עדי ארד (חזנית)

עדי ארד

ארד בהופעה עם מקהלת גיתית

עדי ארד (נולדה בכ"ט בטבת תשל"ב, 16 בינואר 1972) היא חזנית אורתודוקסית, זמרת-יוצרת ושחקנית בתיאטרון הבימה.

קורות חיים

ארד נולדה וגדלה בבני ברק להורים מהמגזר הדתי-לאומי. ביסודי למדה בחינוך הממלכתי הדתי, בתיכון למדה באולפנת אמונה. אביה, מרדכי גרוס, היה רואה חשבון בהשכלתו שהפך ליהלומן ואמה, אסתר גרוס, הייתה קרימינולוגית וכיום מתעסקת בנדל"ן. אחיה עמיחי גרוס הוא מהנדס בוגר הטכניון ומשמש כמנכ"ל חברת E-Motion Medical.

בגיל שש וחצי החלה ללמוד נגינה בפסנתר. כנערה למדה פיתוח קול בקונסרבטוריון ברחוב שטריקר בתל אביב והופיעה עם מקהלת הקונסרבטוריון במחזות זמר והשתתפה בצוות הווי בני עקיבא.

כילדה השתתפה במחזמר "כל נדרי", לצידם של ריטה ודודו פישר. אחר-כך הופיעה בלהקת "התל אביבים", בניצוחו של אילן גלבוע, איתם הייתה בסיבוב הופעות בעולם – בין השאר בספרד, צרפת וגרמניה.

בגיל 18, לאחר שעברה אודישנים, גילמה את התפקיד הראשי של שילה במחזמר "שיער", הפקת נוער של עיריית תל אביב ובית פרנקפורט. עשתה שירות לאומי במרכז תמיכה לעולים חדשים בנמל התעופה בן-גוריון ובלשכת הרווחה בבני ברק.

בוגרת תואר ראשון מאוניברסיטת בר-אילן, במוזיקולוגיה כחוג ראשי ופסיכולוגיה כחוג משני; בעלת תעודת הוראה. במשך חמש שנים שימשה כמורה למוזיקה ודרמה בבתי ספר.

ב-1999 הקימה להקת נשים בשם "עננה", שביצעה רוק נשי חסידי סלסה והוציאה איתם דיסק, שחלקו חומר מקורי וחלקו גרסאות כיסוי.

במשך ארבע עשרה שנה הייתה שדרנית ברדיו קול חי והגישה את "בזווית נשית", מגזין ראיונות לנשים ששודר פעמיים בשבוע בשעות הבוקר ועסק בפוליטיקה, בריאות, ילדים ומשפחה. כמו כן הייתה לה פינה בתוכנית "פרשת השבוע בראיה נשית", שהוקרנה בערוץ הראשון בטלוויזיה.

ארד למדה חזנות אצל ד"ר מרדכי סובול, ופיתוח קול אופראי אצל פרופ' תמר רחום.

לראשונה בארץ השתתפה כחזנית מן המניין לצד חזנים בינלאומיים בקונצרט "משפחת מלבסקי", בניצוחו של ד"ר מרדכי סובול בליווי תזמורת יובל ומקהלת גיתית. במקביל הנחתה את סדרת הקונצרטים "נשים שרות אמונה" – ערב חזנות, בחסות תנועת אמונה, בו היא שרה פרקי חזנות ביחד עם נשים נוספות.

הנחתה והופיעה במשך חמש שנים רצופות באירועי פתיחת חודש מסורת בפסטיבל "חלב ודבש" בעמק יזרעאל. הרבתה להופיע בפסטיבל הכליזמרים הבינלאומי בצפת, השתתפה בפסטיבלים של מוזיקת עולם ומוזיקה יהודית שורשית בארץ ובעולם (ארצות הברית, פולין, צרפת, ספרד, גרמניה ועוד).

הופיעה לצד החזנים אודי שפילמן, אריק וולהיים וישראל רנד. נטלה חלק בקונצרטים לחזנות, והופיעה עם סימפונט רעננה, התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון והסינפונייטה הישראלית באר שבע. שרה באופרה הישראלית והופיעה עם דודו פישר, יהורם גאון, שלומי שבן, אתי אנקרי, דוד ד'אור והאחים ארי ועוזי אסנר. שרה בקונצרט "אניטה וחואן" – משירי דובי זלצר ונחום היימן, שהועלה במשכן אמנויות הבמה.

בשנים 2015-2008 הייתה סולנית בקונצרט "שירת המלאכים" באופרה הישראלית בניצוחו של דוד קריבושי – שילוב של אופרה, פייטנות וחזנות, ביחד עם התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון. הפרויקט הציג בבית האופרה, משכן אמנויות הבמה. לצידה שרו הפייטן ליאור אלמליח, זמרי האופרה יותם כהן וגיא מנהיים והחזן ישראל רנד.

במשך שנתיים הייתה סולנית של תזמורת משטרת ישראל בניצוחו של מנשה לב-רן.

למדה משחק באופן פרטי בסטודיו של מיכל בת-אדם, בוגרת החוג למשחק מול מצלמה אצל גלית רוזנשטיין.

ארד הייתה שחקנית תיאטרון היידישפיל בניהולו של שמוליק עצמון בין השנים 2002-1998: שיחקה בקברט הנשי "קשה להיות יהודיה" (1999) במחזמר "הרוטשילדים" (2000) ובקונצרטים השונים של התיאטרון.

