משתמש:MathKnight/לוחמת שריון בשטח בנוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טנק M1A2 אברהמס עם חבילת מיגון TUSK ללוחמה בשטח בנוי מסייר בעיראק, 2008.

לוחמת שריון בשטח בנוי היא שיטת לוחמה לתמרון קרבי המשלבת כלי רק"ם כבדים, בעיקר טנקים וציוד הנדסי כבד (לרוב דחפורים ממוגנים בכבדות). המתנהלת בשטח בנוי כגון עיר או כפר.

לוחמת שריון בשטח בנוי הוא מושג מודרני, הנובע משינוי תוואי הלחימה במאה העשרים ואחת, שבה צבאות סדירים נלחמים בעיקר כנגד ארגוני גרילה, מבוצרים. ההתפתחות הטכנולוגית של הטנק על כלל מערכותיו ויכולותיו מאפשרות לו יתרונות גם בלוחמה בשטח בנוי.

כיום, לטנקים אמצעי תצפית ואופטיקה מתקדמים, עבירות גדולה במהירות גבוהה וכוח אש משמעותי. זאת בנוסף לשיפור הגדול במרוצת השנים בשריון, שהפך מלוחות פלדה למיגון רב שכבתי מתקדם הכולל שריון פאסיבי מרוכב, שריון ריאקטיבי ומיגון אקטיבי ייעודי. כל אלו מאפשרים לטנק שרידות גבוהה מאוד ויתרונות רבים בלוחמה בשטחים צפופים, דבר ההופך את הנוכחות של כוחות השריון בלוחמה בשטח בנוי לחיונית עבור כוח סדיר בלוחמה אי סימטרית.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן מלחמת העולם הראשונה כתוצאה ממלחמת חפירות שאפיינה את החזית המערבית חיפשו פתרונות לצורך ניסיון שיקום יכולת התנועה, התוצאה הייתה פיתוח הטנק. זה שילב ניידות (באמצעות שימוש במנוע בעירה וזחלים), כוח אש (באמצעות מקלעים ותותחים) ומיגון (באמצעות שריון) הייתה זו המערכה הראשונה שבה שולבו כל שלושת הפרמטרים ניידות, מיגון וכוח אש בפלטפורמה אחת, פלטפורמת הטנק הראשונה לא הייתה טובה ומפותחת, בהמשך הטנק השתכלל ופותח במידה מספקת רק במלחמת העולם השנייה, מה שאפשר לטנק להיות גורם משמעותי בלוחמה בכלל ובמלחמת התנועה בפרט.[1]

בעבר נעשה שימוש בטנקים ובנגמש"ים כבדים על מנת להכניס כוחות רגלים בבטחה אל לב העיר, תוך סיפוק הגנה מפני אש אויב ורקטות נ"ט, בהמשך כוח השריון לא רק שימש כמוביל את הכוח הלוחם אל העיר אלה הוא נעשה חלק פעיל בתמרון בדיוק כמו כל יחידה אחרת.

כלי השריון הפכו לחלק בלתי נפרד במהלך הלחימה והקשר בינם לבין שאר החיילות התהדק. הטנק על שלל צורותיו ככלי רב חילי בעל ניידות, כוח אש ומיגון משמש כחלק בלתי נפרד מהתמרון, כלומר הוא חלק ממערך הלחימה, כמו כוח החי"ר, היחידות המיוחדות, חיל ההנדסה, חיל האוויר, חיל המודיעין וכדומה. אם צריך לנייד כוח ממקום למקום הטנק או הנגמ"ש יעבירו את הכוח ממקום למקום בבטחה ממוגנים בתוך השריון, אם נדרשת עוצמת אש באזור לחימה מסוים השתמשו בטנק כדי לירות פגזים לאותו אזור. אם באזור איום של ירי פגזים ונ"ט השריון של הטנק יגן על הלוחמים שנמצאים בו.

סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק ממחקר שנערך במכון ללימודי לוחמה (Combat Studies Institute) בארצות הברית שכותרתו הייתה "שבירת התבנית: טנקים בערים" החוקרים מדגימים ומראים את החלק הבלתי נפרד של הטנק כחלק מהמערכה שמתרחשת בעיר ובצורך בו. הטנק הוא חלק בלתי נפרד מהלחימה בשטח בנוי ובהצלחת הלחימה בשטח העירוני ממלחמת העולם השנייה ועד למלחמת עיראק, ונמשכת גם בימים אלה.

החיוניות של הטנק בשטח הבנוי הוכחה כבר במלחמת העולם השנייה בעיר הגרמית אאכן בקרב על החזית המערבית במלחמת העולם השנייה, בתחילת אוקטובר 1944 החלו הכוחות האמריקנים לכתר את העיר אאכן ורק לאחר שבעה ימים הצליחה הדיוויזיה האמריקאית הראשונה לפרוץ את החומה המערבית ולהתקדם מדרום לכיוון אאכן. בימים הבאים יצאו הגרמנים שהיו בנחיתות מספרית לשורה של מתקפות-נגד באגפים של האמריקאים וגרמו לעיכובים בהתקדמות. כאשר דחה הצבא הגרמני בעיר את הדרישה להיכנע, פתחו האמריקאים בהרעשות אוויר וארטילריה כבדות, ואחר כך הכניסו את הרגלים והטנקים. ב-21 באוקטובר הסתיימה ההתנגדות בעיר. כיבוש אאכן עלה לבעלות הברית ביותר מכ-3,000 נפגעים.[2]

מידת השימושיות של השריון הומחשה במבצע איירין שנערך במוגדישו, בירת סומליה ב-1993 ואשר תואר בספר ובסרט Blackhawk Down. משימה של כוחות מיוחדים משתבשת בשטח בנוי הגדוש בכוחות עוינים, אל הכוח נשלחו כוחות חילוץ שלא כללו כלי שריון כבדים, כוחות החילוץ נתקלו במתרסים ומחסומים מאולתרים וירי כבד של רקטות נ"ט, ניסיון חילוץ זה נכשל ורק כאשר הכוחות התארגנו מחדש בכלי שריון כבדים כגון טנקים, נגמ"שים וחיפוי מסוקים מהאוויר, רק אז הצליחו לחץ את הריינג'רים הנצורים ולהחזירם לבסיס. כתוצאה מהמבצע הובהר שבלחימה בשטח בנוי יש להשתמש בכוחות שריון כבדים כדי להגן כמה שיותר על הלוחמים.

