2002 הוחלף והושלם הבניין והוא קיבל כיפה חדשה. מאז שוכנת שם הספרייה של מכון לייבניץ לאסטרופיזיקה פוטסדאם (אנ') (AIP).[15]
סטרובה נותר כמנהל עד מותו בשנת 1920. עד 1918 היה מצפה הכוכבים קרוי עדיין "מצפה הכוכבים המלכותי של ברלין-בבלסברג" (Königliche Sternwarte zu Berlin-Babelsberg) או "ברלין-נאובבלסברג" (או Berlin-Neubabelsberg), ואז מ-1918 עד 1946 הוא הפך לברלין-בבלסברג.[16] אחרי הרמן סטרובה, עבר הניהול לידי פאול גותניק בשנת 1921 והוא היה המנהל למשך תקופה ארוכה, עד שנת 1946. מלבד תפקיד זה, עבודתו העיקרית עסקה בפוטומטריה של כוכבים ובחקירת כוכבים משתנים עם פוטומטר חדש.
המיקום החדש בפארק הטירה המקורי היה שייך לקהילת נאובבלסברג. הכינוי של המצפה, "מצפה הכוכבים ברלין-נאובלסברג" צריך לציין כי זהו המצפה של ברלין במקום החדש. יישוב הווילות נאובבלסברג שולב עם העיירה נובאוס (Nowawes) על מנת להקים את העיירה בבלסברג בשנת 1938. שנה אחר-כך שולב היישוב בפוטסדאם. המצפה שמר על השם "ברלין-בבלסברג" במשך מספר שנים. רק לאחר 1945 כבר לא נעשה שימוש בברלין בשם.[17] קוד ה-IAU של מצפה הכוכבים הוא 536.
כאשר הולאם מצפה הכוכבים של זוננברג (Sternwarte Sonneberg) בשנת 1931, צירף אותו מצפה הכוכבים של אוניברסיטת ברלין-בבלסברג כסניף של מחלקה חדשה במדינת תורינגיה.[18]
ב-1999 צורף המבנה לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו כחלק מהמכלול התרבותי "הארמונות והגנים בפוטסדאם-ברלין" שהוכרז במקור בשנת 1990, והורחב בשנים 1992 ו-1999.[19]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- G. W. E. Beekman: Die Geschichte der Berliner Sternwarte. In: Sterne und Weltraum, 1988, 27, 11, S. 642–647, bibcode: 1988S&W....27..642B
- Wilhelm Eggert: Der Neubau der Berliner Sternwarte auf dem Babelsberg. In: Zeitschrift für Bauwesen. Jg. 64 (1914), Nr. 10,
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Akademie der Wissenschaften im Bezirkslexikon des Luisenstädtischen Bildungsvereins
- ^ Hans Christian Förster (9 בפברואר 2009). "Die erste Sternwarte Berlins". TUB-newsportal.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 optischertelegraph4.de: Station 1: Berlin-Mitte Alte Sternwarte
- ^ Wolfgang Kokott. "Bodes Astronomisches Jahrbuch als internationales Archivjournal".
- ^ "Johann Franz Encke".
- ^ "Encke, Johann Franz".
- ^ Luisenstädtischer. "Berlin im Jahr 1830".
- ^ Akademie-Sternwarte im Bezirkslexikon des Luisenstädtischen Bildungsvereins
- ^ Luisenstädtischer Bildungsverein. "Berlin im Jahr 1835".
- ^ Astronomische Nachrichten Nr. 5088: J. Bauschinger: Wilhelm Foerster †
- ^ Walter Major (2006). "Faksimiledruck zum Normal-Höhenpunkt an der königlichen Sternwarte zu Berlin" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-4 במאי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Zur Geschichte des Astronomischen Rechen-Instituts". אורכב מ-המקור ב-5 באוגוסט 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Besprechung. Struve, Hermann, Die neue Berliner Sternwarte in Babelsberg". doi:10.1007/BF02448020.
- ^ Crimean Astrophysical Observatory. "Brief History". אורכב מ-המקור ב-16 ביולי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Jürgen Tietz. "Neu in Potsdam. Bibliothek". אורכב מ-המקור ב-21 ביולי 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Institute: Portraits
- ^ 300 Jahre Astronomie in Berlin und Potsdam; Vorwort
- ^ "Abteilung Sonneberg der Universitäts-Sternwarte Berlin-Babelsberg".
- ^ Advisory Body Evaluation (ICOMOS) 1999