חיברה שיר תפילה לשלומו של החייל החטוף גלעד שליט, "תפילה לגלעד", אותו ביצעה ברחבי ארצות הברית; ב-2008 הוזמנה לפרלמנט הצרפתי כדי לבצע את השיר.

ב-2011 ביצעה ארד במשכן למוזיקה ואמנויות ברעננה את היצירה המקורית "שבע ברכות" עם סימפונט רעננה - יצירה לחזנית ותזמורת, אותה כתב עבורה המלחין גיל שוחט. בנוסף ביוזמת התזמורת יצרה מערך שיעורים על מוזיקה יהודית לבני נוער חילונים והעבירה אותם בחטיבות השונות בארץ.

ב-2010 נכנסה ארד לתיאטרון הלאומי הבימה כשחקנית וזמרת.

הופיעה כחזנית בדרמה המוזיקלית "כי בנו בחרת", פרי עטה של יוכי ברנדס, שהועלתה בתיאטרון הבימה ב-2011, בבימויו של איציק ויינגרטן, עם לחנים של אורי וידיסלבסקי. גילמה את דמותה של האמא הגויה שנפטרה. לצידה השתתפו שמיל בן-ארי, עפר שכטר ונגה שחר; המחזה מבוסס על חומרים יהודיים ורץ כ-300 הצגות.

ארד שרה ושיחקה בתפקיד הראשי במחזמר "איש חסיד היה", קופרודוקציה של תיאטראות חיפה והבימה שעלתה ב-2012; מאת דן אלמגור וב עיבודו המוזיקלי של אורי וידיסלבסקי ובבימויו של איציק ויינגרטן. לצידה שיחקו : יגאל שדה, נדיה קוצ'ר, צחי הלוי ועוד, ההצגה רצה מעל 200 הצגות.

ארד שימשה במשך כשנה כפרזנטורית של חברת הכובעים "כובעי מימי". ארד בוגרת הקורס לאימון אישי של מכון אדלר ועובדת כמאמנת אישית. היא פועלת כמורה לפיתוח קול וכמנטורית לבני נוער דתיים הרוצים לממש את יעודם האומנותי.

העלתה מופע יחיד בשם "ואני תפילתי", שמשלב ג'אז-בלוז ומוזיקת נשמה עם מוזיקה יהודית; במופע שירים בשפות עברית, יידיש, איטלקית, אנגלית ועוד.

הוציאה שלושה סינגלים: "שיקרתי", "סלח לי" ו"אבינו מלכנו" – עיבוד מחודש לשיר של ברברה סטרייסנד שהלחין מקס ינובסקי. הסינגלים הושמעו ברשת ג', רדיוס 100FM, גלי ישראל, רדיו דרום, קול דימונה ורדיו ירושלים.

ב-2016 היא הוציאה לאור אלבום בשם "לפניך" ובו שירים מקוריים שלה (לחן ומילים), המשלבים טקסט תנ"כי ומסרים אישיים הלקוחים מחייה של ארד, בהפקתו המוזיקלית של נדב ביטון.

ארד כותבת טור אישי בשם "קול באשה" בירחון "פסיפס" לציבור הדתי.

יוצרת ומשתתפת ביחד עם מגיש הטלוויזיה שלומי גולדברג של פרויקט "ידישסטייל" מופע על יידיש המשלב שירים, סיפורים ומולטימדיה.

ארד נחשבת לפורצת דרך במגזר הדתי כיוון שהייתה הראשונה שיצרה את האפשרות להיות חזנית אורתודוקסית קונצרטנטית ובכך פתחה את עולם החזנות בפני נשים וזמרות שהלכו בדרכה.

חיים אישיים

ארד מתגוררת כיום בשכונת כפר גנים בפתח תקווה, נשואה לשלמה, יועץ מיחשוב ומרצה ולהם שתי בנות.

לקריאה נוספת

• רעות כהן, "אלוהים עדי" (ריאיון עם עדי ארד), ידיעות פתח-תקוה, 25 בפברואר 2011, עמ' 756-754.

קישורים חיצוניים

• עדי ארד, באתר ספוטיפיי
• עדי ארד, באתר "שירת נשים"
• הערוץ של עדי ארד באתר יו טיוב
• מילים לשירים של עדי ארד, באתר "שירתנשים"
• יקי הפשטיין, "הלפגוט, הנשים מאחוריך", באתר ynet, 11 במרץ 2008
• אור ברנע, "פורצת את מחסום הקול", באתר ynet, 8 באוקטובר 2008
• יקי הפשטיין ויואב פרידמן, "תפילה לגלעד", באתר ynet, 30 בדצמבר 2008
• צופיה הירשפלד, "הבן יקיר לי ולה", באתר ynet, 14 ביולי 2010
• צופיה הירשפלד, 'מה עושה חזן ב"הבימה"?', באתר ynet, 13 ביוני 2011
• יהודית שחר, "עדי ארד - חזנית עם המון נשמה", באתר אסימון, 6 באוקטובר 2011
• רינו צרור, "חוצה ישראל - רינו צרור בריאיון עם עדי ארד", באתר יו טיוב, 25 באפריל 2012
• יצחק טסלר, "אישה חסידה הייתה: האיזון שבין אמונה לאמנות", באתר ynet, 10 במרץ 2013
• יעקב בר-און, ‏"אם הממשלה לא מפנה משאבים כדי לסייע לניצולי השואה, נכשלנו", באתר מעריב אונליין, 23 באפריל 2017