מבצע חומת מגן היה מבצע צבאי של צה"ל בשיא האינתיפאדה השנייה שהתבטאה בטרור פלסטיני ובגל פיגועי התאבדות בישראל. באפריל 2002 נערך מבצע רחב היקף בשטחי יהודה ושומרון בעקבות הפיגוע במלון פארק בנתניה שהביא לשיאו חודש עקוב מדם עקב פיגועי התאבדות ופיגועי ירי שהתרחשו בתדירות כמעט יומיומית. מטרות המבצע היו פגיעה בתשתיות הטרור, ועצירת גל הפיגועים בישראל. הייתה זאת הפעם הראשונה שצה"ל נכנס באופן מסיבי למרכזי הערים ומחנות הפליטים הפלסטינים. במבצע פעלו כוחות שריון כבדים בלחימה בשטח הבנוי, חטיבת יפתח של חיל השריון השתתפה בקרב על כיבוש העיר שכם, המשימה של החטיבה הייתה כיבוש מזרח העיר שכם. במהלך המשימה נתקלה החטיבה במטענים רבים, את המטענים נטרלו כוחות חיל ההנדסה הקרבית, בהמשך נתקל הכוח הפורץ בירי כבד מצד כוח האויב, אולם כוחות האויב לא הצליחו לעצור או לפגוע בכוחות שהמשיכו להתקדם. במהלך הלחימה חמושים רבים נפגעו ולאחר כמה שעות כבשו הכוחות את מזרח העיר. לאחר מכאן החטיבה לכדה מבוקשים והשמידה מעבדות נפץ ותשתיות טרור. חטיבת השריון גם לקחה חלק בכיבוש בית לחם. כתוצאה מהשימוש בכלי השריון הכבדים בכיבוש הערים צה"ל ספג פחות אבדות, והשימוש בכוח המסיבי הוא שהביא את התוצאות החיוביות של המבצע. בג'נין, לעומת זאת, העדיף צה"ל להכניס כוחות חי"ר במילואים, עקב הצפיפות הרבה והסמטאות הצרות. המחבלים הפלסיטנים, שמילכדו את העיר ג'נין ובעיקר את מחנה הפליטים ג'נין, הצליחו לעקב באופן משמעותי את הכוחות ולהסב להם אבדות. בסופו של דבר, בעקבות מארב קטלני בו נהרגו 13 לוחמי חי"ר, עבר צה"ל לשימוש מסיבי בכלים משוריינים: דחפורים משוריינים ונגמ"שי אכזרית (ה"אכזרית" הוא נגמ"ש כבד המבוסס על תובת טנק T-55). דחפורי ה-D9 המשוריינים של חיל ההנדסה הקרבית הכריעו את הקרב בג'נין לטובת צה"ל כאשר דרסו את מטעני החבלה שהטמינו הפלסטינים והרסו עשרות בתים בהם התבצרו מחבלים. המחבלים הפלסטינים לא הצליחו לעצור את הדחפורים ונאלצו להיכנע, ובכך הוכרע הקרב לטובת ישראל. בעקבות הקרב בג'נין נהפכו דחפורי ה-D9 לחלק הכרחי בתורת הלחימה בשטח בנוי שגיבש צה"ל.

האמריקאים התכוננו היטב למלחמה בעיראק ב-2003, תוך שהם למדו מהקרבות שניהלה ישראל במבצע חומת מגן בלחימה בשטח בנוי וגם נעזרו במומחים ישראלים, ויישמו אותם בכיבוש הערים העיראקיות באופן חלק ועם מעט אבדות. גם במלחמת עיראק השימוש בטנקים היה חלק בלתי נפרד בלחימה ולא רק ככלי שהוביל לוחמים אל העיר, המודיעין שהיה למפקדים בשטח הוא של אויב מיומן וחזק מה שהוביל למסקנה שכדי להיכנס לערים יש להשתמש בטנקים וכלי שריון כבדים כדי לצלוח את המשימה. בנוסף צוטט צלף מיחידת אריות הים של הצי האמריקאי, כריס קייל: "ש"הם (האויבים) היו מסביבינו בכל מקום. עד מהרה התברר שהדרך הבטוחה היחידה להיכנס אל העיר הייתה באמצעות כלי רכב משוריינים". כל אלו הביאו את הצבא האמריקאי לעדכן ולשנות את תורת הלחימה של צבא היבשה למבצעים בשטח עירוני, ובגיליון אוקטובר 2003 של מדריך השדה למבצעים בשטח עירוני ניכתב: "ארגון טקטי רב חילי יעיל יחיד המותאם למשימה כולל יכולת תמרון רגלית מורחבת בשילוב עם שריון ועם הנדסה קרבית, מבצעים מתמשכים ושיפורים טכנולוגיים". ועוד נכתב במדריך החדש: " כוחות משוריינים ומסוקי תקיפה יכולים גם להקל על התמרון באמצעות פעולת הלם שלה עשויים להיות תוצאות פסיכולוגיות- בייחוד נגד איומים של גורמים פחות מאומנים ובמקרים מסוימים נגד קהלים עוינים".

מהדוגמאות האלה אפשר לראות שהצוות הרב-חילי המפעיל כוח אש נייד וממוגן מועיל כמעט בכל סביבה.

התאמת כלי השריון ללוחמה בשטח בנוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

טנק לאופרד 2 PSP ללחימה אורבנית, המצויד גם בסכין דחפור לפריצת מכשולים.

המסקנות שהגיעו אליהם הקנדים והאמריקאים כתוצאה מהלחימה בעיראק ואפגניסטן היו שבלחימה ממושכת נגד אויב נחוש לא סדיר שלו כח רב, היו שיש צורך בצוות הרב חילי (ניידות, שריון, עומצת אש) בסוג לחימה שכזה, בראש ובראשונה הגנה על החיילים על ידי הרכבים המשוריינים, נדרשה עוצמת אש ליצירת מגע עם האויב כדי להבין את כוחו וכוונותיו, הניידות איפשרה לסגור על כוחות האויב ולהשמידם. לאויב הלא סדיר יש קושי רב מאוד להתמודד עם הכח הרב חילי המורכב, זו משימה קשה הרבה יותר מאשר בלחימה אל מול חיל רגלים קל. במהלך השנים האחרונות הן גרמניה והן ארצות הברית החלו בתוכניות להתאמת מערכות שריון ללחימה בשטח עירוני, זו עוד ראיה לכך שהטנק חיוני מאוד בסוג לחימה זה.

ארצות הברית מפעילה שתי תוכניות שדרוג אחת לטנקים והשנייה לנגמ"שי לחימה מדגם בראדלי הנקראות Urban Survivability Kit. תוכניות להתאמת הכלים הרב חיילים ללחימה בשטחים עירוניים, כגון הוספת מיגון מוגבר נגד טילי נ"ט, שדרוג הטנקים.

גרמניה יצרה גרסה של טנק לאופרד 2 בשם PSO, (פירוש השם הוא Peace and Security Operations), המיועדת במיוחד ללחימה בשטחים עירוניים. הדגם הזה מקנה לצוות יכולת שרידות מוגברת, וכולל קנה תותח קצר יותר כדי לשפר את יכולת התמרון בשטחים סגורים.[3]

צה"ל גם הגיע למסקנה בייחוד לאחר מלחמת לבנון השנייה ב-2006 שבה שחיל האוויר הבטיח לצה"ל שהוא לא נדרש לריכוז שריון, כיוון שכל כוח אויב מרוכז יטופל על ידי חיל האוויר, בפועל צה"ל לא עמד מול צבא גדול, אלא התמודד אל מול יריב שאותו אפשר להביס רק באמצעות צוותי קרב רב חיליים מיומנים, גדודיים וחטיבתיים, משוריינים וממוכנים, כמו שאר הצבאות גם בצה"ל הגיעו למסקנה שכוחות רב חיליים, הכוללים כח אש נייד וממוגן חיוניים נגד כוחות בלתי סדורים בשטח עירוני ובתנאי שטח סגורים מאוד.[4]

התאמת כלי רכב משוריינים ללוחמה בשטח בנוי בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-21 צבר צה"ל ניסיון רב בלוחמה בשטח בנוי במסגרת הלחימה בטרור הפלסטיני במהלך חמש שנות האינתיפאדה השנייה (20002005) והלחימה ברצועת עזה בעשור שלאחר מכן, ובפרט במבצע עופרת יצוקה ומבצע צוק איתן. כמו הצבאות האחרים גם הניסיון שצה"ל צבר בלחימה בשטח עירוני הוביל אותו לשינוי בחשיבה לעדכן את תורת הלחימה בשטח בנוי, וכן להכניס כוחות שריון כבדים ללחימה בשטח הבנוי, נעשו אימונים המדמים לחימת שריון בשטח בנוי כדוגמת המתאר של "עזה" וכדי להמחיש ללוחמים ולמפקדים טוב יותר את האיומים שאיתם הם הצטרכו להתמודד כמו: איום טילי נ"ט, רימונים, צלפים, מטענים ואיום של חטיפה.

הלחימה בשטח בנוי והאיומים השונים שמתמודדים איתם הכלים המשוריינים, בעיקר רקטות נ"ט ומטעני חבלה - החל במטעני צד מסוג מטען קלע וכלה במטעני גחון כבדים, אך גם בקבוקי תבערה ורימונים מאולתרים, הביא לתוכנית מקיפה לשדרוג המיגון של טנקים, נגמ"שים ודחפורים על מנת לשפר את שרידות הכלים בשטח בנוי. שדרוג זה כלל מיגון חלקים רגישים (כגון מערכות אופטיות) בכלובי פלדה והוספת מיגונים נוספים כגון מיגון גחון ו"קונכייה" (נקראת גם "אקווריום") - מדף מפקד המוקף בחלונות מזכוכית משוריינת נגד צלפים. התאמות נוספות שנעשו היו התקנת מקלע כבד M2 בראונינג מעל התותח הראשי, שנשלט מתוך הצריח ללא חשיפת אנשי הצוות. בחלק מהטנקים הותקנו גם מקלות סימון ומצלמת רברס לשיפור יכולת התמרון של הנהגים. חבילת שיפורים זו הגיעה לשיאה במרכבה סימן 3ד LIC, שהותאם ללחימה בשטח בנוי. גם לטנק המרכבה סימן 4 יש ערכת מיגון והתאמה ללוחמה בשטח בנוי. שדרוג חשוב נוסף הוא פיתוח מיגון הכלוב נגד רקטות נ"ט (כגון RPG-7) והתקנתו על כלים משוריינים שונים, כאשר העיקריים שבהם הם דחפורי ה-D9R המשוריינים, שממלאים חלק חשוב ביותר בתורת הלוחמה בשטח בנוי של צה"ל.

נגמ"ש מרכבה - נגמ"שים אלו הוכיחו עצמם כמצילי חיים בלוחמה בשטח בנוי. בשל עוצמתם ומשקלם הרב, השתמשו בהם החיילים לניגוח בניינים בהם הסתתרו מחבלים.

הניסיון עם הנגמ"שים, ובעיקר אסון הנגמ"שים ב-2004 ברצועת עזה, שהראה שנגמ"שי ה-M113 הקלים פגיעים מידי, הוביל את צה"ל לפתח את נגמ"ש המרכבה (נמ"ר), הנגמ"ש הכבד בעולם, שבנוי על בסיס המרכבה ומספק לצוות הגנה וניידות איכותית, והוא חלק בלתי נפרד מהצוות הרב חיילי. במקביל, ישראל מפתחת את ה"איתן" - נגמ"ש אופני קל יותר עם מעיל רוח.

בעקבות הלחימה במבצע עופרת יצוקה נכנסו לחיל השריון אמצעי לחימה חדשים ששיפרו באופן ניכר את הקטלניות והשרידות של הטנקים: פגזים רב-תכליתיים מדגמי רקפת 105 מ"מ וכלנית 120 מ"מ, פגז נגד מבנים וחי"ר מבוצר מדגם חצב 120 מ"מ ורמת הקשר והפיקוד - מערכת ניהול קרב ממוחשבת ו-C4ISTAR "צבא יבשה דיגיטלי" המאפשרת קשר, פיקוד, שילוביות ושיתוף מודיעין צבאי ביעילות רבה. בשנת 2009 הפכה מערכת הגנה אקטיבית לטנקים "מעיל רוח" למבצעית והיא הוכיחה את עצמה בפעילות בט"ש בציר הוברס ולאחר מכן במבצע צוק איתן. זו איפשרה לטנקים חופש פעולה גדול והתמודדות כנגד מארבים, איכונם והשמדתם (בנוסף ליירוט האיום על הטנק).

חימוש עבור לוחמה בשטח בנוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – כלנית, חצב

הכלנית היא פגז רב תכליתי, הניתן לירי בארבעה מצבי ירי. נפיץ (6 הדסקיות מתפוצצות עם הפגיעה), נגד אדם (הרסס של הפגז מתפזר מעל המטרה ברדיוס של 200 מטרים), נגד מסוקים (הדסקיות מתפזרות בשטח קטן במטרה לפגוע ברוטרים) ונגד מבנים (הדסקיות מועפות קדימה, חודרת את המבנה ויוצרות רסס בתוכו).

החצב הוא למעשה פגז כלנית משונמך. יש לו ראש קרבי טאנדם, המטען הראשון הוא מטען חלול שמטרתו ליצור חור במטרה ולחדור אותה, והמטען השני - העיקרי - הוא מטען נפיץ ומטרתו לגרום את הנזק העיקרי למטרה. ובנוסף, יש מצב המשהה את היזימה של הפיצוץ מרגע הפגיעה, בכדי לאפשר לפגז לחדור לעומק הקיר ולגרום נזק למתבצרים במבנה. העיקרון התכנוני מאחורי הפגזים, והתאמתם ללחימה בשטח בנוי, היא דוגמה להתאמה המרבית שמנסים לבצע צבאות בכדי להתאים את עצמם ללוחמה כנגד כוחות גרילה בשטחים בנויים וצפופים במיוחד.

דוגמה נוספת היא מערכות הגנה אקטיביות לטנקים, אלו נותנות לטנק חופש פעולה גדול משמעותית בפני איומים נגד טנקים, דבר שלמעשה מבטל את היתרון הגדול של כוחות גרילה מבוצרים.

עקרונות לוחמת שריון בשטח בנוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שילוביות רב-חילית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שדה הקרב המשולב

הפעלת טנקים לבדם בשטח בנוי הופכת אותם לפגיעים, בייחוד לרקטות נ"ט (דוגמת RPG-7 ו-RPG-29 שלמרות היותן פשוטות וישנות יכולות לחדור גם שריון מודרני) וטילי נ"ט מתקדמים יותר. איום נוסף הוא מטעני חבלה אותם קל מאוד להטמין ולהסתיר בתוואי השטח העירוני. מטעני גחון כבדים שמכילים למעלה מ-100 ק"ג חומר נפץ יכולים להשבית ואף להשמיד טנק מערכה מודרני. הטנק מוגבל בראות לטווח רחוק בשטח בנוי וגם מרחב התמרון שלו מוגבל (לרחוב), ושדה האיומים עליו הוא מכל כיוון אפשרי (בניגוד ללוחמה נגד שריון בשטח פתוח שם האיום המרכזי הוא חזיתי).

הפתרון למגבלות אלה הוא צוות לחימה רב-חילי או צוות קרב משולב[5] (לרוב ברמת החטיבה, אך גם ברמת הגדוד והאוגדה) הכולל כוחות חיל שריון, כוחות הנדסה קרבית בהם דחפורים משוריינים, חיל רגלים קל ומשוריין (כלומר: הן לוחמי חי"ר שפועלים רגלית והן לוחמי חי"ר שפועלים על גבי נגמ"שים ומפעילים נגמ"שי לחימה) ולעתים קרובות גם סיוע ארטילרי וחיפוי אווירי. כל חיל מספק את היתרונות שלו ללחימה ומחפה על החסרונות של הכוחות האחרים.

  • חיל שריון: החיל המפעיל את הטנקים.
  • חיל הנדסה/הנדסה קרבית: החיל המפעיל פלסים, לוחמי חבלה וסילוק פצצות, כלים הנדסיים ובפרט דחפורים משוריינים. לכוחות ההנדסה הקרבית חשיבות עליונה בהבטחת יכולת התמרון של כלל הכוחות בשטח בנוי עוין. לוחמי ההנדסה מנטרלים מלכודים ומטעני חבלה, גלויים או מוסווים, המאיימים על הכוחות ובכך הופכים את השטח בטוח יותר לתנועה. בנוסף יכולים לוחמי ההנדסה ליצור דרכים וצירי תנועה על ידי פירוק מכשולים והריסת מתרסים (בעיקר באמצעות דחפורים משוריינים) ובמקרי הצורך יצירת צירי תנועה חלופיים על ידי הריסת מבנים, אם על ידי דחפורים ואם על ידי פיצוץ מבוקר. בנוסף, לחיל ההנדסה תפקיד מרכזי בהריסת תשתיות האויב.
  • חיל רגלים: לוחמים רגליים או ממוכנים החמושים בנשק קל וכוללים גם קלעי סער וצלפים. בשל היותם רגליים ללוחמי החי"ר יש נגישות מלאה לכל תווכי הלחימה בשטח העירוני: הרחובות עצמם, הסמטאות, המבנים והבתים - מבחוץ ומבפנים, גגות, תעלות ביוב ואף מנהרות תת-קרקעיות. לוחמי החי"ר יכולים לסרוק בתים ולוודא שלא מסתתרים בהם חוליות נ"ט המאיימות על הטנקים והכלים המשוריינים. לוחמי החי"ר מסייעים בהשמדת לוחמי האויב, בהיותם מסוגלים לאש נק"ל, מקלעים וצלפים הגורמת נזק סביבתי נמוך יחסית לטיל או פגז של טנק. ביכולתם לשבות לוחמי אויב ולאסוף מודיעין צבאי (כגון מסמכים שהושארו בבתים). הקלעים והצלפים יכולים לחפות על כלל הכוחות מרחוק, כגון מראש בניין גבוה, לתצפת ולאסוף מודיעין צבאי ובמקרה הצורך לירות ולהרוג באש מדויקת חמושים המהווים איום על הכוחות, כולל צלפי אויב וחוליות נ"ט.
  • ארטילריה: בדרך כלל צבאות מערביים נמנעים מלהפעיל ארטילריה בשטח בנוי או מפעילים אותה באופן מאוד מרוסן בגלל הדיוק הססטיסטי של הירי שיוצר סיכון גבוה לפגיעה גם בבלתי מעורבים (עקב החטאות או פיזור סטטיסטי של הפגיעות). החיפוי הארטילרי נעשה בעיקר באמצעות מרגמות, היורות פצמ"רים בקטרים של 52-120 מ"מ (תלוי בגודל המרגמה) במסלול תלול מאוד, ולעתים גם על ידי תותחי הוביצר וארטילריה רקטית. שימוש בארטילריה נעשה בדרך כלל או לריכוך המטרות לפני כניסת הכוחות או לצורכי מיסוך אש וחילוץ כוחות שהסתבכו או נפגעו.
  • חיל אוויר: החיל המפעיל כלי טיס שונים - החל בכלי טיס בלתי מאוישים טקטיים שעוקבים אחר המתרחש, עבור במסוקי קרב שמשגרים חימוש מונחה מדויק וכלה במטוסי קרב שיכולים להטיל פצצות כבדות - ומספק חיפוי אווירי לכוחות. כלי הטיס, בעיקר הכטב"מים, מספקים צילומי אוויר עדכניים (תצ"א) ותמונה חיה של השטח ובכך יוצרים מודיעין צבאי טקטי בעל ערך רב בזמן אמת המועבר לכוחות ומאפשר למפקדים לקבל תמונת מצב בזמן אמת של השטח ונוכחות כוחות האויב בו. מסוקי הקרב מחפים על הכוחות מלמעלה ויכולים לשגר חימוש מונחה מדויק כמעט לכל מקום בשטח, ובכך לנטרל או להשמיד באופן נקודתי מטרות אויב לבקשת כוחות הקרקע (למשל: מסוק קרב יורה טיל על צלף אויב המסתתר באחד הגגות). מטוסי הקרב יכולים להשמיד מטרות מהאוויר בדיוק ניכר וזאת באמצעות פצצות מונחות בגדלים שונים - החל מפצצות טקטיות קטנות וכלה בפצצות גדולות המכילות כ-1,000 ק"ג חומר נפץ מרסק שיכולות להשמיד בניין רב-קומות שלם. בדרך כלל לאויב המתבצר בשטח בנוי אין תשובה כנגד מטוסי הקרב שמפציצים מגובה רב ויכולת אמיתית לפגוע בהם.

היתרונות השימוש בשריון בלוחמת שטח בנוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לכוח השריון יש היתרון בפינוי/ פיצוץ בניין החשוד כממולכד או ירי פגזים לבניין שמסתתרים בו לוחמי אויב בדיוק מרבי וצמצום הפגיעה בחפים מפשע. כגון הפגז החדש מתוצרת התעשייה הצבאית שנכנס לשימוש מבצעי במהלך מבצע צוק איתן בחיל השריון בשם חצב, הפגז מסוגל לחדור דרך קירות ולהתפוצץ רק לאחר מכן, הוא נועד להתמודד עם מחבלים המסתתרים בבתים". ימזער את הפגיעה בסביבה ובאוכלוסייה שאינה חלק מהלחימה ובכך לגרום לפחות נפגעים מצד האוכלוסייה.
  • היתרון נוסף כלי השריון הממוגן נמצא בתוך הלחימה עם הלוחמים בשטח ויכול לספק הגנה ללוחמים בצד מענה מהיר להתפתחות בשטח ונמצא אל מול האויב לעומת חיל האוויר שנמצא מעל ולא תמיד מסונכרון עם הלוחמים שנמצאים למטה.
  • היתרון הגנתי, נטרול איום טילי הנ"ט והגנה על צוות הטנק באמצעות מערכת הגנה אקטיבית לטנקים. בצה"ל מותקנת מערכת מעיל רוח על טנקי מרכבה סימן 4מ: כאשר המערכת מזהה ירי של טיל נ"ט לעבר הטנק, המערכת מזהה ששוגר טיל, אם הטיל ששוגר מאיים לפגוע בטנק אז בתגובה המערכת משגרת טיל לעבר אותו פגז שנורה ומשמידה אותו ובכך מונעת פגיעה בשריון הטנק ובצוות שנמצא בתוך הטנק.[6]
טנק מרכבה סימן 4מ עם מערכת "מעיל רוח" של חטיבה 401 במהלך אימון
  • "מלחמה בדור הרביעי" היא לחימה א-סימטרית שבה צבא נשלח על ידי מדינה להילחם באויב לא סדיר כמו ארגון טרור או גרילה שלו בדרך כלל אין צוות רב חיילי, מה שהופך את השימוש בכלים המשוריינים, הטנקים הממוגנים הניידים ובעלי עוצמת האש להתרון אל מול האויב הבלתי סדיר שלו אין שריון כבד ולכן הוא פחות מוגן והרבה פחות נייד. האויב שהוא ארגון טרור יותר פגיע מאשר הצבא שנמצא בתוך הכלי הממוגן.
  • הטנק הסגור והמשוריין יכול לפעול כמעט בכל תנאי שטח ובכל מזג אוויר, לעומת כוח רגלי שחשוף לפגיעי מזג אוויר שמקשים עליו לפעול למשל: ערפל כבד, אובך כבד, בוץ ושלג.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מערכות 456, עמ' 10
  2. ^ הסטינגס, עמ' 145-143
  3. ^ טנק לאופרד 2 מציין 30 שנות שירות, יד לשריון
  4. ^ מערכות 456, עמ' 15
  5. ^ בצה"ל צוות לחימה רב-חילי ברמת החטיבה נקרא צק"ח - צוות קרב משולב חטיבתי.
  6. ^ מערכת מעיל רוח, גליון מערכות 448

קטגוריה: לוחמה קטגוריה: שריון קטגוריה: דוקטרינה צבאית